Orach Chayim, Siman 403

אדין בקעה שהקיפוה נכרים ובו סעיף אחד:
שבת בבקעה והקיפוה נכרים בשבת מחיצות לדירה אע"פ שהיא רשות היחיד גמורה לענין טלטול שכל מחיצה הנעשית בשבת בשוגג שמה מחיצה וכל שכן כשנעשית ע"י נכרים אעפ"כ אם היא יתירה מאלפים אינו יכול להלך בה אלא עד אלפים ממקום ששבת בו שאין מחיצות אלו מועילות לעשות כל ההיקף שבתוכן כד' אמות הואיל ולא שבת באויר מחיצות אלו ולא קנה בהן שביתה שכשקדש עליו היום לא היה כאן מחיצות ולא קנה אז שביתה אלא עד אלפים. ואינו דומה למי שהוציאוהו נכרים חוץ לתחום שאין לו אלא ד' אמות. ומותר לטלטל בכולה ע"י זריקה שיכול לזרוק אפילו לחוץ לאלפים. ובתוך אלפים דעת ר"י בתוספות שם שאין לטלטל אלא בד' אמות דלענין טלטול כי אורחיה חשבינן כנפרצה למקום האסור לה ודעת הט"ז שאין זה דומה לנפרצה למקום האסור כיון שאין איסור בטלטול חוץ לאלפים אלא מחמת שאינו יכול לילך לשם ולטלטל אבל הטלטול בעצמו אין בו איסור שהרי רשות היחיד גמורה היא ולכן אינו אוסר את מקום הפרוץ לו שיכול לילך בו ולכן מותר גם לטלטל כיון שאם היה יכול לילך חוץ לאלפים היה ג"כ מותר לטלטל משם ויש לסמוך על דבריהם להקל בדברי סופרים:

אדִּין בִּקְעָה שֶׁהִקִּיפוּהָ נָכְרִים וּבוֹ סְעִיף אֶחָד:
שָׁבַת בְּבִקְעָה וְהִקִּיפוּהָ נָכְרִים בְּשַׁבָּת מְחִצּוֹת לְדִירָה, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא רְשׁוּת הַיָּחִיד גְּמוּרָה לְעִנְיַן טִלְטוּל, שֶׁכָּל מְחִצָּה הַנַּעֲשֵׂית בְּשַׁבָּת בְּשׁוֹגֵג שְׁמָהּ מְחִצָּה, וְכָל שֶׁכֵּן כְּשֶׁנַּעֲשֵׂית עַל יְדֵי נָכְרִים — אַף עַל פִּי כֵן אִם הִיא יְתֵרָה מֵאַלְפַּיִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַלֵּךְ בָּהּ אֶלָּא עַד אַלְפַּיִם מִמָּקוֹם שֶׁשָּׁבַת בּוֹ, שֶׁאֵין מְחִצּוֹת אֵלּוּ מוֹעִילוֹת לַעֲשׂוֹת כָּל הַהֶקֵּף שֶׁבְּתוֹכָן כְּד' אַמּוֹת, הוֹאִיל וְלֹא שָׁבַת בַּאֲוִיר מְחִצּוֹת אֵלּוּ וְלֹא קָנָה בָּהֶן שְׁבִיתָה, שֶׁכְּשֶׁקִּדֵּשׁ עָלָיו הַיּוֹם לֹא הָיָה כַּאן מְחִצּוֹת, וְלֹא קָנָה אָז שְׁבִיתָה אֶלָּא עַד אַלְפַּיִם.
וְאֵינוֹ דוֹמֶה לְמִי שֶׁהוֹצִיאוּהוּ נָכְרִים חוּץ לַתְּחוּם, שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא ד' אַמּוֹת.
וּמֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלָּהּ עַל יְדֵי זְרִיקָה, שֶׁיָּכוֹל לִזְרוֹק אֲפִלּוּ לְחוּץ לְאַלְפַּיִם.
וּבְתוֹךְ אַלְפַּיִם — דַּעַת רִ"י בְּתוֹסְפוֹת שָׁם שֶׁאֵין לְטַלְטֵל אֶלָּא בְּד' אַמּוֹת, דִּלְעִנְיַן טִלְטוּל כִּי אוֹרְחֵיהּ חָשְׁבִינָן כְּנִפְרְצָה לְמָקוֹם הָאָסוּר לָהּ. וְדַעַת הַטּוּרֵי זָהָב שֶׁאֵין זֶה דוֹמֶה לְנִפְרְצָה לְמָקוֹם הָאָסוּר, כֵּיוָן שֶׁאֵין אִסּוּר בְּטִלְטוּל חוּץ לְאַלְפַּיִם אֶלָּא מֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֵילֵךְ לְשָׁם וּלְטַלְטֵל, אֲבָל הַטִּלְטוּל בְּעַצְמוֹ אֵין בּוֹ אִסּוּר, שֶׁהֲרֵי רְשׁוּת הַיָּחִיד גְּמוּרָה הִיא, וְלָכֵן אֵינוֹ אוֹסֵר אֶת מָקוֹם הַפָּרוּץ לוֹ, שֶׁיָּכוֹל לֵילֵךְ בּוֹ. וְלָכֵן מֻתָּר גַּם לְטַלְטֵל, כֵּיוָן שֶׁאִם הָיָה יָכוֹל לֵילֵךְ חוּץ לְאַלְפַּיִם — הָיָה גַם כֵּן מֻתָּר לְטַלְטֵל מִשָּׁם. וְיֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶם לְהָקֵל בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים:

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org