Orach Chayim, Siman 610

אהדלקת הנרות ביום הכיפורים ובו י' סעיפים:
יום הכיפורים צריך לכבדו בנרות כמו בשאר ימים טובים כמו שיתבאר אלא שיש מקומות שנוהגין איסור בהדלקת נר בליל יום הכיפורים בבית שאיש ואשתו דרים בו גזירה שמא יתאווה לאשתו כשיראנה לאור הנר ויבוא לידי תשמיש אבל יש מקומות שמדליקין בבית שכיון שאסור לשמש לאור הנר בוודאי לא יבוא לידי תשמיש. ואותן מקומות שמדליקין צריכין לברך אשר קדשנו במצותיו וציונו להדליק נר של יום הכיפורים שהרי יום הכיפורים מצוה להדליק בו נרות כמו בשבתות וימים טובים:

אהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וּבוֹ י' סְעִיפִים:
יוֹם הַכִּפּוּרִים צָרִיךְ לְכַבְּדוֹ בְּנֵרוֹת כְּמוֹ בִּשְׁאָר יָמִים טוֹבִים כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹהֲגִין אִסּוּר בְּהַדְלָקַת נֵר בְּלֵיל יוֹם הַכִּפּוּרִים בְּבַיִת שֶׁאִישׁ וְאִשְׁתּוֹ דָּרִים בּוֹ, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְאַוֶּה לְאִשְׁתּוֹ כְּשֶׁיִּרְאֶנָּה לְאוֹר הַנֵּר וְיָבוֹא לִידֵי תַּשְׁמִישׁ, אֲבָל יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁמַּדְלִיקִין בַּבַּיִת, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאָסוּר לְשַׁמֵּשׁ לְאוֹר הַנֵּר — בְּוַדַּאי לֹא יָבוֹא לִידֵי תַּשְׁמִישׁ.
וְאוֹתָן מְקוֹמוֹת שֶׁמַּדְלִיקִין צְרִיכִין לְבָרֵךְ "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים", שֶׁהֲרֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים מִצְוָה לְהַדְלִיק בּוֹ נֵרוֹת כְּמוֹ בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים:

באם יש לו נר דלוק בבית צריך להדליק נר בחדר שלן בו עם אשתו בין במקום שנוהגין להדליק בין במקום שאין נוהגין להדליק שכיון שרואה את אשתו לאור הנר שבבית א"כ יש לחוש שמא יבוא לידי תשמיש בחדר שאין שם נר דולק:

באִם יֵשׁ לוֹ נֵר דָּלוּק בַּבַּיִת — צָרִיךְ לְהַדְלִיק נֵר בַּחֶדֶר שֶׁלָּן בּוֹ עִם אִשְׁתּוֹ, בֵּין בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִין לְהַדְלִיק בֵּין בְּמָקוֹם שֶׁאֵין נוֹהֲגִין לְהַדְלִיק, שֶׁכֵּיוָן שֶׁרוֹאֶה אֶת אִשְׁתּוֹ לְאוֹר הַנֵּר שֶׁבַּבַּיִת אִם כֵּן יֵשׁ לָחֹשׁ שֶׁמָּא יָבוֹא לִידֵי תַּשְׁמִישׁ בַּחֶדֶר שֶׁאֵין שָׁם נֵר דּוֹלֵק:

גאפילו במקומות שאין מדליקין בבית מכל מקום מדליקין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואות האפילות ועל גבי החולים. וכן אם חל יום הכיפורים בשבת חייבין הכל להדליק אף בביתו ומברכין אשר קדשנו במצותיו וציונו להדליק נר של שבת ושל יום הכיפורים:

גאֲפִלּוּ בִּמְקוֹמוֹת שֶׁאֵין מַדְלִיקִין בַּבַּיִת, מִכָּל מָקוֹם מַדְלִיקִין בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וּבִמְבוֹאוֹת הָאֲפֵלוֹת וְעַל גַּבֵּי הַחוֹלִים.
וְכֵן אִם חָל יוֹם הַכִּפּוּרִים בְּשַׁבָּת — חַיָּבִין הַכֹּל לְהַדְלִיק אַף בְּבֵיתוֹ, וּמְבָרְכִין "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל שַׁבָּת וְשֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים":

דנוהגין בכל מקום להציע בגדים נאים בבית הכנסת וגם בבתים להציע מפה יפה על השולחן כמו בשבת ויו"ט. וכן נוהגים להרבות בנרות בבית הכנסת שנאמר על כן באורים כבדו ה' ומתרגמינן בפנסיא יקרו ה' וטוב לעשות פתילות עבות בבית הכנסת להרבות אורן. ונהגו שכל איש גדול וקטן עושין בשבילו נר לבית הכנסת ועכשיו נוהגין שאין עושין נר אלא לנשוי בלבד:

דנוֹהֲגִין בְּכָל מָקוֹם לְהַצִּיעַ בְּגָדִים נָאִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וְגַם בַּבָּתִּים לְהַצִּיעַ מַפָּה יָפָה עַל הַשֻּׁלְחָן כְּמוֹ בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב.
וְכֵן נוֹהֲגִים לְהַרְבּוֹת בְּנֵרוֹת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, שֶׁנֶּאֱמַר "עַל כֵּן בָּאֻרִים כַּבְּדוּ ה'", וּמְתַרְגְּמִינָן "בְּפַנָּסַיָּא יַקְּרוּ ה'. וְטוֹב לַעֲשׂוֹת פְּתִילוֹת עָבוֹת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, לְהַרְבּוֹת אוֹרָן.
וְנָהֲגוּ שֶׁכָּל אִישׁ גָּדוֹל וְקָטָן עוֹשִׂין בִּשְׁבִילוֹ נֵר לְבֵית הַכְּנֶסֶת. וְעַכְשָׁו נוֹהֲגִין שֶׁאֵין עוֹשִׂין נֵר אֶלָּא לְנָשׂוּי בִּלְבַד:

הגם נהגו לעשות נר נשמה לאביו ולאמו שמתו:

הגַּם נָהֲגוּ לַעֲשׂוֹת נֵר נְשָׁמָה לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ שֶׁמֵּתוּ:

וואם כבו נרות אלו ביום הכיפורים אין לומר לנכרי שיחזור להדליקן ואפילו לרמז לו אסור ולא עוד אלא שאם בא להדליק מעצמו צריך למחות בידו כמו שנתבאר בסימן רע"ו וכן אין לומר לנכרי לקבל שעוה הנוטף מן הנרות מפני שהישראל אסור לו לטלטל השעוה מפני שהיא מוקצה כמו שנתבאר בסימן רס"ה וכל שאין היתר להישראל לטלטלו אסור לומר לנכרי לטלטלו כמו שנתבאר בסימן רע"ו ע"ש:

ווְאִם כָּבוּ נֵרוֹת אֵלּוּ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים — אֵין לוֹמַר לְנָכְרִי שֶׁיַּחֲזֹר לְהַדְלִיקָן. וַאֲפִלּוּ לְרַמֵּז לוֹ אָסוּר. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאִם בָּא לְהַדְלִיק מֵעַצְמוֹ — צָרִיךְ לִמְחוֹת בְּיָדוֹ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רע"ו. וְכֵן אֵין לוֹמַר לְנָכְרִי לְקַבֵּל שַׁעֲוָה הַנּוֹטֵף מִן הַנֵּרוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהַיִּשְׂרָאֵל אָסוּר לוֹ לְטַלְטֵל הַשַּׁעֲוָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא מֻקְצֶה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רס"ה, וְכָל שֶׁאֵין הֶתֵּר לְהַיִּשְׂרָאֵל לְטַלְטְלוֹ — אָסוּר לוֹמַר לְנָכְרִי לְטַלְטְלוֹ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רע"ו, עַיֵּן שָׁם:

זונהגו ליקח נכרי לשמור הנרות שלא יבא ח"ו לידי דליקה ומכח זה נהגו ההמון לומר לו לכבות ולהדליק ואין לזה היתר כלל ויש למחות בידם ובפרט ביום הדין:

זוְנָהֲגוּ לִקַּח נָכְרִי לִשְׁמֹר הַנֵּרוֹת שֶׁלֹּא יָבוֹא חַס וְשָׁלוֹם לִידֵי דְּלֵקָה, וּמִכֹּחַ זֶה נָהֲגוּ הֶהָמוֹן לוֹמַר לוֹ לְכַבּוֹת וּלְהַדְלִיק, וְאֵין לָזֶה הֶתֵּר כְּלָל, וְיֵשׁ לִמְחוֹת בְּיָדָם, וּבִפְרָט בְּיוֹם הַדִּין:

חמי שכבה נרו ביום הכיפורים סימן רע לו ותקנתו שיחזור וידלקנו במוצאי יום הכיפורים ולא יכבנו עוד אלא יניחנו לדלוק עד גמירא וגם יקבל עליו שכל ימיו לא יכבה נרו במוצאי יום הכיפורים לא הוא ולא אחר אלא יניחנו לדלוק עד גמירא. (לקדוש ה' מכובד זה יום הכיפורים שאין בו אכילה ושתיה אמרה תורה כבדוהו בכסות נקיה ובנרות לפיכך נוהגין להציע בגדים נאים בבית הכנסת):

חמִי שֶׁכָּבָה נֵרוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים — סִימָן רַע לוֹ. וְתַקָּנָתוֹ, שֶׁיַּחֲזֹר וְיַדְלִיקֶנּוּ בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, וְלֹא יְכַבֶּנּוּ עוֹד אֶלָּא יַנִּיחֶנּוּ לִדְלֹק עַד גְּמִירָא, וְגַם יְקַבֵּל עָלָיו שֶׁכָּל יָמָיו לֹא יְכַבֶּה נֵרוֹ בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים לֹא הוּא וְלֹא אַחֵר אֶלָּא יַנִּיחֶנּוּ לִדְלֹק עַד גְּמִירָא.
("לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד" — זֶה יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁאֵין בּוֹ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, אָמְרָה תּוֹרָה כַּבְּדוּהוּ בִּכְסוּת נְקִיָּה וּבְנֵרוֹת, לְפִיכָךְ נוֹהֲגִין לְהַצִּיעַ בְּגָדִים נָאִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת):

טיש נוהגין ללבוש בגדים לבנים נקיים ביום הכיפורים כדי להיות דוגמת מלאכי השרת וכן נוהגין במדינות אלו ללבוש הקיטל שהוא בגד לבן ונקי ויש עוד טעם בלבישת הקיטל מפני שהוא בגד מתים ועל ידי זה נכנע לב אדם לעשות תשובה שלימה ולפיכך גם מי שהוא אבל מותר ללבוש הקיטל. וכן הנשים יכולות ללבוש הקיטל כדי להכניע לבן אבל שאר בגדים לבנים אין להן ללבוש כדי להיות דוגמת מלאכי השרת שאין יכולות להיות כמלאכים שנאמר עיר גבורים עלה חכם וגו' גברים כתיב:

טיֵשׁ נוֹהֲגִין לִלְבֹּשׁ בְּגָדִים לְבָנִים נְקִיִּים בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, כְּדֵי לִהְיוֹת דֻּגְמַת מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. וְכֵן נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ לִלְבֹּשׁ הַקִּיטְל, שֶׁהוּא בֶּגֶד לָבָן וְנָקִי. וְיֵשׁ עוֹד טַעַם בִּלְבִישַׁת הַקִּיטְל, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בֶּגֶד מֵתִים וְעַל יְדֵי זֶה נִכְנָע לֵב אָדָם לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה, וּלְפִיכָךְ גַּם מִי שֶׁהוּא אָבֵל מֻתָּר לִלְבֹּשׁ הַקִּיטְל.
וְכֵן הַנָּשִׁים יְכוֹלוֹת לִלְבֹּשׁ הַקִּיטְל כְּדֵי לְהַכְנִיעַ לִבָּן, אֲבָל שְׁאָר בְּגָדִים לְבָנִים אֵין לָהֶן לִלְבֹּשׁ כְּדֵי לִהְיוֹת דֻּגְמַת מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁאֵין יְכוֹלוֹת לִהְיוֹת כְּמַלְאָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר "עִיר גִּבֹּרִים עָלָה חָכָם וְגוֹ'", "גְּבָרִים" כְּתִיב:

יהלובש שק מחמת תשובה צריך לפשטו ביום הכיפורים מפני שהוא יו"ט וצריך לכבדו בכסות נקיה כמו שנתבאר:

יהַלּוֹבֵשׁ שַׂק מֵחֲמַת תְּשׁוּבָה — צָרִיךְ לְפָשְׁטוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם טוֹב וְצָרִיךְ לְכַבְּדוֹ בִּכְסוּת נְקִיָּה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר:

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org