Orach Chayim, Siman 490

אסדר תפלת יום שני ותפלת חולו של מועד ובו י"ח סעיפים:
בכל יו"ט שני של גליות מתפללין כסדר התפלה של יום ראשון וכן צריך לומר קידוש היום ושהחיינו ואף על פי שאין אנו נוהגין בו קודש אלא מחמת ספק שנסתפק לאבותינו שלא היו יודעין יום שנקבע בו החודש בארץ ישראל מכל מקום אם לא יתפללו בו תפלת יו"ט או שלא יאמרו בו קידוש היום ושהחיינו יבאו לזלזל בו לומר שאינו יום טוב כלל ועל ידי כן יבאו גם כן לעשות בו כל מלאכת עבודה:

אסֵדֶר תְּפִלַּת יוֹם שֵׁנִי וּתְפִלַּת חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד וּבוֹ י"ח סְעִיפִים:
בְּכָל יוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל גָּלֻיּוֹת מִתְפַּלְּלִין כְּסֵדֶר הַתְּפִלָּה שֶׁל יוֹם רִאשׁוֹן, וְכֵן צָרִיךְ לוֹמַר קִדּוּשׁ הַיּוֹם וְ"שֶׁהֶחֱיָנוּ". וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין אָנוּ נוֹהֲגִין בּוֹ קֹדֶשׁ אֶלָּא מֵחֲמַת סָפֵק שֶׁנִּסְתַּפֵּק לַאֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא הָיוּ יוֹדְעִין יוֹם שֶׁנִּקְבַּע בּוֹ הַחֹדֶשׁ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מִכָּל מָקוֹם אִם לֹא יִתְפַּלְּלוּ בּוֹ תְּפִלַּת יוֹם טוֹב אוֹ שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ בּוֹ קִדּוּשׁ הַיּוֹם וְ"שֶׁהֶחֱיָנוּ" — יָבֹאוּ לְזַלְזֵל בּוֹ לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ יוֹם טוֹב כְּלָל, וְעַל יְדֵי כֵן יָבֹאוּ גַּם כֵּן לַעֲשׂוֹת בּוֹ כָּל מְלֶאכֶת עֲבוֹדָה:

בביו"ט שני של פסח קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים דהיינו בפרשת אמור שור או כשב וגו' עד סוף פסוק וידבר משה וגו' והמפטיר קורא בתורה כמו ביום ראשון ומפטיר בנביא בפסח דיאשיהו מוישלח המלך עד לא קם כמוהו. וטוב לעשות איזה דבר בסעודה ביום שני לזכר לסעודת אסתר שהיתה ביום זה שבו ביום נתלה המן:

בבְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל פֶּסַח קוֹרִין בְּפָרָשַׁת מוֹעֲדוֹת שֶׁבְּ"תוֹרַת כֹּהֲנִים", דְּהַיְנוּ בְּפָרָשַׁת "אֱמֹר": "שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב וְגוֹ'" עַד סוֹף פָּסוּק "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְגוֹ'", וְהַמַּפְטִיר קוֹרֵא בַּתּוֹרָה כְּמוֹ בְּיוֹם רִאשׁוֹן, וּמַפְטִיר בַּנָּבִיא בְּפֶסַח דְּיֹאשִׁיָּהוּ מִ"וַּיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ" עַד "לֹא קָם כָּמֹהוּ".
וְטוֹב לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה דָּבָר בַּסְּעוּדָה בְּיוֹם שֵׁנִי לְזֵכֶר לִסְעוּדַת אֶסְתֵּר שֶׁהָיְתָה בְּיוֹם זֶה, שֶׁבּוֹ בַּיּוֹם נִתְלָה הָמָן:

גבחולו של מועד ערבית ושחרית ומנחה מתפלל תפלת החול כדרכו כל ימות החול רק צריך להזכיר מעין המאורע בעבודה דהיינו יעלה ויבא ואם לא הזכיר צריך לחזור לראש על דרך שנתבאר בסי' תכ"ב לענין ראש חודש ואף אם לא הזכיר בתפלת ערבית צריך לחזור לראש ואינו דומה לראש חודש שאין צריך לחזור מטעם המבואר שם:

גבְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד עַרְבִית וְשַׁחֲרִית וּמִנְחָה — מִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הַחֹל כְּדַרְכּוֹ כָּל יְמוֹת הַחֹל, רַק צָרִיךְ לְהַזְכִּיר מֵעֵין הַמְאֹרָע בָּעֲבוֹדָה, דְּהַיְנוּ "יַעֲלֶה וְיָבֹא". וְאִם לֹא הִזְכִּיר — צָרִיךְ לַחֲזֹר לָרֹאשׁ, עַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תכ"ב לְעִנְיַן רֹאשׁ חֹדֶשׁ. וְאַף אִם לֹא הִזְכִּיר בִּתְפִלַּת עַרְבִית — צָרִיךְ לַחֲזֹר לָרֹאשׁ. וְאֵינוֹ דּוֹמֶה לְרֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁאֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר, מִטַּעַם הַמְבֹאָר שָׁם:

דוכן צריך להזכירו בברכת המזון ואם לא הזכירו אין צריך לחזור לראש מטעם שנתבאר בסי' קפ"ח עיין שם כל פרטי דין זה:

דוְכֵן צָרִיךְ לְהַזְכִּירוֹ בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן. וְאִם לֹא הִזְכִּירוֹ — אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר לָרֹאשׁ, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קפ"ח, עַיֵּן שָׁם כָּל פְּרָטֵי דִּין זֶה:

הבמוסף של חולו של מועד ושל יום טוב האחרון מתפלל כדרך שמתפלל ביום טוב הראשון (אלא שבמקצת מדינות אין אומרים מקרא קודש בחולו של מועד כמו שנתבאר בסימן תפ"ז ע"ש) אלא שבמדינות אלו שאומרים פסוקי קרבנות המוספין לא יאמר פסוק ובחמשה עשר יום וגו' אלא יתחיל והקרבתם וגו':

הבְּמוּסָף שֶׁל חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד וְשֶׁל יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן — מִתְפַּלֵּל כְּדֶרֶךְ שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן.
(אֶלָּא שֶׁבְּמִקְצָת מְדִינוֹת אֵין אוֹמְרִים "מִקְרָא קֹדֶשׁ" בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תפ"ז עַיֵּן שָׁם).
אֶלָּא שֶׁבִּמְדִינוֹת אֵלּוּ שֶׁאוֹמְרִים פְּסוּקֵי קָרְבְּנוֹת הַמּוּסָפִין — לֹא יֹאמַר פָּסוּק "וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם וְגוֹ'", אֶלָּא יַתְחִיל "וְהִקְרַבְתֶּם וְגוֹ'":

ולא תקנו חכמים לקרות ההלל אלא בשני ימים טובים הראשונים של פסח אבל לא בחולו של מועד וימים טובים האחרונים שאינן דומים לחולו של מועד של סוכות שתקנו לקרות בו בכל יום לפי שכל יום הוא חלוק בקרבנותיו מיום חבירו ומיום טוב הראשון והרי כל יום הוא כמועד בפני עצמו מה שאין כן בפסח שקרבנות כל הימים הן שוין לקרבנות יום טוב הראשון לפיכך כולן טפלים ליום טוב הראשון ואין שום אחד מהן כמועד בפני עצמו ולא תקנו לקרות ההלל אלא בפרקים דהיינו במועדים שהן באין מזמן לזמן ובהתחלת המועד הוא שתקנו לקרותו:

ולֹא תִּקְּנוּ חֲכָמִים לִקְרוֹת הַהַלֵּל אֶלָּא בִּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל פֶּסַח, אֲבָל לֹא בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד וְיָמִים טוֹבִים הָאַחֲרוֹנִים, שֶׁאֵינָן דּוֹמִים לְחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד שֶׁל סֻכּוֹת שֶׁתִּקְּנוּ לִקְרוֹת בּוֹ בְּכָל יוֹם, לְפִי שֶׁכָּל יוֹם הוּא חָלוּק בְּקָרְבְּנוֹתָיו מִיּוֹם חֲבֵרוֹ וּמִיּוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן, וַהֲרֵי כָּל יוֹם הוּא כְּמוֹעֵד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּפֶסַח שֶׁקָּרְבְּנוֹת כָּל הַיָּמִים הֵן שָׁוִין לְקָרְבְּנוֹת יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן, לְפִיכָךְ כֻּלָּן טְפֵלִים לְיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן, וְאֵין שׁוּם אֶחָד מֵהֶן כְּמוֹעֵד בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְלֹא תִּקְּנוּ לִקְרוֹת הַהַלֵּל אֶלָּא בַּפְּרָקִים, דְּהַיְנוּ בַּמּוֹעֲדִים שֶׁהֵן בָּאִין מִזְּמַן לִזְמַן, וּבְהַתְחָלַת הַמּוֹעֵד הוּא שֶׁתִּקְּנוּ לִקְרוֹתוֹ:

זאבל נהגו כל ישראל לקרות ההלל בדילוג בחולו של מועד וימים טובים האחרונים כמו שנהגו בראש חודש ולכן דין ההלל בימים האלו הוא כדינו בראש חודש לכל דבר עיין סי' תכ"ב. ועיין סי' כ"ה אימתי חולצין התפילין בחולו של מועד ועיין בסי' ל"א אם יש לברך על התפילין בחולו של מועד עיין שם:

זאֲבָל נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לִקְרוֹת הַהַלֵּל בְּדִלּוּג בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד וְיָמִים טוֹבִים הָאַחֲרוֹנִים כְּמוֹ שֶׁנָּהֲגוּ בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ. וְלָכֵן דִּין הַהַלֵּל בַּיָּמִים הָאֵלּוּ הוּא כְּדִינוֹ בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ לְכָל דָּבָר, עַיֵּן סִימָן תכ"ב.
וְעַיֵּן סִימָן כ"ה אֵימָתַי חוֹלְצִין הַתְּפִלִּין בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד. וְעַיֵּן בְּסִימָן ל"א אִם יֵשׁ לְבָרֵךְ עַל הַתְּפִלִּין בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, עַיֵּן שָׁם:

חביום שלישי שהוא ראשון של חולו של מועד קורין פרשת קדש לי כל בכור עד סוף הסדר וביום ב' של חולו של מועד קורין פרשת אם כסף תלוה את עמי עד בחלב אמו ביום ג' של חולו של מועד קורין פרשת פסל לך עד בחלב אמו ביום רביעי קורין פרשת במדבר סיני שבפרשת בהעלותך עד ולאזרח הארץ ושבת של חולו של מועד לעולם קורין פרשת פסל לך אפילו [הוא] יום א' של חולו של מועד ואפילו הוא חול המועד של סוכות לפי שבפרשה זו יש בה גם כן מענין שבת וגם מענין חולו של מועד שנאמר שם את חג המצות תשמור שבעת ימים וגו' ומכאן למדו חכמים לאסור בעשיית מלאכה בחולו של מועד כמו שיתבאר בסימן תק"ל אלא שבשבת מתחילין מן ראה אתה אומר אלי כדי שיוכלו לקרות שבעה קרואים ובשביעי של פסח קורין פרשת בשלח עד סוף השירה ונוהגין לקרות עד כי אני ה' רופאך וביום טוב אחרון קורין כל הבכור נמצא סימן סדר פרשיות של כל הח' ימים משך תורא קדש בכספא פסל במדברא שלח בוכרא. וזה הסדר לא ישתנה מחמת השבת של חולו של מועד כי אם כשחל פסח ביום חמישי שאז קורין בשבת שהוא יום א' של חולו של מועד פרשת ראה אתה שהיא פסל וביום ב' ג' ד' קורין קדש בכספא במדברא אבל כשחל פסח ביום ג' הרי קורין פרשת פסל ביומה דהיינו ביום ג' של חול המועד שהוא שבת וכשחל פסח ביום ז' או ביום א' אין שם שבת כלל בחולו של מועד וביום בד"ו אין פסח כלל כמו שנתבאר שם בסי' תכ"ח:

חבְּיוֹם שְׁלִישִׁי שֶׁהוּא רִאשׁוֹן שֶׁל חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד קוֹרִין פָּרָשַׁת "קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר" עַד סוֹף הַסֵּדֶר.
וּבְיוֹם ב' שֶׁל חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד קוֹרִין פָּרָשַׁת "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי" עַד "בַּחֲלֵב אִמּוֹ".
בְּיוֹם ג' שֶׁל חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד קוֹרִין פָּרָשַׁת "פְּסָל לְךָ" עַד "בַּחֲלֵב אִמּוֹ".
בְּיוֹם רְבִיעִי קוֹרִין פָּרָשַׁת "בְּמִדְבַּר סִינַי" שֶׁבְּפָרָשַׁת "בְּהַעֲלֹתְךָ" עַד "וּלְאֶזְרַח הָאָרֶץ".
וְשַׁבָּת שֶׁל חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד לְעוֹלָם קוֹרִין פָּרָשַׁת "פְּסָל לְךָ", אֲפִלּוּ [הוּא] יוֹם א' שֶׁל חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, וַאֲפִלּוּ הוּא חֹל הַמּוֹעֵד שֶׁל סֻכּוֹת, לְפִי שֶׁבְּפָרָשָׁה זוֹ יֵשׁ בָּהּ גַּם כֵּן מֵעִנְיַן שַׁבָּת וְגַם מֵעִנְיַן חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם: "אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים וְגוֹ'", וּמִכָּאן לָמְדוּ חֲכָמִים לֶאֱסֹר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תק"ל, אֶלָּא שֶׁבְּשַׁבָּת מַתְחִילִין מִן "רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי", כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לִקְרוֹת שִׁבְעָה קְרוּאִים.
וּבִשְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח קוֹרִין פָּרָשַׁת "בְּשַׁלַּח" עַד סוֹף הַשִּׁירָה, וְנוֹהֲגִין לִקְרוֹת עַד "כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ".
וּבְיוֹם טוֹב אַחֲרוֹן קוֹרִין "כָּל הַבְּכוֹר".
נִמְצָא סִימָן סֵדֶר פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל כָּל הַח' יָמִים: "מְשֹׁךְ", "תּוֹרָא", "קַדֶּשׁ", "בְּכַסְפָּא", "פְּסֹל", "בְּמַדְבְּרָא", "שְׁלַח", "בּוּכְרָא".
וְזֶה הַסֵּדֶר לֹא יִשְׁתַּנֶּה מֵחֲמַת הַשַּׁבָּת שֶׁל חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, כִּי אִם כְּשֶׁחָל פֶּסַח בְּיוֹם חֲמִישִׁי, שֶׁאָז קוֹרִין בְּשַׁבָּת, שֶׁהוּא יוֹם א' שֶׁל חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, פָּרָשַׁת "רְאֵה אַתָּה", שֶׁהִיא "פְּסֹל", וּבְיוֹם ב' ג' ד' קוֹרִין: "קַדֶּשׁ", "בְּכַסְפָּא", "בְּמַדְבְּרָא".
אֲבָל כְּשֶׁחָל פֶּסַח בְּיוֹם ג' הֲרֵי קוֹרִין פָּרָשַׁת "פְּסֹל", בְּיוֹמָהּ, דְּהַיְנוּ בְּיוֹם ג' שֶׁל חֹל הַמּוֹעֵד שֶׁהוּא שַׁבָּת.
וּכְשֶׁחָל פֶּסַח בְּיוֹם ז' אוֹ בְּיוֹם א' — אֵין שָׁם שַׁבָּת כְּלָל בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד. וּבְיוֹם בד"ו אֵין פֶּסַח כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם בְּסִימָן תכ"ח:

טוהטעם מזה הסדר הוא לפי שמן הראוי לקרות שמונה פרשיות אלו בשמונת הימים לפי הסדר שהם כתובים בתורה הראשונה שהיא משכו ביום א' והשמיני שהיא כל הבכור ביום ח' אלא שביום ב' שהוא יום טוב יש לקרות פרשה הכוללת כל המועדים וימים טובים וגם הוזכר בה יום חמשה עשר בפירוש מה שאין כן בפרשות הקודמות לה (וגם הוזכר בה הקרבת העומר שהיה קרב בו ומטעם זה קורין פרשה זו ביום זה אף בארץ ישראל) וביום ז' יש לקרות פרשת בשלח שהוא מענינו של יום שבו ביום נקרע הים אבל בד' ימי חולו של מועד קורין כסדר שהן כתובות בתורה. ואם טעה והחליף פרשת יום אחד מהם בפרשת יום חבירו אע"פ שלא קרא כסדר שהן כתובות בתורה יצא כמו שנתבאר בסי' ס"ד לענין סדר פרשיות של קריאת שמע:

טוְהַטַּעַם מִזֶּה הַסֵּדֶר הוּא, לְפִי שֶׁמִּן הָרָאוּי לִקְרוֹת שְׁמוֹנֶה פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ בִּשְׁמוֹנַת הַיָּמִים לְפִי הַסֵּדֶר שֶׁהֵם כְּתוּבִים בַּתּוֹרָה: הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהִיא "מִשְׁכוּ" בְּיוֹם א', וְהַשְּׁמִינִי שֶׁהִיא "כָּל הַבְּכוֹר" בְּיוֹם ח'. אֶלָּא שֶׁבְּיוֹם ב' שֶׁהוּא יוֹם טוֹב יֵשׁ לִקְרוֹת פָּרָשָׁה הַכּוֹלֶלֶת כָּל הַמּוֹעֲדִים וְיָמִים טוֹבִים, וְגַם הֻזְכַּר בָּהּ יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּפֵרוּשׁ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּפָּרָשׁוֹת הַקּוֹדְמוֹת לָהּ (וְגַם הֻזְכַּר בָּהּ הַקְרָבַת הָעֹמֶר שֶׁהָיָה קָרֵב בּוֹ, וּמִטַּעַם זֶה קוֹרִין פָּרָשָׁה זוֹ בְּיוֹם זֶה אַף בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל). וּבְיוֹם ז' יֵשׁ לִקְרוֹת פָּרָשַׁת "בְּשַׁלַּח", שֶׁהוּא מֵעִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹם שֶׁבּוֹ בַּיּוֹם נִקְרַע הַיָּם, אֲבָל בְּד' יְמֵי חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד קוֹרִין כַּסֵּדֶר שֶׁהֵן כְּתוּבוֹת בַּתּוֹרָה.
וְאִם טָעָה וְהֶחֱלִיף פָּרָשַׁת יוֹם אֶחָד מֵהֶם בְּפָרָשַׁת יוֹם חֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קָרָא כַּסֵּדֶר שֶׁהֵן כְּתוּבוֹת בַּתּוֹרָה — יָצָא, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ס"ד לְעִנְיַן סֵדֶר פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע:

יבימי חולו של מועד קורין ד' גברי אין פוחתין מהם לפי שיש בהן קרבן מוסף לפיכך הוסיפו לקרות אחד יותר ממה שקורין בשני וחמישי ואין מוסיפין עליהם כמו שמותר להוסיף בשבת ויום טוב על מנין הקרואים לפי שבחולו של מועד יש בו מלאכה לעם ובמה שהם מתאחרים בבית הכנסת יקשה בעיניהם האיחור ואסור להטריח את הציבור:

יבִּימֵי חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד קוֹרִין ד' גַּבְרֵי — אֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶם, לְפִי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן קָרְבַּן מוּסָף לְפִיכָךְ הוֹסִיפוּ לִקְרוֹת אֶחָד יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקּוֹרִין בְּשֵׁנִי וַחֲמִישִׁי. וְאֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁמֻּתָּר לְהוֹסִיף בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב עַל מִנְיַן הַקְּרוּאִים, לְפִי שֶׁבְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד יֵשׁ בּוֹ מְלָאכָה לָעָם, וּבְמַה שֶּׁהֵם מִתְאַחֲרִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת יִקְשֶׁה בְּעֵינֵיהֶם הָאִחוּר, וְאָסוּר לְהַטְרִיחַ אֶת הַצִּבּוּר:

יאובימי חכמי המשנה והגמרא היו כל הד' קורין בפרשת היום קדש בכספא פסל במדברא ואח"כ כשתקנו רבנן סבוראי להוציא ספר תורה שניה בכל יום לקרות בו פרשת המוספין שבפינחס דהיינו והקרבתם וגו' אזי אין קורין בד' פרשיות היום רק ג' גברי והד' קורא בפרשת המוספין שהרי בחולו של מועד אסור להוסיף על ד' גברי. ואין לומר קדיש אחר גמר פרשת היום קודם קריאת פרשת המוספין כמו שנוהגין ביום טוב לפי שביום טוב נשלם מנין הקרואים דהיינו ה' גברי בפרשת היום והמפטיר שקורא בפרשת המוספין אינו ממנין הקרואים כמו שנתבאר בסי' רפ"ב לכן מפסיקין בקדיש בינתיים אבל בחולו של מועד לא נשלם מנין הקרואים דהיינו ד' גברי עד לאחר פרשת המוספין לכן אין אומרים הקדיש עד לאחר קריאת פרשת המוספין:

יאוּבִימֵי חַכְמֵי הַמִּשְׁנָה וְהַגְּמָרָא הָיוּ כָּל הַד' קוֹרִין בְּפָרָשַׁת הַיּוֹם "קַדֶּשׁ", "בְּכַסְפָּא", "פְּסֹל", "בְּמַדְבְּרָא". וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁתִּקְּנוּ רַבָּנָן סָבוֹרָאֵי לְהוֹצִיא סֵפֶר תּוֹרָה שְׁנִיָּה בְּכָל יוֹם לִקְרוֹת בּוֹ פָּרָשַׁת הַמּוּסָפִין שֶׁבְּפִינְחָס, דְּהַיְנוּ "וְהִקְרַבְתֶּם וְגוֹ'", אֲזַי אֵין קוֹרִין בְּד' פָּרָשִׁיּוֹת הַיּוֹם רַק ג' גַּבְרֵי, וְהַד' קוֹרֵא בְּפָרָשַׁת הַמּוּסָפִין, שֶׁהֲרֵי בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד אָסוּר לְהוֹסִיף עַל ד' גַּבְרֵי.
וְאֵין לוֹמַר קַדִּישׁ אַחַר גְּמַר פָּרָשַׁת הַיּוֹם קֹדֶם קְרִיאַת פָּרָשַׁת הַמּוּסָפִין כְּמוֹ שֶׁנּוֹהֲגִין בְּיוֹם טוֹב, לְפִי שֶׁבְּיוֹם טוֹב נִשְׁלָם מִנְיַן הַקְּרוּאִים, דְּהַיְנוּ ה' גַּבְרֵי, בְּפָרָשַׁת הַיּוֹם, וְהַמַּפְטִיר שֶׁקּוֹרֵא בְּפָרָשַׁת הַמּוּסָפִין אֵינוֹ מִמִּנְיַן הַקְּרוּאִים כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רפ"ב, לָכֵן מַפְסִיקִין בְּקַדִּישׁ בֵּינְתַיִם, אֲבָל בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד לֹא נִשְׁלָם מִנְיַן הַקְּרוּאִים, דְּהַיְנוּ ד' גַּבְרֵי, עַד לְאַחַר פָּרָשַׁת הַמּוּסָפִין, לָכֵן אֵין אוֹמְרִים הַקַּדִּישׁ עַד לְאַחַר קְרִיאַת פָּרָשַׁת הַמּוּסָפִין:

יבבשביעי ושמיני של פסח נוהגין לומר בתפלה ובקידוש זמן חירותנו כמו ביום טוב הראשון ואין אומרים שהחיינו בקידוש של שתי לילות כיון שכבר אמרו בשתי לילות הראשונים של פסח:

יבבִּשְׁבִיעִי וּשְׁמִינִי שֶׁל פֶּסַח נוֹהֲגִין לוֹמַר בַּתְּפִלָּה וּבַקִּדּוּשׁ "זְמַן חֵרוּתֵנוּ" כְּמוֹ בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן. וְאֵין אוֹמְרִים "שֶׁהֶחֱיָנוּ" בַּקִּדּוּשׁ שֶׁל שְׁתֵּי לֵילוֹת, כֵּיוָן שֶׁכְּבָר אֲמָרוֹ בִּשְׁתֵּי לֵילוֹת הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל פֶּסַח:

יגוקורא בתורה והקרבתם וגו' כמו בחול המועד ומפטיר בנביא בשמואל וידבר דוד את דברי השירה הזאת וגו' שהיא גם כן שירה כמו שירת הים שקראו בתורה וגם מדבר בה ביציאת מצרים וישלח חיצים וגו' ויראו אפיקי ים וגו' ובשמיני מפטיר עוד היום בנוב לעמוד וגו' לפי שבליל פסח היתה מפלתו של סנחריב שנאמר השיר יהיה לכם כליל התקדש חג וגו':

יגוְקוֹרֵא בַּתּוֹרָה "וְהִקְרַבְתֶּם וְגוֹ'", כְּמוֹ בְּחֹל הַמּוֹעֵד. וּמַפְטִיר בַּנָּבִיא בִּשְׁמוּאֵל: "וַיְדַבֵּר דָּוִד אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְגוֹ'", שֶׁהִיא גַּם כֵּן שִׁירָה כְּמוֹ שִׁירַת הַיָּם שֶׁקָּרְאוּ בַּתּוֹרָה, וְגַם מְדַבֵּר בָּהּ בִּיצִיאַת מִצְרַיִם: "וַיִּשְׁלַח חִצִּים וְגוֹ'", "וַיֵּרָאוּ אֲפִקֵי יָם וְגוֹ'". וּבַשְּׁמִינִי מַפְטִיר: "עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד וְגוֹ'", לְפִי שֶׁבְּלֵיל פֶּסַח הָיְתָה מַפַּלְתּוֹ שֶׁל סַנְחֵרִיב, שֶׁנֶּאֱמַר "הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג וְגוֹ'":

ידאם יש מילה בשמיני אומרים יום ליבשה וכו' אפילו כשחל בחול מה שאין כן בשאר ימים טובים שאין אומרים אלא אם כן חל בשבת:

ידאִם יֵשׁ מִילָה בַּשְּׁמִינִי, אוֹמְרִים: "יוֹם לְיַבָּשָׁה וְכוּ'", אֲפִלּוּ כְּשֶׁחָל בְּחֹל, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּשְׁאָר יָמִים טוֹבִים, שֶׁאֵין אוֹמְרִים אֶלָּא אִם כֵּן חָל בְּשַׁבָּת:

טושבת בחול המועד של פסח או סוכות ערבית שחרית ומנחה מתפלל של שבת כדרכו בכל השבתות אלא שצריך לומר יעלה ויבא בעבודה ובמוסף מתפלל של חול המועד היינו אתה בחרתנו ומפני חטאינו כו' אלא שצריך להזכיר של שבת קודם ליום המאורע דהיינו שיאמר ותתן לנו ה' אלהינו את יום השבת הזה ואת יום החג הזה כו' ואת מוסף יום השבת הזה כו' ואת יום החג הזה כו' וחותם מקדש השבת וישראל והזמנים ואם טעה וחתם מקדש השבת בלבד או מקדש ישראל והזמנים בלבד אין מחזירין אותו כמו שנתבאר בסי' תפ"ז:

טושַׁבָּת בְּחֹל הַמּוֹעֵד שֶׁל פֶּסַח אוֹ סֻכּוֹת עַרְבִית שַׁחֲרִית וּמִנְחָה — מִתְפַּלֵּל שֶׁל שַׁבָּת כְּדַרְכּוֹ בְּכָל הַשַּׁבָּתוֹת, אֶלָּא שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר "יַעֲלֶה וְיָבֹא" בָּעֲבוֹדָה.
וּבְמוּסָף מִתְפַּלֵּל שֶׁל חֹל הַמּוֹעֵד, הַיְנוּ: "אַתָּה בְחַרְתָּנוּ", "וּמִפְּנֵי חֲטָאֵינוּ כוּ'". אֶלָּא שֶׁצָּרִיךְ לְהַזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת קֹדֶם לְיוֹם הַמְאֹרָע, דְּהַיְנוּ שֶׁיֹּאמַר: "וַתִּתֶּן לָנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְאֶת יוֹם הַחַג הַזֶּה כוּ', וְאֶת מוּסַף יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה כוּ', וְאֶת יוֹם הַחַג הַזֶּה כוּ'", וְחוֹתֵם: "מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים". וְאִם טָעָה וְחָתַם "מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת" בִּלְבַד, אוֹ "מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים" בִּלְבַד — אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תפ"ז:

טזבשבת שחל בחול המועד של פסח מפטירין העצמות היבשות ובשבת של חול המועד סוכות מפטירין במלחמת גוג ומגוג לפי שתחיית המתים עתידה להיות בניסן ומלחמת גוג ומגוג בתשרי. ובשבת שחל בחול המועד פסח אין מזכיר מעין המאורע בחתימת ברכת הפטרה שחותם ברוך אתה ה' מקדש השבת בלבד ואינו אומר וישראל והזמנים כמו כשחל שבת ביו"ט שבכל יו"ט יש הפטרה אפילו כשאינו חל בשבת ואז הוא חותם מקדש ישראל והזמנים לפיכך כשחל בשבת צריך להזכירו בחתימת ברכת הפטרה כיון שאין ההפטרה באה בשביל שבת בלבד אלא גם בשביל יום טוב אבל בשבת שחל בחול המועד פסח אין ההפטרה באה אלא בשביל שבת בלבד שהרי אין מפטירין בנביא בשאר ימי חול המועד. ומכל מקום בשבת שבחול המועד סוכות נוהגין במדינות אלו לחתום בהפטרה גם ישראל והזמנים לפי שכל יום ויום מחול המועד סוכות הוא כמועד בפני עצמו כמו שנתבאר למעלה סעיף ו'.

טזבְּשַׁבָּת שֶׁחָל בְּחֹל הַמּוֹעֵד שֶׁל פֶּסַח מַפְטִירִין "הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת", וּבְשַׁבָּת שֶׁל חֹל הַמּוֹעֵד סֻכּוֹת מַפְטִירִין בְּמִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג, לְפִי שֶׁתְּחִיַּת הַמֵּתִים עֲתִידָה לִהְיוֹת בְּנִיסָן, וּמִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג בְּתִשְׁרֵי.
וּבְשַׁבָּת שֶׁחָל בְּחֹל הַמּוֹעֵד פֶּסַח אֵין מַזְכִּיר מֵעֵין הַמְאֹרָע בַּחֲתִימַת בִּרְכַּת הַפְטָרָה שֶׁחוֹתֵם: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת" בִּלְבַד, וְאֵינוֹ אוֹמֵר: "וְיִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים", כְּמוֹ כְּשֶׁחָל שַׁבָּת בְּיוֹם טוֹב, שֶׁבְּכָל יוֹם טוֹב יֵשׁ הַפְטָרָה אֲפִלּוּ כְּשֶׁאֵינוֹ חָל בְּשַׁבָּת, וְאָז הוּא חוֹתֵם: "מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים", לְפִיכָךְ כְּשֶׁחָל בְּשַׁבָּת צָרִיךְ לְהַזְכִּירוֹ בַּחֲתִימַת בִּרְכַּת הַפְטָרָה, כֵּיוָן שֶׁאֵין הַהַפְטָרָה בָּאָה בִּשְׁבִיל שַׁבָּת בִּלְבַד אֶלָּא גַּם בִּשְׁבִיל יוֹם טוֹב, אֲבָל בְּשַׁבָּת שֶׁחָל בְּחֹל הַמּוֹעֵד פֶּסַח אֵין הַהַפְטָרָה בָּאָה אֶלָּא בִּשְׁבִיל שַׁבָּת בִּלְבַד, שֶׁהֲרֵי אֵין מַפְטִירִין בַּנָּבִיא בִּשְׁאָר יְמֵי חֹל הַמּוֹעֵד.
וּמִכָּל מָקוֹם, בְּשַׁבָּת שֶׁבְּחֹל הַמּוֹעֵד סֻכּוֹת נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ לַחְתֹּם בַּהַפְטָרָה גַּם "יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים", לְפִי שֶׁכָּל יוֹם וָיוֹם מֵחֹל הַמּוֹעֵד סֻכּוֹת הוּא כְּמוֹעֵד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה סְעִיף ו':

יזנוהגין לקרות מגילת שיר השירים בשבת שחל בחול המועד של פסח לפי שיש בה מענין יציאת מצרים ואין מברכין שום ברכה על קריאתה לפי שחיוב קריאתה אינו נזכר בגמרא ואינו אלא מנהג בעלמא ואיך יברך עליה וצונו ואלו היה בקריאתה חיוב גמור היה צריך לכותבה על הקלף כמו מגלת אסתר ואפילו מגלת אסתר שחייבים לקרותה חיוב גמור מתקנת הנביאים אף על פי כן אין מברכין עליה כשאינה כתובה על הקלף כדינה קל וחומר למגלה זו וכיוצא כגון מגלת רות בשבועות ומגלת איכה בט' באב ומגלת קהלת בסוכות:

יזנוֹהֲגִין לִקְרוֹת מְגִלַּת שִׁיר הַשִּׁירִים בְּשַׁבָּת שֶׁחָל בְּחֹל הַמּוֹעֵד שֶׁל פֶּסַח, לְפִי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מֵעִנְיַן יְצִיאַת מִצְרַיִם. וְאֵין מְבָרְכִין שׁוּם בְּרָכָה עַל קְרִיאָתָהּ, לְפִי שֶׁחִיּוּב קְרִיאָתָהּ אֵינוֹ נִזְכָּר בַּגְּמָרָא וְאֵינוֹ אֶלָּא מִנְהָג בְּעָלְמָא וְאֵיךְ יְבָרֵךְ עָלֶיהָ "וְצִוָּנוּ"? וְאִלּוּ הָיָה בִּקְרִיאָתָהּ חִיּוּב גָּמוּר — הָיָה צָרִיךְ לְכָתְבָהּ עַל הַקְּלָף כְּמוֹ מְגִלַּת אֶסְתֵּר. וַאֲפִלּוּ מְגִלַּת אֶסְתֵּר שֶׁחַיָּבִים לִקְרוֹתָהּ חִיּוּב גָּמוּר מִתַּקָּנַת הַנְּבִיאִים — אַף עַל פִּי כֵן אֵין מְבָרְכִין עָלֶיהָ כְּשֶׁאֵינָהּ כְּתוּבָה עַל הַקְּלָף כְּדִינָהּ, קַל וָחֹמֶר לִמְגִלָּה זוֹ וְכַיּוֹצֵא, כְּגוֹן מְגִלַּת רוּת בְּשָׁבוּעוֹת, וּמְגִלַּת אֵיכָה בְּט' בְּאָב, וּמְגִלַּת קֹהֶלֶת בְּסֻכּוֹת:

יחאם אין שבת בחול המועד קורין שיר השירים באחד משני ימים טובים האחרונים שחל להיות בשבת ואם חל יום ז' בשבת אומר ביוצר הפיוטים של שבת חול המועד ובשמנה עשרה מתחילין לומר הפיוטים של יום ז':

יחאִם אֵין שַׁבָּת בְּחֹל הַמּוֹעֵד — קוֹרִין "שִׁיר הַשִּׁירִים" בְּאֶחָד מִשְּׁנֵי יָמִים טוֹבִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת. וְאִם חָל יוֹם ז' בְּשַׁבָּת אוֹמֵר בְּ"יוֹצֵר" הַפִּיּוּטִים שֶׁל שַׁבָּת חֹל הַמּוֹעֵד, וּבִשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה מַתְחִילִין לוֹמַר הַפִּיּוּטִים שֶׁל יוֹם ז':

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org