Orach Chayim, Siman 120

אשראוי לומר רצה בכל תפלה ובו ב' סעיפים:
אומרים רצה בכל התפלות ולא כאותן שנוהגים להתחיל במנחה ובערבית ואשי ישראל ותפלתם כו' שאין טעם למנהגם:

אשֶׁרָאוּי לוֹמַר רְצֵה בְּכָל תְּפִלָּה וּבוֹ ב' סְעִיפִים:
אוֹמְרִים "רְצֵה" בְּכָל הַתְּפִלּוֹת, וְלֹא כְּאוֹתָן שֶׁנּוֹהֲגִים לְהַתְחִיל בְּמִנְחָה וּבְעַרְבִית "וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם כו'", שֶׁאֵין טַעַם לְמִנְהָגָם:

בואשי ישראל הן נשמות הצדיקים שמקריב מיכאל שר הגדול על המזבח של מעלה (ולמטה הן הקרבנות שמקריבים הצדיקים ומוסרים נפשותיהם להקב"ה על כל דיבור ודיבור היוצא מפיהם המכונה בשם מזבח) (באהבה רבה הבאה אליהם מלמעלה ע"י מיכאל שר החסד) וזו היא תפלה הנקרא עבודה שבלב והקרבנות אלו שהן באש ההתלהבות נקראות אשי ישראל ותפלתם היא גוף התפלה שהן תיבותיה:

ב"וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל" הֵן נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים שֶׁמַּקְרִיב מִיכָאֵל שַׂר הַגָּדוֹל עַל הַמִּזְבֵּחַ שֶׁל מַעְלָה (וּלְמַטָּה — הֵן הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁמַּקְרִיבִים הַצַּדִּיקִים וּמוֹסְרִים נַפְשׁוֹתֵיהֶם לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר הַיּוֹצֵא מִפִּיהֶם הַמְכֻנֶּה בְּשֵׁם "מִזְבֵּחַ") (בְּאַהֲבָה רַבָּה הַבָּאָה אֲלֵיהֶם מִלְמַעְלָה עַל יְדֵי מִיכָאֵל שַׂר הַחֶסֶד), וְזוֹ הִיא תְּפִלָּה הַנִּקְרָא "עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב". וְהַקָּרְבָּנוֹת אֵלּוּ שֶׁהֵן בְּאֵשׁ הַהִתְלַהֲבוּת — נִקְרָאוֹת "אִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל", "וּתְפִלָּתָם" — הִיא גּוּף הַתְּפִלָּה שֶׁהֵן תֵּבוֹתֶיהָ:

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org