Orach Chayim, Siman 348

אדין המושיט כלי מרשות לרשות ובו ג' סעיפים:
היה עומד ברשות היחיד והוציא ידו מליאה פירות לרשות הרבים בתוך עשרה (או אפילו לכרמלית) אסור להחזירה אפילו דרך מעלה מעשרה עד למוצאי שבת שקנסוהו חכמים להיות ידו תלויה כך עד למוצאי שבת על שעבר על דבריהם ועשה עקירה מרשות היחיד לרשות הרבים או לכרמלית:

אדִּין הַמּוֹשִׁיט כְּלִי מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת וּבוֹ ג' סְעִיפִים:
הָיָה עוֹמֵד בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, וְהוֹצִיא יָדוֹ מְלֵאָה פֵּרוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה (אוֹ אֲפִלּוּ לְכַרְמְלִית) — אָסוּר לְהַחֲזִירָהּ אֲפִלּוּ דֶּרֶךְ מַעְלָה מֵעֲשָׂרָה עַד לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת, שֶׁקְּנָסוּהוּ חֲכָמִים לִהְיוֹת יָדוֹ תְּלוּיָה כָּךְ עַד לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת עַל שֶׁעָבַר עַל דִּבְרֵיהֶם וְעָשָׂה עֲקִירָה מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ לְכַרְמְלִית:

בבמה דברים אמורים כשעשה כן במזיד אבל בשוגג לא קנסוהו חכמים ומותר להחזירה לאותה חצר שהוא עומד בה אבל אסור להושיטה לחצר אחרת אפילו שתיהן שלו שאין צריך עירוב ואפילו הוא בענין שאין בו משום מושיט מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים כגון שחצרות אלו הן זו כנגד זו ורוחב רשות הרבים מפסיק ביניהן או אפילו הן בדיוטא אחת אלא שאין אורך רשות הרבים מפסיק ביניהן כלל שרשות הרבים מהלכת לפניהן ולא ביניהן והמושיט מרשות היחיד לרשות היחיד אינו חייב אלא כשרשות הרבים באמצע כמו שהיה במשכן אף על פי כן אסרו חכמים כאן כדי שלא תתקיים מחשבתו שנתכוין לפנות הפירות מחצר זו שאם נתיר לו להושיטן לחצר אחרת הרי נתקיימה מחשבתו ויש לגזור שמא פעם אחרת ישליכן לרשות הרבים אבל כשמחזירה לאותה חצר כיון שלא נתקיימה מחשבתו אין לגזור כלום בזה:

בבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁעָשָׂה כֵּן בְּמֵזִיד, אֲבָל בְּשׁוֹגֵג לֹא קְנָסוּהוּ חֲכָמִים, וּמֻתָּר לְהַחֲזִירָהּ לְאוֹתָהּ חָצֵר שֶׁהוּא עוֹמֵד בָּהּ. אֲבָל אָסוּר לְהוֹשִׁיטָהּ לְחָצֵר אַחֶרֶת, אֲפִלּוּ שְׁתֵּיהֶן שֶׁלּוֹ, שֶׁאֵין צָרִיךְ עֵרוּב, וַאֲפִלּוּ הוּא בְּעִנְיָן שֶׁאֵין בּוֹ מִשּׁוּם מוֹשִׁיט מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הַיָּחִיד דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים, כְּגוֹן שֶׁחֲצֵרוֹת אֵלּוּ הֵן זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ וְרֹחַב רְשׁוּת הָרַבִּים מַפְסִיק בֵּינֵיהֶן, אוֹ אֲפִלּוּ הֵן בִּדְיוּטָא אַחַת אֶלָּא שֶׁאֵין אֹרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים מַפְסִיק בֵּינֵיהֶן כְּלָל, שֶׁרְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת לִפְנֵיהֶן וְלֹא בֵּינֵיהֶן, וְהַמּוֹשִׁיט מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הַיָּחִיד אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא כְּשֶׁרְשׁוּת הָרַבִּים בָּאֶמְצַע, כְּמוֹ שֶׁהָיָה בַּמִּשְׁכָּן — אַף עַל פִּי כֵן אָסְרוּ חֲכָמִים כַּאן, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִתְקַיֵּם מַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְפַנּוֹת הַפֵּרוֹת מֵחָצֵר זוֹ, שֶׁאִם נַתִּיר לוֹ לְהוֹשִׁיטָן לְחָצֵר אַחֶרֶת, הֲרֵי נִתְקַיְּמָה מַחֲשַׁבְתּוֹ, וְיֵשׁ לִגְזוֹר שֶׁמָּא פַּעַם אַחֶרֶת יַשְׁלִיכֵן לִרְשׁוּת הָרַבִּים. אֲבָל כְּשֶׁמַּחֲזִירָהּ לְאוֹתָהּ חָצֵר, כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִתְקַיְּמָה מַחֲשַׁבְתּוֹ — אֵין לִגְזוֹר כְּלוּם בְּזֶה:

גבמה דברים אמורים כשהוציאה לרשות הרבים אבל אם הוציאה לכרמלית מותר להושיטה אפילו לחצר אחרת שבכרמלית לא גזרו גזרה זו משום שהיא גזרה לגזרה:

גבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהוֹצִיאָהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אֲבָל אִם הוֹצִיאָהּ לְכַרְמְלִית — מֻתָּר לְהוֹשִׁיטָהּ אֲפִלּוּ לְחָצֵר אַחֶרֶת, שֶׁבְּכַרְמְלִית לֹא גָזְרוּ גְּזֵרָה זוֹ, מִשּׁוּם שֶׁהִיא גְזֵרָה לִגְזֵרָה:

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org