Orach Chayim, Siman 49

אשיכול לומר קריאת שמע בעל פה ובו סעיף א':
נהגו לקרות פרשת הקרבנות וכן שאר פסוקים כגון זמירות ושירת הים וקריאת שמע וכיוצא בזה הכל בעל פה ואע"פ שאמרו חז"ל דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם בעל פה מכל מקום כל דבר שהוא שגור ורגיל בפי הכל כגון אלו שאמרנו מותר אבל אם לא שגור בפי הכל אע"פ ששגור בפיו אסור וי"א שטעם המנהג הוא שלא אסרו לומר דברים שבכתב בעל פה אלא שאומר כדי להוציא אחרים ידי חובתם (אבל כל אחד לעצמו מותר ויש ליזהר כסברא הראשונה אבל המקיל כסברא האחרונה אין צריך למחות בידו) וסומא מותר לקרות בעל פה לדברי הכל משום עת לעשות לה' הפרו תורתך:

1שֶׁיָכוֹל לוֹמַר קְרִיאַת שְׁמַע בְּעַל פֶּה וּבוֹ סְעִיף אֶחָד:
נָהֲגוּ לִקְרוֹת פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת וְכֵן שְׁאָר פְּסוּקִים, כְּגוֹן זְמִירוֹת וְשִׁירַת הַיָּם וּקְרִיאַת שְׁמַע וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, הַכֹּל בְּעַל פֶּה. וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְאָמְרָם בְּעַל פֶּה, מִכָּל מָקוֹם כָּל דָּבָר שֶׁהוּא שָׁגוּר וְרָגִיל בְּפִי הַכֹּל כְּגוֹן אֵלּוּ שֶׁאָמַרְנוּ — מֻתָּר. אֲבָל אִם לֹא שָׁגוּר בְּפִי הַכֹּל אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁגוּר בְּפִיו — אָסוּר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁטַּעַם הַמִּנְהָג הוּא, שֶׁלֹּא אָסְרוּ לוֹמַר דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב בְּעַל פֶּה אֶלָּא שֶׁאוֹמֵר כְּדֵי לְהוֹצִיא אֲחֵרִים יְדֵי חוֹבָתָם (אֲבָל כָּל אֶחָד לְעַצְמוֹ — מֻתָּר. וְיֵשׁ לִזָּהֵר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. אֲבָל הַמֵּקֵל כַּסְּבָרָא הָאַחֲרוֹנָה — אֵין צָרִיךְ לִמְחוֹת בְּיָדוֹ). וְסוּמָא מֻתָּר לִקְרוֹת בְּעַל פֶּה לְדִבְרֵי הַכֹּל, מִשּׁוּם "עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ":

Vocalized Edition - Kehot Publication Society