Orach Chayim, Siman 463

אאם מותר לחרוך שבלים יחד ודיני כרמל ובו ה' סעיפים:
מותר לחרוך שני שבלים ביחד וכן מותר למלאות קדירה שבלים ליבשם בתוך התנור ואין חוששין שמא על ידי חום האור יצאו מים משבולת אחת ויפלו ע"ג חבירתה ותחמיץ לפי שמים אלו נקראים מי פירות ואינן מחמיצין ואף למנהגינו שאנו מחמירין בכל מי פירות מכל מקום אין הדבר מצוי שיצאו מים מהשבלים לפיכך אין חוששין לזה כלל כיון שאף שיארע לפעמים שיצאו מהם מים אין כאן איסור גמור של תורה שהרי אף למחמירין בכל מי פירות מעיקר הדין מכל מקום אין חימוצה חימוץ גמור אלא נוקשה ואיסורו מדברי סופרים:

אאִם מֻתָּר לַחֲרֹךְ שִׁבֳּלִים יַחַד וְדִינֵי כַּרְמֶל וּבוֹ ה' סְעִיפִים:
מֻתָּר לַחֲרֹךְ שְׁנֵי שִׁבֳּלִים בְּיַחַד, וְכֵן מֻתָּר לְמַלְּאוֹת קְדֵרָה שִׁבֳּלִים לְיַבְּשָׁם בְּתוֹךְ הַתַּנּוּר, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא עַל יְדֵי חֹם הָאוּר יֵצְאוּ מַיִם מִשִּׁבֹּלֶת אַחַת וְיִפְּלוּ עַל גַּבֵּי חֲבֶרְתָּהּ וְתַחְמִיץ, לְפִי שֶׁמַּיִם אֵלּוּ נִקְרָאִים מֵי פֵּרוֹת וְאֵינָן מַחְמִיצִין. וְאַף לְמִנְהָגֵנוּ שֶׁאָנוּ מַחֲמִירִין בְּכָל מֵי פֵּרוֹת, מִכָּל מָקוֹם אֵין הַדָּבָר מָצוּי שֶׁיֵּצְאוּ מַיִם מֵהַשִּׁבֳּלִים, לְפִיכָךְ אֵין חוֹשְׁשִׁין לָזֶה כְּלָל, כֵּיוָן שֶׁאַף שֶׁיֶּאֱרַע לִפְעָמִים שֶׁיֵּצְאוּ מֵהֶם מַיִם — אֵין כָּאן אִסּוּר גָּמוּר שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי אַף לַמַּחֲמִירִין בְּכָל מֵי פֵּרוֹת מֵעִקַּר הַדִּין, מִכָּל מָקוֹם אֵין חִמּוּצָהּ חִמּוּץ גָּמוּר אֶלָּא נֻקְשֶׁה, וְאִסּוּרוֹ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים:

בהשבלים או החטים עצמן שנקלו בתנור או באור אם טחנן לא יבשל הקמח שלהם במים שמא לא נקלו באור יפה ויבואו לידי חימוץ בתוך המים קודם שיספיקו להתבשל שם ואפילו אם הקמח עצמו נקלה בתנור לא יבשלנו במים שמא לא נקלה יפה (ויבא לידי חימוץ) ויש מתירין לבשל קמח הקלוי לפי שחום האור שולט בו יותר ממה ששולט בהחטים ויש לסמוך על דבריהם בדיעבד שאם עבר ועשה ממנו תבשיל יש להתירו בהנאה או להשהותו עד לאחר הפסח:

בהַשִּׁבֳּלִים אוֹ הַחִטִּים עַצְמָן שֶׁנִּקְלוּ בַּתַּנּוּר אוֹ בָּאוּר, אִם טְחָנָן לֹא יְבַשֵּׁל הַקֶּמַח שֶׁלָּהֶם בְּמַיִם, שֶׁמָּא לֹא נִקְלוּ בָּאוּר יָפֶה וְיָבוֹאוּ לִידֵי חִמּוּץ בְּתוֹךְ הַמַּיִם קֹדֶם שֶׁיַּסְפִּיקוּ לְהִתְבַּשֵּׁל שָׁם. וַאֲפִלּוּ אִם הַקֶּמַח עַצְמוֹ נִקְלָה בַּתַּנּוּר — לֹא יְבַשְּׁלֶנּוּ בַּמַּיִם, שֶׁמָּא לֹא נִקְלָה יָפֶה (וְיָבוֹא לִידֵי חִמּוּץ).
וְיֵשׁ מַתִּירִין לְבַשֵּׁל קֶמַח הַקָּלוּי, לְפִי שֶׁחֹם הָאוּר שׁוֹלֵט בּוֹ יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁשּׁוֹלֵט בְּהַחִטִּים. וְיֵשׁ לִסְמֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶם בְּדִיעֲבַד, שֶׁאִם עָבַר וְעָשָׂה מִמֶּנּוּ תַּבְשִׁיל — יֵשׁ לְהַתִּירוֹ בַּהֲנָאָה אוֹ לְהַשְׁהוֹתוֹ עַד לְאַחַר הַפֶּסַח:

גאבל מצה אפויה שחזר וטחנה מותר לבשל הקמח שלה ולעשות ממנה כל מה שירצה אפילו במקום שמצוים עבדים שמזלזלים באיסורים אין חוששין שמא כשיראו שמתירים לעשות תבשיל מקמח של מצה יתפרצו להתיר לעצמם לעשות תבשיל מקמח של חטים:

גאֲבָל מַצָּה אֲפוּיָה שֶׁחָזַר וּטְחָנָהּ — מֻתָּר לְבַשֵּׁל הַקֶּמַח שֶׁלָּהּ וְלַעֲשׂוֹת מִמֶּנָּה כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה. אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁמְּצוּיִים עֲבָדִים שֶׁמְּזַלְזְלִים בְּאִסּוּרִים, אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא כְּשֶׁיִּרְאוּ שֶׁמַּתִּירִים לַעֲשׂוֹת תַּבְשִׁיל מִקֶּמַח שֶׁל מַצָּה יִתְפָּרְצוּ לְהַתִּיר לְעַצְמָם לַעֲשׂוֹת תַּבְשִׁיל מִקֶּמַח שֶׁל חִטִּים:

דותיקא והוא תבשיל העשוי משמן ומלח עם קמח מותר לעשותו בפסח אם אין שם תערובת מים כל שהוא ואפילו במלח שלנו שמבשלים אותו ממים והרי דינו כמים מכל מקום כיון שהוא מועט ונשתנה צורתו מצורת המים אין בו כח עם השמן אבל אם יש שם מלח מרובה יש לחוש ולהחמיר כדין מי פירות עם מים שממהרים להחמיץ:

דוָתִיקָא, וְהוּא תַּבְשִׁיל הֶעָשׂוּי מִשֶּׁמֶן וּמֶלַח עִם קֶמַח — מֻתָּר לַעֲשׂוֹתוֹ בְּפֶסַח אִם אֵין שָׁם תַּעֲרֹבֶת מַיִם כָּל שֶׁהוּא. וַאֲפִלּוּ בְּמֶלַח שֶׁלָּנוּ שֶׁמְּבַשְּׁלִים אוֹתוֹ מִמַּיִם וַהֲרֵי דִּינוֹ כְּמַיִם, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁהוּא מוּעָט וְנִשְׁתַּנָּה צוּרָתוֹ מִצּוּרַת הַמַּיִם — אֵין בּוֹ כֹּחַ עִם הַשֶּׁמֶן. אֲבָל אִם יֵשׁ שָׁם מֶלַח מְרֻבֶּה — יֵשׁ לָחֹשׁ וּלְהַחֲמִיר כְּדִין מֵי פֵּרוֹת עִם מַיִם שֶׁמְּמַהֲרִים לְהַחְמִיץ:

הכשמוללין את הקדירות החדשות דהיינו שמבשלים בהם קמח ומים וחומץ כדי להקשותן ולחזקן אם הוא בתוך הפסח (פירוש בחולו של מועד עיין סי' תק"ב) לא ימלול אלא בקמח של מצה אפויה אבל לא בקמח של חטים:

הכְּשֶׁמּוֹלְלִין אֶת הַקְּדֵרוֹת הַחֲדָשׁוֹת, דְּהַיְנוּ שֶׁמְּבַשְּׁלִים בָּהֶם קֶמַח וּמַיִם וְחֹמֶץ כְּדֵי לְהַקְשׁוֹתָן וּלְחַזְּקָן, אִם הוּא בְּתוֹךְ הַפֶּסַח (פֵּרוּשׁ: בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, עַיֵּן סִימָן תק"ב) — לֹא יִמְלֹל אֶלָּא בְּקֶמַח שֶׁל מַצָּה אֲפוּיָה, אֲבָל לֹא בְּקֶמַח שֶׁל חִטִּים:

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org