Orach Chayim, Siman 385

אדין צדוקי ומומר בעירוב ובו ד' סעיפים:
הצדוקים הם כישראל ומבטלים רשות ואין צריך לשכור מהם כדי להרחיק דירתו מהם הואיל והם שומרי שבת ואינם עובדים אלילים אבל עירוב שלהם אינו מועיל כיון שאינם מודים בעירוב:

1דִּין צְדוֹקִי וּמוּמָר בְּעֵרוּב וּבוֹ ד' סְעִיפִים:
הַצְּדוֹקִים הֵם כְּיִשְׂרָאֵל וּמְבַטְּלִים רְשׁוּת, וְאֵין צָרִיךְ לִשְׂכּוֹר מֵהֶם כְּדֵי לְהַרְחִיק דִּירָתוֹ מֵהֶם, הוֹאִיל וְהֵם שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת וְאֵינָם עוֹבְדִים אֱלִילִים. אֲבָל עֵרוּב שֶׁלָּהֶם אֵינוֹ מוֹעִיל, כֵּיוָן שֶׁאֵינָם מוֹדִים בְּעֵרוּב:

בכותי הרי הוא כשאר נכרים ואין לו תקנה אלא בשכירות:

2כּוּתִי הֲרֵי הוּא כִּשְׁאָר נָכְרִים, וְאֵין לוֹ תַּקָּנָה אֶלָּא בִּשְׂכִירוּת:

גישראל מומר לע"ז או לחלל שבתות בפרהסיא אפילו אינו מחללו אלא באיסורי דברי סופרים הרי הוא כנכרי לכל דבריו וצריך לשכור ממנו ואינו דומה לצדוקי שהם מחללים ג"כ באיסורי דברי סופרים בפרהסיא לפי שהצדוקים אנוסים הם שמעשה אבותיהם בידיהם ואם אינו מחללו אלא בצנעא אפילו מחללו באיסורי תורה הרי הוא כישראל לכל דבריו ומבטל רשות (או מערב). ואינו נקרא מומר לחלל שבתות בפרהסיא אלא כשרגיל בכך ואינו נזהר כלל אבל לא כשחיללו פעם באקראי בעלמא כשהיה דחוק לפי שעה:

3יִשְׂרָאֵל מוּמָר לַעֲבוֹדָה זָרָה אוֹ לְחַלֵּל שַׁבָּתוֹת בְּפַרְהֶסְיָא, אֲפִלּוּ אֵינוֹ מְחַלְּלוֹ אֶלָּא בְּאִסּוּרֵי דִּבְרֵי סוֹפְרִים — הֲרֵי הוּא כְּנָכְרִי לְכָל דְּבָרָיו וְצָרִיךְ לִשְׂכּוֹר מִמֶּנּוּ. וְאֵינוֹ דוֹמֶה לִצְדוֹקִי, שֶׁהֵם מְחַלְּלִים גַּם כֵּן בְּאִסּוּרֵי דִּבְרֵי סוֹפְרִים בְּפַרְהֶסְיָא, לְפִי שֶׁהַצְּדוֹקִים אֲנוּסִים הֵם, שֶׁמַּעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם. וְאִם אֵינוֹ מְחַלְּלוֹ אֶלָּא בְּצִנְעָא, אֲפִלּוּ מְחַלְּלוֹ בְּאִסּוּרֵי תוֹרָה — הֲרֵי הוּא כְּיִשְׂרָאֵל לְכָל דְּבָרָיו, וּמְבַטֵּל רְשׁוּת (אוֹ מְעָרֵב).
וְאֵינוֹ נִקְרָא "מוּמָר לְחַלֵּל שַׁבָּתוֹת בְּפַרְהֶסְיָא" אֶלָּא כְּשֶׁרָגִיל בְּכָךְ וְאֵינוֹ נִזְהָר כְּלָל, אֲבָל לֹא כְּשֶׁחִלְּלוֹ פַּעַם בְּאַקְרַאי בְּעָלְמָא, כְּשֶׁהָיָה דָחוּק לְפִי שָׁעָה:

דישראל שהמיר ויש לו בית בשכונת היהודים שעירבו לכל השנה וגם הוא עירב עמהם אם אין לו פתח אחרת כלל אלא לשכונה זו הרי הוא אוסר בכל שבת שחל לאחר שהמיר עד שישכיר שכבר נתבטל עירובו כשהמיר לע"ז אבל אם יש לו פתח אחר לשכונת הנכרים אפילו הוא פתח קטן וצר (שאינו רגיל בו לעולם ואפילו אינו פתח גמור אלא חלון ד' על ד') אינו אוסר עליהם (לפי שבאותו פתח או חלון הפתוחים לשכונת הנכרים הוא חפץ בהם יותר מבפתח הגדול שלשכונת היהודים כיון שהמיר לדתם ונעשה פתח זה כאלו אינו רגיל לילך בו כלל לשכונת היהודים ואינו אוסר עליהם אע"פ שמכניס ומוציא דרך עליהם גמלים וקרונות כל היום כולו כמו שיתבאר בסי' שפ"ט):

4יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵמִיר, וְיֵשׁ לוֹ בַּיִת בִּשְׁכוּנַת הַיְּהוּדִים שֶׁעֵרְבוּ לְכָל הַשָּׁנָה, וְגַם הוּא עֵרֵב עִמָּהֶם — אִם אֵין לוֹ פֶּתַח אַחֶרֶת כְּלָל אֶלָּא לִשְׁכוּנָה זוֹ, הֲרֵי הוּא אוֹסֵר בְּכָל שַׁבָּת שֶׁחָל לְאַחַר שֶׁהֵמִיר עַד שֶׁיַּשְׂכִּיר, שֶׁכְּבָר נִתְבַּטֵּל עֵרוּבוֹ כְּשֶׁהֵמִיר לַעֲבוֹדָה זָרָה. אֲבָל אִם יֵשׁ לוֹ פֶּתַח אַחֵר לִשְׁכוּנַת הַנָּכְרִים, אֲפִלּוּ הוּא פֶּתַח קָטָן וְצָר (שֶׁאֵינוֹ רָגִיל בּוֹ לְעוֹלָם, וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ פֶּתַח גָּמוּר אֶלָּא חַלּוֹן ד' עַל ד') — אֵינוֹ אוֹסֵר עֲלֵיהֶם (לְפִי שֶׁבְּאוֹתוֹ פֶּתַח אוֹ חַלּוֹן הַפְּתוּחִים לִשְׁכוּנַת הַנָּכְרִים הוּא חָפֵץ בָּהֶם יוֹתֵר מִבְּפֶתַח הַגָּדוֹל שֶׁלִּשְׁכוּנַת הַיְּהוּדִים, כֵּיוָן שֶׁהֵמִיר לְדָתָם, וְנַעֲשָׂה פֶּתַח זֶה כְּאִלּוּ אֵינוֹ רָגִיל לֵילֵךְ בּוֹ כְּלָל לִשְׁכוּנַת הַיְּהוּדִים, וְאֵינוֹ אוֹסֵר עֲלֵיהֶם אַף עַל פִּי שֶׁמַּכְנִיס וּמוֹצִיא דֶּרֶךְ עֲלֵיהֶם גְּמַלִּים וּקְרוֹנוֹת כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שפ"ט):

Vocalized Edition - Kehot Publication Society