והנה כ"ז הוא עבודת האדם לגרש הרע שבו ולבררו, וצא יאמר לו והוא ע"י שמעורר בקרבו אהבה ברשפי אש השלהבת לאלקות כמ"ש רשפיה רשפי אשמד שלהבת יה, ולהיות קשור ודבוק לאלקות כשלהבת הקשורה בגחלתמה שבעבודה היא בחי' רשפי אש התשוקה מקרב ולב עמוק בבחי' פנימיות נקודת נפשו בבחי' רעו"דמו מעומק נקודת הלב ועי"ז אש אוכלה אשמז היינו בחי' האש זרה הנ"ל שהיא היא בחי' מקור משחת לכל הבחי' עד שמעיינו נרפש ר"ל, ולכן בהסיר הגורם הציור הנ"ל ממילא נהרס הרע עד היסוד שבו הואמח שתכליתו שטוב הוא כנ"ל והוא ע"י התבוננות שיתבונן בעצמו בענין תאותו שנצטייר בה ציור רע ע"י חמימות האש שבו, הנה הוא צריך לכבוש את יצרו רעמט ברגע ההוה לבד, שהרי מה שעבר אין ועל להבא עדיין אינו ידוע לו מה יהי' עמו וז"ע יזכיר לו יום המיתהנ שאבדו כל עשתונותיונא ונפסק חום הטבעי שבדם שגם הוא מיסוד האש כו', וא"כ כל יגיעותיו צ"ל רק ברגע זו דהוה לבד, וגם איך יהי' כפוי טובה כ"כ הלא גם בעת שפועל פעולת הרע הנה הוא ית' המחי' אותו ונותן לו כח כמ"ש ואתה מחי' את כולםנב אפי' רע גמור ג"כ בכלל הוא, ורק הוא ית' היותו כל יכול, יכול הוא לסבול מעשה כזה להחיות שונאו העובר רצונו, אמנם יהי'נג כפוי טובה כ"כ, ומה גם כשיתבונן שאם מעשה הרע שהיא בדבר גשמי יש בה ענג כ"כ, שכל הענג שבעוה"ז הוא מהתענוג שנפלנד כו' כמ"ש במ"א, וכ"ש ענג הרוחני שבתורה וקיום המצות ואהבת הקב"ה ודבקותו בו שאין ערוך לו כלל, וע' באה"ח ע"פ ואהבתנה את הוי' אלקי', הובא בד"ה וספרתם לכם מאה"ז דספירת ז"נ וטבילה דחה"ש (ט"זנו ), אשר ע"י כ"ז יתעורר ברשפי אש התשוקה לאלקות עד שאש אוכלה אש התאוה וציור הרע להיות נהפך לקדושה להיות בבחי' ואהבת בכל לבבך בשני יצריךנז שגם היצה"ר ישוב לאהבת ה', והיינו כנ"ל שבעצם הוא טוב, וגם כח המתאוה שבו הוא רק כח לתאות תאוה, אבל יכול להיות בבחי' תאוה לאלקות כו' כנ"ל וכמ"ש במ"א באריכותנט, ובחי' זו מתהפך ע"י בחי' האש דקדושה שאש אוכלה אש כו'.