Orach Chayim, Siman 408

אדין הנחת עירוב וקנין שביתה ובו סעיף אחד:
מפני שתחומין מדברי סופרים הקילו בהם והתירו למי שצריך לילך ד' אלפים אמה לרוח אחת מרוחות העיר שיניח מזון ב' סעודות בסוף אלפים מן העיר וזהו הנקרא עירובי תחומין שמערב התחומין זה עם זה ויתכוין לקנות שביתתו במקום עירובו או סמוך לו במקום שיוכל להביא לשם עירובו בבין השמשות ולאכלו אם היה רוצה להיות שם עד בין השמשות ולאכלו שמתוך כך מועיל לו עירובו לקנות שם שביתה בבין השמשות שנחשוב אותו כאלו שבת שם אע"פ שאינו שם בין השמשות לפי שדעתו של אדם ודירתו במקום מזונותיו הוא וכיון שמזונותיו מונחים שם בין השמשות הרי זה כאלו הוא עצמו שבת שם ויכול להלך למחר ממקום עירובו אלפים אמה לכל רוח אע"פ ששבת ולן בבית. ומכל מקום אף שמשתכר בעירובו אלפים אמה שעכשיו יכול להלך מן העיר ד' אלפים לרוח אחת אלפים עד עירובו ואלפים להלאה מעירובו הרי הוא מפסיד בו אלפים שמן העיר לרוחות אחרות כגון אם הניח עירובו לסוף אלפים למזרח העיר אין לו ממקום עירובו אלא אלפים לכל רוח עם ד' קרנים שכל קרן הוא ג"כ אלפים כמו שנתבאר בסי' שצ"ט נמצא שהאלפים שלמערב הם בצד מזרח העיר ואינו יכול להלך חוץ לשער העיר לצד צפון ולצד דרום אפילו פסיעה אחת ואין צריך לומר לצד מערב העיר ואפילו לצד מזרחה אינו יכול להלך על פני כולה אם היא רחבה יותר מד' אלפים וד' אמות שזהו שיעור של מערב עירובו אלפים של רוחב קרן צפונית מערבית ואלפים של רוחב קרן מערבית דרומית וד' אמות ביניהן כשיעור רוחב מקום קניית שביתתו שקונה לו עירובו שכל המניח עירוב יש לו שם ד' אמות כמו שיתבאר בסי' ת"ט כשמודדים לו אלפים לכל רוח מעירובו מודדים מחוץ לד' אמות אלו ואח"כ ממלאים הקרנות:

אדִּין הַנָּחַת עֵרוּב וְקִנְיַן שְׁבִיתָה וּבוֹ סְעִיף אֶחָד:
מִפְּנֵי שֶׁתְּחוּמִין מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, הֵקֵלּוּ בָּהֶם, וְהִתִּירוּ לְמִי שֶׁצָּרִיךְ לֵילֵךְ ד' אֲלָפִים אַמָּה לְרוּחַ אַחַת מֵרוּחוֹת הָעִיר שֶׁיַּנִּיחַ מְזוֹן ב' סְעֻדּוֹת בְּסוֹף אַלְפַּיִם מִן הָעִיר, וְזֶהוּ הַנִּקְרָא "עֵרוּבֵי תְחוּמִין", שֶׁמְּעָרֵב הַתְּחוּמִין זֶה עִם זֶה. וְיִתְכַּוֵּן לִקְנוֹת שְׁבִיתָתוֹ בִּמְקוֹם עֵרוּבוֹ אוֹ סָמוּךְ לוֹ, בְּמָקוֹם שֶׁיּוּכַל לְהָבִיא לְשָׁם עֵרוּבוֹ בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת וּלְאָכְלוֹ אִם הָיָה רוֹצֶה לִהְיוֹת שָׁם עַד בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וּלְאָכְלוֹ, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ מוֹעִיל לוֹ עֵרוּבוֹ לִקְנוֹת שָׁם שְׁבִיתָה בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת, שֶׁנַּחְשׁוֹב אוֹתוֹ כְּאִלּוּ שָׁבַת שָׁם, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ שָׁם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, לְפִי שֶׁדַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם וְדִירָתוֹ בִּמְקוֹם מְזוֹנוֹתָיו הוּא, וְכֵיוָן שֶׁמְּזוֹנוֹתָיו מֻנָּחִים שָׁם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת — הֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ הוּא עַצְמוֹ שָׁבַת שָׁם, וְיָכוֹל לְהַלֵּךְ לְמָחָר מִמְּקוֹם עֵרוּבוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ, אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁבַת וְלָן בַּבַּיִת.
וּמִכָּל מָקוֹם, אַף שֶׁמִּשְׂתַּכֵּר בְּעֵרוּבוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה, שֶׁעַכְשָׁו יָכוֹל לְהַלֵּךְ מִן הָעִיר ד' אֲלָפִים לְרוּחַ אַחַת — אַלְפַּיִם עַד עֵרוּבוֹ וְאַלְפַּיִם לְהָלְאָה מֵעֵרוּבוֹ — הֲרֵי הוּא מַפְסִיד בּוֹ אַלְפַּיִם שֶׁמִּן הָעִיר לְרוּחוֹת אֲחֵרוֹת, כְּגוֹן אִם הִנִּיחַ עֵרוּבוֹ לְסוֹף אַלְפַּיִם לְמִזְרַח הָעִיר, אֵין לוֹ מִמְּקוֹם עֵרוּבוֹ אֶלָּא אַלְפַּיִם לְכָל רוּחַ עִם ד' קַרְנַיִם, שֶׁכָּל קֶרֶן הוּא גַם כֵּן אַלְפַּיִם כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שצ"ט. נִמְצָא שֶׁהָאַלְפַּיִם שֶׁלְּמַעֲרָב הֵם בְּצַד מִזְרַח הָעִיר, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַלֵּךְ חוּץ לְשַׁעַר הָעִיר לְצַד צָפוֹן וּלְצַד דָּרוֹם אֲפִלּוּ פְּסִיעָה אַחַת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְצַד מַעֲרַב הָעִיר. וַאֲפִלּוּ לְצַד מִזְרָחָה אֵינוֹ יָכוֹל לְהַלֵּךְ עַל פְּנֵי כֻלָּהּ אִם הִיא רְחָבָה יוֹתֵר מִד' אֲלָפִים וְד' אַמּוֹת, שֶׁזֶּהוּ שִׁעוּר שֶׁל מַעֲרָב עֵרוּבוֹ — אַלְפַּיִם שֶׁל רֹחַב קֶרֶן צְפוֹנִית מַעֲרָבִית וְאַלְפַּיִם שֶׁל רֹחַב קֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, וְד' אַמּוֹת בֵּינֵיהֶן כְּשִׁעוּר רֹחַב מְקוֹם קְנִיַּת שְׁבִיתָתוֹ שֶׁקּוֹנֶה לוֹ עֵרוּבוֹ, שֶׁכָּל הַמַּנִּיחַ עֵרוּב יֵשׁ לוֹ שָׁם ד' אַמּוֹת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ת"ט, כְּשֶׁמּוֹדְדִים לוֹ אַלְפַּיִם לְכָל רוּחַ מֵעֵרוּבוֹ מוֹדְדִים מִחוּץ לְד' אַמּוֹת אֵלּוּ, וְאַחַר כָּךְ מְמַלְּאִים הַקְּרָנוֹת:

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org