הוא על ההתבוננות, וענין ההתבוננות הוא בתי' שמע שם עיי"ן והעיי"ן הוא עיי"ן רבתייד.
ויובן זה ע"פ הידוע בע"ח דשרש הז' מדות דאימא עילא' הוא הנק' ע' רבתי והוא בחי' ז"ת דאימאטו, והענין הוא כך להיות ידוע דהתפעלות המדות חג"ת כו' כמו שהן בלב הרי הן באים ונמשכי' מן השכל, ומי הוא הממשיך אותן מן השכל וההתבוננות הוא הדעת כי הוא המתפשט בהמדות להחיותןטז כידוע [(ולכך ימצא הרבה שינויי אופני ההתפעלות במדות מפעם לפעם והכל רק משכל והתבוננו' א' לפי שתלוי בדעת המוליד הולדת ההתפעלות כו')], והנה ההתפעלו' של המדות כבר היו בשכליז והתבוננות אך שירדו מן ההעלם לגילוי בלב כי אנו רואים שיש התפעלות אהבה גם בשכל עדיין אך ורק שאיננה בגשמיות רק בבחי' הרוחניות של השכל הרוחני אבל מ"מ בשםיח מדה היא נקראת אלא שהיא נק' מדה שבשכל דהיינו התפעלות השכל בחסד או התפעלות השכל לדין זהו הנק' חסד וגבורה שבבינה שבמוח כמו ב' תלמידים זה מטה כלפי חסד בשכלו וסברתו וזה נוטה כלפי גבורה כענין ב"ש וב"ה הללו מטין כלפי חסד כו' וכמ"ש במ"א [וע' מזה בסידור בדרושי החתונה בהביאור ע"פ כי על כל כבוד חופהיט גבי ביאור ענין תפארת דאימא שנעשה כתר לז"א ובשחרית דשבתכ ע"פ אין אומר ואין דברים ובלק"ת פ' מסעיכא בד"ה לבאר ענין המסעות ושם פ"ב גבי לא יחפוץ כסיל בתבונה כ"א בהתגלות לבו]. ונמצא מובן שהמדות בהיותם עדיין בכח השכלי הן הנק' מדות שבשכל והוא בחי' ז"ת דאימא ומהם מסתעפים הולדת הז' מדות בגילוי בלב הנק' גדולה וגבורה כו', ועל בחי' המדות שבשכל נא' לך הוי' הגדולהכב, לך בבחי' הביטול וההתכללות, לפי שהן כלולים בבחי' השכל וההתבוננו' עדיין ואינם ניכרים ליש ודבר ממהות