Orach Chayim, Siman 481

אשלא לשתות אחר ארבע כוסות ובו ב' סעיפים:
אחר ד' כוסות נהגו כל ישראל מדורות הראשונים שלא לשתות יין או שאר משקה המשכר לפי שחייב אדם לעסוק כל הלילה בהלכות פסח וביציאת מצרים ולספר בניסים ונפלאות שעשה הקדוש ברוך הוא לאבותינו עד שתחטפנו שינה ואם יהא מותר לו לשתות יש לחוש שמא ישתכר ולא יעסוק ויספר כלל אבל לאחר שחטפתו שינה מותר לו לשתות. ויש חולקין על זה ואומרים שמעיקר הדין אסור לשתות כל משקה כדי שלא יעבור מפיו טעם מצה של האפיקומן חוץ ממים וכיוצא בהם כגון מי זנגביל (שקורין אינגבר וואשר) ומי שורש (שקורין לאקריץ) ומי תפוחים (שקורין עפיל טראנק) שמבשלים מים עם תפוחים אבל עפיל טראנק שעושין באשכנז שכותשין התפוחים בבית הבד ויש לו טעם גדול אינו כמים ואסור לשתות. ויש לחוש לדבריהם אם לא לצורך הרבה כגון שהוא איסטניס או שתאב הרבה לשתות יש לסמוך על סברא הראשונה להתיר לו לשתות שאר המשקין שאינן משכרין ואם אין לו שאר משקין רק יין יש להתיר לו לשתות כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול ונשמת וישתבח עד החתימה והוא שלא יאמרם על כוס רביעי. ובליל ב' יש לסמוך על סברא הראשונה לשתות כל המשקין שאינן משכרין אף שלא לצורך הרבה לפי שמעיקר הדין אין איסור לאכול ולשתות בליל ב' אחר כוס שלישי ואחר כוס רביעי אלא שהמהדרין נוהגין ליל ב' כליל א' והאוכל והשותה אין עליו כלום אלא שנמצא מוציא עצמו מכלל המהדרין ועובר על דברי חכמים שאמרו לעולם אל יוציא אדם את עצמו מן הכלל. אבל בשאר הדברים הנוהגין בלילה זה אין חילוק בין ליל א' לליל ב' בשום ענין:

אשֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת אַחַר אַרְבַּע כּוֹסוֹת וּבוֹ ב' סְעִיפִים:
אַחַר ד' כּוֹסוֹת נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל מִדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים שֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת יַיִן אוֹ שְׁאָר מַשְׁקֶה הַמְשַׁכֵּר, לְפִי שֶׁחַיָּב אָדָם לַעֲסֹק כָּל הַלַּיְלָה בְּהִלְכוֹת פֶּסַח וּבִיצִיאַת מִצְרַיִם וּלְסַפֵּר בְּנִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַאֲבוֹתֵינוּ עַד שֶׁתַּחְטְפֶנּוּ שֵׁנָה, וְאִם יְהֵא מֻתָּר לוֹ לִשְׁתּוֹת — יֵשׁ לָחֹשׁ שֶׁמָּא יִשְׁתַּכֵּר וְלֹא יַעֲסֹק וִיסַפֵּר כְּלָל. אֲבָל לְאַחַר שֶׁחֲטַפְתּוֹ שֵׁנָה — מֻתָּר לוֹ לִשְׁתּוֹת.
וְיֵשׁ חוֹלְקִין עַל זֶה וְאוֹמְרִים שֶׁמֵּעִקַּר הַדִּין אָסוּר לִשְׁתּוֹת כָּל מַשְׁקֶה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲבֹר מִפִּיו טַעַם מַצָּה שֶׁל הָאֲפִיקוֹמָן, חוּץ מִמַּיִם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, כְּגוֹן מֵי זַנְגְּבִיל (שֶׁקּוֹרִין אינגבר וואשר), וּמֵי שֹׁרֶשׁ (שֶׁקּוֹרִין לאקריץ), וּמֵי תַּפּוּחִים (שֶׁקּוֹרִין עפיל טראנק) שֶׁמְּבַשְּׁלִים מַיִם עִם תַּפּוּחִים, אֲבָל עפיל טראנק שֶׁעוֹשִׂין בְּאַשְׁכְּנַז שֶׁכּוֹתְשִׁין הַתַּפּוּחִים בְּבֵית הַבַּד וְיֵשׁ לוֹ טַעַם גָּדוֹל — אֵינוֹ כְּמַיִם, וְאָסוּר לִשְׁתּוֹת.
וְיֵשׁ לָחֹשׁ לְדִבְרֵיהֶם אִם לֹא לְצֹרֶךְ הַרְבֵּה, כְּגוֹן שֶׁהוּא אִסְטְנִיס אוֹ שֶׁתָּאֵב הַרְבֵּה לִשְׁתּוֹת — יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה לְהַתִּיר לוֹ לִשְׁתּוֹת שְׁאָר הַמַּשְׁקִין שֶׁאֵינָן מְשַׁכְּרִין. וְאִם אֵין לוֹ שְׁאָר מַשְׁקִין רַק יַיִן — יֵשׁ לְהַתִּיר לוֹ לִשְׁתּוֹת כּוֹס חֲמִישִׁי וְלוֹמַר עָלָיו הַלֵּל הַגָּדוֹל וְ"נִשְׁמַת" וְ"יִשְׁתַּבַּח" עַד הַחֲתִימָה, וְהוּא שֶׁלֹּא יֹאמְרֵם עַל כּוֹס רְבִיעִי.
וּבְלֵיל ב' — יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה לִשְׁתּוֹת כָּל הַמַּשְׁקִין שֶׁאֵינָן מְשַׁכְּרִין אַף שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ הַרְבֵּה, לְפִי שֶׁמֵּעִקַּר הַדִּין אֵין אִסּוּר לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת בְּלֵיל ב' אַחַר כּוֹס שְׁלִישִׁי וְאַחַר כּוֹס רְבִיעִי.
אֶלָּא שֶׁהַמְהַדְּרִין נוֹהֲגִין לֵיל ב' כְּלֵיל א', וְהָאוֹכֵל וְהַשּׁוֹתֶה — אֵין עָלָיו כְּלוּם, אֶלָּא שֶׁנִּמְצָא מוֹצִיא עַצְמוֹ מִכְּלַל הַמְהַדְּרִין, וְעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים שֶׁאָמְרוּ: לְעוֹלָם אַל יוֹצִיא אָדָם אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל.
אֲבָל בִּשְׁאָר הַדְּבָרִים הַנּוֹהֲגִין בְּלַיְלָה זֶה — אֵין חִלּוּק בֵּין לֵיל א' לְלֵיל ב' בְּשׁוּם עִנְיָן:

בנוהגין שלא לקרות על מטתו רק ברכת המפיל ופרשת שמע שפרשה זו מוזכרת בגמרא אבל לא שאר דברים שנוהגין לקרות בשאר לילות כדי להגן כי לילה זה לילה המשומרת היא מן המזיקין ומכל מקום אם כשקרא קריאת שמע בבית הכנסת לא היה עדיין לילה ממש צריך לחזור ולקרות כל הג' פרשיות על מטתו כמו שנתבאר בסי' רל"ה עיין שם:

בנוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לִקְרוֹת עַל מִטָּתוֹ רַק בִּרְכַּת "הַמַּפִּיל" וּפָרָשַׁת "שְׁמַע", שֶׁפָּרָשָׁה זוֹ מֻזְכֶּרֶת בַּגְּמָרָא, אֲבָל לֹא שְׁאָר דְּבָרִים שֶׁנּוֹהֲגִין לִקְרוֹת בִּשְׁאָר לֵילוֹת כְּדֵי לְהָגֵן, כִּי לַיְלָה זֶה לַיְלָה הַמְשֻׁמֶּרֶת הִיא מִן הַמַּזִּיקִין.
וּמִכָּל מָקוֹם, אִם כְּשֶׁקָּרָא קְרִיאַת שְׁמַע בְּבֵית הַכְּנֶסֶת לֹא הָיָה עֲדַיִן לַיְלָה מַמָּשׁ — צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִקְרוֹת כָּל הַג' פָּרָשִׁיּוֹת עַל מִטָּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רל"ה עַיֵּן שָׁם:

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org