Orach Chayim, Siman 61

אדין כמה צריך לדקדק ולכוין בקריאת שמע ובו כ"ה סעיפים:
לכתחלה צריך להזהר ולקרות כל הג' פרשיות של קריאת שמע בכוונה באימה וביראה ברתת ובזיעה כדרך שבני המדינה קורין פרוטגמא שמשגר להם המלך דהיינו כתב המלך על בני מדינתו שהם עומדים על רגליהם וקורין אותן באימה וביראה וברתת ובזיעה וקריאת שמע היא פרוטגמא של הקב"ה לעמו ישראל ולא הטריח עלינו הקב"ה לקרותה מעומד אלא בלכתך בדרך אך צריך עכ"פ לקרותה באימה וביראה:

אדִּין כַּמָּה צָרִיךְ לְדַקְדֵּק וּלְכַוֵּן בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבוֹ כ"ה סְעִיפִים:
לְכַתְּחִלָּה צָרִיךְ לְהִזָּהֵר וְלִקְרוֹת כָּל הַג' פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע בְּכַוָּנָה, בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה בְּרֶתֶת וּבְזִיעָה, כְּדֶרֶךְ שֶׁבְּנֵי הַמְּדִינָה קוֹרִין פְּרוּטְגְמָא שֶׁמְּשַׁגֵּר לָהֶם הַמֶּלֶךְ, דְּהַיְנוּ כְּתַב הַמֶּלֶךְ עַל בְּנֵי מְדִינָתוֹ, שֶׁהֵם עוֹמְדִים עַל רַגְלֵיהֶם וְקוֹרִין אוֹתָן בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה וּבְרֶתֶת וּבְזִיעָה, וּקְרִיאַת שְׁמַע הִיא פְּרוּטְגְמָא שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְלֹא הִטְרִיחַ עָלֵינוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִקְרוֹתָהּ מְעֻמָּד, אֶלָּא "בְּלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ", אַךְ צָרִיךְ עַל כָּל פָּנִים לִקְרוֹתָהּ בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה:

בוצריך שתהיה בעיניו כפרוטגמא חדשה שלא שמעה מעולם וזהו שאמר הכתוב אשר אנכי מצוך היום כלומר בכל יום יהיו בעיניך כחדשים ולא כמו שכבר שמע דבר אחד הרבה פעמים ששוב אינו חביב אצלו כבתחלה:

בוְצָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה בְּעֵינָיו כִּפְרוּטְגְמָא חֲדָשָׁה שֶׁלֹּא שְׁמָעָהּ מֵעוֹלָם. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם", כְּלוֹמַר בְּכָל יוֹם יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כַּחֲדָשִׁים, וְלֹא כְּמוֹ שֶׁכְּבָר שָׁמַע דָּבָר אֶחָד הַרְבֵּה פְּעָמִים שֶׁשּׁוּב אֵינוֹ חָבִיב אֶצְלוֹ כְּבַתְּחִלָּה:

גבקריאת שמע יש רמ"ה תיבות וחסרו ג' תיבות להשלים רמ"ח כנגד אבריו של אדם שכל הקורא קריאת שמע כתיקונה כל אבר נוטל תיבה אחת ומתרפא בה לכן נוהגין שהש"ץ חוזר ואומר ה' אלהיכם אמת בקול רם ובזה כל אדם יוצא הואיל ושומעין מפיו של ש"ץ ג' תיבות אלו. וכל הצבור כשקורין לעצמן בלחש אומרים אני ה' אלקיכם אמת וממתינים על הש"ץ ואח"כ מתחילין ויציב ואינן חוזרין ואומרין אמת שכל האומר אמת אמת בלי הפסק תיבה אחרת בינתיים כאלו אומר שמע שמע שמשתיקין אותו אם לא שהה כלל בינתיים כמו שיתבאר ואף אם שהה קצת אין לכפול לכתחלה בלי הפסק תיבה אחרת בינתיים אבל אם רוצה כל יחיד לחזור עם הש"ץ ה' אלהיכם אמת אין איסור בדבר מאחר שמפסיק בין אמת לאמת בתיבת ה' אלהיכם. והש"ץ יש נוהגין שלא לומר אמת כשקורא בלחש לעצמו שאם יאמר בלחש אמת וחוזר ואומר אמת בקול רם יהיה רמ"ט תיבות ויש נוהגין לומר אמת גם בלחש שלא להפריד בין ה' אלקיכם לאמת ואמת השני אינו מן המנין אלא נוסח ברכת אמת ויציב הוא:

גבִּקְרִיאַת שְׁמַע יֵשׁ רמ"ה תֵּבוֹת וְחָסְרוּ ג' תֵּבוֹת לְהַשְׁלִים רמ"ח כְּנֶגֶד אֲבָרָיו שֶׁל אָדָם, שֶׁכָּל הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע כְּתִקּוּנָהּ — כָּל אֵבֶר נוֹטֵל תֵּבָה אַחַת וּמִתְרַפֵּא בָּהּ, לָכֵן נוֹהֲגִין שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר חוֹזֵר וְאוֹמֵר "ה' אֱלֹהֵיכֶם אֱמֶת" בְּקוֹל רָם, וּבָזֶה כָּל אָדָם יוֹצֵא, הוֹאִיל וְשׁוֹמְעִין מִפִּיו שֶׁל שְׁלִיחַ צִבּוּר ג' תֵּבוֹת אֵלּוּ.
וְכָל הַצִּבּוּר כְּשֶׁקּוֹרִין לְעַצְמָן בְּלַחַשׁ אוֹמְרִים "אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם אֱמֶת", וּמַמְתִּינִים עַל הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר, וְאַחַר כָּךְ מַתְחִילִין "וְיַצִּיב", וְאֵינָן חוֹזְרִין וְאוֹמְרִין "אֱמֶת", שֶׁכָּל הָאוֹמֵר "אֱמֶת אֱמֶת" בְּלִי הֶפְסֵק תֵּבָה אַחֶרֶת בֵּינְתַיִם — כְּאִלּוּ אוֹמֵר "שְׁמַע שְׁמַע", שֶׁמַּשְׁתִּיקִין אוֹתוֹ אִם לֹא שָׁהָה כְּלָל בֵּינְתַיִם כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְאַף אִם שָׁהָה קְצָת — אֵין לִכְפֹּל לְכַתְּחִלָּה בְּלִי הֶפְסֵק תֵּבָה אַחֶרֶת בֵּינְתַיִם. אֲבָל אִם רוֹצֶה כָּל יָחִיד לַחֲזֹר עִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר "ה' אֱלֹהֵיכֶם אֱמֶת" — אֵין אִסּוּר בַּדָּבָר, מֵאַחַר שֶׁמַּפְסִיק בֵּין "אֱמֶת" לֶ"אֱמֶת" בְּתֵבַת "ה' אֱלֹהֵיכֶם".
וְהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר יֵשׁ נוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לוֹמַר "אֱמֶת" כְּשֶׁקּוֹרֵא בְּלַחַשׁ לְעַצְמוֹ, שֶׁאִם יֹאמַר בְּלַחַשׁ "אֱמֶת" וְחוֹזֵר וְאוֹמֵר "אֱמֶת" בְּקוֹל רָם — יִהְיֶה רמ"ט תֵּבוֹת. וְיֵשׁ נוֹהֲגִין לוֹמַר "אֱמֶת" גַּם בְּלַחַשׁ, שֶׁלֹּא לְהַפְרִיד בֵּין ה' אֱלֹקֵיכֶם לֶ"אֱמֶת", וֶ"אֱמֶת" הַשֵּׁנִי אֵינוֹ מִן הַמִּנְיָן אֶלָּא נֻסַּח בִּרְכַּת "אֱמֶת וְיַצִּיב" הוּא:

דומי שאינו קורא קריאת שמע בצבור עליו נאמר וחסרון לא יוכל להמנות אלו ג' תיבות שחסרו לו ממנין רמ"ח. ואעפ"כ יש לו קצת תקנה לכוין בט"ו ווי"ן שבאמת ויציב יש מפרשים כוונה זו שט"ו ווי"ן עולין צ' והן כנגד ג' שמות הוי"ה שכל אחד עולה כ"ו וד' אותיותיו הן ל' ויש מפרשים שט"ו ווי"ן עולין צ' ועם הקריאה הרי צ"א כמנין השם בקריאתו ובכתיבתו וכאלו אמר ה' אדנ"י אמת. ויש אומרים תקנה אחרת לקורא ביחיד שיאמר אל מלך נאמן שמע וגו' וג' תיבות אלו משלימין מנין רמ"ח והן במקום אמן שיש לענות אחר הבוחר בעמו ישראל באהבה כי אמן ר"ת אל מלך נאמן ומכל מקום כשקורא בצבור לא יאמר אל מלך נאמן רק יאמר אמן אחר הש"ץ כשמסיים הברכה וכן נוהגין במדינות אלו:

דוּמִי שֶׁאֵינוֹ קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע בְּצִבּוּר — עָלָיו נֶאֱמַר: "וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת", אֵלּוּ ג' תֵּבוֹת שֶׁחָסְרוּ לוֹ מִמִּנְיַן רמ"ח.
וְאַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ לוֹ קְצָת תַּקָּנָה, לְכַוֵּן בְּט"ו וָוִי"ן שֶׁבֶּ"אֱמֶת וְיַצִּיב". יֵשׁ מְפָרְשִׁים כַּוָּנָה זוֹ שֶׁט"ו וָוִי"ן עוֹלִין צ', וְהֵן כְּנֶגֶד ג' שֵׁמוֹת הוי"ה שֶׁכָּל אֶחָד עוֹלֶה כ"ו וְד' אוֹתִיּוֹתָיו הֵן ל'. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים שֶׁט"ו וָוִי"ן עוֹלִין צ' וְעִם הַקְּרִיאָה הֲרֵי צ"א, כְּמִנְיַן הַשֵּׁם בִּקְרִיאָתוֹ וּבִכְתִיבָתוֹ, וּכְאִלּוּ אָמַר "ה' אדנ"י אֱמֶת".
וְיֵשׁ אוֹמְרִים תַּקָּנָה אַחֶרֶת לְקוֹרֵא בְּיָחִיד, שֶׁיֹּאמַר "אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן" "שְׁמַע וְגו'", וְג' תֵּבוֹת אֵלּוּ מַשְׁלִימִין מִנְיַן רמ"ח, וְהֵן בִּמְקוֹם אָמֵן שֶׁיֵּשׁ לַעֲנוֹת אַחַר "הַבּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה", כִּי אָמֵן רָאשֵׁי תֵּבוֹת "אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן". וּמִכָּל מָקוֹם כְּשֶׁקּוֹרֵא בְּצִבּוּר — לֹא יֹאמַר "אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן", רַק יֹאמַר אָמֵן אַחַר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר כְּשֶׁמְּסַיֵּם הַבְּרָכָה. וְכֵן נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ:

הנוהגין לקרות פסוק ראשון בקול רם כדי לעורר הכוונה ונוהגין ליתן ידיהם על פניהם בקריאת פסוק ראשון כדי שלא יסתכל בדבר אחר שמונעו מלכוין:

הנוֹהֲגִין לִקְרוֹת פָּסוּק רִאשׁוֹן בְּקוֹל רָם כְּדֵי לְעוֹרֵר הַכַּוָּנָה. ונוֹהֲגִין לִתֵּן יְדֵיהֶם עַל פְּנֵיהֶם בִּקְרִיאַת פָּסוּק רִאשׁוֹן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל בְּדָבָר אַחֵר שֶׁמּוֹנְעוֹ מִלְכַוֵּן:

וכל המאריך בדלי"ת של אחד מאריכין לו ימיו ושנותיו וגם לא יחטוף בחי"ת אלא יאריך בה קצת כדי שימליך הקב"ה בשמים ובארץ שז' רקיעים והארץ כמנין חי"ת ולזה רמז החטוטרת שבאמצע הגג של חי"ת כלומר חי הוא ברומו של עולם אבל בדלי"ת צריך להאריך יותר כדי שיעור שיחשוב שהקב"ה יחיד בעולמו ומושל בד' רוחות העולם וא"צ להאריך יותר מכשיעור זה ויש נוהגין להטות הראש כפי המחשבה מעלה ומטה ולד' רוחות:

וכָּל הַמַּאֲרִיךְ בדלי"ת שֶׁל "אֶחָד" — מַאֲרִיכִין לוֹ יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו. וְגַם לֹא יַחֲטֹף בְּחי"ת אֶלָּא יַאֲרִיךְ בָּהּ קְצָת, כְּדֵי שֶׁיַּמְלִיךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, שֶׁז' רְקִיעִים וְהָאָרֶץ כְּמִנְיָן חי"ת. וּלְזֶה רִמֵּז הַחֲטוֹטֶרֶת שֶׁבְּאֶמְצַע הַגָּג שֶׁל חי"ת, כְּלוֹמַר חַי הוּא בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם. אֲבָל בְּדלי"ת צָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ יוֹתֵר, כְּדֵי שִׁעוּר שֶׁיַּחְשֹׁב שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָחִיד בְּעוֹלָמוֹ וּמוֹשֵׁל בְּד' רוּחוֹת הָעוֹלָם, וְאֵין צָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ יוֹתֵר מִכְּשִׁעוּר זֶה. וְיֵשׁ נוֹהֲגִין לְהַטּוֹת הָרֹאשׁ כְּפִי הַמַּחֲשָׁבָה, מַעְלָה וָמַטָּה וּלְד' רוּחוֹת:

זצריך להדגיש בדלי"ת שלא תהיה כרי"ש ולא שיקראנה בדגש שהרי אין בה דגש אלא שיטעימנה בפה יפה וכל שכן שלא יפה עושים המדגישין ומאריכין יותר מדאי ונראה כאלו הד' נקודה בשו"א ומה שאמרו להאריך בד' של אחד לא אמרו להאריך ולמשוך בקריאת הד' שהרי כל אות שבסוף התיבה ואין נקודה תחתיה היא נחטפת לגמרי אלא יאריך במחשבתו להמליכו בד' רוחות בקריאת הד' ואחריה בטרם שיתחיל ברוך שם. ואף מי שאינו מאריך בד' של אחד יש לו להפסיק מעט בין אחד לברוך כי עיקר קיבול מלכות שמים הוא בפסוק ראשון ויש לו להפסיק בינו לבין שאר דברים:

זצָרִיךְ לְהַדְגִּישׁ בְּדלי"ת שֶׁלֹּא תִּהְיֶה כָּרי"ש, וְלֹא שֶׁיִקְרָאֶנָה בְּדָגֵשׁ שֶׁהֲרֵי אֵין בָּהּ דָּגֵשׁ, אֶלָּא שֶׁיַטְעִימֶנָה בַּפֶּה יָפֶה. וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יָפֶה עוֹשִׂים הַמַּדְגִּישִׁין וּמַאֲרִיכִין יוֹתֵר מִדַאי, וְנִרְאֶה כְּאִלּוּ הַד' נְקוּדָה בִּשְׁוָ"א. וּמַה שֶּׁאָמְרוּ לְהַאֲרִיךְ בְּד' שֶׁל אֶחָד — לֹא אָמְרוּ לְהַאֲרִיךְ וְלִמְשֹׁךְ בִּקְרִיאַת הַד', שֶׁהֲרֵי כָּל אוֹת שֶׁבְּסוֹף הַתֵּבָה וְאֵין נְקֻדָּה תַּחְתֶּיהָ הִיא נֶחְטֶפֶת לְגַמְרֵי, אֶלָּא יַאֲרִיךְ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ לְהַמְלִיכוֹ בְּד' רוּחוֹת בִּקְרִיאַת הַד' וְאַחֲרֶיהָ בְּטֶרֶם שֶׁיַּתְחִיל "בָּרוּךְ שֵׁם".
וְאַף מִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲרִיךְ בְּד' שֶׁל אֶחָד — יֵשׁ לוֹ לְהַפְסִיק מְעַט בֵּין "אֶחָד" לְ"בָרוּךְ", כִּי עִקָּר קִבּוּל מַלְכוּת שָׁמַיִם הוּא בְּפָסוּק רִאשׁוֹן וְיֵשׁ לוֹ לְהַפְסִיק בֵּינוֹ לְבֵין שְׁאָר דְּבָרִים:

חהאומר שמע שמע משתקין אותו מפני שנראה כמקבל עליו שתי רשויות והוא שאומר כל הפסוק וחוזר ואומרו שנית אבל אם כופל כל תיבה מגונה הוא אבל אין משתקין אותו שאין זה דומה למקבל עליו שתי רשויות אלא כמתלוצץ ויש אומרים להיפך שכשכופל כל תיבה משתיקין אותו וכשאומר כל הפסוק ושונה אותו אין משתיקין אותו אבל מגונה הוא ולדברי הכל אין משתיקין אותו אלא כשאומר בצבור ובקול רם אבל לכתחלה אסור בכל ענין אפילו לקרות כל הפרשה ולחזור ולשנותה מיד אלא א"כ כשקורא קריאת שמע על מטתו שמותר לו לקרות קריאת שמע כמה פעמים כדי להשתקע בשינה מתוך קריאת שמע ויש מי שאומר שגם בזה יש ליזהר מלומר פסוק ראשון ב' פעמים וראוי לחוש לדבריו אבל מה שיש נוהגין לומר שמע בכל פעם שאומרים ויעבור בסליחות אין בזה שום חשש שכיון שמפסיק הרבה בינתיים לא נראה כמקבל ב' רשויות:

חהָאוֹמֵר "שְׁמַע שְׁמַע" — מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאָה כִּמְקַבֵּל עָלָיו שְׁתֵּי רָשֻׁיּוֹת. וְהוּא שֶׁאוֹמֵר כָּל הַפָּסוּק וְחוֹזֵר וְאוֹמְרוֹ שֵׁנִית, אֲבָל אִם כּוֹפֵל כָּל תֵּבָה — מְגֻנֶּה הוּא אֲבָל אֵין מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ, שֶׁאֵין זֶה דּוֹמֶה לִמְקַבֵּל עָלָיו שְׁתֵּי רָשֻׁיּוֹת אֶלָּא כְּמִתְלוֹצֵץ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְהֶפֶךְ, שֶׁכְּשֶׁכּוֹפֵל כָּל תֵּבָה — מַשְׁתִּיקִין אוֹתוֹ, וּכְשֶׁאוֹמֵר כָּל הַפָּסוּק וְשׁוֹנֶה אוֹתוֹ — אֵין מַשְׁתִּיקִין אוֹתוֹ אֲבָל מְגֻנֶּה הוּא.
וּלְדִבְרֵי הַכֹּל אֵין מַשְׁתִּיקִין אוֹתוֹ אֶלָּא כְּשֶׁאוֹמֵר בְּצִבּוּר וּבְקוֹל רָם. אֲבָל לְכַתְּחִלָּה אָסוּר בְּכָל עִנְיָן, אֲפִלּוּ לִקְרוֹת כָּל הַפָּרָשָׁה וְלַחֲזֹר וְלִשְׁנוֹתָהּ מִיָּד, אֶלָּא אִם כֵּן כְּשֶׁקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע עַל מִטָּתוֹ, שֶׁמֻּתָּר לוֹ לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע כַּמָּה פְּעָמִים כְּדֵי לְהִשְׁתַּקֵּעַ בְּשֵׁנָה מִתּוֹךְ קְרִיאַת שְׁמַע. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁגַּם בָּזֶה יֵשׁ לִזָּהֵר מִלּוֹמַר פָּסוּק רִאשׁוֹן ב' פְּעָמִים. וְרָאוּי לָחוּשׁ לִדְבָרָיו. אֲבָל מַה שֶּׁיֵּשׁ נוֹהֲגִין לוֹמַר "שְׁמַע" בְּכָל פַּעַם שֶׁאוֹמְרִים "וַיַּעֲבֹר" בַּסְּלִיחוֹת — אֵין בָּזֶה שׁוּם חֲשָׁשׁ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁמַּפְסִיק הַרְבֵּה בֵּינְתַיִם — לֹא נִרְאָה כִּמְקַבֵּל ב' רָשֻׁיּוֹת:

טהאומרים באשמורת בסליחות וביום הכפורים בתפלת נעילה ב' פעמים פסוק שמע ישראל יש ללמדן שלא יאמרו שהרי לדברי הכל עכ"פ מגונה הוא ויש אומרים גם כן שמשתיקין:

טהָאוֹמְרִים בָּאַשְׁמֹרֶת בַּסְּלִיחוֹת וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים בִּתְפִלַּת נְעִילָה ב' פְּעָמִים פָּסוּק "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" — יֵשׁ לְלַמְּדָן שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ, שֶׁהֲרֵי לְדִבְרֵי הַכֹּל עַל כָּל פָּנִים מְגֻנֶּה הוּא, וְיֵשׁ אוֹמְרִים גַּם כֵּן שֶׁמַּשְׁתִּיקִין:

יה' הוא האלקים שאומרים בתפלת נעילה ז' פעמים מנהג כשר הוא שמשבחים אותו שדר למעלה מז' רקיעים ואין לחוש בכופלתו לב' רשויות שהרי מצינו שהוכפל במקרא גבי אליהו ויאמרו (כל העם) ה' הוא האלקים וגו':

י"ה' הוּא הָאֱלֹקִים" שֶׁאוֹמְרִים בִּתְפִלַּת נְעִילָה ז' פְּעָמִים — מִנְהָג כָּשֵׁר הוּא, שֶׁמְּשַׁבְּחִים אוֹתוֹ שֶׁדָּר לְמַעְלָה מִז' רְקִיעִים. וְאֵין לָחוּשׁ בְּכוֹפַלְתּוֹ לְב' רָשֻׁיּוֹת, שֶׁהֲרֵי מָצִּינוּ שֶׁהֻכְפַּל בַּמִּקְרָא גַּבֵּי אֵלִיָּהוּ: "וַיֹאמְרוּ (כָּל הָעָם) ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְגו'":

יאיש אומרים שיש ליזהר שלא לענות אמן אמן משום ב' רשויות ויש אומרים שאין חשש שהרי דוד אמר אמן ואמן ואין לחלק בין אומר בוא"ו לאומר בלא וא"ו וכן עיקר:

יאיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לַעֲנוֹת "אָמֵן אָמֵן", מִשּׁוּם ב' רָשֻׁיּוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין חֲשָׁשׁ, שֶׁהֲרֵי דָּוִד אָמַר "אָמֵן וְאָמֵן", וְאֵין לְחַלֵּק בֵּין אֹמֶר בְּוָא"ו לְאוֹמֵר בְּלֹא וָא"ו. וְכֵן עִקָּר:

יבמה שנוהגין לומר ג' פעמים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בסיום תפלת נעילה אין לחוש משום ב' רשויות שלא חששו אלא בשמע ישראל שהיא עיקר קבלת מלכות שמים אבל כשאמרו שמע ישראל פעם אחת אין לחוש בכפילת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד לב' רשויות שהרי עונין אותו על ה' אחד שבשמע ישראל:

יבמַה שֶּׁנּוֹהֲגִין לוֹמַר ג' פְּעָמִים "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד" בְּסִיּוּם תְּפִלַּת נְעִילָה — אֵין לָחוּשׁ מִשּׁוּם ב' רָשֻׁיּוֹת, שֶׁלֹּא חָשְׁשׁוּ אֶלָּא בִּ"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" שֶׁהִיא עִקָּר קַבָּלַת מַלְכוּת שָׁמַיִם, אֲבָל כְּשֶׁאָמְרוּ "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" פַּעַם אַחַת — אֵין לָחוּשׁ בִּכְפִילַת "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד" לְב' רָשֻׁיּוֹת, שֶׁהֲרֵי עוֹנִין אוֹתוֹ עַל "ה' אֶחָד" שֶׁבִּ"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל":

יגאחר פסוק ראשון צריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בחשאי לפי שבשעה שביקש יעקב לגלות הקץ לבניו נסתלקה ממנו שכינה אמר שמא יש בכם אחד שאינו הגון פתחו כולם ואמרו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד כלומר שמע ממנו אתה ישראל אבינו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד מיד פתח הזקן ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אמרו חכמים היאך נעשה נאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד לא כתבו משה בתורה לא נאמר אמרו יעקב התקינו לומר בחשאי ואם לא אמרו כל עיקר מחזירין אותו:

יגאַחַר פָּסוּק רִאשׁוֹן צָרִיךְ לוֹמַר "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד" בַּחֲשַׁאי, לְפִי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ יַעֲקֹב לְגַלּוֹת הַקֵּץ לְבָנָיו נִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ שְׁכִינָה, אָמַר: שֶׁמָּא יֵשׁ בָּכֶם אֶחָד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, פָּתְחוּ כֻּלָּם וְאָמְרוּ: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד", כְּלוֹמַר שְׁמַע מִמֶּנּוּ אַתָּה יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ, כְּשֵׁם שֶׁאֵין בְּלִבְּךָ אֶלָּא אֶחָד — כָּךְ אֵין בְּלִבֵּנוּ אֶלָּא אֶחָד, מִיָּד פָּתַח הַזָּקֵן וְאָמַר: "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד". אָמְרוּ חֲכָמִים: הֵיאַךְ נַעֲשֶׂה? נֹאמַר "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד" — לֹא כְּתָבוֹ מֹשֶׁה בַּתּוֹרָה, לֹא נֹאמַר — אֲמָרוֹ יַעֲקֹב, הִתְקִינוּ לוֹמַר בַּחֲשַׁאי. וְאִם לֹא אָמְרוּ כָּל עִקָּר — מַחֲזִירִים אוֹתוֹ:

ידצריך להפסיק מעט בין ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד לואהבת כדי להפסיק בין קבלת מלכות שמים לשאר מצות כי שמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד הוא לשון קבלה שאנחנו מקבלים אלהותו ומלכותו ואהבת הוא לשון צוואה. ויש להפסיק בפסוק ראשון בין ישראל לה' ובין אלהינו לה' הב' כדי שיהיה נשמע שמע ישראל כי ה' שהוא אלהינו הוא ה' אחד:

ידצָרִיךְ לְהַפְסִיק מְעַט בֵּין "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד" לִ"וְאָהַבְתָּ" כְּדֵי לְהַפְסִיק בֵּין קַבָּלַת מַלְכוּת שָׁמַיִם לִשְׁאָר מִצְווֹת, כִּי "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" וּ"בָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד" הוּא לְשׁוֹן קַבָּלָה, שֶׁאֲנַחְנוּ מְקַבְּלִים אֱלֹהוּתוֹ וּמַלְכוּתוֹ, "וְאָהַבְתָּ" הוּא לְשׁוֹן צַוָּאָה.
וְיֵשׁ לְהַפְסִיק בְּפָסוּק רִאשׁוֹן בֵּין "יִשְׂרָאֵל" לְ"ה'" וּבֵין "אֱלֹהֵינוּ" לְ"ה'" הַב', כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁמַע: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, כִּי ה' שֶׁהוּא אֱלֹהֵינוּ — הוּא ה' אֶחָד:

טוצריך להפסיק בין היום לעל לבבך ובין היום ללאהבה שלא יהיה נראה היום על לבבך ולא למחר:

טוצָרִיךְ לְהַפְסִיק בֵּין "הַיּוֹם" לְ"עַל לְבָבֶךָ", וּבֵין "הַיּוֹם לִ"לְאַהֲבָה", שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִרְאֶה "הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ", וְלֹא לְמָחָר:

טזצריך להפסיק בין נשבע לה' כדי להטעים יפה העי"ן שלא תהא נראית כה' וכאלו אומר נשבה ה' ח"ו. צריך להתיז זיי"ן של תזכרו ושל וזכרתם שלא תדמה קריאתה לסמ"ך כי כל ז' הסמוכה לכ"ף שלאחריה דומה קריאתה לסמ"ך אם לא מתיזין אותה:

טזצָרִיךְ לְהַפְסִיק בֵּין "נִשְׁבַּע" לְ"ה'", כְּדֵי לְהַטְעִים יָפֶה הָעַיִ"ן שֶׁלֹּא תְּהֵא נִרְאֵית כְּה', וּכְאִלּוּ אוֹמֵר "נִשְׁבָּה ה'" חַס וְשָׁלוֹם.
צָרִיךְ לְהַתִּיז זיי"ן שֶׁל "תִּזְכְּרוּ" וְשֶׁל "וּזְכַרְתֶּם", שֶׁלֹּא תִּדְמֶה קְרִיאָתָהּ לְסמ"ך, כִּי כָּל ז' הַסְּמוּכָה לְכ"ף שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ דּוֹמָה קְרִיאָתָהּ לְסמ"ך אִם לֹא מַתִּיזִין אוֹתָהּ:

יזצריך להדגיש יו"ד של שמע ישראל שלא תבלע ולא תראה אל"ף וכאלו אומר אשראל וכן יו"ד של והיו שלא יהיה נשמע כאלו אומר והאו:

יזצָרִיךְ לְהַדְגִּישׁ יו"ד שֶׁל "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל", שֶׁלֹּא תִּבָּלַע וְלֹא תֵּרָאֶה אל"ף וּכְאִלּוּ אוֹמֵר "אשראל". וְכֵן יוּ"ד שֶׁל "וְהָיוּ", שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִשְׁמָע כְּאִלּוּ אוֹמֵר "והאו":

יחצריך ליתן ריוח בין וחרה לאף שלא יהיה נראה כאלו אומר וחרף:

יחצָרִיךְ לִתֵּן רֶוַח בֵּין "וְחָרָה" לְ"אַף", שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִרְאֶה כְּאִלּוּ אוֹמֵר "וְחָרַף":

יטצריך ליתן ריוח בין תיבה שאות שבתחלתה כאות שבסוף תיבה שלפניה שלא תבלע אות אחת מהן כגון על לבבך על לבבכם ואבדתם מהרה הכנף פתיל אתכם מארץ וכן בכל לבבך בכל לבבכם אלא שבהן צריך שלא יפסיק הרבה שהרי יש מקף בינתיים וצריך להסמיכן ואעפ"כ יתן ריוח והבדל בל' שיהיה נשמע שקורא ב' למדי"ן:

יטצָרִיךְ לִתֵּן רֶוַח בֵּין תֵּבָה שֶׁאוֹת שֶׁבִּתְחִלָּתָהּ כְּאוֹת שֶׁבְּסוֹף תֵּבָה שֶׁלְּפָנֶיהָ, שֶׁלֹּא תִּבָּלַע אוֹת אַחַת מֵהֶן, כְּגוֹן: "עַל לְבָבֶךָ", "עַל לְבַבְכֶם", "וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה", "הַכָּנָף פְּתִיל", "אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ". וְכֵן "בְּכָל לְבָבֶךָ", "בְּכָל לְבַבְכֶם". אֶלָּא שֶׁבָּהֶן צָרִיךְ שֶׁלֹּא יַפְסִיק הַרְבֵּה, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ מַקָּף בֵּינְתַיִם וְצָרִיךְ לְהַסְמִיכָן. וְאַף עַל פִּי כֵן יִתֵּן רֶוַח וְהֶבְדֵּל בְּל' שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁמָע שֶׁקּוֹרֵא ב' למדי"ן:

ככל תיבה שתחלתה אל"ף וסוף תיבה שלפניה מ"ם צריך להפסיק מעט ביניהם שלא תבלע האל"ף כגון ולמדתם אותם וקשרתם אותם וראיתם אותו ושמתם את וזכרתם את ועשיתם את שלא יהיה נראה כקורא מותם מותו מת:

ככָּל תֵּבָה שֶׁתְּחִלָּתָהּ אל"ף וְסוֹף תֵּבָה שֶׁלְּפָנֶיהָ מ"ם — צָרִיךְ לְהַפְסִיק מְעַט בֵּינֵיהֶם, שֶׁלֹּא תִּבָּלַע האל"ף, כְּגוֹן: "וְלִמַּדְתֶּם אוֹתָם", "וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם", "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ", "וְשַׂמְתֶּם אֶת", "וּזְכַרְתֶּם אֶת", "וַעֲשִׂיתֶם אֶת", שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִרְאֶה כְּקוֹרֵא: "מוֹתָם", "מוֹתוֹ", "מֵת":

כאולא בקריאת שמע בלבד אלא אף בפסוקי דזמרה ובתפלה צריך לדקדק בכל זה והוא הדין הקורא בתורה או בנביאים או בכתובים יש לו ליזהר בכל זה ומה שהזהירו בקריאת שמע הוא מפני שכל ישראל קורין אותה פעמים ביום חכמים ועמי הארץ לפיכך הוצרכו להזהיר מפני עמי הארץ שאינם בקיאים בקריאה:

כאוְלֹא בִּקְרִיאַת שְׁמַע בִּלְבַד, אֶלָּא אַף בִּפְסוּקֵי דְּזִמְרָה וּבַתְּפִלָּה צָרִיךְ לְדַקְדֵּק בְּכָל זֶה. וְהוּא הַדִּין הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה אוֹ בַּנְּבִיאִים אוֹ בַּכְּתוּבִים — יֵשׁ לוֹ לִזָּהֵר בְּכָל זֶה. וּמַה שֶּׁהִזְהִירוּ בִּקְרִיאַת שְׁמַע, הוּא, מִפְּנֵי שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל קוֹרִין אוֹתָהּ פַעֲמַיִם בַּיּוֹם, חֲכָמִים וְעַמֵּי הָאָרֶץ, לְפִיכָךְ הֻצְרְכוּ לְהַזְהִיר מִפְּנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ שֶׁאֵינָם בְּקִיאִים בִּקְרִיאָה:

כבצריך ליזהר שלא ידגיש הרפה ולא ירפה הדגש ולא יניח שו"א הנע ולא יניע שו"א הנח ואיזה שו"א נע ואיזה שוא נח ידוע להמדקדקים וכל דקדוקים אלו הם לכתחלה כמו שיתבאר בסי' ס"ב:

כבצָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יַדְגִּישׁ הָרָפֶה, וְלֹא יְרַפֶּה הַדָּגֵשׁ, וְלֹא יָנִיחַ שְׁוָ"א הַנָּע, וְלֹא יָנִיעַ שְׁוָ"א הַנָּח. וְאֵיזֶה שְׁוָ"א נָע וְאֵיזֶה שְׁוָ"א נָח — יָדוּעַ לְהַמְדַקְדֵּקִים. וְכָל דִּקְדּוּקִים אֵלּוּ הֵם לְכַתְּחִלָּה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ס"ב:

כגיש מי שאומר שצריך לקרות קריאת שמע בטעמים כמו שהם בתורה וראוי לחוש לדבריו אבל לא נהגו כן במדינות אלו וקשה לשנות המנהג בזה כי הקריאה בטעמים מפסדת הכוונה למי שלא הורגל בה מעודו לכווין בנגינה ובפירוש המלות כראוי אבל הרוצה להחמיר על עצמו ויודע שיוכל לכוין בשתיהן יחמיר ותבא עליו ברכה:

כגיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁצָּרִיךְ לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע בִּטְעָמִים כְּמוֹ שֶׁהֵם בַּתּוֹרָה. וְרָאוּי לָחוּשׁ לִדְבָרָיו. אֲבָל לֹא נָהֲגוּ כֵּן בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ, וְקָשֶׁה לְשַׁנּוֹת הַמִּנְהָג בָּזֶה, כִּי הַקְּרִיאָה בִּטְעָמִים מַפְסֶדֶת הַכַּוָּנָה לְמִי שֶׁלֹּא הֻרְגַּל בָּהּ מֵעוֹדוֹ לְכַוֵּן בִּנְגִינָה וּבְפֵרוּשׁ הַמִּלּוֹת כָּרָאוּי. אֲבָל הָרוֹצֶה לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ וְיוֹדֵעַ שֶׁיּוּכַל לְכַוֵּן בִּשְׁתֵּיהֶן — יַחְמִיר, וְתָבוֹא עָלָיו בְּרָכָה:

כדמנהג יפה הוא למשמש בתפילין ובציצית כשמזכיר מצוותן בקריאת שמע דהיינו שימשמש בתפילין של יד כשאומר וקשרתם לאות כו' ובתפילין של ראש כשאומר והיו לטוטפת כו' וכשהוא אומר וראיתם אותו ימשמש בב' ציצית שלפניו ויסתכל בהן כמו שנתבאר בסי' כ"ד:

כדמִנְהָג יָפֶה הוּא לְמַשְׁמֵשׁ בַּתְּפִלִּין וּבַצִּיצִית כְּשֶׁמַּזְכִּיר מִצְוָתָן בִּקְרִיאַת שְׁמַע, דְּהַיְנוּ שֶׁיְּמַשְׁמֵשׁ בִּתְפִלִּין שֶׁל יָד כְּשֶׁאוֹמֵר "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת" כו', וּבִתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ כְּשֶׁאוֹמֵר "וְהָיוּ לְטֹטָפֹת" כו', וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ" — יְמַשְׁמֵשׁ בְּב' צִיצִית שֶׁלְּפָנָיו וְיִסְתַּכֵּל בָּהֶן כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן כ"ד:

כהיש נוהגין לקרות קריאת שמע בקול רם מלבד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ויש נוהגין לקרותה בלחש מלבד פסוק ראשון מפני חשש שמא יבטח אחר על השמיעה ולא יקרא בעצמו ובאמת אינו יוצא בשמיעה אלא כשט' שומעין מאחד המכווין להוציאם כמו שנתבאר בסי' נ"ט:

כהיֵשׁ נוֹהֲגִין לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע בְּקוֹל רָם, מִלְּבַד "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד". וְיֵשׁ נוֹהֲגִין לִקְרוֹתָהּ בְּלַחַשׁ, מִלְּבַד פָּסוּק רִאשׁוֹן, מִפְּנֵי חֲשָׁשׁ שֶׁמָּא יִבְטַח אַחֵר עַל הַשְּׁמִיעָה וְלֹא יִקְרָא בְּעַצְמוֹ, וּבֶאֱמֶת אֵינוֹ יוֹצֵא בִּשְׁמִיעָה אֶלָּא כְּשֶׁט' שׁוֹמְעִין מֵאֶחָד הַמְכַוֵּן לְהוֹצִיאָם כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן נ"ט:

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org