Orach Chayim, Siman 81

אדין צואת קטן ובו ג' סעיפים:
קטן שיכול לאכול כזית דגן שהם ה' מיני תבואה שצואת מינים אלו מסרחת אפילו אינו יכול לאכלו אלא על ידי בישול כגון דייסא וכיוצא בה אם אין צריך לשהות מתחלת כזית זה עד סופו יותר ממה שגדול בינוני שוהה באכילת פרס ממאכל זה צריך להרחיק מצואתו וממי רגליו כמו משל גדול אבל אם צריך לשהות יותר מכאן הרי זה כאוכל עכשיו חצי זית ולמחר חצי זית שכן הלכה למשה מסיני שאין אכילה מצטרפת לשהייה ארוכה כזו ושיעור כזית יתבאר בסימן תפ"ו ושיעור פרס בסי' תרי"ב:

1דִּין צוֹאַת קָטָן וּבוֹ ג' סְעִיפִים:
קָטָן שֶׁיָּכוֹל לֶאֱכֹל כְּזַיִת דָּגָן שֶׁהֵם ה' מִינֵי תְּבוּאָה שֶׁצּוֹאַת מִינִים אֵלּוּ מַסְרַחַת, אֲפִלּוּ אֵינוֹ יָכוֹל לְאָכְלוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי בִּשּׁוּל כְּגוֹן דַּייְסָא וְכַיּוֹצֵא בָּהּ, אִם אֵין צָרִיךְ לִשְׁהוֹת מִתְּחִלַּת כְּזַיִת זֶה עַד סוֹפוֹ יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁגָּדוֹל בֵּינוֹנִי שׁוֹהֶה בַּאֲכִילַת פְּרָס מִמַּאֲכָל זֶה — צָרִיךְ לְהַרְחִיק מִצּוֹאָתוֹ וּמִמֵּי רַגְלָיו כְּמוֹ מִשֶּׁל גָּדוֹל. אֲבָל אִם צָרִיךְ לִשְׁהוֹת יוֹתֵר מִכַּאן — הֲרֵי זֶה כְּאוֹכֵל עַכְשָׁו חֲצִי זַיִת וּלְמָחָר חֲצִי זַיִת, שֶׁכֵּן הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי שֶׁאֵין אֲכִילָה מִצְטָרֶפֶת לִשְׁהִיָּה אֲרֻכָּה כָּזוֹ. וְשִׁעוּר כַּזַּיִת יִתְבָּאֵר בְּסִימָן תפ"ו, וְשִׁעוּר פְּרָס בְּסִימָן תרי"ב:

בואם הקטן הוא חלש ואינו יכול לאכול כזית בכדי אכילת פרס אף על פי שהגיע לשנים שאחר כיוצא בו יכול לאכול א"צ להרחיק מצואתו וממי רגליו אפילו הוא בן ג' וד' שנים (והוא שעדיין לא היה יכול לאכול מימיו כזית דגן בכדי אכילת פרס) אבל אם היה יכול לאכול פעם אחת ואח"כ נחלש ואינו יכול דינו כגדול שצריך להרחיק מצואתו וממי רגליו (ואפילו אינו יכול) ואפילו לא אכל דגן מימים רבים ואפילו לא אכל מעולם שאף שצואה זו אינה מדגן מכל מקום (כל שהיה יכול לאכול כזית דגן בכדי אכילת פרס) בני מעיים מסריחים כל מיני מאכל שיאכל וכל זה מן הדין אבל טוב וישר לקרות ולהתפלל במקום שהוא נקי לגמרי אפילו מצואת תינוק בן יומו (אם אפשר בקל אע"פ שאין איסור בדבר):

2וְאִם הַקָּטָן הוּא חַלָּשׁ וְאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱכֹל כְּזַּיִת בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס, אַף עַל פִּי שֶׁהִגִּיעַ לְשָׁנִים שֶׁאַחֵר כַּיּוֹצֵא בּוֹ יָכוֹל לֶאֱכֹל — אֵין צָרִיךְ לְהַרְחִיק מִצּוֹאָתוֹ וּמִמֵּי רַגְלָיו אֲפִלּוּ הוּא בֵּן ג' וד' שָׁנִים (וְהוּא שֶׁעֲדַיִן לֹא הָיָה יָכוֹל לֶאֱכֹל מִיָּמָיו כְּזַיִת דָּגָן בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס). אֲבָל אִם הָיָה יָכוֹל לֶאֱכֹל פַּעַם אַחַת וְאַחַר כָּךְ נֶחֱלַשׁ וְאֵינוֹ יָכוֹל — דִּינוֹ כְּגָדוֹל שֶׁצָּרִיךְ לְהַרְחִיק מִצּוֹאָתוֹ וּמִמֵּי רַגְלָיו (וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ יָכוֹל). וַאֲפִלּוּ לֹא אָכַל דָּגָן מִיָּמִים רַבִּים, וַאֲפִלּוּ לֹא אָכַל מֵעוֹלָם, שֶׁאַף שֶׁצּוֹאָה זוֹ אֵינָהּ מִדָּגָן מִכָּל מָקוֹם (כָּל שֶׁהָיָה יָכוֹל לֶאֱכֹל כְּזַיִת דָּגָן בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס) — בְּנֵי מֵעַיִם מַסְרִיחִים כָּל מִינֵי מַאֲכָל שֶׁיֹּאכַל. וְכָל זֶה מִן הַדִּין אֲבָל טוֹב וְיָשָׁר לִקְרוֹת וּלְהִתְפַּלֵּל בְּמָקוֹם שֶׁהוּא נָקִי לְגַמְרֵי אֲפִלּוּ מִצּוֹאַת תִּינוֹק בֶּן יוֹמוֹ (אִם אֶפְשָׁר בְּקַּל, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אִסּוּר בַּדָּבָר):

גאם היה עומד בתפלה וראה צואה כנגדו ברחוק ד' אמות (ואינו יכול לחזור פניו ממנה מפני שצריך להחזיר פניו כנגד בית קדשי קדשים) ילך לפניו כדי שיזרקנה מאחריו ד' אמות ואם אי אפשר כגון שיש לפניו נהר או דבר אחר המעכב ילך בכדי שיניחנה לצדדים ד' אמות וכן בקריאת שמע אם אי אפשר לו ואינו צריך לחזור אלא למקום שפסק ולא לראש התפלה או הקריאת שמע אע"פ שהתפלל וקרא כנגד הצואה לפי שאין זה זבח רשעים תועבה כיון שלא היתה ד' אמות סביבו שבהן לבדם הוא שמחויב לבדוק שלא תהא בהם צואה אם הוא מקום שראוי להסתפק בצואה ואם לא בדק בהן פושע הוא ותפלתו תועבה אבל לא הטריחו לבדוק לפניו כמלא עיניו אע"פ שהוא במקום הראוי להסתפק בו בצואה:

3אִם הָיָה עוֹמֵד בְּתְפִלָּה וְרָאָה צוֹאָה כְּנֶגְדּוֹ בָּרִחוּק ד' אַמּוֹת (וְאֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר פָּנָיו מִמֶּנָּה מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לְהַחֲזִיר פָּנָיו כְּנֶגֶד בֵּית קָדְשֵׁי קָדָשִׁים) — יֵלֵךְ לְפָנָיו כְּדֵי שֶׁיִּזְרְקֶנָּה מֵאַחֲרָיו ד' אַמּוֹת. וְאִם אִי אֶפְשָׁר כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ לְפָנָיו נָהָר אוֹ דָּבָר אַחֵר הַמְעַכֵּב — יֵלֵךְ בִּכְדֵי שֶׁיַּנִּיחֶנָּה לִצְדָדִים ד' אַמּוֹת. וְכֵן בִּקְרִיאַת שְׁמַע, אִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ. וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר אֶלָּא לְמָקוֹם שֶׁפָּסַק וְלֹא לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה אוֹ הַקְּרִיאַת שְׁמַע, אַף עַל פִּי שֶׁהִתְפַּלֵּל וְקָרָא כְּנֶגֶד הַצּוֹאָה, לְפִי שֶׁאֵין זֶה "זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה", כֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיְתָה ד' אַמּוֹת סְבִיבוֹ, שֶׁבָּהֶן לְבַדָּם הוּא שֶׁמְּחֻיָּב לִבְדֹּק שֶׁלֹּא תְּהֵא בָּהֶם צוֹאָה אִם הוּא מָקוֹם שֶׁרָאוּי לְהִסְתַּפֵּק בְּצוֹאָה, וְאִם לֹא בָּדַק בָּהֶן פּוֹשֵׁעַ הוּא וּתְפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה, אֲבָל לֹא הִטְרִיחוּ לִבְדֹּק לְפָנָיו כִּמְלֹא עֵינָיו אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּמָקוֹם הָרָאוּי לְהִסְתַּפֵּק בּוֹ בְּצוֹאָה:

Vocalized Edition - Kehot Publication Society