Orach Chayim, Siman 256

או' תקיעות שהיו תוקעין בערב שבת ובו סעיף אחד:
כשהיו ישראל בישובן תיקנו חכמים לתקוע שש תקיעות במקום גבוה להבדיל העם מן המלאכה ועכשיו נהגו בקהלות הקדושות שכל שהוא סמוך לשבת כחצי שעה או שעה שמכריז שליח צבור להכין עצמן לשבת שצריך להוסיף מחול על הקודש כמו שיתבאר בסי' רס"א וכן ראוי לנהוג בכל מקום (שמאחרים תפלת ערבית). ועל כל פנים צריך לשלוח איש לבטל הבעלי מלאכות ממלאכתם מן המנחה ולמעלה דהיינו שתי שעות ומחצה קודם הלילה ע"ד שנתבאר בסי' רנ"א וגם פרקמטיא אף שהיא מותרת אחר המנחה כמ"ש שם מכל מקום ראוי לשלוח איש לסגור החנויות כמו שעה קודם הלילה כי פעמים רבות יוצא מהן מכשלה גדולה שלפעמים בא שר אחד ונמשך המשא ומתן עד הלילה ממש והקולר תלוי בצואר ראשי העם כמו שדרשו חכמים ממה שנאמר ואשימם בראשיכם. וגם צריך להזהיר רוב העם שיש להם היתר שכל עוד שלא אמרו ברכו עושין כל הצריך להם לשבת אע"פ שהוא לילה ממש ולכן יש להקדים אמירת ברכו ואין להמתין על אדם גדול שעדיין לא בא לבית הכנסת כי זכות הוא לו שלא יתחלל שבת על ידו והחכם עיניו בראשו:

אשֵׁשׁ תְּקִיעוֹת שֶׁהָיוּ תּוֹקְעִין בְּעֶרֶב שַׁבָּת וּבוֹ סְעִיף אֶחָד:
כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּיִשּׁוּבָן תִּקְּנוּ חֲכָמִים לִתְקוֹעַ שֵׁשׁ תְּקִיעוֹת בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ, לְהַבְדִּיל הָעָם מִן הַמְּלָאכָה. וְעַכְשָׁו נָהֲגוּ בִּקְהִלּוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁכֹּל שֶׁהוּא סָמוּךְ לְשַׁבָּת כַּחֲצִי שָׁעָה אוֹ שָׁעָה, שֶׁמַּכְרִיז שְׁלִיחַ צִבּוּר לְהָכִין עַצְמָן לְשַׁבָּת, שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹסִיף מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבַּאֵר בְּסִמָּן רס"א. וְכֵן רָאוּי לִנְהוֹג בְּכָל מָקוֹם (שֶׁמְּאַחֲרִים תְּפִלַּת עַרְבִית).
וְעַל כָּל פָּנִים צָרִיךְ לִשְׁלוֹחַ אִישׁ לְבַטֵּל הַבַּעֲלֵי מְלָאכוֹת מִמְּלַאכְתָּם מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, דְּהַיְנוּ שְׁתֵּי שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה קֹדֶם הַלַּיְלָה, עַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבַּאֵר בְּסִמָּן רנ"א.
וְגַם פְּרַקְמַטְיָא, אַף שֶׁהִיא מֻתֶּרֶת אַחַר הַמִּנְחָה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבַּאֵר שָׁם, מִכָּל מָקוֹם רָאוּי לִשְׁלוֹחַ אִישׁ לִסְגּוֹר הַחֲנֻיּוֹת כְּמוֹ שָׁעָה קֹדֶם הַלַּיְלָה, כִּי פְּעָמִים רַבּוֹת יוֹצֵא מֵהֶן מַכְשֵׁלָה גְדוֹלָה, שֶׁלִּפְעָמִים בָּא שַׂר אֶחָד וְנִמְשָׁךְ הַמַּשָּׂא וּמַתָּן עַד הַלַּיְלָה מַמָּשׁ, וְהַקּוֹלָר תָּלוּי בְּצַוַּאר רָאשֵׁי הָעָם, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ חֲכָמִים מִמַּה שֶׁנֶּאֱמַר "וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם".
וְגַם צָרִיךְ לְהַזְהִיר רֹב הָעָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם הֶתֵּר שֶׁכָּל עוֹד שֶׁלֹּא אָמְרוּ "בָּרְכוּ" עוֹשִׂין כָּל הַצָּרִיךְ לָהֶם לְשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁהוּא לַיְלָה מַמָּשׁ. וְלָכֵן יֵשׁ לְהַקְדִּים אֲמִירַת "בָּרְכוּ", וְאֵין לְהַמְתִּין עַל אָדָם גָּדוֹל שֶׁעֲדַיִן לֹא בָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת, כִּי זְכוּת הוּא לוֹ שֶׁלֹּא יִתְחַלֵּל שַׁבָּת עַל יָדוֹ, וְהֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ:

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org