Orach Chayim, Siman 72

אדין נושאי המטה והמנחמים והמלוין ובו ה' סעיפים:
נושאי המטה וחילופיהם וחילופי חילופיהם בין אותם שלפני המטה בין אותם שלאחריה מאחר שיש למטה צורך בהם לשאת אותה כגון בעיר שיש בה חבורה המזומנת לכך וכל בני החבורה מחליפין לשאת לפי שכולם חפיצים לזכות בו כולם פטורים מקריאת שמע (לפי שהם טרודים טרדת מצוה) אבל שאר המלוין את המת שאין למטה צורך בהן חייבים בקריאת שמע (ואע"פ שהלוית המת הוא בכלל גמילות חסד וגמילות חסד הוא מן התורה מכל מקום הם אינם טרודים כלל ויכולין לקרות פסוק ראשון בכוונה ובעמידה והשאר כשהם מהלכין) אבל פטורים מהתפלה כמו שיתבאר בסי' ק"ו:

אדִּין נוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה וְהַמְנַחֲמִים וְהַמְלַוִּין וּבוֹ ה' סְעִיפִים:
נוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה וְחִלּוּפֵיהֶם וְחִלּוּפֵי חִלּוּפֵיהֶם, בֵּין אוֹתָם שֶׁלִּפְנֵי הַמִּטָּה בֵּין אוֹתָם שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ, מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לַמִּטָּה צֹרֶךְ בָּהֶם לָשֵׂאת אוֹתָהּ, כְּגוֹן בְּעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֲבוּרָה הַמְזֻמֶּנֶת לְכָךְ, וְכָל בְּנֵי הַחֲבוּרָה מַחֲלִיפִין לָשֵׂאת לְפִי שֶׁכֻּלָּם חֲפֵצִים לִזְכּוֹת בּוֹ — כֻּלָּם פְּטוּרִים מִקְּרִיאַת שְׁמַע (לְפִי שֶׁהֵם טְרוּדִים טִרְדַּת מִצְוָה). אֲבָל שְׁאָר הַמְלַוִּין אֶת הַמֵּת שֶׁאֵין לַמִּטָּה צֹרֶךְ בָּהֶן — חַיָּבִים בִּקְרִיאַת שְׁמַע (וְאַף עַל פִּי שֶׁהַלְוָיַת הַמֵּת הוּא בִּכְלַל גְּמִילוּת חֶסֶד, וּגְמִילוּת חֶסֶד הוּא מִן הַתּוֹרָה, מִכָּל מָקוֹם הֵם אֵינָם טְרוּדִים כְּלָל וִיכוֹלִין לִקְרוֹת פָּסוּק רִאשׁוֹן בְּכַוָּנָה וּבַעֲמִידָה וְהַשְּׁאָר כְּשֶׁהֵם מְהַלְּכִין), אֲבָל פְּטוּרִים מֵהַתְּפִלָּה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ק"ו:

באין מוציאין את המת סמוך להתחלת זמן קריאת שמע בענין שאין שהות להוציאו ולקברו קודם שיגיע זמן קריאת שמע שמא יתעכבו בקבורתו עד שיעבור זמנה ואם התחילו להוציאו (אפילו לאחר שהגיע זמן קריאת שמע) אין מפסיקין כדי לקרות אלא אותם שאין למטה צורך בהם בלבד. במה דברים אמורים בקריאת שמע של שחרית אבל סמוך לזמן קריאת שמע של ערבית מותר להוציאו אף ע"פ שאין שהות לקברו קודם זמן קריאת שמע לפי שאם לא יקברנו היום יעבור על לא תלין (ואף אם יוכל בלילה לקברו יעבור על מצות עשה כי קבור תקברנו ביום ההוא אם לא יקברנו קודם שקיעת החמה) ומכל מקום אם הוא מפלג המנחה ולמעלה שיש אומרים שהוא זמן קריאת שמע כמו שיתבאר בסימן רל"ה טוב לחוש לדבריהם ולקרות קריאת שמע תחלה ולקברו אח"כ (כיון שרוב העולם נוהגים כסברא זו אע"פ שהעיקר כדברי החולקים כמו שיתבאר שם):

באֵין מוֹצִיאִין אֶת הַמֵּת סָמוּךְ לְהַתְחָלַת זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע, בָּעִנְיָן שֶׁאֵין שְׁהוּת לְהוֹצִיאוֹ וּלְקָבְרוֹ קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע, שֶׁמָּא יִתְעַכְּבוּ בִּקְבוּרָתוֹ עַד שֶׁיַּעֲבֹר זְמַנָּהּ. וְאִם הִתְחִילוּ לְהוֹצִיאוֹ (אֲפִלּוּ לְאַחַר שֶׁהִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע) — אֵין מַפְסִיקִין כְּדֵי לִקְרוֹת, אֶלָּא אוֹתָם שֶׁאֵין לַמִּטָּה צֹרֶךְ בָּהֶם בִּלְבַד.
בַּמֶּה דְּבָרִים אַמוּרִים? בִּקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית, אֲבָל סָמוּךְ לִזְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית — מֻתָּר לְהוֹצִיאוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שְׁהוּת לְקָבְרוֹ קֹדֶם זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע, לְפִי שֶׁאִם לֹא יִקְבְּרֶנּוּ הַיּוֹם — יַעֲבֹר עַל "לֹא תָלִין" (וְאַף אִם יוּכַל בַּלַּיְלָה לְקָבְרוֹ — יַעֲבֹר עַל מִּצְוַת עֲשֵׂה "כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא" אִם לֹא יִקְבְּרֶנּוּ קֹדֶם שְׁקִיעַת הַחַמָּה). וּמִכָּל מָקוֹם אִם הוּא מִפְּלַג הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁהוּא זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רל"ה — טוֹב לָחוּשׁ לְדִבְרֵיהֶם וְלִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע תְּחִלָּה וּלְקָבְרוֹ אַחַר כָּךְ (כֵּיוָן שֶׁרֹב הָעוֹלָם נוֹהֲגִים כִּסְבָרָא זוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהָעִקָּר כְּדִבְרֵי הַחֹלקִים כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר שָׁם):

גהעם העוסקים בהספד בזמן שהמת מוטל לפניהם נשמטין אחד אחד וקורין ומתפללין שאי אפשר שיקראו כולם כאן אצל המת משום לועג לרש אין המת מוטל לפניהם אלא בבית אחר הם קוראין ומתפללין והאונן יושב ודומם ואין עונה אחריהם כלום מטעם שנתבאר בסי' ע"א:

גהָעָם הָעוֹסְקִים בְּהֶסְפֵּד בִּזְמַן שֶׁהַמֵּת מֻטָּל לִפְנֵיהֶם — נִשְׁמָטִין אֶחָד אֶחָד וְקוֹרִין וּמִתְפַּלְלִים, שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּקְרְאוּ כֻּלָּם כָּאן אֵצֶל הַמֵּת מִשּׁוּם "לֹעֵג לָרָשׁ". אֵין הַמֵּת מֻטָּל לִפְנֵיהֶם אֶלָּא בְּבַיִת אַחֵר — הֵם קוֹרְאִין וּמִתְפַּלְלִין, וְהָאוֹנֵן יוֹשֵׁב וְדוֹמֵם וְאֵין עוֹנֶה אַחֲרֵיהֶם כְּלוּם, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ע"א:

דקברו את המת וחזרו האבלים לקבל תנחומין וכל העם הולכים אחריהם ממקום הקבר למקום שעומדים שם האבלים לעשות שורה לקבל תנחומין אם יכולים העם להתחיל ולגמור אפילו פרק אחד ואפילו פסוק אחד עד שלא יגיעו לשורה יתחילו ויקראו כל מה שיוכלו ואם לאו לא יתחילו אם יש שהות לקרוא אחר כך אבל אם יעבור זמן קריאת שמע יקראו קריאת שמע תחלה כיון שעדיין לא התחילו במצות תנחומין:

דקָבְרוּ אֶת הַמֵּת וְחָזְרוּ הָאֲבֵלִים לְקַבֵּל תַּנְחוּמִין וְכָל הָעָם הוֹלְכִים אַחֲרֵיהֶם מִמְּקוֹם הַקֶּבֶר לַמָּקוֹם שֶׁעוֹמְדִים שָׁם הָאֲבֵלִים לַעֲשׂוֹת שׁוּרָה לְקַבֵּל תַּנְחוּמִין, אִם יְכוֹלִים הָעָם לְהַתְחִיל וְלִגְמֹר אֲפִלּוּ פֶּרֶק אֶחָד וַאֲפִלּוּ פָּסוּק אֶחָד עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ לַשּׁוּרָה — יַתְחִילוּ וְיִקְרְאוּ כָּל מַה שֶּׁיּוּכְלוּ. וְאִם לָאו — לֹא יַתְחִילוּ אִם יֵשׁ שְׁהוּת לִקְרֹא אַחַר כָּךְ. אֲבָל אִם יַעֲבֹר זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע — יִקְרְאוּ קְרִיאַת שְׁמַע תְּחִלָּה, כֵּיוָן שֶׁעֲדַיִן לֹא הִתְחִילוּ בְּמִצְוַת תַּנְחוּמִין:

ההעומדים בשורה לנחמו הפנימים הרואים פני האבל פטורים והחיצונים שאינן רואים פני האבל חייבים:

ההָעוֹמְדִים בַּשּׁוּרָה לְנַחֲמוֹ, הַפְּנִימִיִּם הָרוֹאִים פְּנֵי הָאָבֵל — פְּטוּרִים, וְהַחִיצוֹנִים שֶׁאֵינָן רוֹאִים פְּנֵי הָאָבֵל — חַיָּבִים:

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org