Orach Chayim, Siman 435

אדין מי שלא בדק בליל י"ד ובו ד' סעיפים:
מי ששכח או הזיד ולא בדק בליל י"ד יבדוק ביום י"ד לאור הנר ויברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על ביעור חמץ ואחר הבדיקה יבטל אם עדיין לא הגיע שעה ששית:

אדִּין מִי שֶׁלֹּא בָּדַק בְּלֵיל י"ד וּבוֹ ד' סְעִיפִים:
מִי שֶׁשָּׁכַח אוֹ הֵזִיד וְלֹא בָּדַק בְּלֵיל י"ד — יִבְדֹּק בְּיוֹם י"ד לְאוֹר הַנֵּר, וִיבָרֵךְ "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל בִּעוּר חָמֵץ". וְאַחַר הַבְּדִיקָה יְבַטֵּל אִם עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ שָׁעָה שִׁשִּׁית:

בעבר כל יום י"ד ולא בדק יבדוק בתוך הפסח לאור הנר דהיינו מתחלת ליל ט"ו עד סוף יו"ט האחרון שהוא יום אחד בארץ ישראל ובגולה ב' ימים חייב הוא לבדוק (מיד באותה שעה שנזכר עי' סי' תל"א) ככל משפטי הבדיקה שנתבאר סימן תל"ג. וקודם הבדיקה חייב לברך על ביעור חמץ אפילו אם כבר ביטל כל חמצו קודם הפסח שאינו מצווה לבערו מן התורה מכל מקום מדברי סופרים חייב הוא לבדוק ולחפש אחריו ולבערו מן העולם לגמרי שחששו חכמים אם לא יבדוק ויחפש אחריו לבערו שמא ימצאנו מאליו וישכח ויאכלנו אבל בשעה שהוא מחפש אחריו אף אם ימצאנו לא ישכח ויאכלנו שהרי כל עצמו אינו מחזר אחריו אלא כדי לבערו מן העולם ואיך ישכח איסורו ויאכלנו:

בעָבַר כָּל יוֹם י"ד וְלֹא בָּדַק — יִבְדֹּק בְּתוֹךְ הַפֶּסַח לְאוֹר הַנֵּר, דְּהַיְנוּ מִתְּחִלַּת לֵיל ט"ו עַד סוֹף יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן, שֶׁהוּא יוֹם אֶחָד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבַגּוֹלָה ב' יָמִים, חַיָּב הוּא לִבְדֹּק (מִיָּד בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁנִּזְכַּר, עַיֵּן סִימָן תל"א) כְּכָל מִשְׁפְּטֵי הַבְּדִיקָה שֶׁנִּתְבָּאֲרוּ סִימָן תל"ג. (א) וְקֹדֶם הַבְּדִיקָה חַיָּב לְבָרֵךְ "עַל בִּעוּר חָמֵץ".
אֲפִלּוּ אִם כְּבָר בִּטֵּל כָּל חֲמֵצוֹ קֹדֶם הַפֶּסַח שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה לְבַעֲרוֹ מִן הַתּוֹרָה, מִכָּל מָקוֹם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים חַיָּב הוּא לִבְדֹּק וּלְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו וּלְבַעֲרוֹ מִן הָעוֹלָם לְגַמְרֵי, שֶׁחָשְׁשׁוּ חֲכָמִים אִם לֹא יִבְדֹּק וִיחַפֵּשׂ אַחֲרָיו לְבַעֲרוֹ שֶׁמָּא יִמְצָאֶנּוּ מֵאֵלָיו וְיִשְׁכַּח וְיֹאכְלֶנּוּ. אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו אַף אִם יִמְצָאֶנּוּ לֹא יִשְׁכַּח וְיֹאכְלֶנּוּ, שֶׁהֲרֵי כָּל עַצְמוֹ אֵינוֹ מְחַזֵּר אַחֲרָיו אֶלָּא כְּדֵי לְבַעֲרוֹ מִן הָעוֹלָם, וְאֵיךְ יִשְׁכַּח אִסּוּרוֹ וְיֹאכְלֶנּוּ:

גוכשהוא בודק ומחפש אחר החמץ ביום טוב עצמו בין ביו"ט הראשון בין ביום טוב האחרון אפילו ביו"ט האחרון של גליות ומצא חמץ בבדיקתו לא יגע בו אלא יכפה עליו כלי עד הערב כדי שיהיה מכוסה מן העין ולא יבוא לאכול ממנו ולערב יבערנו כמו שיתבאר בסי' תמ"ו ע"ש כל פרטי דין זה (אבל בשבת שבתוך הפסח לא יבדוק כלל שאין בדיקה אלא לאור הנר ובשבת אסור לטלטל את הנר עי' סי' תמ"ד):

גוּכְשֶׁהוּא בּוֹדֵק וּמְחַפֵּשׂ אַחַר הֶחָמֵץ בְּיוֹם טוֹב עַצְמוֹ, בֵּין בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן בֵּין בְּיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן, אֲפִלּוּ בְּיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל גָּלֻיּוֹת, וּמָצָא חָמֵץ בִּבְדִיקָתוֹ — לֹא יִגַּע בּוֹ, אֶלָּא יִכְפֶּה עָלָיו כְּלִי עַד הָעֶרֶב, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מְכֻסֶּה מִן הָעַיִן וְלֹא יָבוֹא לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ, וְלָעֶרֶב יְבַעֲרֶנּוּ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תמ"ו, עַיֵּן שָׁם כָּל פְּרָטֵי דִּין זֶה.
(אֲבָל בְּשַׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ הַפֶּסַח לֹא יִבְדֹּק כְּלָל, שֶׁאֵין בְּדִיקָה אֶלָּא לְאוֹר הַנֵּר, וּבְשַׁבָּת אָסוּר לְטַלְטֵל אֶת הַנֵּר, עַיֵּן סִימָן תמ"ד):

דעבר כל הרגל ולא בדק חייב לבדוק לאחר הרגל לאור הנר כדי לבער (מן העולם לגמרי ע"ד שיתבאר בסי' תמ"ה) כל חמץ שימצא בבדיקתו שהוא אסור בהנאה משום שעבר עליו הפסח כמו שיתבאר בסי' תמ"ח ואם לא יבדוק ויחפש אחריו כדי לבערו יש לחוש שמא ימצאנו מאליו וישכח ויאכלנו. ועל בדיקה שלאחר הרגל לא יברך כלום כי איך יברך וצונו על ביעור חמץ והרי הוא אוכל חמץ ומה שהוא מצווה ומחוייב לבער חמץ זה שעבר עליו הפסח אינו אלא משום חשש תקלה שלא יבא לאכלו אבל הביעור הזה מצד עצמו אין בו מצוה כלל שהרי אף אם משהה אותו בביתו ואינו מבערו אינו עובר על שהייה זו מצד עצמה בבל יראה ובבל ימצא אפילו מדברי סופרים אלא שנקרא עובר על דברי חכמים שאסרו לשהותו שלא יבא לידי מכשול אכילה אבל אם לא היינו חוששין שיבא לידי מכשול אין בשהייה זו מצד עצמה איסור כלל ולכך אין לברך על ביעור זה (כמו שהממית עופות שנדרסו שאסור להשהותן משום חשש תקלה כמו שנתבאר ביורה דעה סי' נ"ז ואין מברך על ביעורן מביתו) מה שאין כן כשהוא בודק ומבער בתוך הפסח שאז יש בביעור מצוה מצד עצמו שנאמר תשביתו שאור מבתיכם ואם אינו מבערו עובר עליו בבל יראה ובל ימצא ואף אם כבר ביטל כל חמצו קודם הפסח שאינו מצווה לבערו מן התורה מכל מקום כיון שגזרו חכמים שאין ביטול מועיל כלום מטעמים ידועים הרי חמץ זה כאלו לא נתבטל ועובר עליו בבל יראה ובל ימצא מדברי סופרים וגם יש בו מצות תשביתו מדברי סופרים ולכך מברך וצונו על ביעור חמץ:

דעָבַר כָּל הָרֶגֶל וְלֹא בָּדַק — חַיָּב לִבְדֹּק לְאַחַר הָרֶגֶל לְאוֹר הַנֵּר, כְּדֵי לְבַעֵר (מִן הָעוֹלָם לְגַמְרֵי, עַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תמ"ה) כָּל חָמֵץ שֶׁיִּמְצָא בִּבְדִיקָתוֹ, שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָאָה מִשּׁוּם שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תמ"ח, וְאִם לֹא יִבְדֹּק וִיחַפֵּשׂ אַחֲרָיו כְּדֵי לְבַעֲרוֹ — יֵשׁ לָחֹשׁ שֶׁמָּא יִמְצָאֶנּוּ מֵאֵלָיו וְיִשְׁכַּח וְיֹאכְלֶנּוּ וְעַל בְּדִיקָה שֶׁלְּאַחַר הָרֶגֶל לֹא יְבָרֵךְ כְּלוּם, כִּי אֵיךְ יְבָרֵךְ "וְצִוָּנוּ עַל בִּעוּר חָמֵץ", וַהֲרֵי הוּא אוֹכֵל חָמֵץ.
וּמַה שֶּׁהוּא מְצֻוֶּה וּמְחֻיָּב לְבַעֵר חָמֵץ זֶה שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח, אֵינוֹ אֶלָּא מִשּׁוּם חֲשַׁשׁ תַּקָּלָה, שֶׁלֹּא יָבֹא לְאָכְלוֹ, אֲבָל הַבִּעוּר הַזֶּה מִצַּד עַצְמוֹ אֵין בּוֹ מִצְוָה כְּלָל, שֶׁהֲרֵי אַף אִם מַשְׁהֶה אוֹתוֹ בְּבֵיתוֹ וְאֵינוֹ מְבַעֲרוֹ — אֵינוֹ עוֹבֵר עַל שְׁהִיָּה זוֹ מִצַּד עַצְמָהּ בְּ"בַל יֵרָאֶה" וּבְ"בַל יִמָּצֵא" אֲפִלּוּ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, אֶלָּא שֶׁנִּקְרָא עוֹבֵר עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים שֶׁאָסְרוּ לְשַׁהוֹתוֹ שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי מִכְשׁוֹל אֲכִילָה. אֲבָל אִם לֹא הָיִינוּ חוֹשְׁשִׁין שֶׁיָּבֹא לִידֵי מִכְשׁוֹל — אֵין בִּשְׁהִיָּה זוֹ מִצַּד עַצְמָהּ אִסּוּר כְּלָל, וּלְכָךְ אֵין לְבָרֵךְ עַל בִּעוּר זֶה (כְּמוֹ שֶׁהַמֵּמִית עוֹפוֹת שֶׁנִּדְרְסוּ, שֶׁאָסוּר לְהַשְׁהוֹתָן מִשּׁוּם חֲשַׁשׁ תַּקָּלָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן נ"ז, וְאֵין מְבָרֵךְ עַל בִּעוּרָן מִבֵּיתוֹ).
מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁהוּא בּוֹדֵק וּמְבַעֵר בְּתוֹךְ הַפֶּסַח, שֶׁאָז יֵשׁ בַּבִּעוּר מִצְוָה מִצַּד עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם". וְאִם אֵינוֹ מְבַעֲרוֹ — עוֹבֵר עָלָיו בְּ"בַל יֵרָאֶה" וּ"בַל יִמָּצֵא". וְאַף אִם כְּבָר בִּטֵּל כָּל חֲמֵצוֹ קֹדֶם הַפֶּסַח שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה לְבַעֲרוֹ מִן הַתּוֹרָה, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁגָּזְרוּ חֲכָמִים שֶׁאֵין בִּטּוּל מוֹעִיל כְּלוּם מִטְּעָמִים יְדוּעִים — הֲרֵי חָמֵץ זֶה כְּאִלּוּ לֹא נִתְבַּטֵּל, וְעוֹבֵר עָלָיו בְּ"בַל יֵרָאֶה" וּ"בַל יִמָּצֵא" מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְגַם יֵשׁ בּוֹ מִצְוַת "תַּשְׁבִּיתוּ" מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וּלְכָךְ מְבָרֵךְ "וְצִוָּנוּ עַל בִּעוּר חָמֵץ".

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org