Orach Chayim, Siman 162

אדיני הגבהה ושיפשוף הידים בנטילה ובו ט"ז סעיפים:
סדר נטילה מרביעית כך הוא אם שופך כל הרביעית בפעם אחת על שתי ידיו כאחת כגון שאחר יוצק על ידיו או שאוחז הכלי בראשי אצבעותיו ושופך על ב' ידיו כאחד נטהרו ידיו ואין צריך לומר אם יש לו מים רבים ושופך רביעית על כל אחת בפני עצמה. אבל אם בא ליטול על כל אחת בפני עצמה מרביעית בלבד צריך לשפוך על כל אחת ב' פעמים כי כששופך על היד פעם אחת נטמאו המים מהיד הואיל ואין בהם רביעית שהוא שיעור טהרה בידים וכששופך שנית מטהרים מים שניים את מים הראשונים ואת היד. ואח"כ מנגבה במפה או בדבר אחר להסיר הראשונים לגמרי מן היד משום טהרה יתירה להאומרים שזהו טעם הניגוב כמ"ש בסי' קנ"ח:

אדִּינֵי הַגְבָּהָה וְשִׁפְשׁוּף הַיָּדַיִם בִּנְטִילָה וּבוֹ ט"ז סְעִיפִים:
סֵדֶר נְטִילָה מֵרְבִיעִית כָּךְ הוּא: אִם שׁוֹפֵךְ כָּל הָרְבִיעִית בְּפַעַם אַחַת עַל שְׁתֵּי יָדָיו כְּאַחַת, כְּגוֹן שֶׁאַחֵר יוֹצֵק עַל יָדָיו, אוֹ שֶׁאוֹחֵז הַכְּלִי בְּרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו וְשׁוֹפֵךְ עַל שְׁתֵּי יָדָיו כְּאֶחָד — נִטְהֲרוּ יָדָיו. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם יֵשׁ לוֹ מַיִם רַבִּים וְשׁוֹפֵךְ רְבִיעִית עַל כָּל אַחַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ.
אֲבָל אִם בָּא לִטֹּל עַל כָּל אַחַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ מֵרְבִיעִית בִּלְבַד — צָרִיךְ לִשְׁפֹּךְ עַל כָּל אַחַת שְׁתֵּי פְּעָמִים, כִּי כְּשֶׁשּׁוֹפֵךְ עַל הַיָּד פַּעַם אַחַת נִטְמְאוּ הַמַּיִם מֵהַיָּד, הוֹאִיל וְאֵין בָּהֶם רְבִיעִית, שֶׁהוּא שִׁעוּר טָהֳרָה בַּיָּדַיִם, וּכְשֶׁשּׁוֹפֵךְ שֵׁנִית מְטַהֲרִים מַיִם שְׁנִיִּים אֶת מַיִם הָרִאשׁוֹנִים וְאֶת הַיָּד.
וְאַחַר כָּךְ מְנַגְּבָהּ בְּמַפָּה אוֹ בְּדָבָר אַחֵר לְהָסִיר הָרִאשׁוֹנִים לְגַמְרֵי מִן הַיָּד, מִשּׁוּם טָהֳרָה יְתֵרָה, לְהָאוֹמְרִים שֶׁזֶּהוּ טַעַם הַנִּגּוּב, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קנ"ח:

בואף אם ניגב בדבר קשה שאין המים נבלעים כגון ששפשפן בכותל או בראשו (אפילו בשערותיו רק שלא חכך בהן שאז היה צריך לחזור וליטול אלא ששפשף עליהם מלמעלה) אע"פ שחוזר ונוגע במי השפשוף אין ידיו נטמאות משום נגיעתם בלחלוחית מים הראשונים שהיו טמאים כיון שכבר נטהרו במים השניים. ואם שפך על כל יד בפני עצמו שטיפה אחת מרובה כשתים דהיינו שיש במי שטיפה זו כדי שימשח כל הפרק הצריך נטילת ידים ב' פעמים נטהרו המים כאלו שפך עליהם ב' פעמים:

בוְאַף אִם נִגֵּב בְּדָבָר קָשֶׁה שֶׁאֵין הַמַּיִם נִבְלָעִים, כְּגוֹן שֶׁשִּׁפְשְׁפָן בַּכֹּתֶל אוֹ בְּרֹאשׁוֹ (אֲפִלּוּ בְּשַׂעֲרוֹתָיו, רַק שֶׁלֹּא חִכֵּךְ בָּהֶן, שֶׁאָז הָיָה צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִטֹּל, אֶלָּא שֶׁשִּׁפְשֵׁף עֲלֵיהֶם מִלְּמַעְלָה), אַף עַל פִּי שֶׁחוֹזֵר וְנוֹגֵעַ בְּמֵי הַשִּׁפְשׁוּף — אֵין יָדָיו נִטְמָאוֹת מִשּׁוּם נְגִיעָתָם בְּלַחְלוּחִית מַיִם הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהָיוּ טְמֵאִים, כֵּיוָן שֶׁכְּבָר נִטְהֲרוּ בַּמַּיִם הַשְּׁנִיִּים.
וְאִם שָׁפַךְ עַל כָּל יָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ שְׁטִיפָה אַחַת מְרֻבָּה כִּשְׁתַּיִם, דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ בְּמֵי שְׁטִיפָה זוֹ כְּדֵי שֶׁיִּמְשַׁח כָּל הַפֶּרֶק הַצָּרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם שְׁתֵּי פְּעָמִים — נִטְהֲרוּ הַמַּיִם כְּאִלּוּ שָׁפַךְ עֲלֵיהֶם שְׁתֵּי פְּעָמִים:

גבמה דברים אמורים כששפך על כל יד בפני עצמה אבל אם שופך על שתי ידיו כאחת אין שטיפה אחת מועלת לטהרן כלל אלא א"כ שופך עליהן רביעית בבת אחת אבל פחות מרביעית אע"פ שהמים באו משיורי טהרה על דרך שנתבאר בסי' ק"ס אינן מטהרים שתי ידים כאחת אלא בשתי שטיפות שהמים השניים מטהרים את הראשונים ואת הידים:

גבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁשָּׁפַךְ עַל כָּל יָד בִּפְנֵי עַצְמָהּ, אֲבָל אִם שׁוֹפֵךְ עַל שְׁתֵּי יָדָיו כְּאַחַת — אֵין שְׁטִיפָה אַחַת מוֹעֶלֶת לְטַהֲרָן כְּלָל, אֶלָּא אִם כֵּן שׁוֹפֵךְ עֲלֵיהֶן רְבִיעִית בְּבַת אַחַת, אֲבָל פָּחוֹת מֵרְבִיעִית, אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּיִם בָּאוּ מִשִּׁיּוּרֵי טָהֳרָה, עַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ק"ס — אֵינָן מְטַהֲרִים שְׁתֵּי יָדַיִם כְּאַחַת אֶלָּא בִּשְׁתֵּי שְׁטִיפוֹת, שֶׁהַמַּיִם הַשְּׁנִיִּים מְטַהֲרִים אֶת הָרִאשׁוֹנִים וְאֶת הַיָּדַיִם:

דאבל המים שעליהם טמאים וצריך לנגבן ואחר יאכל. ואם שפשפן בדבר קשה וחזר ונגע במי השפשוף נטמאו הידים בנגיעתן בלחלוחית מים הטמאים. ואם הטבילן במי מקוה א"צ ניגוב שהמקוה מטהר מים הטמאים בהשקה:

דאֲבָל הַמַּיִם שֶׁעֲלֵיהֶם טְמֵאִים, וְצָרִיךְ לְנַגְּבָן וְאַחַר יֹאכַל.
וְאִם שִׁפְשְׁפָן בְּדָבָר קָשֶׁה וְחָזַר וְנָגַע בְּמֵי הַשִּׁפְשׁוּף — נִטְמְאוּ הַיָּדַיִם בִּנְגִיעָתָן בְּלַחְלוּחִית מַיִם הַטְּמֵאִים.
וְאִם הִטְבִּילָן בְּמֵי מִקְוֶה — אֵין צָרִיךְ נִגּוּב, שֶׁהַמִּקְוֶה מְטַהֵר מַיִם הַטְּמֵאִים בְּהַשָּׁקָה:

הוכל זה כשידיו נקיות אבל אם יש עליהן לכלוך טיט או שאר כל דבר החוצץ צריך לשפוך עליהן ג' פעמים ראשונה להעביר הלכלוך ואח"כ מים ראשונים ושניים או רביעית בבת אחת. ומים ששפך ראשונה נטמאו מהידים אפילו שפך רביעית בבת אחת הואיל ולא טיהרו הידים מפני הלכלוך שעליהן שחוצץ וגם מים ראשונים שאחריהם לא טיהרו ונטמאו גם הם מהידים הואיל והמים ששפך ראשונה לא באו כלל לטהרת הידים כי אם להסיר החציצה. ואעפ"כ אינם ממעטים את הרביעית שאף אם לא נשאר בכלי רביעית כשמתחיל ליטול מים ראשונים שאחריהם אין בכך כלום לפי שהמים ששפך ראשונה הם צורך הנטילה ומכללה וכיון שהיה רביעית בכלי בהתחלת נטילתו דיו. (אבל אם אין על ידיו דבר החוצץ אע"פ שהם מלוכלכות ומטונפות שצריך להעביר מהם הטינוף בנטילה כל שאינו חוצץ בנטילה כגון שהוא לח דיו במה שעובר ע"י ראשונים ושניים או רביעית בבת אחת שהם באים לטהר את הידים מטומאתן. ועיקר טומאת הידים לא גזרו אלא מפני שהם עסקניות ושמא נגעו במקום מטונף לכך התקינו נטילה לטהרן מטינופן אלא שכיון שגזרו עליהן טומאה נטמאו מים הראשונים ונטהרים ע"י שניים[)]:

הוְכָל זֶה כְּשֶׁיָּדָיו נְקִיּוֹת, אֲבָל אִם יֵשׁ עֲלֵיהֶן לִכְלוּךְ טִיט אוֹ שְׁאָר כָּל דָּבָר הַחוֹצֵץ — צָרִיךְ לִשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶן ג' פְּעָמִים, רִאשׁוֹנָה לְהַעֲבִיר הַלִּכְלוּךְ, וְאַחַר כָּךְ מַיִם רִאשׁוֹנִים וּשְׁנִיִּים, אוֹ רְבִיעִית בְּבַת אַחַת.
וּמַיִם שֶׁשָּׁפַךְ רִאשׁוֹנָה נִטְמְאוּ מֵהַיָּדַיִם, אֲפִלּוּ שָׁפַךְ רְבִיעִית בְּבַת אַחַת, הוֹאִיל וְלֹא טִהֲרוּ הַיָּדַיִם מִפְּנֵי הַלִּכְלוּךְ שֶׁעֲלֵיהֶן שֶׁחוֹצֵץ, וְגַם מַיִם רִאשׁוֹנִים שֶׁאַחֲרֵיהֶם לֹא טִהֲרוּ, וְנִטְמְאוּ גַּם הֵם מֵהַיָּדַיִם, הוֹאִיל וְהַמַּיִם שֶׁשָּׁפַךְ רִאשׁוֹנָה לֹא בָּאוּ כְּלָל לְטָהֳרַת הַיָּדַיִם כִּי אִם לְהָסִיר הַחֲצִיצָה.
וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינָם מְמַעֲטִים אֶת הָרְבִיעִית, שֶׁאַף אִם לֹא נִשְׁאַר בַּכְּלִי רְבִיעִית כְּשֶׁמַּתְחִיל לִטֹּל מַיִם רִאשׁוֹנִים שֶׁאַחֲרֵיהֶם — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, לְפִי שֶׁהַמַּיִם שֶׁשָּׁפַךְ רִאשׁוֹנָה הֵם צֹרֶךְ הַנְּטִילָה וּמִכְּלָלָהּ, וְכֵיוָן שֶׁהָיָה רְבִיעִית בַּכְּלִי בְּהַתְחָלַת נְטִילָתוֹ — דַּיּוֹ.
(אֲבָל אִם אֵין עַל יָדָיו דָּבָר הַחוֹצֵץ, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מְלֻכְלָכוֹת וּמְטֻנָּפוֹת, שֶׁצָּרִיךְ לְהַעֲבִיר מֵהֶם הַטִּנּוּף בַּנְּטִילָה, כָּל שֶׁאֵינוֹ חוֹצֵץ בַּנְּטִילָה, כְּגוֹן שֶׁהוּא לַח — דַּיּוֹ בְּמַה שֶּׁעוֹבֵר עַל יְדֵי רִאשׁוֹנִים וּשְׁנִיִּים, אוֹ רְבִיעִית בְּבַת אַחַת, שֶׁהֵם בָּאִים לְטַהֵר אֶת הַיָּדַיִם מִטֻּמְאָתָן.
וְעִקַּר טֻמְאַת הַיָּדַיִם לֹא גָּזְרוּ אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהֵם עַסְקָנִיּוֹת, וְשֶׁמָּא נָגְעוּ בְּמָקוֹם מְטֻנָּף, לְכָךְ הִתְקִינוּ נְטִילָה לְטַהֲרָן מִטִּנּוּפָן, אֶלָּא שֶׁכֵּיוָן שֶׁגָּזְרוּ עֲלֵיהֶן טֻמְאָה — נִטְמְאוּ מַיִם הָרִאשׁוֹנִים, וְנִטְהָרִים עַל יְדֵי שְׁנִיִּים[)]:

וטומאת הידים וטהרתן אינה אלא עד הפרק הצריך נטילת ידים ולא חוץ לפרק שאם נטל הראשונים עד הפרק והשניים חוץ לפרק לא נטמאו שם אע"פ שהם שם ראשונים ולפיכך אם חזרו לפרק אינן מטמאין את היד אבל אם הראשונים שהיו בתוך הפרק ונטמאו יצאו חוץ לפרק אע"פ שנטל גם השניים חוץ לפרק לא טיהרום שם ולפיכך אם חזרו לפרק חזרו וטמאו הראשונים את היד לכך אמרו חכמים הנוטל צריך שיגביה ידיו למעלה שלא יחזרו המים שחוץ לפרק לתוך הפרק. ומכל מקום אם נוטל כל היד עד הקנה של זרוע לא יגביה כל היד לגמרי כדי שלא יצאו ממנה מים על הזרוע במקום שישארו שם גם אחר שינגב ידיו שאינו מנגב אותו מקום מפני שהוא מכוסה בבגדים ואח"כ כשישפיל ידו לאכול בה יחזרו מהזרוע לידו ויטמאוה אלא יגביה ראשי אצבעותיו ועל ידי זה תהא שאר היד מוגבהת קצת שמהאצבעות אין לחוש שירדו על הזרוע. וצריך ליזהר שיהיו מוגבהים ועומדים מסוף הנטילה עד שינגבן שאם יגביהן ויחזור וישפילן יחזרו המים שיצאו חוץ לפרק ע"י הגבהתו וישובו לתוך הפרק. לפיכך יטול שתי ידיו כאחת שאם יטול ידו אחת ויגביהנה ואחר כך ישפוך בה על השניה נמצא מורידה למטה כששופך בה. ואם רוצה להשפילן מתחילת הנטילה שלא יצאו מים ראשונים חוץ לפרק כלל מתוך הפרק הרשות בידו רק שישגיח שיבוא המים על ראשי האצבעות. ואם שופך רביעית על כל יד בפני עצמה או רביעית על ב' ידיו כאחד שאין שם מים טמאים כלל א"צ ליזהר בזה כלל ואצ"ל המטביל ידיו. ויש מפרשים מה שאמרו חכמים הנוטל צריך שיגביה ידיו אינו בנוטל כל היד עד הקנה של זרוע אלא בנוטל האצבעות לבדן וכדברי האומרים שהנטילה דיה עד מקום חיבור האצבעות לכף היד וטומאת הידים לראשונים וטהרתן מהשניים היא עד הקנה של זרוע לפיכך יש לחוש שמא הלכו הראשונים חוץ למקום חיבור האצבעות ונטמאו שם אף אם לא יצאו לשם מהאצבעות אלא הלכו לשם מחמת הכלי והשניים שמא לא הלכו בכל מקום שהלכו הראשונים ונשארו הראשונים בטומאתן ומטמאין היד אם יורדים לאצבעות כשמשפיל ידיו לכן צריך להגביה ראשי אצבעותיו למעלה מסוף הנטילה עד שינגב ואף אם רוצה להשפילן מתחלת הנטילה אינו מועיל כי אי אפשר לצמצם ליטול ממש בתוך הפרק שלא ילכו המים חוץ לאצבעותיו מעט ואם הלכו לשם נטמאו שם אע"פ שלא ירדו לשם מהאצבעות אלא מהכלי והמטביל ידיו או ששפך עליהם רביעית כאחד אפילו שפך על האצבעות ויצאו מהן חוץ לפרק לא נטמאו שם כלל כיון שהם מי טהרה. ועל פי סברא זו נהגו עכשיו להקל בהגבהת הידים לפי שנוהגין לשפוך על כל יד ג' פעמים אף שהן נקיות ושוב אין לחוש שמא לא הלכו השניים בכל מקום שהלכו הראשונים שאם לא הלכו השניים הלכו השלישיים:

וטֻמְאַת הַיָּדַיִם וְטָהֳרָתָן אֵינָהּ אֶלָּא עַד הַפֶּרֶק הַצָּרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם וְלֹא חוּץ לַפֶּרֶק, שֶׁאִם נָטַל הָרִאשׁוֹנִים עַד הַפֶּרֶק וְהַשְּׁנִיִּים חוּץ לַפֶּרֶק — לֹא נִטְמְאוּ שָׁם, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם שָׁם רִאשׁוֹנִים, וּלְפִיכָךְ, אִם חָזְרוּ לַפֶּרֶק — אֵינָן מְטַמְּאִין אֶת הַיָּד. אֲבָל אִם הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהָיוּ בְּתוֹךְ הַפֶּרֶק וְנִטְמְאוּ יָצְאוּ חוּץ לַפֶּרֶק, אַף עַל פִּי שֶׁנָּטַל גַּם הַשְּׁנִיִּים חוּץ לַפֶּרֶק — לֹא טִהֲרוּם שָׁם, וּלְפִיכָךְ, אִם חָזְרוּ לַפֶּרֶק — חָזְרוּ וְטִמְּאוּ הָרִאשׁוֹנִים אֶת הַיָּד. לְכָךְ אָמְרוּ חֲכָמִים: הַנּוֹטֵל — צָרִיךְ שֶׁיַּגְבִּיהַּ יָדָיו לְמַעְלָה, שֶׁלֹּא יַחְזְרוּ הַמַּיִם שֶׁחוּץ לַפֶּרֶק לְתוֹךְ הַפֶּרֶק.
וּמִכָּל מָקוֹם, אִם נוֹטֵל כָּל הַיָּד עַד הַקָּנֶה שֶׁל זְרוֹעַ — לֹא יַגְבִּיהַּ כָּל הַיָּד לְגַמְרֵי, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצְאוּ מִמֶּנָּה מַיִם עַל הַזְּרוֹעַ בְּמָקוֹם שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ שָׁם גַּם אַחַר שֶׁיְּנַגֵּב יָדָיו, שֶׁאֵינוֹ מְנַגֵּב אוֹתוֹ מָקוֹם מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכֻסֶּה בִּבְגָדִים, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁיַּשְׁפִּיל יָדוֹ לֶאֱכֹל בָּהּ — יַחְזְרוּ מֵהַזְּרוֹעַ לְיָדוֹ וִיטַמְּאוּהָ, אֶלָּא יַגְבִּיהַּ רָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו, וְעַל יְדֵי זֶה תְּהֵא שְׁאָר הַיָּד מֻגְבַּהַת קְצָת, שֶׁמֵּהָאֶצְבָּעוֹת אֵין לָחֹשׁ שֶׁיֵּרְדוּ עַל הַזְּרוֹעַ.
וְצָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁיִּהְיוּ מֻגְבָּהִים וְעוֹמְדִים מִסּוֹף הַנְּטִילָה עַד שֶׁיְּנַגְּבָן, שֶׁאִם יַגְבִּיהָן וְיַחֲזֹר וְיַשְׁפִּילָן — יַחְזְרוּ הַמַּיִם שֶׁיָּצְאוּ חוּץ לַפֶּרֶק עַל יְדֵי הַגְבָּהָתוֹ וְיָשׁוּבוּ לְתוֹךְ הַפֶּרֶק.
לְפִיכָךְ, יִטֹּל שְׁתֵּי יָדָיו כְּאַחַת, שֶׁאִם יִטֹּל יָדוֹ אַחַת וְיַגְבִּיהֶנָּה וְאַחַר כָּךְ יִשְׁפֹּךְ בָּהּ עַל הַשְּׁנִיָּה — נִמְצָא מוֹרִידָהּ לְמַטָּה כְּשֶׁשּׁוֹפֵךְ בָּהּ.
וְאִם רוֹצֶה לְהַשְׁפִּילָן מִתְּחִלַּת הַנְּטִילָה שֶׁלֹּא יֵצְאוּ מַיִם רִאשׁוֹנִים חוּץ לַפֶּרֶק כְּלָל מִתּוֹךְ הַפֶּרֶק — הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ, רַק שֶׁיַּשְׁגִּיחַ שֶׁיָּבוֹא הַמַּיִם עַל רָאשֵׁי הָאֶצְבָּעוֹת.
וְאִם שׁוֹפֵךְ רְבִיעִית עַל כָּל יָד בִּפְנֵי עַצְמָהּ, אוֹ רְבִיעִית עַל שְׁתֵּי יָדָיו כְּאֶחָד, שֶׁאֵין שָׁם מַיִם טְמֵאִים כְּלָל — אֵין צָרִיךְ לִזָּהֵר בָּזֶה כְּלָל. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר הַמַּטְבִּיל יָדָיו.
וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמִים: הַנּוֹטֵל צָרִיךְ שֶׁיַּגְבִּיהַּ יָדָיו, אֵינוֹ בְּנוֹטֵל כָּל הַיָּד עַד הַקָּנֶה שֶׁל זְרוֹעַ, אֶלָּא בְּנוֹטֵל הָאֶצְבָּעוֹת לְבַדָּן, וּכְדִבְרֵי הָאוֹמְרִים שֶׁהַנְּטִילָה דַּיָּהּ עַד מְקוֹם חִבּוּר הָאֶצְבָּעוֹת לְכַף הַיָּד, וְטֻמְאַת הַיָּדַיִם לָרִאשׁוֹנִים וְטָהֳרָתָן מֵהַשְּׁנִיִּים הִיא עַד הַקָּנֶה שֶׁל זְרוֹעַ, לְפִיכָךְ יֵשׁ לָחֹשׁ שֶׁמָּא הָלְכוּ הָרִאשׁוֹנִים חוּץ לִמְקוֹם חִבּוּר הָאֶצְבָּעוֹת וְנִטְמְאוּ שָׁם, אַף אִם לֹא יָצְאוּ לְשָׁם מֵהָאֶצְבָּעוֹת, אֶלָּא הָלְכוּ לְשָׁם מֵחֲמַת הַכְּלִי, וְהַשְּׁנִיִּים שֶׁמָּא לֹא הָלְכוּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָלְכוּ הָרִאשׁוֹנִים וְנִשְׁאֲרוּ הָרִאשׁוֹנִים בְּטֻמְאָתָן, וּמְטַמְּאִין הַיָּד אִם יוֹרְדִים לָאֶצְבָּעוֹת כְּשֶׁמַּשְׁפִּיל יָדָיו, לָכֵן צָרִיךְ לְהַגְבִּיהַּ רָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו לְמַעְלָה מִסּוֹף הַנְּטִילָה עַד שֶׁיְּנַגֵּב. וְאַף אִם רוֹצֶה לְהַשְׁפִּילָן מִתְּחִלַּת הַנְּטִילָה — אֵינוֹ מוֹעִיל, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם לִטֹּל מַמָּשׁ בְּתוֹךְ הַפֶּרֶק שֶׁלֹּא יֵלְכוּ הַמַּיִם חוּץ לְאֶצְבְּעוֹתָיו מְעַט, וְאִם הָלְכוּ לְשָׁם — נִטְמְאוּ שָׁם, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָרְדוּ לְשָׁם מֵהָאֶצְבָּעוֹת אֶלָּא מֵהַכְּלִי. וְהַמַּטְבִּיל יָדָיו אוֹ שֶׁשָּׁפַךְ עֲלֵיהֶם רְבִיעִית כְּאֶחָד, אֲפִלּוּ שָׁפַךְ עַל הָאֶצְבָּעוֹת וְיָצְאוּ מֵהֶן חוּץ לַפֶּרֶק — לֹא נִטְמְאוּ שָׁם כְּלָל כֵּיוָן שֶׁהֵם מֵי טָהֳרָה.
וְעַל פִּי סְבָרָא זוֹ נָהֲגוּ עַכְשָׁו לְהָקֵל בְּהַגְבָּהַת הַיָּדַיִם, לְפִי שֶׁנּוֹהֲגִין לִשְׁפֹּךְ עַל כָּל יָד ג' פְּעָמִים אַף שֶׁהֵן נְקִיּוֹת, וְשׁוּב אֵין לָחֹשׁ שֶׁמָּא לֹא הָלְכוּ הַשְּׁנִיִּים בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָלְכוּ הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁאִם לֹא הָלְכוּ הַשְּׁנִיִּים — הָלְכוּ הַשְּׁלִישִׁיִּים:

זכששופך הראשונים על היד צריך ליזהר ולשפוך בשפיכה אחת על כל פרק הצריך נטילת ידים ומכל מקום א"צ שפיכה אחת ממש אלא שלא יפסיק מלשפוך עד שיגיעו המים בכל הפרק שאין ידים טהורות לחצאין לפי שאין דרך נטילה בכך ואם פסק אחר שנטל מקצת היד אין נטילת מקצת זו עולה לו (ואפי' שפך רביעית בבת אחת ונטמאו המים כיון שלא טיהרו כלום) וצריך לחזור ולשפוך גם על מה שנטל ואם לא שפך אלא על הנשאר מידו שלא נטל הרי ידו טמאה כשהיתה (אפילו אם גם שפיכה זו היתה רביעית). ויש אומרים שאם יש עדיין על מקצת היד שנטל טופח על מנת להטפיח מצטרפת נטילה זו עם מה שהוסיף ונטל הנשאר מידו שמשקה טופח על מנת להטפיח חיבור לטהרה וה"ז כנטילה אחת ויש להחמיר כסברא הראשונה. וכל זה בראשונים אבל בשניים נוטל מקצת ידו וחוזר ומוסיף על מקצתה השני ואפילו נתנגב מקצתה הראשון:

זכְּשֶׁשּׁוֹפֵךְ הָרִאשׁוֹנִים עַל הַיָּד — צָרִיךְ לִזָּהֵר וְלִשְׁפֹּךְ בִּשְׁפִיכָה אַחַת עַל כָּל פֶּרֶק הַצָּרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם. וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין צָרִיךְ שְׁפִיכָה אַחַת מַמָּשׁ, אֶלָּא שֶׁלֹּא יַפְסִיק מִלִּשְׁפֹּךְ עַד שֶׁיַּגִּיעוּ הַמַּיִם בְּכָל הַפֶּרֶק, שֶׁאֵין יָדַיִם טְהוֹרוֹת לַחֲצָאִין, לְפִי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ נְטִילָה בְּכָךְ. וְאִם פָּסַק אַחַר שֶׁנָּטַל מִקְצָת הַיָּד — אֵין נְטִילַת מִקְצָת זוֹ עוֹלָה לוֹ (וַאֲפִלּוּ שָׁפַךְ רְבִיעִית בְּבַת אַחַת — (ו)נִטְמְאוּ הַמַּיִם, כֵּיוָן שֶׁלֹּא טִהֲרוּ כְּלוּם), וְצָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִשְׁפֹּךְ גַּם עַל מַה שֶּׁנָּטַל. וְאִם לֹא שָׁפַךְ אֶלָּא עַל הַנִּשְׁאָר מִיָּדוֹ שֶׁלֹּא נָטַל — הֲרֵי יָדוֹ טְמֵאָה כְּשֶׁהָיְתָה (אֲפִלּוּ אִם גַּם שְׁפִיכָה זוֹ הָיְתָה רְבִיעִית).
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם יֵשׁ עֲדַיִן עַל מִקְצָת הַיָּד שֶׁנָּטַל טוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ — מִצְטָרֶפֶת נְטִילָה זוֹ עִם מַה שֶּׁהוֹסִיף וְנָטַל הַנִּשְׁאָר מִיָּדוֹ, שֶׁמַּשְׁקֶה טוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ חִבּוּר לְטָהֳרָה, וַהֲרֵי זוֹ כִּנְטִילָה אַחַת.
וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה.
וְכָל זֶה בָּרִאשׁוֹנִים, אֲבָל בַּשְּׁנִיִּים — נוֹטֵל מִקְצָת יָדוֹ וְחוֹזֵר וּמוֹסִיף עַל מִקְצָתָהּ הַשֵּׁנִי, וַאֲפִלּוּ נִתְנַגֵּב מִקְצָתָהּ הָרִאשׁוֹן:

חאחר נטילת מים שניים על ב' ידיו או רביעית בבת אחת ישפשף ידיו זו בזו. ואם לא נטל אלא עד מקום חיבור האצבעות לכף היד יזהר כשמשפשפן זו בזו שלא תיגע זו בזו בכף היד במקום שלא נפלו שם מים ולא נטהר שמקום זה מטמא מים שעל ידו השנייה בנגיעתה בו והמים חוזרים ומטמאין את היד אע"פ שהם מים שניים אבל אם שפך רביעית בבת אחת א"צ ליזהר בזה שמי רביעית מי טהרה הם ואינן מתטמאין ויש אומרים שלא אמרו מי רביעית מי טהרה הם אלא במקום שהם מטהרים שאז אינן מתטמאין מאותו מקום כגון אם נטל רביעית עד מקום חיבור האצבעות ויצא משם לכף היד אין הכף מטמאתן לפי שמטהרים הם למקום שבאו שמה אבל אם יד אחת טמאה נגעה בהם טמאתם אע"פ שהם מי רביעית (ויש להקל בדברי סופרים):

חאַחַר נְטִילַת מַיִם שְׁנִיִּים עַל שְׁתֵּי יָדָיו, אוֹ רְבִיעִית בְּבַת אַחַת — יְשַׁפְשֵׁף יָדָיו זוֹ בָּזוֹ.
וְאִם לֹא נָטַל אֶלָּא עַד מְקוֹם חִבּוּר הָאֶצְבָּעוֹת לְכַף הַיָּד — יִזָּהֵר כְּשֶׁמְּשַׁפְשְׁפָן זוֹ בָּזוֹ שֶׁלֹּא תִּגַּע זוֹ בָּזוֹ בְּכַף הַיָּד בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא נָפְלוּ שָׁם מַיִם וְלֹא נִטְהַר, שֶׁמָּקוֹם זֶה מְטַמֵּא מַיִם שֶׁעַל יָדוֹ הַשְּׁנִיָּה בִּנְגִיעָתָהּ בּוֹ, וְהַמַּיִם חוֹזְרִים וּמְטַמְּאִין אֶת הַיָּד, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מַיִם שְׁנִיִּים. אֲבָל אִם שָׁפַךְ רְבִיעִית בְּבַת אַחַת — אֵין צָרִיךְ לִזָּהֵר בָּזֶה, שֶׁמֵּי רְבִיעִית מֵי טָהֳרָה הֵם, וְאֵינָן מִתְטַמְּאִין.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא אָמְרוּ מֵי רְבִיעִית מֵי טָהֳרָה הֵם אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁהֵם מְטַהֲרִים, שֶׁאָז אֵינָן מִתְטַמְּאִין מֵאוֹתוֹ מָקוֹם, כְּגוֹן אִם נָטַל רְבִיעִית עַד מְקוֹם חִבּוּר הָאֶצְבָּעוֹת וְיָצָא מִשָּׁם לְכַף הַיָּד — אֵין הַכַּף מְטַמְּאָתָן, לְפִי שֶׁמְּטַהֲרִים הֵם לַמָּקוֹם שֶׁבָּאוּ שָׁמָּה, אֲבָל אִם יָד אַחַת טְמֵאָה נָגְעָה בָּהֶם — טִמְאָתָם אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מֵי רְבִיעִית.
(וְיֵשׁ לְהָקֵל בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים):

טאם שפשפן זו בזו אחר ששפך עליהם מים ראשונים פחותים מרביעית אפילו שפך על כל אחת בפני עצמה שטיפה אחת מרובה כשתים שנטהרו בהן חזרו ונטמאו בנגיעתן זו בזו. ואפי' מים שניים אין מועילין לטהרן לפי שהמים שעל יד זו נטמאו בנגיעתן במי זו ושעל זו בנגיעת מי זו ואין מים שניים מטהרים אלא המים שנטמאו מיד זו עצמה שבאו עליה לטהרה ולא שנטמאו מיד אחרת וחוזרים ומטמאים את הידים לפיכך צריך לנגבן תחלה ויחזור ויטלם כראוי. ואפי' אם שפך על אחת הראשונים ושניים שהמים שעליה טהורים חזרה ונטמאה אם נגעה בה חברתה שלא שפך עליה אלא ראשונים בלבד ואפילו היתה שטיפה אחת מרובה כשתים שהיד טהורה מכל מקום המים טמאים מטמאים המים שעל זו ומכל מקום יש אומרים שמים אחרים מועילים לטהרה כיון שהיתה כבר טהורה לגמרי עם המים שעליה:

טאִם שִׁפְשְׁפָן זוֹ בָּזוֹ אַחַר שֶׁשָּׁפַךְ עֲלֵיהֶם מַיִם רִאשׁוֹנִים פְּחוּתִים מֵרְבִיעִית, אֲפִלּוּ שָׁפַךְ עַל כָּל אַחַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ שְׁטִיפָה אַחַת מְרֻבָּה כִּשְׁתַּיִם שֶׁנִּטְהֲרוּ בָּהֶן — חָזְרוּ וְנִטְמְאוּ בִּנְגִיעָתָן זוֹ בָּזוֹ.
וַאֲפִלּוּ מַיִם שְׁנִיִּים אֵין מוֹעִילִין לְטַהֲרָן, לְפִי שֶׁהַמַּיִם שֶׁעַל יָד זוֹ נִטְמְאוּ בִּנְגִיעָתָן בְּמֵי זוֹ וְשֶׁעַל זוֹ בִּנְגִיעַת מֵי זוֹ, וְאֵין מַיִם שְׁנִיִּים מְטַהֲרִים אֶלָּא הַמַּיִם שֶׁנִּטְמְאוּ מִיָּד זוֹ עַצְמָהּ שֶׁבָּאוּ עָלֶיהָ לְטַהֲרָהּ וְלֹא שֶׁנִּטְמְאוּ מִיָּד אַחֶרֶת, וְחוֹזְרִים וּמְטַמְּאִים אֶת הַיָּדַיִם. לְפִיכָךְ, צָרִיךְ לְנַגְּבָן תְּחִלָּה, וְיַחֲזֹר וְיִטְּלֵם כָּרָאוּי.
וַאֲפִלּוּ אִם שָׁפַךְ עַל אַחַת הָרִאשׁוֹנִים וּשְׁנִיִּים, שֶׁהַמַּיִם שֶׁעָלֶיהָ טְהוֹרִים — חָזְרָה וְנִטְמְאָה אִם נָגְעָה בָּהּ חֲבֶרְתָּהּ שֶׁלֹּא שָׁפַךְ עָלֶיהָ אֶלָּא רִאשׁוֹנִים בִּלְבַד. וַאֲפִלּוּ הָיְתָה שְׁטִיפָה אַחַת מְרֻבָּה כִּשְׁתַּיִם, שֶׁהַיָּד טְהוֹרָה, מִכָּל מָקוֹם, הַמַּיִם טְמֵאִים מְטַמְּאִים הַמַּיִם שֶׁעַל זוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמַּיִם אֲחֵרִים מוֹעִילִים לְטַהֲרָהּ, כֵּיוָן שֶׁהָיְתָה כְּבָר טְהוֹרָה לְגַמְרֵי עִם הַמַּיִם שֶׁעָלֶיהָ:

יאפילו נגע בה יד שאינה נטולה כלל בין שהיא ידו בין ידו של אחר שלא נטל ידיו הרי המים שעליה מתטמאין מיד הטמאה שנגעה בהם וצריך ליתן עליה שניים אחרים ואם לא נתן עליה אלא הראשונים בלבד אין להם תקנה אלא בניגוב או בהשקה למי מקוה וגם היד שאינה נטולה אין לה תקנה אלא בניגוב לפי שנטמאה גם כן ממי חברתה הטמאים ואין מים שניים ואפילו רביעית בבת אחת מטהרים טומאה הבאה מחמת יד אחרת (אבל אם נגעה בשניים שטומאתן היא בנגיעתם אין צריך לנגבה). וכבר נתבאר שבמי רביעית בבת אחת יש להקל ולומר שאינן מתטמאין כלל ולפיכך אם שפך על ידו אחת רביעית בבת אחת ונגעה בה ידו השניה שלא שפך עליה כלום ידו הראשונה טהורה (וגם השניה אף על פי שיש עליה לחלוחית מים מן הראשונים ולחלוחית זה שעליה נטמאה ממנה שהרי אין בו רביעית מכל מקום מיטהר הוא ע"י מים ראשונים ושניים או רביעית בבת אחת שישפוך עליה כיון שטומאתה היא מיד זו עצמה). אבל אם נתן על ידו השניה מים הראשונים פחותים מרביעית ונגעה בזו שנתן עליה רביעית בבת אחת נטמאה יד זו ממימי (השניים) [השניה] הטמאים וצריך לשפוך עליה מים שניים לטהרה שכל מים טמאים מטמאים את היד הנוגעת בהם אפילו היא טהורה לגמרי ואפילו באמצע הסעודה:

יאֲפִלּוּ נָגַע בָּהּ יָד שֶׁאֵינָהּ נְטוּלָה כְּלָל, בֵּין שֶׁהִיא יָדוֹ בֵּין יָדוֹ שֶׁל אַחֵר שֶׁלֹּא נָטַל יָדָיו — הֲרֵי הַמַּיִם שֶׁעָלֶיהָ מִתְטַמְּאִין מִיָּד הַטְּמֵאָה שֶׁנָּגְעָה בָּהֶם, וְצָרִיךְ לִתֵּן עָלֶיהָ שְׁנִיִּים אֲחֵרִים. וְאִם לֹא נָתַן עָלֶיהָ אֶלָּא הָרִאשׁוֹנִים בִּלְבַד — אֵין לָהֶם תַּקָּנָה אֶלָּא בְּנִגּוּב, אוֹ בְּהַשָּׁקָה לְמֵי מִקְוֶה. וְגַם הַיָּד שֶׁאֵינָהּ נְטוּלָה אֵין לָהּ תַּקָּנָה אֶלָּא בְּנִגּוּב, לְפִי שֶׁנִּטְמְאָה גַּם כֵּן מִמֵּי חֲבֶרְתָּהּ הַטְּמֵאִים, וְאֵין מַיִם שְׁנִיִּים וַאֲפִלּוּ רְבִיעִית בְּבַת אַחַת מְטַהֲרִים טֻמְאָה הַבָּאָה מֵחֲמַת יָד אַחֶרֶת (אֲבָל אִם נָגְעָה בַּשְּׁנִיִּים, שֶׁטֻּמְאָתָן הִיא בִּנְגִיעָתָם — אֵין צָרִיךְ לְנַגְּבָהּ).
וּכְבָר נִתְבָּאֵר שֶׁבְּמֵי רְבִיעִית בְּבַת אַחַת יֵשׁ לְהָקֵל וְלוֹמַר שֶׁאֵינָן מִתְטַמְּאִין כְּלָל, וּלְפִיכָךְ אִם שָׁפַךְ עַל יָדוֹ אַחַת רְבִיעִית בְּבַת אַחַת וְנָגְעָה בָּהּ יָדוֹ הַשְּׁנִיָּה שֶׁלֹּא שָׁפַךְ עָלֶיהָ כְּלוּם — יָדוֹ הָרִאשׁוֹנָה טְהוֹרָה (וְגַם הַשְּׁנִיָּה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ לַחְלוּחִית מַיִם מִן הָרִאשׁוֹנִים, וְלַחְלוּחִית זֶה שֶׁעָלֶיהָ נִטְמְאָה מִמֶּנָּה שֶׁהֲרֵי אֵין בּוֹ רְבִיעִית, מִכָּל מָקוֹם, מִטַּהֵר הוּא עַל יְדֵי מַיִם רִאשׁוֹנִים וּשְׁנִיִּים אוֹ רְבִיעִית בְּבַת אַחַת שֶׁיִּשְׁפֹּךְ עָלֶיהָ, כֵּיוָן שֶׁטֻּמְאָתָהּ הִיא מִיָּד זוֹ עַצְמָהּ).
אֲבָל אִם נָתַן עַל יָדוֹ הַשְּׁנִיָּה מַיִם הָרִאשׁוֹנִים פְּחוּתִים מֵרְבִיעִית וְנָגְעָה בְּזוֹ שֶׁנָּתַן עָלֶיהָ רְבִיעִית בְּבַת אַחַת — נִטְמְאָה יָד זוֹ מִמֵּימֵי הַשְּׁנִיָּה הַטְּמֵאִים, וְצָרִיךְ לִשְׁפֹּךְ עָלֶיהָ מַיִם שְׁנִיִּים לְטַהֲרָהּ, שֶׁכָּל מַיִם טְמֵאִים מְטַמְּאִים אֶת הַיָּד הַנּוֹגַעַת בָּהֶם, אֲפִלּוּ הִיא טְהוֹרָה לְגַמְרֵי, וַאֲפִלּוּ בְּאֶמְצַע הַסְּעוּדָה:

יאוכל זה כשנוטל ידו אחת או שתיהן כל אחת בפני עצמה אבל אם מצרף ידיו זו לזו ונוטל שתיהן כאחת הרי הן נחשבות כיד אחת לגמרי ואינן מטמאות זו את זו בנגיעתן זו במים טמאים שעליהן משטיפה הראשונה ויכול לשפשפן זו בזו. ונכון הדבר לשפשפן מיד אחר שטיפה הראשונה כדי לרחוץ יפה הזיעה קודם שיתן עליהם מים שניים לטהרן לפיכך כל הנוטל ידיו מרביעית או ישפוך לו אחר עליהן או יאחז הכלי בראשי אצבעותיו כדי שיטול ב' ידיו כאחת וישפשפם מיד אחר שטיפה הראשונה שאם יטול כל אחת בפני עצמה יש לחוש שמא תיגע יד בחברתה קודם שיתן מים שניים על שתיהן אבל אם נוטל כל יד מרביעית אין צריך לחוש לזה. ואפי' ד' וה' שהניחו ידיהן זו בצד זו או זו על גבי זו כיד אחת חשובות ואינן מטמאות זו את זו כמו שנתבאר בסי' ק"ס:

יאוְכָל זֶה כְּשֶׁנּוֹטֵל יָדוֹ אַחַת אוֹ שְׁתֵּיהֶן כָּל אַחַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ, אֲבָל אִם מְצָרֵף יָדָיו זוֹ לָזוֹ וְנוֹטֵל שְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת — הֲרֵי הֵן נֶחְשָׁבוֹת כְּיָד אַחַת לְגַמְרֵי, וְאֵינָן מְטַמְּאוֹת זוֹ אֶת זוֹ בִּנְגִיעָתָן זוֹ בְּמַיִם טְמֵאִים שֶׁעֲלֵיהֶן מִשְּׁטִיפָה הָרִאשׁוֹנָה, וְיָכוֹל לְשַׁפְשְׁפָן זוֹ בָּזוֹ.
וְנָכוֹן הַדָּבָר לְשַׁפְשְׁפָן מִיָּד אַחַר שְׁטִיפָה הָרִאשׁוֹנָה, כְּדֵי לִרְחֹץ יָפֶה הַזֵּעָה קֹדֶם שֶׁיִּתֵּן עֲלֵיהֶם מַיִם שְׁנִיִּים לְטַהֲרָן. לְפִיכָךְ, כָּל הַנּוֹטֵל יָדָיו מֵרְבִיעִית — אוֹ יִשְׁפֹּךְ לוֹ אַחֵר עֲלֵיהֶן, אוֹ יֹאחַז הַכְּלִי בְּרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו כְּדֵי שֶׁיִּטֹּל ב' יָדָיו כְּאַחַת, וִישַׁפְשְׁפָם מִיָּד אַחַר שְׁטִיפָה הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁאִם יִטֹּל כָּל אַחַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ — יֵשׁ לָחֹשׁ שֶׁמָּא תִּגַּע יָד בַּחֲבֶרְתָּהּ קֹדֶם שֶׁיִּתֵּן מַיִם שְׁנִיִּים עַל שְׁתֵּיהֶן. אֲבָל אִם נוֹטֵל כָּל יָד מֵרְבִיעִית — אֵין צָרִיךְ לָחֹשׁ לָזֶה.
וַאֲפִלּוּ ד' וְה' שֶׁהִנִּיחוּ יְדֵיהֶן זוֹ בְּצַד זוֹ אוֹ זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ — כְּיָד אַחַת חֲשׁוּבוֹת, וְאֵינָן מְטַמְּאוֹת זוֹ אֶת זוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ק"ס:

יבנטל ב' ידיו זו לעצמה וזו לעצמה מים הראשונים פחותים מרביעית ונמלך כשנטל המים השניים והגיע ידיו זו לזו ושפך על שתיהן כאחת ידיו טמאות מפני שכשמצרף ידיו זו לזו לקבל מים השניים נטמאו ידיו בנגיעתן זו לזו כי מים שעל גב זו מטמאים המים שעל גב חברתה וגם היד עצמה וכשנוטל את השניים לא טיהרו את הראשונים כיון שנטמאו מיד אחרת אלא גם השניים נטמאו בהם וצריך לנגב ידיו ולחזור וליטלן כראוי:

יבנָטַל שְׁתֵּי יָדָיו זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ מַיִם הָרִאשׁוֹנִים פְּחוּתִים מֵרְבִיעִית, וְנִמְלַךְ כְּשֶׁנָּטַל הַמַּיִם הַשְּׁנִיִּים, וְהִגִּיעַ יָדָיו זוֹ לָזוֹ וְשָׁפַךְ עַל שְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת — יָדָיו טְמֵאוֹת, מִפְּנֵי שֶׁכְּשֶׁמְּצָרֵף יָדָיו זוֹ לָזוֹ לְקַבֵּל מַיִם הַשְּׁנִיִּים — נִטְמְאוּ יָדָיו בִּנְגִיעָתָן זוֹ לָזוֹ, כִּי מַיִם שֶׁעַל גַּבֵּי זוֹ מְטַמְּאִים הַמַּיִם שֶׁעַל גַּבֵּי חֲבֶרְתָּהּ וְגַם הַיָּד עַצְמָהּ, וּכְשֶׁנּוֹטֵל אֶת הַשְּׁנִיִּים — לֹא טִהֲרוּ אֶת הָרִאשׁוֹנִים, כֵּיוָן שֶׁנִּטְמְאוּ מִיָּד אַחֶרֶת, אֶלָּא גַּם הַשְּׁנִיִּים נִטְמְאוּ בָּהֶם, וְצָרִיךְ לְנַגֵּב יָדָיו וְלַחֲזֹר וְלִטְּלָן כָּרָאוּי:

יגכל טומאת המים מהידים אינה אלא במים שעל היד בשעת נטילה שאז בקל נטמאו המים בין מהיד עצמה כגון מים ראשונים בין מיד אחרת טמאה ואפילו הם מים שניים אבל מים שאינן על היד אף על פי שידים טמאות נוגעות בהם בשעת נטילה אינן מטמאות אותן שהרי לא אסרו ליתן מים בחפניו לחבירו אלא מפני שאין חפניו כלי אבל לא משום שנטמאו המים מחפניו וכן היוצא מבית הכסא יכול לשאוב בחפניו מן הדלי והמים הנשארים כשרים לנטילה ואפילו אם הנוטל עצמו בשעת נטילתו נוגע בידיו הטמאים במים שעל הכלי או שבתוך הכלי בין קודם מים ראשונים בין קודם שניים לא נטמאו מידיו. לפיכך כלי שניקב בשוליו ותחב בו ברזא ודוחק אותה למעלה ויוצאים המים על ידו אף על פי שהברזא מלוחלחת במים ונוגע בהם בידו הטמאה לא נטמאו ויכול לחזור ולדוחקה בידו השניה שנטלה בראשונה ע"י דחיקת הברזא בידו הראשונה שלא היתה נטולה כלל. ומכל מקום צריך שישפוך על כל אחד רביעית בבת אחת או שטיפה אחת מרובה כשתים שלא יצטרך למים שניים או שישפוך הראשונים ושניים על יד זו ואחר כך הראשונים ושניים על יד זו שאם ישפוך הראשונים על זו ועל זו ואחר כך השניים על זו ועל זו נמצא נוגע בברזא בידו לחה ממים הראשונים הטמאים ונדבקו מים טמאים בברזא וכשחוזר ודוחקה בידו השניה נטמאה ממים טמאים שנדבקו בה וצריך לנגבה. וכן יזהר בכלי שאין לו אלא אוזן אחד שאם יאחזנה בידו לחה ממים טמאים לא יאחזנה בידו השניה אבל אם היתה האוזן מלוחלחת במים הטהורים אף על פי שנגעו בהם ידים טמאות אין לחוש ליגע בהם אפילו בשעת נטילה. (ואפילו מים שעל גבי ידים טמאות אינן מתטמאים אלא בשעת נטילתן לאכילה אבל מי שידיו מלוחלחות במים שלא בשעת נטילתן לאכילה ונגע בהן מי שטיהר ידיו לאכילה ידיו טהורות):

יגכָּל טֻמְאַת הַמַּיִם מֵהַיָּדַיִם אֵינָהּ אֶלָּא בַּמַּיִם שֶׁעַל הַיָּד בִּשְׁעַת נְטִילָה, שֶׁאָז בְּקַל נִטְמְאוּ הַמַּיִם, בֵּין מֵהַיָּד עַצְמָהּ, כְּגוֹן מַיִם רִאשׁוֹנִים, בֵּין מִיָּד אַחֶרֶת טְמֵאָה, וַאֲפִלּוּ הֵם מַיִם שְׁנִיִּים, אֲבָל מַיִם שֶׁאֵינָן עַל הַיָּד, אַף עַל פִּי שֶׁיָּדַיִם טְמֵאוֹת נוֹגְעוֹת בָּהֶם בִּשְׁעַת נְטִילָה — אֵינָן מְטַמְּאוֹת אוֹתָן, שֶׁהֲרֵי לֹא אָסְרוּ לִתֵּן מַיִם בְּחָפְנָיו לַחֲבֵרוֹ אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאֵין חָפְנָיו כְּלִי, אֲבָל לֹא מִשּׁוּם שֶׁנִּטְמְאוּ הַמַּיִם מֵחָפְנָיו. וְכֵן הַיּוֹצֵא מִבֵּית הַכִּסֵּא — יָכוֹל לִשְׁאֹב בְּחָפְנָיו מִן הַדְּלִי וְהַמַּיִם הַנִּשְׁאָרִים כְּשֵׁרִים לִנְטִילָה. וַאֲפִלּוּ אִם הַנּוֹטֵל עַצְמוֹ בִּשְׁעַת נְטִילָתוֹ נוֹגֵעַ בְּיָדָיו הַטְּמֵאִים בַּמַּיִם שֶׁעַל הַכְּלִי אוֹ שֶׁבְּתוֹךְ הַכְּלִי, בֵּין קֹדֶם מַיִם רִאשׁוֹנִים בֵּין קֹדֶם שְׁנִיִּים — לֹא נִטְמְאוּ מִיָּדָיו.
לְפִיכָךְ, כְּלִי שֶׁנִּקַּב בְּשׁוּלָיו וְתָחַב בּוֹ בַּרְזָא וְדוֹחֵק אוֹתָהּ לְמַעְלָה וְיוֹצְאִים הַמַּיִם עַל יָדוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהַבַּרְזָא מְלֻחְלֶחֶת בַּמַּיִם וְנוֹגֵעַ בָּהֶם בְּיָדוֹ הַטְּמֵאָה — לֹא נִטְמְאוּ, וְיָכוֹל לַחֲזֹר וּלְדָחְקָהּ בְּיָדוֹ הַשְּׁנִיָּה שֶׁנְּטָלָהּ בָּרִאשׁוֹנָה עַל יְדֵי דְּחִיקַת הַבַּרְזָא בְּיָדוֹ הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלֹּא הָיְתָה נְטוּלָה כְּלָל.
וּמִכָּל מָקוֹם, צָרִיךְ שֶׁיִּשְׁפֹּךְ עַל כָּל אֶחָד רְבִיעִית בְּבַת אַחַת, אוֹ שְׁטִיפָה אַחַת מְרֻבָּה כִּשְׁתַּיִם, שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לְמַיִם שְׁנִיִּים, אוֹ שֶׁיִּשְׁפֹּךְ הָרִאשׁוֹנִים וּשְׁנִיִּים עַל יָד זוֹ וְאַחַר כָּךְ הָרִאשׁוֹנִים וּשְׁנִיִּים עַל יָד זוֹ, שֶׁאִם יִשְׁפֹּךְ הָרִאשׁוֹנִים עַל זוֹ וְעַל זוֹ, וְאַחַר כָּךְ הַשְּׁנִיִּים עַל זוֹ וְעַל זוֹ — נִמְצָא נוֹגֵעַ בַּבַּרְזָא בְּיָדוֹ לַחָה מִמַּיִם הָרִאשׁוֹנִים הַטְּמֵאִים וְנִדְבְּקוּ מַיִם טְמֵאִים בַּבַּרְזָא, וּכְשֶׁחוֹזֵר וְדוֹחֲקָהּ בְּיָדוֹ הַשְּׁנִיָּה — נִטְמְאָה מִמַּיִם טְמֵאִים שֶׁנִּדְבְּקוּ בָּהּ, וְצָרִיךְ לְנַגְּבָהּ.
וְכֵן יִזָּהֵר בִּכְלִי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא אֹזֶן אֶחָד, שֶׁאִם יֹאחֲזֶנָּה בְּיָדוֹ לַחָה מִמַּיִם טְמֵאִים — לֹא יֹאחֲזֶנָּה בְּיָדוֹ הַשְּׁנִיָּה. אֲבָל אִם הָיְתָה הָאֹזֶן מְלֻחְלֶחֶת בַּמַּיִם הַטְּהוֹרִים, אַף עַל פִּי שֶׁנָּגְעוּ בָּהֶם יָדַיִם טְמֵאוֹת — אֵין לָחֹשׁ לִגַּע בָּהֶם אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת נְטִילָה.
(וַאֲפִלּוּ מַיִם שֶׁעַל גַּבֵּי יָדַיִם טְמֵאוֹת אֵינָן מִתְטַמְּאִים אֶלָּא בִּשְׁעַת נְטִילָתָן לַאֲכִילָה, אֲבָל מִי שֶׁיָּדָיו מְלֻחְלָחוֹת בְּמַיִם שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת נְטִילָתָן לַאֲכִילָה וְנָגַע בָּהֶן מִי שֶׁטִּהֵר יָדָיו לַאֲכִילָה — יָדָיו טְהוֹרוֹת):

ידכששופך מים ראשונים על ידיו צריך ליזהר שלא ישאר על ידיו צרור או קיסם או שום דבר אחר לפי שאין מים שניים מטהרים אלא מים שעל גב היד ולא המים שיצאו מהיד על גבי צרור או דבר אחר וחוזרים ומטמאים את היד שהיא נוגעת בהם. ואפילו שלג וברד ושארי דברים שהם מבריית המים כיון שאינו מרוסק ופסול לנטילה אין מים שניים מטהרין אותן המים שע"ג ואם שופך רביעית מים כאחת על ידיו א"צ ליזהר בכך:

ידכְּשֶׁשּׁוֹפֵךְ מַיִם רִאשׁוֹנִים עַל יָדָיו — צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר עַל יָדָיו צְרוֹר אוֹ קֵיסָם אוֹ שׁוּם דָּבָר אַחֵר, לְפִי שֶׁאֵין מַיִם שְׁנִיִּים מְטַהֲרִים אֶלָּא מַיִם שֶׁעַל גַּבֵּי הַיָּד, וְלֹא הַמַּיִם שֶׁיָּצְאוּ מֵהַיָּד עַל גַּבֵּי צְרוֹר אוֹ דָּבָר אַחֵר, וְחוֹזְרִים וּמְטַמְּאִים אֶת הַיָּד שֶׁהִיא נוֹגַעַת בָּהֶם.
וַאֲפִלּוּ שֶׁלֶג וּבָרָד וּשְׁאָרֵי דְּבָרִים שֶׁהֵם מִבְּרִיַּת הַמַּיִם, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מְרֻסָּק וּפָסוּל לִנְטִילָה — אֵין מַיִם שְׁנִיִּים מְטַהֲרִין אוֹתָן הַמַּיִם שֶׁעַל גַּבָּיו.
וְאִם שׁוֹפֵךְ רְבִיעִית מַיִם כְּאַחַת עַל יָדָיו — אֵין צָרִיךְ לִזָּהֵר בְּכָךְ:

טומי שיש לו מכה בידו ורטיה עליה ואינו יכול להסירה מחמת כאב המכה די לו שיטול שאר היד שלא במקום המכה ואין זו נטילה לחצאין כיון שאינו יכול ליטול חציה השניה ודומה למי שנקטע אצבעו שנוטל שאר היד אמנם צריך ליזהר שלא יגיעו המים לרטיה שלא יחזרו ויטמאו היד ומפני שקשה להזהר שיגיעו המים עד הרטיה ולא יפלו על הרטיה לכן ישפוך רביעית כאחת על כל היד שאז לא נטמאו המים. במה דברים אמורים ברטיה שבודאי סופה להסירה אלא שאינו יכול להסירה עכשיו לכן אינה בטלה לגבי היד (שהרי אם היה יכול להסירה מתי שירצה היה צריך להסירה משום חציצה ואם היתה בטלה לגבי היד לא היתה חשובה חציצה) אבל דברים שאינן חוצצין מפני מיעוטן שאינן מקפידין עליהם להסירן לעולם הרי הם בטלים לגבי היד לגמרי ואין לחוש להמים שעליהם שיחזרו ויטמאו היד לפי שמים שניים מטהרים מים שעליהם כמים שעל היד עצמה:

טומִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַכָּה בְּיָדוֹ וּרְטִיָּה עָלֶיהָ וְאֵינוֹ יָכוֹל לַהֲסִירָהּ מֵחֲמַת כְּאֵב הַמַּכָּה — דַּי לוֹ שֶׁיִּטֹּל שְׁאָר הַיָּד שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם הַמַּכָּה. וְאֵין זוֹ נְטִילָה לַחֲצָאִין, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִטֹּל חֶצְיָהּ הַשְּׁנִיָּה, וְדוֹמֶה לְמִי שֶׁנִּקְטַע אֶצְבָּעוֹ שֶׁנּוֹטֵל שְׁאָר הַיָּד. אָמְנָם צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ הַמַּיִם לָרְטִיָּה, שֶׁלֹּא יַחְזְרוּ וִיטַמְּאוּ הַיָּד, וּמִפְּנֵי שֶׁקָּשֶׁה לְהִזָּהֵר שֶׁיַּגִּיעוּ הַמַּיִם עַד הָרְטִיָּה וְלֹא יִפְּלוּ עַל הָרְטִיָּה, לָכֵן יִשְׁפֹּךְ רְבִיעִית כְּאַחַת עַל כָּל הַיָּד, שֶׁאָז לֹא נִטְמְאוּ הַמַּיִם.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּרְטִיָּה, שֶׁבְּוַדַּאי סוֹפָהּ לַהֲסִירָהּ אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַהֲסִירָהּ עַכְשָׁו, לָכֵן אֵינָהּ בְּטֵלָה לְגַבֵּי הַיָּד (שֶׁהֲרֵי אִם הָיָה יָכוֹל לַהֲסִירָהּ מָתַי שֶׁיִּרְצֶה — הָיָה צָרִיךְ לַהֲסִירָהּ מִשּׁוּם חֲצִיצָה, וְאִם הָיְתָה בְּטֵלָה לְגַבֵּי הַיָּד — לֹא הָיְתָה חֲשׁוּבָה חֲצִיצָה). אֲבָל דְּבָרִים שֶׁאֵינָן חוֹצְצִין מִפְּנֵי מִעוּטָן, שֶׁאֵינָן מַקְפִּידִין עֲלֵיהֶם לַהֲסִירָן לְעוֹלָם — הֲרֵי הֵם בְּטֵלִים לְגַבֵּי הַיָּד לְגַמְרֵי, וְאֵין לָחֹשׁ לְהַמַּיִם שֶׁעֲלֵיהֶם שֶׁיַּחְזְרוּ וִיטַמְּאוּ הַיָּד, לְפִי שֶׁמַּיִם שְׁנִיִּים מְטַהֲרִים מַיִם שֶׁעֲלֵיהֶם כַּמַּיִם שֶׁעַל הַיָּד עַצְמָהּ:

טזמים ראשונים דהיינו מים שלפני המזון נוטלים בין על גבי כלים בין על גבי קרקע שאין רוח רעה שורה עליהם כמו על אחרונים שלאחר המזון. (ואם נגע בשופכין שעל גבי קרקע או בכלי אם לא נטל רביעית בבת אחת נטמאו ידיו אע"פ ששפך שם גם מים שניים שאין מים שניים מטהרים אלא מים שעל גבי ידיו ולא שעל גבי קרקע או כלי ואפילו השניים מרובים מהראשונים ואפילו הן מי רביעית ולכן מי ששואב בכלי קטן מכלי גדול ואוחז בידו שפת הכלי הלחה ממים טמאים אע"פ שהטביל מקום אחיזתו במי רביעית כששאב מכלי הגדול לא הועיל כלום):

טזמַיִם רִאשׁוֹנִים, דְּהַיְנוּ מַיִם שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן — נוֹטְלִים בֵּין עַל גַּבֵּי כֵּלִים בֵּין עַל גַּבֵּי קַרְקַע, שֶׁאֵין רוּחַ רָעָה שׁוֹרָה עֲלֵיהֶם כְּמוֹ עַל אַחֲרוֹנִים שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן.
(וְאִם נָגַע בְּשׁוֹפְכִין שֶׁעַל גַּבֵּי קַרְקַע אוֹ בִּכְלִי, אִם לֹא נָטַל רְבִיעִית בְּבַת אַחַת — נִטְמְאוּ יָדָיו, אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁפַךְ שָׁם גַּם מַיִם שְׁנִיִּים, שֶׁאֵין מַיִם שְׁנִיִּים מְטַהֲרִים אֶלָּא מַיִם שֶׁעַל גַּבֵּי יָדָיו, וְלֹא שֶׁעַל גַּבֵּי קַרְקַע אוֹ כְּלִי, וַאֲפִלּוּ הַשְּׁנִיִּים מְרֻבִּים מֵהָרִאשׁוֹנִים, וַאֲפִלּוּ הֵן מֵי רְבִיעִית. וְלָכֵן מִי שֶׁשּׁוֹאֵב בִּכְלִי קָטָן מִכְּלִי גָּדוֹל וְאוֹחֵז בְּיָדוֹ שְׂפַת הַכְּלִי הַלַּחָה מִמַּיִם טְמֵאִים, אַף עַל פִּי שֶׁהִטְבִּיל מְקוֹם אֲחִיזָתוֹ בְּמֵי רְבִיעִית כְּשֶׁשָּׁאַב מִכְּלִי הַגָּדוֹל — לֹא הוֹעִיל כְּלוּם):

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org