Orach Chayim, Siman 361

אדין גג הסמוך לרשות הרבים ובו ו' סעיפים:
גג הסמוך לרשות הרבים ואינו גבוה י' טפחים בצדו שברשות הרבים ובשאר צדדין שבחצר הוא גבוה עשרה רשות היחיד גמורה היא מן התורה. ואף על פי כן הואיל והוא בתוך עשרה לרשות הרבים ורבים משתמשים בו שמניחים בו כובעים וכלים קטנים הרי זה כרשות הרבים ואסור לבעל הגג להשתמש בו מחצר עד שיעשה לו סולם קבוע מחצירו שאז גילה דעתו שסילק לגג זה מכח רשות הרבים אלא נוח לו להשתמש בעצמו עליו אבל סולם עראי אין כאן סילוק שכיון שסופו ליטול הסולם כמו שאינו הוא:

אדִּין גַּג הַסָּמוּךְ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וּבוֹ ו' סְעִיפִים:
גַּג הַסָּמוּךְ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְאֵינוֹ גָבוֹהַּ י' טְפָחִים בְּצִדּוֹ שֶׁבִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וּבִשְׁאָר צְדָדִין שֶׁבֶּחָצֵר הוּא גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה — רְשׁוּת הַיָּחִיד גְּמוּרָה הִיא מִן הַתּוֹרָה.
וְאַף עַל פִּי כֵן, הוֹאִיל וְהוּא בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְרַבִּים מִשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ, שֶׁמַּנִּיחִים בּוֹ כּוֹבָעִים וְכֵלִים קְטַנִּים — הֲרֵי זֶה כִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְאָסוּר לְבַעַל הַגַּג לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ מֵחָצֵר עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ סֻלָּם קָבוּעַ מֵחֲצֵרוֹ, שֶׁאָז גִּלָּה דַעְתּוֹ שֶׁסִּלֵּק לְגַג זֶה מִכֹּחַ רְשׁוּת הָרַבִּים אֶלָּא נוֹחַ לוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּעַצְמוֹ עָלָיו. אֲבָל סֻלָּם עֲרַאי — אֵין כַּאן סִלּוּק, שֶׁכֵּיוָן שֶׁסּוֹפוֹ לִטּוֹל הַסֻּלָּם, כְּמוֹ שֶׁאֵינוֹ הוּא:

בואיזהו סולם קבוע כל שקבע[ו] שם בין לשבת בין לחול אבל אם קבעו לשבת ולא לחול או להפך אין זה קבוע:

בוְאֵיזֶהוּ סֻלָּם קָבוּעַ? כֹּל שֶׁקְּבָע[וֹ] שָׁם בֵּין לְשַׁבָּת בֵּין לְחֹל. אֲבָל אִם קְבָעוֹ לְשַׁבָּת וְלֹא לְחֹל אוֹ לְהֵפֶךְ, אֵין זֶה קָבוּעַ:

גאבל אם מצדו שברשות הרבים הוא גבוה אפילו סולם אין צריך. אבל אם אינו גבוה עשרה בין מצד רשות הרבים בין מצד החצר אף על פי שהבית שבתוכו יש בו י' טפחים אינו נקראת על הגג רשות היחיד אלא כרמלית הוא ואין סולם מועיל לו כלל:

גאֲבָל אִם מִצִּדּוֹ שֶׁבִּרְשׁוּת הָרַבִּים הוּא גָבוֹהַּ, אֲפִלּוּ סֻלָּם אֵין צָרִיךְ.
אֲבָל אִם אֵינוֹ גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה בֵּין מִצַּד רְשׁוּת הָרַבִּים בֵּין מִצַּד הֶחָצֵר, אַף עַל פִּי שֶׁהַבַּיִת שֶׁבְּתוֹכוֹ יֵשׁ בּוֹ י' טְפָחִים — אֵינוֹ נִקְרֵאת עַל הַגַּג רְשׁוּת הַיָּחִיד, אֶלָּא כַּרְמְלִית הוּא, וְאֵין סֻלָּם מוֹעִיל לוֹ כְּלָל:

דחצר שנפרצה במילואה או ביתר מעשר אמות לרשות הרבים מקום מחיצה נידון כצדי רשות הרבים שהן כרמלית ומותר לטלטל מתוך החצר למקום המחיצה אבל לא לרשות הרבים ולא לרשות היחיד ולא לחוץ לד' אמות מפני שתוך החצר שנפרצה לרשות הרבים נעשה גם כן כרמלית שהרי הוא כקרן זוית הסמוכה לרשות הרבים שנתבאר בסי' שמ"ה. ואם נפרצה לכרמלית הרי הוא כרמלית מדברי סופרים (ואף על פי כן אף שהוא רשות היחיד מן התורה מותר לטלטל ממנו לכרמלית גמורה מטעם שנתבאר בסי' שמ"ו). אבל אם הפרצה היא פחות מעשר ואינה במילואה אינה אוסרת מפני שהיא כפתח:

דחָצֵר שֶׁנִּפְרְצָה בְּמִלּוּאָהּ אוֹ בְּיָתֵר מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים — מְקוֹם מְחִצָּה נִדּוֹן כְּצִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁהֵן כַּרְמְלִית, וּמֻתָּר לְטַלְטֵל מִתּוֹךְ הֶחָצֵר לִמְקוֹם הַמְּחִצָּה, אֲבָל לֹא לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְלֹא לִרְשׁוּת הַיָּחִיד וְלֹא לְחוּץ לְד' אַמּוֹת, מִפְּנֵי שֶׁתּוֹךְ הֶחָצֵר שֶׁנִּפְרְצָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים נַעֲשָׂה גַם כֵּן כַּרְמְלִית, שֶׁהֲרֵי הוּא כְּקֶרֶן זָוִית הַסְּמוּכָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים, שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שמ"ה.
וְאִם נִפְרְצָה לְכַרְמְלִית, הֲרֵי הוּא כַּרְמְלִית מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים (וְאַף עַל פִּי כֵן, אַף שֶׁהוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד מִן הַתּוֹרָה, מֻתָּר לְטַלְטֵל מִמֶּנּוּ לְכַרְמְלִית גְּמוּרָה מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שמ"ו).
אֲבָל אִם הַפִּרְצָה הִיא פָּחוֹת מֵעֶשֶׂר וְאֵינָהּ בְּמִלּוּאָהּ — אֵינָהּ אוֹסֶרֶת, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּפֶתַח:

האם נפרצה בקרן זוית ממש דהיינו שהפרצה תופסת משתי רוחותיה אצל הזויות אפילו בפחות מעשר אסור לפי שאין דרך לעשות פתח בקרן זוית. וכן בית שנפרץ בקרן זוית ממש לרשות הרבים או לכרמלית אפילו בפחות מעשר אסור אם גם הקירוי נפרץ מעל הזוית עד שהנשאר הוא באלכסון מכותל זה לכותל שאצלו שאז אין אומרים בו פי תקרה יורד וסותם לפי שהטעם שאומרים פי תקרה יורד וסותם הוא משום שדומה לפתח ובקרן זוית אין דרך לעשות שם פתח כלל. אבל פתח שאינה בקרן זוית אומרים בה פי תקרה יורד וסותם אפילו היא יתירה מעשר רק שאינה במילואה. ויש אומרים שאפילו היא במילואה אפילו נפרצו ב' מחיצות זו אצל זו במילואם ונשאר קירוי עליהם אומרים בו פי תקרה יורד וסותם אם נשאר שם ב' מחיצות דבוקות זו בזו אבל אם נפרצו ב' מחיצות זו כנגד זו במילואה או ביותר מעשרה ונשאר ב' מחיצות שלימות זו כנגד זו כיון שיש ביניהם פילוש וקפנדריא מפרצה זו לפרצה שכנגדה אין אומרים בהן פי תקרה יורד וסותם וכן עיקר ואף על פי כן טוב לחוש לסברא הראשונה כמו שנתבאר בסי' שמ"ו:

האִם נִפְרְצָה בְּקֶרֶן זָוִית מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁהַפִּרְצָה תּוֹפֶסֶת מִשְׁתֵּי רוּחוֹתֶיהָ אֵצֶל הַזָּוִיּוֹת, אֲפִלּוּ בְּפָחוֹת מֵעֶשֶׂר אָסוּר, לְפִי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לַעֲשׂוֹת פֶּתַח בְּקֶרֶן זָוִית.
וְכֵן בֵּית שֶׁנִּפְרַץ בְּקֶרֶן זָוִית מַמָּשׁ לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ לְכַרְמְלִית, אֲפִלּוּ בְּפָחוֹת מֵעֶשֶׂר אָסוּר אִם גַּם הַקֵּרוּי נִפְרַץ מֵעַל הַזָּוִית, עַד שֶׁהַנִּשְׁאָר הוּא בַּאֲלַכְסוֹן מִכֹּתֶל זֶה לְכֹתֶל שֶׁאֶצְלוֹ, שֶׁאָז אֵין אוֹמְרִים בּוֹ "פִּי תִקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם", לְפִי שֶׁהַטַּעַם שֶׁאוֹמְרִים "פִּי תִקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם" הוּא מִשּׁוּם שֶׁדּוֹמֶה לְפֶתַח, וּבְקֶרֶן זָוִית אֵין דֶּרֶךְ לַעֲשׂוֹת שָׁם פֶּתַח כְּלָל.
אֲבָל פֶּתַח שֶׁאֵינָהּ בְּקֶרֶן זָוִית אוֹמְרִים בָּהּ "פִּי תִקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם", אֲפִלּוּ הִיא יְתֵרָה מֵעֶשֶׂר רַק שֶׁאֵינָהּ בְּמִלּוּאָהּ.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ הִיא בְּמִלּוּאָהּ, אֲפִלּוּ נִפְרְצוּ ב' מְחִצּוֹת זוֹ אֵצֶל זוֹ בְּמִלּוּאָם וְנִשְׁאַר קֵרוּי עֲלֵיהֶם — אוֹמְרִים בּוֹ "פִּי תִקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם" אִם נִשְׁאָר שָׁם ב' מְחִצּוֹת דְּבוּקוֹת זוֹ בְּזוֹ. אֲבָל אִם נִפְרְצוּ ב' מְחִצּוֹת זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ בְּמִלּוּאָהּ אוֹ בְּיוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה, וְנִשְׁאָר ב' מְחִצּוֹת שְׁלֵמוֹת זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ — כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם פִּלּוּשׁ וְקַפַּנְדַּרְיָא מִפִּרְצָה זוֹ לְפִרְצָה שֶׁכְּנֶגְדָּהּ, אֵין אוֹמְרִים בָּהֶן "פִּי תִקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם". וְכֵן עִקָּר. וְאַף עַל פִּי כֵן טוֹב לָחוּשׁ לִסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שמ"ו:

ויש אומרים שאין פי תקרה יורד וסותם אפילו לפרצה שמרוח אחד אלא אם כן יש ברוחב הקירוי ד' טפחים. ויש אומרים שצריך גם כן שלא יהא פי התקרה משופע כגגין שלנו שאז אין בהם פה ולא אמרינן אלא פי תקרה יורד וסותם:

ויֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין פִּי תִקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם אֲפִלּוּ לְפִרְצָה שֶׁמֵּרוּחַ אֶחָד, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ בְּרֹחַב הַקֵּרוּי ד' טְפָחִים.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ גַּם כֵּן שֶׁלֹּא יְהֵא פִּי הַתִּקְרָה מְשֻׁפָּע כְּגַגִּין שֶׁלָּנוּ, שֶׁאָז אֵין בָּהֶם פֶּה, וְלֹא אָמְרִינָן אֶלָּא "פִּי תִקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם":

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org