Orach Chayim, Siman 623

אסדר תפלת נעילה ובו י"[ב] סעיפים:
במקומות שאומרים אשרי ובא לציון קודם תפלת מנחה צריכים לחזור ולומר אשרי קודם תפלת נעילה כדי להפסיק בין מנחה לנעילה מטעם שנתבאר בסי' ק"ח וק"ה:

אסֵדֶר תְּפִלַּת נְעִילָה וּבוֹ י"[ב] סְעִיפִים:
בִּמְקוֹמוֹת שֶׁאוֹמְרִים "אַשְׁרֵי וּבָא לְצִיּוֹן" קֹדֶם תְּפִלַּת מִנְחָה — צְרִיכִים לַחֲזֹר וְלוֹמַר "אַשְׁרֵי" קֹדֶם תְּפִלַּת נְעִילָה, כְּדֵי לְהַפְסִיק בֵּין מִנְחָה לִנְעִילָה, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ק"ח וְק"ה:

בהתחלת זמן תפלת נעילה הוא כשהחמה בראש האילנות דהיינו קרוב להתחלת השקיעה ונמשך זמנה עד סמוך לצאת הכוכבים לפיכך צריך הש"ץ לקצר בסליחות ופיוטים שבאמצע התפלה וגם אין לו למשוך בתפלת נעילה כל תיבה ותיבה כדרך שמושך בשאר תפלות כדי שיגמור קודם צאת הכוכבים לפי שתפלה זו היא בתענית ציבור כנגד נעילת שערי היכל שבמקדש שהיה ביום אחר הדלקת נרות של בין הערבים כעבד הרוצה לצאת מן המלך ומקודם שיצא הוא מבקש פרס ומנת המלך ויוצא ונועל השער אחריו:

בהַתְחָלַת זְמַן תְּפִלַּת נְעִילָה הוּא כְּשֶׁהַחַמָּה בְּרֹאשׁ הָאִילָנוֹת, דְּהַיְנוּ קָרוֹב לְהַתְחָלַת הַשְּׁקִיעָה, וְנִמְשָׁךְ זְמַנָּהּ עַד סָמוּךְ לְצֵאת הַכּוֹכָבִים. לְפִיכָךְ צָרִיךְ הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר לְקַצֵּר בִּסְלִיחוֹת וּפִיּוּטִים שֶׁבְּאֶמְצַע הַתְּפִלָּה, וְגַם אֵין לוֹ לִמְשֹׁךְ בִּתְפִלַּת נְעִילָה כָּל תֵּבָה וְתֵבָה כְּדֶרֶךְ שֶׁמּוֹשֵׁךְ בִּשְׁאָר תְּפִלּוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּגְמֹר קֹדֶם צֵאת הַכּוֹכָבִים, לְפִי שֶׁתְּפִלָּה זוֹ הִיא בְּתַעֲנִית צִבּוּר כְּנֶגֶד נְעִילַת שַׁעֲרֵי הֵיכָל שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ שֶׁהָיָה בַּיּוֹם אַחַר הַדְלָקַת נֵרוֹת שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, כְּעֶבֶד הָרוֹצֶה לָצֵאת מִן הַמֶּלֶךְ וּמִקֹּדֶם שֶׁיֵּצֵא הוּא מְבַקֵּשׁ פְּרָס וּמְנַת הַמֶּלֶךְ וְיוֹצֵא וְנוֹעֵל הַשַּׁעַר אַחֲרָיו:

גאבל יש אומרים שיכולין להאריך ולהמשיך בתפלת נעילה גם בלילה ואע"פ שהוא אחר נעילת שערי היכל לפי שלא תקנו כלל להתפלל תפלה זו בעת נעילת שערי היכל ומה שנקרא תפלת נעילה היינו לפי שמתפללין אותה בסוף היום והיא גמר תפלות של היום ומתפללין אותה סמוך לנעילת שערי שמים שנועלין אותם בגמר התפלות:

גאֲבָל יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיְּכוֹלִין לְהַאֲרִיךְ וּלְהַמְשִׁיךְ בִּתְפִלַּת נְעִילָה גַּם בַּלַּיְלָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא אַחַר נְעִילַת שַׁעֲרֵי הֵיכָל, לְפִי שֶׁלֹּא תִּקְּנוּ כְּלָל לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה זוֹ בְּעֵת נְעִילַת שַׁעֲרֵי הֵיכָל, וּמַה שֶּׁנִּקְרָא תְּפִלַּת נְעִילָה, הַיְנוּ לְפִי שֶׁמִּתְפַּלְלִין אוֹתָהּ בְּסוֹף הַיּוֹם וְהִיא גְּמַר תְּפִלּוֹת שֶׁל הַיּוֹם, וּמִתְפַּלְלִין אוֹתָהּ סָמוּךְ לִנְעִילַת שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם שֶׁנּוֹעֲלִין אוֹתָם בִּגְמַר הַתְּפִלּוֹת:

דואע"פ שהעיקר כסברא הראשונה מכל מקום עכשיו שנוהגין כסברא האחרונה אין למחות בידם ומכל מקום צריכין להתחיל בעוד היום גדול וגם יזהרו לומר חרוז היום יפנה כו' קודם הערב שמש דאם לא כן הוא דובר שקרים לפני ה':

דוְאַף עַל פִּי שֶׁהָעִקָּר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, מִכָּל מָקוֹם עַכְשָׁו שֶׁנּוֹהֲגִין כַּסְּבָרָא הָאַחֲרוֹנָה — אֵין לִמְחוֹת בְּיָדָם, וּמִכָּל מָקוֹם צְרִיכִין לְהַתְחִיל בְּעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, וְגַם יִזָּהֲרוּ לוֹמַר חָרוּז "הַיּוֹם יִפְנֶה כוּ'" קֹדֶם הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ, דְּאִם לֹא כֵן הוּא דּוֹבֵר שְׁקָרִים לִפְנֵי ה':

הואומרים במקום כתבנו חתמנו ובמקום וכתוב וחתום ובמקום ונכתב ונחתם:

הוְאוֹמְרִים בִּמְקוֹם "כָּתְבֵנוּ" — "חָתְמֵנוּ", וּבִמְקוֹם "וּכְתֹב" — "וַחֲתֹם", וּבִמְקוֹם "וְנִכָּתֵב" — "וְנֵחָתֵם":

וואם הוא שבת מזכיר של שבת בתפלה זו כדרך שמזכיר בשאר תפלות היום שהרי עדיין יום שבת הוא ואפילו אותם הממשיכים תפלה זו בלילה מכל מקום כיון שהתחילו מבעוד יום צריך להזכיר של שבת (כמ"ש בסי' קפ"ח). אבל בווידוי שלאחר התפלה אין מזכירין בו של שבת כיון שכבר סיים ברכת שבת (דהיינו אתה בחרתנו שחותמין מקדש השבת) ולא מצינו הזכרה אחר סיום הברכה כמ"ש בסי' תכ"ה ע"ש. במה דברים אמורים ביחיד אבל הש"ץ כיון שאומר הווידוי בתוך התפלה צריך להזכיר של שבת באתה הבדלת אנוש כו' כדרך שמזכיר בו של יום הכיפורים שהרי ברכת אתה בחרתנו היא מיוחדת לשבת וליום הכיפורים שהרי מזכיר בה של שבת בתחלה ותתן לנו את יום השבת הזה וכו' ובסוף חותם מקדש השבת כו' ומכל מקום אם לא הזכיר של שבת בתוך הווידוי אין מחזירין אותו כיון שהזכירו בתוך התפלה אבל אם לא הזכיר של שבת כלל אפילו בתוך התפלה מחזירין אותו בין יחיד בין ש"ץ:

ווְאִם הוּא שַׁבָּת — מַזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת בִּתְפִלָּה זוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּזְכִּיר בִּשְׁאָר תְּפִלּוֹת הַיּוֹם, שֶׁהֲרֵי עֲדַיִן יוֹם שַׁבָּת הוּא, וַאֲפִלּוּ אוֹתָם הַמַּמְשִׁיכִים תְּפִלָּה זוֹ בַּלַּיְלָה, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁהִתְחִילוּ מִבְּעוֹד יוֹם — צָרִיךְ לְהַזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת (כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קפ"ח).
אֲבָל בַּוִּדּוּי שֶׁלְּאַחַר הַתְּפִלָּה — אֵין מַזְכִּירִין בּוֹ שֶׁל שַׁבָּת, כֵּיוָן שֶׁכְּבָר סִיֵּם בִּרְכַּת שַׁבָּת (דְּהַיְנוּ "אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ" שֶׁחוֹתְמִין "מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת") וְלֹא מָצִינוּ הַזְכָּרָה אַחַר סִיּוּם הַבְּרָכָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תכ"ה, עַיֵּן שָׁם.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּיָחִיד, אֲבָל הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר כֵּיוָן שֶׁאוֹמֵר הַוִּדּוּי בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה — צָרִיךְ לְהַזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת בְּ"אַתָּה הִבְדַּלְתָּ אֱנוֹשׁ כוּ'" כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּזְכִּיר בּוֹ שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁהֲרֵי בִּרְכַּת "אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ" הִיא מְיֻחֶדֶת לְשַׁבָּת וּלְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁהֲרֵי מַזְכִּיר בָּהּ שֶׁל שַׁבָּת בַּתְּחִלָּה "וַתִּתֶּן לָנוּ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְכוּ'" וּבַסּוֹף חוֹתֵם "מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת כוּ'". וּמִכָּל מָקוֹם, אִם לֹא הִזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת בְּתוֹךְ הַוִּדּוּי — אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, כֵּיוָן שֶׁהִזְכִּירוֹ בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה. אֲבָל אִם לֹא הִזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת כְּלָל אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה — מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, בֵּין יָחִיד בֵּין שְׁלִיחַ צִבּוּר:

זבמקום שאומרים כתר במוסף אומרים ג"כ בנעילה ובמקומות שאומרים נעריצך במוסף אומרים ג"כ בנעילה:

זבְּמָקוֹם שֶׁאוֹמְרִים "כֶּתֶר" בְּמוּסָף — אוֹמְרִים גַּם כֵּן בִּנְעִילָה, וּבִמְקוֹמוֹת שֶׁאוֹמְרִים "נַעֲרִיצְךָ" בְּמוּסָף — אוֹמְרִים גַּם כֵּן בִּנְעִילָה:

חנושאים כפים בנעילה ולפי שנשיאת כפים הוקשה לעבודה כמ"ש בסי' קכ"ח ועבודה אינה אלא ביום לפיכך צריך הש"ץ למהר בתפלת נעילה ולדלג הסליחות אם אין שהות ביום בענין שתהא נשיאת כפים ביום קודם צאת הכוכבים. אבל במדינות אלו אין נוהגין כן אלא אין הכהנים עולין לדוכן כלל בנעילה לפי שמאריכין בסליחות ופזמונים עד הלילה ואין נשיאת כפים בלילה אבל מכל מקום אומר הש"ץ אלקינו ואלקי אבותינו ברכנו כו' אע"פ שהוא לילה שבזה אין קפידא כל כך כיון שתפלה זו ראויה לנשיאת כפים שהרי התחלת זמנה היא מבעוד יום:

חנוֹשְׂאִים כַּפַּיִם בִּנְעִילָה. וּלְפִי שֶׁנְּשִׂיאַת כַּפַּיִם הֻקְּשָׁה לָעֲבוֹדָה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קכ"ח וַעֲבוֹדָה אֵינָהּ אֶלָּא בַּיּוֹם, לְפִיכָךְ צָרִיךְ הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר לְמַהֵר בִּתְפִלַּת נְעִילָה וּלְדַלֵּג הַסְּלִיחוֹת אִם אֵין שְׁהוּת בַּיּוֹם בְּעִנְיָן שֶׁתְּהֵא נְשִׂיאַת כַּפַּיִם בַּיּוֹם קֹדֶם צֵאת הַכּוֹכָבִים.
אֲבָל בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ אֵין נוֹהֲגִין כֵּן, אֶלָּא אֵין הַכֹּהֲנִים עוֹלִין לַדּוּכָן כְּלָל בִּנְעִילָה, לְפִי שֶׁמַּאֲרִיכִין בִּסְלִיחוֹת וּפִזְמוֹנִים עַד הַלַּיְלָה וְאֵין נְשִׂיאַת כַּפַּיִם בַּלַּיְלָה. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם אוֹמֵר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר "אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ בָּרְכֵנוּ כוּ'" אַף עַל פִּי שֶׁהוּא לַיְלָה, שֶׁבָּזֶה אֵין קְפֵדָא כָּל כָּךְ, כֵּיוָן שֶׁתְּפִלָּה זוֹ רְאוּיָה לִנְשִׂיאַת כַּפַּיִם, שֶׁהֲרֵי הַתְחָלַת זְמַנָּהּ הִיא מִבְּעוֹד יוֹם:

טואחר התפלה אומרים אבינו מלכנו אפילו כשחל בשבת ואפילו עדיין הוא יום ואף על פי שבכל היום אין אומרים אבינו מלכנו כשהוא שבת מכל מקום עכשיו יש לאומרו לפי שעכשיו הוא גמר החתימה ואנו צריכין לבקשת רחמים ואם לא עכשיו אימתי:

טוְאַחַר הַתְּפִלָּה אוֹמְרִים "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ" אֲפִלּוּ כְּשֶׁחָל בְּשַׁבָּת, וַאֲפִלּוּ עֲדַיִן הוּא יוֹם, וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּכָל הַיּוֹם אֵין אוֹמְרִים "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ" כְּשֶׁהוּא שַׁבָּת, מִכָּל מָקוֹם עַכְשָׁו יֵשׁ לְאָמְרוֹ, לְפִי שֶׁעַכְשָׁו הוּא גְּמַר הַחֲתִימָה וְאָנוּ צְרִיכִין לְבַקָּשַׁת רַחֲמִים, וְאִם לֹא עַכְשָׁו — אֵימָתַי:

יבסוף הסליחות אומרים שמע ישראל פעם אחת ושלש פעמים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ואח"כ אומרים שבע פעמים ה' הוא האלהים ללוות השכינה שתעלה ותסתלק עכשיו למעלה משבעה רקיעים שבעת התפלה היתה השכינה שרויה בינינו ועכשיו תעלה למקומה:

יבְּסוֹף הַסְּלִיחוֹת אוֹמְרִים "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" פַּעַם אַחַת, וְשָׁלֹש פְּעָמִים "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד", וְאַחַר כָּךְ אוֹמְרִים שֶׁבַע פְּעָמִים "ה' הוּא הָאֱלֹהִים" לְלַוּוֹת הַשְּׁכִינָה שֶׁתַּעֲלֶה וְתִסְתַּלֵּק עַכְשָׁו לְמַעְלָה מִשִּׁבְעָה רְקִיעִים, שֶׁבְּעֵת הַתְּפִלָּה הָיְתָה הַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵּינֵינוּ וְעַכְשָׁו תַּעֲלֶה לִמְקוֹמָהּ:

יאואומרים קדיש שלם ואח"כ תוקעין תקיעה אחת ויש נוהגין לתקוע תשר"ת. ואע"פ שעדיין לא הבדילו בתפלה אעפ"כ אין כאן איסור כלל כיון שהתקיעה אינה מלאכה כלל ואין בה אפילו משום שבות גמור כמ"ש בסי' תקפ"[ח] ולא אסרו בשבת ויום טוב אלא משום עובדין דחול כמו שנתבאר שם לפיכך יש להתיר תקיעה זו אפילו בין השמשות אם כבר גמרו תפלת נעילה (ועייןבסי' שמ"ב):

יאוְאוֹמְרִים קַדִּישׁ שָׁלֵם, וְאַחַר כָּךְ תּוֹקְעִין תְּקִיעָה אַחַת, וְיֵשׁ נוֹהֲגִין לִתְקֹעַ תשר"ת.
וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא הִבְדִּילוּ בַּתְּפִלָּה — אַף עַל פִּי כֵן אֵין כָּאן אִסּוּר כְּלָל, כֵּיוָן שֶׁהַתְּקִיעָה אֵינָהּ מְלָאכָה כְּלָל וְאֵין בָּהּ אֲפִלּוּ מִשּׁוּם שְׁבוּת גָּמוּר כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תקפ"[ח], וְלֹא אָסְרוּ בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב אֶלָּא מִשּׁוּם עֻבְדִּין דְּחֹל כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם, לְפִיכָךְ יֵשׁ לְהַתִּיר תְּקִיעָה זוֹ אֲפִלּוּ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אִם כְּבָר גָּמְרוּ תְּפִלַּת נְעִילָה (וְעַיֵּן בְּסִימָן שמ"ב):

יבוטעם תקיעה זו היא סימן לסילוק שכינה למעלה כמו שהיה במתן תורה שכשעלתה השכינה נאמר במשוך היובל וכו' ונאמר עלה אלהים בתרועה כו' ועוד יש טעם בתקיעה זו להראות שהוא יום טוב ולהרבות בסעודה מפני שאין יום טוב זה מפורסם עשו בו תקנה לפרסמו לכן יפקדו איש את רעהו בצאתו מבית הכנסת כדרך שאומרים בשבת ויום טוב:

יביד [יב] וְטַעַם תְּקִיעָה זוֹ הִיא סִימָן לְסִלּוּק שְׁכִינָה לְמַעְלָה, כְּמוֹ שֶׁהָיָה בְּמַתַּן תּוֹרָה שֶׁכְּשֶׁעָלְתָה הַשְּׁכִינָה נֶאֱמַר "בִּמְשֹׁךְ הַיּוֹבֵל וְכוּ'", וְנֶאֱמַר "עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה כוּ'". וְעוֹד יֵשׁ טַעַם בִּתְקִיעָה זוֹ, לְהַרְאוֹת שֶׁהוּא יוֹם טוֹב וּלְהַרְבּוֹת בִּסְעוּדָה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין יוֹם טוֹב זֶה מְפֻרְסָם — עָשׂוּ בּוֹ תַּקָּנָה לְפַרְסְמוֹ, לָכֵן יִפְקְדוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּצֵאתוֹ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת כְּדֶרֶךְ שֶׁאוֹמְרִים בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב:

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org