Orach Chayim, Siman 104

אשלא להפסיק בתפלה ובו ז' סעיפים:
לא יפסיק בתפלתו ואפילו מלך ישראל שואל בשלומו לא ישיבנו אבל מלך אומות העולם שיש לחוש שמא יהרגנו יפסיק ומכל מקום אם אפשר לו לקצר דהיינו שיאמר תחלת כל ברכה וסופה קודם שיגיע אליו יקצר שלא יצטרך להפסיק. או אם אפשר לו להטות מן הדרך יטה ולא יפסיק בדבור וכן אם היה מתפלל בדרך ובאה בהמה או קרון כנגדו יטה מן הדרך ולא יפסיק בדיבור אבל בענין אחר אין לו לצאת ממקומו עד שיגמור תפלתו אלא א"כ הוא בתחנונים שאחר התפלה שאז מותר לו לעקור ממקומו ע"י כריעות והשתחויות (או לצורך אחר) אבל שלא לצורך לא יזוז ממקומו עד שיפסע ג' פסיעות לאחוריו כדרך שנפטרים מן המלך:

1שֶׁלֹּא לְהַפְסִיק בַּתְּפִלָּה וּבוֹ ז' סְעִיפִים:
לֹא יַפְסִיק בִּתְפִלָּתוֹ. וַאֲפִלּוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ — לֹא יְשִׁיבֶנּוּ. אֲבָל מֶלֶךְ אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁיֵּשׁ לָחֹש שֶׁמָּא יַהַרְגֶנּוּ — יַפְסִיק. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם אֶפְשָׁר לוֹ לְקַצֵּר, דְּהַיְנוּ שֶׁיֹּאמַר תְּחִלַּת כָּל בְּרָכָה וְסוֹפָהּ קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ אֵלָיו — יְקַצֵּר, שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לְהַפְסִיק. אוֹ אִם אֶפְשָׁר לוֹ לְהַטּוֹת מִן הַדֶּרֶךְ — יִטֶּה, וְלֹא יַפְסִיק בְּדִבּוּר.
וְכֵן אִם הָיָה מִתְפַּלֵּל בַּדֶּרֶךְ וּבָאָה בְּהֵמָה אוֹ קָרוֹן כְּנֶגְדּוֹ — יִטֶּה מִן הַדֶּרֶךְ וְלֹא יַפְסִיק בְּדִבּוּר. אֲבָל בְּעִנְיָן אַחֵר — אֵין לוֹ לָצֵאת מִמְּקוֹמוֹ עַד שֶׁיִּגְמֹר תְּפִלָּתוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא בְּתַחֲנוּנִים שֶׁאַחַר הַתְּפִלָּה, שֶׁאָז מֻתָּר לוֹ לַעֲקֹר מִמְּקוֹמוֹ עַל יְדֵי כְּרִיעוֹת וְהִשְׁתַּחֲוָיוֹת (אוֹ לְצֹרֶךְ אַחֵר). אֲבָל שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ — לֹא יָזוּז מִמְּקוֹמוֹ עַד שֶׁיִּפְסַע ג' פְּסִיעוֹת לַאֲחו‍ֹרָיו כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּפְטָרִים מִן הַמֶּלֶךְ:

בואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק בדבור לומר לאחר להסיר מעליו הנחש אבל יכול לילך למקום אחר כדי שיפול הנחש מרגלו שלא מצינו הליכה שנקראת הפסקה בשום מקום באמצע עשיית המצוה אלא שבתפלה הואיל ועומד לפני המלך אין לזוז ממקומו שלא לצורך עד לאחר התפלה שיפטר מלפני המלך בג' פסיעות לאחוריו כמו שנתבאר אבל לצורך כזה מותר אפילו באמצע ברכות י"ח. במה דברים אמורים בנחש שרוב הפעם אינו נושך אבל עקרב שהוא מועד לעקוץ ולהמית פוסק אפילו בדבור שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש ואפילו נחש אם רואה שהוא כעוס כנגדו ובא להזיקו פוסק אפילו בדבור:

2וַאֲפִלּוּ נָחָשׁ כָּרוּךְ עַל עֲקֵבוֹ — לֹא יַפְסִיק בְּדִבּוּר לוֹמַר לְאַחֵר לְהָסִיר מֵעָלָיו הַנָּחָשׁ. אֲבָל יָכוֹל לֵילֵךְ לְמָקוֹם אַחֵר כְּדֵי שֶׁיִּפֹּל הַנָּחָשׁ מֵרַגְלוֹ, שֶׁלֹּא מָצִינוּ הֲלִיכָה שֶׁנִּקְרֵאת הַפְסָקָה בְּשׁוּם מָקוֹם בְּאֶמְצַע עֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה, אֶלָּא שֶׁבַּתְּפִלָּה הוֹאִיל וְעוֹמֵד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ — אֵין לָזוּז מִמְּקוֹמוֹ שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ עַד לְאַחַר הַתְּפִלָּה שֶׁיִּפָּטֵר מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּג' פְּסִיעוֹת לַאֲחוֹרָיו כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, אֲבָל לְצֹרֶךְ כָּזֶה מֻתָּר אֲפִלּוּ בְּאֶמְצַע בִּרְכוֹת י"ח.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּנָחָשׁ שֶׁרֹב הַפַּעַם אֵינוֹ נוֹשֵׁךְ, אֲבָל עַקְרָב שֶׁהוּא מוּעָד לַעֲקֹץ וּלְהָמִית — פּוֹסֵק אֲפִלּוּ בְּדִבּוּר, שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁעוֹמֵד בִּפְנֵי פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ. וַאֲפִלּוּ נָחָשׁ אִם רוֹאֶה שֶׁהוּא כָּעוּס כְּנֶגְדּוֹ וּבָא לְהַזִּיקוֹ — פּוֹסֵק אֲפִלּוּ בְּדִבּוּר:

גאם ראה שור בא כנגדו פוסק שמרחיקין משור תם חמשים אמה וממועד כמלא עיניו ואם שוורים שבמקום ההוא מוחזקים שאינם מזיקין אינו פוסק אלא א"כ ראה שור שהזיק כבר פעם אחת:

3אִם רָאָה שׁוֹר בָּא כְּנֶגְדּוֹ — פּוֹסֵק, שֶׁמַּרְחִיקִין מִשּׁוֹר תָּם חֲמִשִּׁים אַמָּה וּמִמּוּעָד כִּמְלֹא עֵינָיו. וְאִם שְׁוָרִים שֶׁבַּמָּקוֹם הַהוּא מֻחְזָקִים שֶׁאֵינָם מַזִּיקִין — אֵינוֹ פּוֹסֵק, אֶלָּא אִם כֵּן רָאָה שׁוֹר שֶׁהִזִּיק כְּבָר פַּעַם אַחַת:

דבכל מקום שפוסק אם שהה בהפסקתו מחמת אנסו כדי לגמור את כל התפלה מראשה לסופה חוזר לראש כמו שנתבאר בסי' ס"ה ומשערין לפי המתפלל כמו שנתבאר שם. ואם לא שהה כל כך חוזר לתחלת הברכה שפסק בה אם פסק בדבור באמצע איזו ברכה מי"ג ברכות אמצעיות אבל אם פסק בג' ראשונות חוזר לראש מפני שהן חשובות כברכה אחת ואם בג' אחרונות חוזר לרצה שהן חשובות ג"כ כאחת שג' ראשונות הן כעבד שמסדר שבח לפני רבו וג' אחרונות הן כעבד שקבל פרס מרבו ונוטל רשות והולך לו. במה דברים אמורים כשפסק בדיבור מחמת אונס או בשוגג אבל אם שח במזיד חוזר לראש בכל ענין (ועכשיו שרוב העולם אין נזהרין להשיח בברכות קריאת שמע חשובים שוגגים שאומר מותר שוגג הוא). ואפילו אם הפסיק בדבור מחמת אונס או בשוגג באמצע איזו ברכה (מהאמצעיות) ולא חזר לתחלת הברכה אלא למקום שפסק וגמר תפלתו ועקר רגליו צריך לחזור לראש התפלה לפי שאותה ברכה שהפסיק בדבור באמצעה אינה עולה לו וכאלו לא אמרה כלל וי"ח ברכות מעכבות זו את זו לענין שאם דילג אחת מהן ולא נזכר עד שעקר רגליו צריך לחזור לראש כמ"ש בסימן קי"ט (אבל מי שאינו יודע להתפלל כולן אלא מקצתן יאמר אותן שיודע ואינן מעכבות זו את זו כמו שיתבאר בסי' תקצ"ג[)]. אבל אם הפסיק בין ברכה לברכה גומר תפלתו על הסדר אפילו לכתחלה ואפילו שח במזיד (חוץ מג' ראשונות וג' אחרונות שהן חשובות כאחת לכל דבר). (וי"א שאפילו שח במזיד באמצע ברכה יש לו תקנה לחזור לתחלת אותה ברכה מיד אחר השיחה אלא שאם אחר השיחה חזר למקום שפסק וגמר תפלתו) (או אפילו אותה ברכה ששח בה לבדה) אע"פ שעדיין לא עקר רגליו שאם היה שוגג היה חוזר לתחלת הברכה ששח בה עכשיו שהוא מזיד צריך לחזור לראש. וכן הדין אם הזיד ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים או שאלה בברכת השנים או של ראש חודש וחולו של מועד בעבודה:

4בְּכָל מָקוֹם שֶׁפּוֹסֵק, אִם שָׁהָה בְּהַפְסָקָתוֹ מֵחֲמַת אָנְסוֹ כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כָּל הַתְּפִלָּה מֵרֹאשָׁהּ לְסוֹפָהּ — חוֹזֵר לָרֹאשׁ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ס"ה, וּמְשַׁעֲרִין לְפִי הַמִּתְפַּלֵּל כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם.
וְאִם לֹא שָׁהָה כָּל כָּךְ — חוֹזֵר לִתְחִלַּת הַבְּרָכָה שֶׁפָּסַק בָּהּ, אִם פָּסַק בְּדִבּוּר בְּאֶמְצַע אֵיזוֹ בְּרָכָה מִי"ג בְּרָכוֹת אֶמְצָעִיּוֹת. אֲבָל אִם פָּסַק בְּג' רִאשׁוֹנוֹת — חוֹזֵר לָרֹאשׁ, מִפְּנֵי שֶׁהֵן חֲשׁוּבוֹת כִּבְרָכָה אַחַת. וְאִם בְּג' אַחֲרוֹנוֹת — חוֹזֵר לִ"רְצֵה", שֶׁהֵן חֲשׁוּבוֹת גַּם כֵּן כְּאַחַת, שֶׁג' רִאשׁוֹנוֹת הֵן כְּעֶבֶד שֶׁמְּסַדֵּר שֶׁבַח לִפְנֵי רַבּוֹ וְג' אַחֲרוֹנוֹת הֵן כְּעֶבֶד שֶׁקִּבֵּל פְּרָס מֵרַבּוֹ וְנוֹטֵל רְשׁוּת וְהוֹלֵךְ לוֹ.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁפָּסַק בְּדִבּוּר מֵחֲמַת אֹנֶס אוֹ בְּשׁוֹגֵג, אֲבָל אִם שָׂח בְּמֵזִיד — חוֹזֵר לָרֹאשׁ בְּכָל עִנְיָן (וְעַכְשָׁו שֶׁרֹב הָעוֹלָם אֵין נִזְהָרִין לְהָשִׂיחַ בְּבִרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע — חֲשׁוּבִים שׁוֹגְגִים, שֶׁאוֹמֵר מֻתָּר שׁוֹגֵג הוּא).
וַאֲפִלּוּ אִם הִפְסִיק בְּדִבּוּר מֵחֲמַת אֹנֶס אוֹ בְּשׁוֹגֵג בְּאֶמְצַע אֵיזוֹ בְּרָכָה (מֵהָאֶמְצָעִיּוֹת) וְלֹא חָזַר לִתְחִלַּת הַבְּרָכָה אֶלָּא לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק וְגָמַר תְּפִלָּתוֹ וְעָקַר רַגְלָיו — צָרִיךְ לַחֲזֹר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה, לְפִי שֶׁאוֹתָהּ בְּרָכָה שֶׁהִפְסִיק בְּדִבּוּר בְּאֶמְצָעָהּ אֵינָהּ עוֹלָה לוֹ וּכְאִלּוּ לֹא אֲמָרָהּ כְּלָל, וְי"ח בְּרָכוֹת מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ, לְעִנְיָן שֶׁאִם דִּלֵּג אַחַת מֵהֶן וְלֹא נִזְכַּר עַד שֶׁעָקַר רַגְלָיו — צָרִיךְ לַחֲזֹר לָרֹאשׁ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קי"ט (אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהִתְפַּלֵּל כֻּלָּן אֶלָּא מִקְצָתָן — יֹאמַר אוֹתָן שֶׁיּוֹדֵעַ, וְאֵינָן מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תקצ"ג[)].
אֲבָל אִם הִפְסִיק בֵּין בְּרָכָה לִבְרָכָה — גּוֹמֵר תְּפִלָּתוֹ עַל הַסֵּדֶר אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה, וַאֲפִלּוּ שָׂח בְּמֵזִיד (חוּץ מִג' רִאשׁוֹנוֹת וְג' אַחֲרוֹנוֹת, שֶׁהֵן חֲשׁוּבוֹת כְּאַחַת לְכָל דָּבָר).
(וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ שָׂח בְּמֵזִיד בְּאֶמְצַע בְּרָכָה יֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה לַחֲזֹר לִתְחִלַּת אוֹתָהּ בְּרָכָה מִיָּד אַחַר הַשִּׂיחָה, אֶלָּא שֶׁאִם אַחַר הַשִּׂיחָה חָזַר לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק וְגָמַר תְּפִלָּתוֹ), (אוֹ אֲפִלּוּ אוֹתָהּ בְּרָכָה שֶׁשָּׂח בָּהּ לְבַדָּהּ), אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא עָקַר רַגְלָיו, שֶׁאִם הָיָה שׁוֹגֵג הָיָה חוֹזֵר לִתְחִלַּת הַבְּרָכָה שֶׁשָּׂח בָּהּ, עַכְשָׁו שֶׁהוּא מֵזִיד — צָרִיךְ לַחֲזֹר לָרֹאשׁ.
וְכֵן הַדִּין אִם הֵזִיד וְלֹא הִזְכִּיר גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים אוֹ שְׁאֵלָה בְּ"בִרְכַּת הַשָּׁנִים" אוֹ שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד בָּעֲבוֹדָה:

האפילו לענות קדיש וברכו וקדושה לא יפסיק בתפלת י"ח אלא ישתוק ויכוין למה שאומר הש"ץ ויהיה כעונה בפיו ששומע כעונה בכל מקום ואעפ"כ אין בזה משום הפסק תפלה כיון שאינו מוציא בפיו וכשמגיע הש"ץ בקדיש ליתברך וישתבח חוזר הוא לתפלתו:

5אֲפִלּוּ לַעֲנוֹת קַדִּישׁ וּבָרְכוּ וּקְדֻשָּׁה — לֹא יַפְסִיק בִּתְפִלַּת י"ח, אֶלָּא יִשְׁתֹּק וִיכַוֵּן לְמַה שֶּׁאוֹמֵר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר וְיִהְיֶה כְּעוֹנֶה בְּפִיו, שֶׁשּׁוֹמֵעַ כְּעוֹנֶה בְּכָל מָקוֹם, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין בָּזֶה מִשּׁוּם הֶפְסֵק תְּפִלָּה, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מוֹצִיא בְּפִיו. וּכְשֶׁמַּגִּיעַ הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר בַּקַּדִּישׁ לְ"יִתְבָּרֵךְ וְיִשְׁתַּבַּח" — חוֹזֵר הוּא לִתְפִלָּתוֹ:

והיה עומד בתפלה וקראוהו לספר תורה אינו פוסק אפילו להאומרים שבקריאת שמע פוסק ועולה לספר תורה כמו שנתבאר בסי' ס"ו:

6הָיָה עוֹמֵד בִּתְפִלָּה וּקְרָאוּהוּ לְסֵפֶר תּוֹרָה — אֵינוֹ פּוֹסֵק, אֲפִלּוּ לְהָאוֹמְרִים שֶׁבִּקְרִיאַת שְׁמַע פּוֹסֵק וְעוֹלֶה לְסֵפֶר תּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ס"ו:

זאחר שסיים שמונה עשרה ברכות קודם אלהי נצור יכול לענות קדושה וקדיש וברכו כמו שיתבאר בסי' קכ"ב:

7אַחַר שֶׁסִּיֵּם שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת קֹדֶם "אֱלֹהַי נְצֹר" — יָכוֹל לַעֲנוֹת קְדֻשָּׁה וְקַדִּישׁ וּבָרְכוּ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קכ"ב:

Vocalized Edition - Kehot Publication Society