Orach Chayim, Siman 582

אסדר תפלות עשרת ימי תשובה וראש השנה ובו י"ז סעיפים:
כל השנה אדם מתפלל האל הקדוש בברכה ג' ומלך אוהב צדקה ומשפט בברכה י"א חוץ מעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים שבהן צריך לומר המלך הקדוש המלך המשפט לפי שבימים הללו הקב"ה מראה מלכותו לשפוט את העולם. ואם טעה ואמר האל הקדוש או שהוא מסופק אם אמר המלך הקדוש אם נזכר לאחר ששהה כדי שאילת שלום תלמיד לרבו אחר גמר הברכה ואין צריך לומר אם נזכר לאחר שהתחיל ברכה רביעית צריך לחזור לראש התפלה מפני ששלש ברכות ראשונות חשובות כאחת:

1סֵדֶר תְּפִלּוֹת עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּבוֹ י"ז סְעִיפִים:
כָּל הַשָּׁנָה אָדָם מִתְפַּלֵּל "הָאֵל הַקָּדוֹשׁ" בִּבְרָכָה ג' וּ"מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" בִּבְרָכָה י"א, חוּץ מֵעֲשָׂרָה יָמִים שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁבָּהֶן צָרִיךְ לוֹמַר "הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ" "הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט", לְפִי שֶׁבַּיָּמִים הַלָּלוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַרְאֶה מַלְכוּתוֹ לִשְׁפֹּט אֶת הָעוֹלָם.
וְאִם טָעָה וְאָמַר "הָאֵל הַקָּדוֹשׁ", אוֹ שֶׁהוּא מְסֻפָּק אִם אָמַר "הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ", אִם נִזְכַּר לְאַחַר שֶׁשָּׁהָה כְּדֵי שְׁאִילַת שָׁלוֹם תַּלְמִיד לְרַבּוֹ אַחַר גְּמַר הַבְּרָכָה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם נִזְכַּר לְאַחַר שֶׁהִתְחִיל בְּרָכָה רְבִיעִית — צָרִיךְ לַחֲזֹר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה, מִפְּנֵי שֶׁשָּׁלֹשׁ בְּרָכוֹת רִאשׁוֹנוֹת חֲשׁוּבוֹת כְּאַחַת:

בואם נזכר קודם ששהה כדי שיעור הזה אומר המלך הקדוש ואינו צריך לחזור לראש. וכן הדין בהמלך המשפט ואם נזכר לאחר ששהה כדי שיעור הזה שאמר מלך אוהב צדקה ומשפט אינו צריך לחזור לראש כיון שהזכיר לשון מלכות. ויש אומרים דאם נזכר קודם שסיים תפלתו חוזר לראש ברכת השיבה ואם נזכר לאחר שסיים תפלתו חוזר לראש התפלה ועל דרך שנתבאר בסי' קי"ז משום דיש הפרש בין מלך אוהב צדקה ומשפט להמלך המשפט דבכל השנה הצדקה עיקר ולכך הקדימוה למשפט אבל בימים הללו המשפט עיקר ולכך אין מזכירין צדקה כלל. ולענין הלכה ספק ברכות להקל ולפיכך אם נזכר קודם שסיים תפלתו אין צריך לחזור לברכת השיבה כדי שלא יברך ספק ברכה לבטלה אבל לאחר שעקר רגליו טוב שיתפלל עוד פעם בתורת נדבה ואינו צריך לחדש בה דבר כיון שמתפלל אותה מחמת הספק כמ"ש בסי' ק"ז:

2וְאִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁשָּׁהָה כְּדֵי שִׁעוּר הַזֶּה — אוֹמֵר "הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ", וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר לָרֹאשׁ.
וְכֵן הַדִּין בְּ"הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט". וְאִם נִזְכַּר לְאַחַר שֶׁשָּׁהָה כְּדֵי שִׁעוּר הַזֶּה שֶׁאָמַר "מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" — אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר לָרֹאשׁ, כֵּיוָן שֶׁהִזְכִּיר לְשׁוֹן מַלְכוּת.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁסִּיֵּם תְּפִלָּתוֹ חוֹזֵר לְרֹאשׁ בִּרְכַּת "הָשִׁיבָה", וְאִם נִזְכַּר לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם תְּפִלָּתוֹ חוֹזֵר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה, וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קי"ז, מִשּׁוּם דְּיֵשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין "מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" לְ"הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט", דִּבְכָל הַשָּׁנָה הַצְּדָקָה עִקָּר וּלְכָךְ הִקְדִּימוּהָ לְמִשְׁפָּט, אֲבָל בַּיָּמִים הַלָּלוּ הַמִּשְׁפָּט עִקָּר וּלְכָךְ אֵין מַזְכִּירִין צְדָקָה כְּלָל.
וּלְעִנְיַן הֲלָכָה סְפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל, וּלְפִיכָךְ אִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁסִּיֵּם תְּפִלָּתוֹ — אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר לְבִרְכַּת "הָשִׁיבָה", כְּדֵי שֶׁלֹּא יְבָרֵךְ סְפֵק בְּרָכָה לְבַטָּלָה, אֲבָל לְאַחַר שֶׁעָקַר רַגְלָיו — טוֹב שֶׁיִּתְפַּלֵּל עוֹד פַּעַם בְּתוֹרַת נְדָבָה, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר כֵּיוָן שֶׁמִּתְפַּלֵּל אוֹתָהּ מֵחֲמַת הַסָּפֵק כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ק"ז:

גאם אמר צ' פעמים ברוך אתה ה' המלך הקדוש או ברוך אתה ה' המלך המשפט ואח"כ נסתפק לו בתפלה אם אמר המלך הקדוש אעפ"כ צריך לחזור לראש לדברי הכל ואינו דומה למה שנתבאר בסי' קי"ד דכאן כיון שאינו רשאי לומר השם כקריאתו משום ברכה לבטלה וא"כ בתפלה כשאומר את השם כקריאתו הוא חוזר ללימודו לומר האל הקדוש:

3אִם אָמַר צ' פְּעָמִים "בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ" אוֹ "בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט" וְאַחַר כָּךְ נִסְתַּפֵּק לוֹ בַּתְּפִלָּה אִם אָמַר "הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ" — אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ לַחֲזֹר לָרֹאשׁ לְדִבְרֵי הַכֹּל. וְאֵינוֹ דּוֹמֶה לְמַה שֶּׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קי"ד, דְּכָאן כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לוֹמַר הַשֵּׁם כִּקְרִיאָתוֹ מִשּׁוּם בְּרָכָה לְבַטָּלָה, וְאִם כֵּן בַּתְּפִלָּה כְּשֶׁאוֹמֵר אֶת הַשֵּׁם כִּקְרִיאָתוֹ — הוּא חוֹזֵר לְלִמּוּדוֹ לוֹמַר "הָאֵל הַקָּדוֹשׁ":

דבשבת תשובה וכן אם חל ראש השנה או יום הכיפורים בשבת אומר הש"ץ בברכה מעין שבע שבליל שבת המלך הקדוש וחותם בשל שבת לבד ואינו מזכיר לא ראש השנה ולא יום הכיפורים מטעם שנתבאר בסי' רס"ח:

4בְּשַׁבַּת תְּשׁוּבָה, וְכֵן אִם חָל רֹאשׁ הַשָּׁנָה אוֹ יוֹם הַכִּפּוּרִים בְּשַׁבָּת, אוֹמֵר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר בִּבְרָכָה מֵעֵין שֶׁבַע שֶׁבְּלֵיל שַׁבָּת "הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ", וְחוֹתֵם בְּשֶׁל שַׁבָּת לְבַד, וְאֵינוֹ מַזְכִּיר לֹא רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְלֹא יוֹם הַכִּפּוּרִים, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רס"ח:

היש נוהגין להתפלל בראש השנה וביום הכיפורים בכריעה וצריכין הם לזקוף בתחילת כל ברכה ובסוף כל ברכה קודם שיאמר ברוך אתה כדי שלא יהא נראה כמוסיף על תקנת חכמים שתקנו לשחות בתחלת ברכת אבות ובסופה ובתחלת ברכת הודאה ובסופה עיין בסי' קי"ג ובברכת אבות ובברכת הודאה צריך לזקוף כשיגיע לאיזה תיבות קודם החתימה ואח"כ כשיגיע להחתימה ישחה כתקנת חכמים מטעם שנתבאר שם:

5יֵשׁ נוֹהֲגִין לְהִתְפַּלֵּל בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים בִּכְרִיעָה, וּצְרִיכִים הֵם לִזְקֹף בִּתְחִלַּת כָּל בְּרָכָה וּבְסוֹף כָּל בְּרָכָה קֹדֶם שֶׁיֹּאמַר "בָּרוּךְ אַתָּה", כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה כְּמוֹסִיף עַל תַּקָּנַת חֲכָמִים שֶׁתִּקְּנוּ לִשְׁחוֹת בִּתְחִלַּת בִּרְכַּת אָבוֹת וּבְסוֹפָהּ וּבִתְחִלַּת בִּרְכַּת הוֹדָאָה וּבְסוֹפָהּ עַיֵּן בְּסִימָן קי"ג, וּבְבִרְכַּת אָבוֹת וּבְבִרְכַּת הוֹדָאָה צָרִיךְ לִזְקֹף כְּשֶׁיַּגִּיעַ לְאֵיזֶה תֵּבוֹת קֹדֶם הַחֲתִימָה, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁיַּגִּיעַ לְהַחֲתִימָה יִשְׁחֶה כְּתַקָּנַת חֲכָמִים, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם:

והגאונים תקנו לומר בעשרת ימי תשובה בברכת אבות זכרנו ובגבורות מי כמוך ובהודאה וכתוב ובשים שלום בספר ואם שכח לאומרם ונזכר קודם שסיים הברכה ששכח בה אומרם במקום שנזכר ואם נזכר לאחר שהזכיר את השם שבחתימת הברכה לא יאמר במקום שנזכר וגם לא יחזור לראש הברכה משום איסור ברכה לבטלה כיון דאינן אלא תיקון הגאונים:

6הַגְּאוֹנִים תִּקְּנוּ לוֹמַר בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה בְּבִרְכַּת אָבוֹת "זָכְרֵנוּ", וּבִגְבוּרוֹת "מִי כָמוֹךָ", וּבְהוֹדָאָה "וּכְתוֹב", וּבְ"שִׂים שָׁלוֹם" "בְּסֵפֶר". וְאִם שָׁכַח לְאָמְרָם וְנִזְכַּר קֹדֶם שֶׁסִּיֵּם הַבְּרָכָה שֶׁשָּׁכַח בָּהּ — אוֹמְרָם בַּמָּקוֹם שֶׁנִּזְכַּר. וְאִם נִזְכַּר לְאַחַר שֶׁהִזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם שֶׁבַּחֲתִימַת הַבְּרָכָה — לֹא יֹאמַר בַּמָּקוֹם שֶׁנִּזְכַּר, וְגַם לֹא יַחֲזֹר לְרֹאשׁ הַבְּרָכָה, מִשּׁוּם אִסּוּר בְּרָכָה לְבַטָּלָה, כֵּיוָן דְּאֵינָן אֶלָּא תִּקּוּן הַגְּאוֹנִים:

זלחיים יאמר בשב"א תחת הלמ"ד ולא יאמר בפת"ח דלא לשתמע לאחיים כלומר לא חיים ובימים האלו שהן ימי דין צריך לדקדק ולפרט היטב תפלתו אבל בשאר ימות השנה אנו אומרים והעמידנו מלכנו לחיים בפת"ח ואין אנו חוששין לפי שאחר כוונת הלב הן הן הדברים:

7"לְחַיִּים" יֹאמַר בִּשְׁבָ"א תַּחַת הַלָּמֶ"ד, וְלֹא יֹאמַר בְּפַתָּ"ח, דְּלָא לִשְׁתַּמַּע "לַאחַיִּים", כְּלוֹמַר לֹא חַיִּים, וּבַיָּמִים הָאֵלּוּ שֶׁהֵן יְמֵי דִּין צָרִיךְ לְדַקְדֵּק וּלְפָרֵט הֵיטֵב תְּפִלָּתוֹ. אֲבָל בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה אָנוּ אוֹמְרִים: "וְהַעֲמִידֵנוּ מַלְכֵּנוּ לַחַיִּים" בְּפַתָּ"ח, וְאֵין אָנוּ חוֹשְׁשִׁין, לְפִי שֶׁאַחַר כַּוָּנַת הַלֵּב הֵן הֵן הַדְּבָרִים:

חולא יאמר לחיים טובים רק לחיים עד שיגיע לוכתוב לחיים כו' אז יאמר לחיים טובים כי המבקש צריך לבקש תחלה דבר מועט ואח"כ מוסיף והולך:

8וְלֹא יֹאמַר "לְחַיִּים טוֹבִים", רַק "לְחַיִּים", עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְ"וּכְתוֹב לְחַיִּים כוּ'", אָז יֹאמַר: "לְחַיִּים טוֹבִים", כִּי הַמְבַקֵּשׁ צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ תְּחִלָּה דָּבָר מוּעָט וְאַחַר כָּךְ מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ:

טבראש השנה אומר ותתן לנו את יום הזכרון הזה ואין צריך להזכיר ראש חודש ולומר ואת יום ראש חודש הזה דכשאומר יום הזכרון גם ראש חודש בכלל שנקרא זכרון שנאמר וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם וגו' ונזכרתם. אם חל בחול אומרים בתפלה ובקידוש יום תרועה מקרא קודש ואם חל בשבת אומרים זכרון תרועה:

9בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה אוֹמֵר "וַתִּתֶּן לָנוּ אֶת יוֹם הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה", וְאֵין צָרִיךְ לְהַזְכִּיר רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְלוֹמַר "וְאֶת יוֹם רֹאשׁ חֹדֶשׁ הַזֶּה", דִּכְשֶׁאוֹמֵר "יוֹם הַזִּכָּרוֹן" גַּם רֹאשׁ חֹדֶשׁ בִּכְלָל, שֶׁנִּקְרָא זִכָּרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר "וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וְגוֹ' וְנִזְכַּרְתֶּם".
אִם חָל בְּחֹל אוֹמְרִים בַּתְּפִלָּה וּבַקִּדּוּשׁ "יוֹם תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ", וְאִם חָל בְּשַׁבָּת אוֹמְרִים "זִכְרוֹן תְּרוּעָה":

יבראש השנה ויום כיפור אין אומרים מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון מפני שימים אלו לא ניתנו לשמחה ולששון וכן אין אומרים והשיאנו את ברכת מועדיך כו' לפי שדבר זה לא נאמר אלא בשלש רגלים שנאמר שלש פעמים בשנה וגו' כברכת ה' אלהיך וגו' ובמוסף אין אומרים ואין אנו יכולים לעלות ולראות לפניך אלא ואין אנו יכולין לעשות חובותינו לפי שמצות ראיה אינה אלא בשלש רגלים:

10בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם כִּפּוּר אֵין אוֹמְרִים "מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן", מִפְּנֵי שֶׁיָּמִים אֵלּוּ לֹא נִתְּנוּ לְשִׂמְחָה וּלְשָׂשׂוֹן. וְכֵן אֵין אוֹמְרִים "וְהַשִּׂיאֵנוּ אֶת בִּרְכַּת מוֹעֲדֶיךָ כוּ'", לְפִי שֶׁדָּבָר זֶה לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא בְּשָׁלֹשׁ רְגָלִים שֶׁנֶּאֱמַר "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה וְגוֹ' כְּבִרְכַּת ה' אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ'. וּבְמוּסָף אֵין אוֹמְרִים "וְאֵין אָנוּ יְכוֹלִים לַעֲלוֹת וְלֵרָאוֹת לְפָנֶיךָ", אֶלָּא "וְאֵין אָנוּ יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת חוֹבוֹתֵינוּ", לְפִי שֶׁמִּצְוַת רְאִיָּה אֵינָהּ אֶלָּא בְּשָׁלֹשׁ רְגָלִים:

יאבחתימת הברכה אומרים ודברך אמת וכו' בין בתפלה בין בהפטרה בין בקידוש ולא יאמר ודברך מלכנו אלא ודברך אמת:

11בַּחֲתִימַת הַבְּרָכָה אוֹמְרִים "וּדְבָרְךָ אֱמֶת וְכוּ'", בֵּין בַּתְּפִלָּה בֵּין בַּהַפְטָרָה בֵּין בַּקִּדּוּשׁ, וְלֹא יֹאמַר "וּדְבָרְךָ מַלְכֵּנוּ" אֶלָּא "וּדְבָרְךָ אֱמֶת":

יבשהשלטן בקמ"ץ תחת השי"ן שניה שפירושו הממשלה ולא יאמר בחירי"ק שפירושו אדם השליט:

12"שֶׁהַשָּׁלְטָן" בְּקָמַ"ץ תַּחַת הַשִּׁי"ן שְׁנִיָּה שֶׁפֵּרוּשׁוֹ הַמֶּמְשָׁלָה, וְלֹא יֹאמַר בְּחִירִי"ק שֶׁפֵּרוּשׁוֹ אָדָם הַשַּׁלִּיט:

יגוהרשעה בחירי"ק תחת (השי"ן) [הרי"ש]:

13"וְהָרִשְׁעָה" בְּחִירִי"ק תַּחַת (הַשִּׁי"ן) [הָרֵי"שׁ]:

ידאין אומרים ואז צדיקים אלא ובכן צדיקים:

14אֵין אוֹמְרִים "וְאָז צַדִּיקִים" אֶלָּא "וּבְכֵן צַדִּיקִים":

טואין אומרים באהבה מקרא קודש אלא יום תרועה מקרא קודש ובשבת זכרון תרועה מקרא קודש:

15אֵין אוֹמְרִים "בְּאַהֲבָה מִקְרָא קֹדֶשׁ" אֶלָּא "יוֹם תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ", וּבְשַׁבָּת "זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ":

טזבכל הקדישים מראש השנה עד יום הכיפורים אומרים לעילא [ו]לעילא מכל ברכתא:

16בְּכָל הַקַּדִּישִׁים מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים אוֹמְרִים "לְעֵלָּא [וּ]לְעֵלָּא מִכָּל בִּרְכָתָא":

יזונוהגין שכל אחד ואחד אומר לחבירו לשנה טובה תכתב ואין לומר דבר זה ביום שני של ראש השנה אחר חצות היום לפי שכבר נגמרה הכתיבה של ראש השנה:

17וְנוֹהֲגִין שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ "לְשָׁנָה טוֹבָה תִּכָּתֵב", וְאֵין לוֹמַר דָּבָר זֶה בְּיוֹם שֵׁנִי שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה אַחַר חֲצוֹת הַיּוֹם, לְפִי שֶׁכְּבָר נִגְמְרָה הַכְּתִיבָה שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה:

Vocalized Edition - Kehot Publication Society