Orach Chayim, Siman 260

אדיני הכנסת שבת ובו ה' סעיפים:
מצוה לרחוץ כל גופו לכתחלה בערב שבת בחמין מפני כבוד השבת ואם אי אפשר לו ירחץ פניו ידיו ורגליו בחמין ומכל מקום אין רחיצה זו חובה גמורה אלא המקיימה מקבל עליה שכר ושאינו מקיימה אינו נענש עליה ומצוה לחוף הראש ולגלח הצפרנים בכל ערב שבת.
ואם היו שערות ראשו גדולות מצוה לגלחן שלא יכנס לשבת כשהוא מנוול ומצוה מן המובחר לגלח בערב שבת ממש ולא קודם לכן כדי שיהא ניכר שעושה לכבוד השבת ואם אין לו פנאי בערב שבת מחמת טורח צרכי שבת יגלח ביום ה' שכל מה שאפשר לקרב הגילוח ליום השבת יש לו לקרב כדי שיהא ניכר שעושה בשביל כבודו.
ונוהגין בקצת מקומות שלא להסתפר בראש חודש אפילו חל בערב שבת מפני חשש סכנה כי כן הזהיר רבינו יהודה החסיד:

אכַּמָּה דִינֵי הַכְנָסַת שַׁבָּת וּבוֹ ה' סְעִיפִים:
מִצְוָה לִרְחוֹץ כָּל גּוּפוֹ לְכַתְּחִלָּה בְּעֶרֶב שַׁבָּת בְּחַמִּין, מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת. וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ — יִרְחַץ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו בְּחַמִּין. וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין רְחִיצָה זוֹ חוֹבָה גְמוּרָה, אֶלָּא הַמְקַיְּמָהּ — מְקַבֵּל עָלֶיהָ שָׂכָר, וְשֶׁאֵינוֹ מְקַיְּמָהּ — אֵינוֹ נֶעֱנָשׁ עָלֶיהָ.
וּמִצְוָה לָחֹף הָרֹאשׁ וּלְגַלֵּחַ הַצִּפָּרְנַיִם בְּכָל עֶרֶב שַׁבָּת.
וְאִם הָיוּ שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ גְּדוֹלוֹת — מִצְוָה לְגַלְּחָן, שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לְשַׁבָּת כְּשֶׁהוּא מְנֻוָּל.
וּמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לְגַלֵּחַ בְּעֶרֶב שַׁבָּת מַמָּשׁ וְלֹא קֹדֶם לָכֵן, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִכָּר שֶׁעוֹשֶׂה לִכְבוֹד הַשַּׁבָּת.
וְאִם אֵין לוֹ פְּנַאי בְּעֶרֶב שַׁבָּת מֵחֲמַת טֹרַח צָרְכֵי שַׁבָּת — יְגַלַּח בְּיוֹם ה', שֶׁכָּל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לְקָרֵב הַגִּלּוּחַ לְיוֹם הַשַּׁבָּת — יֵשׁ לוֹ לְקָרֵב, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִכָּר שֶׁעוֹשֶׂה בִּשְׁבִיל כְּבוֹדוֹ.
וְנוֹהֲגִין בִּקְצָת מְקוֹמוֹת שֶׁלֹּא לְהִסְתַּפֵּר בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲפִלּוּ חָל בְּעֶרֶב שַׁבָּת, מִפְּנֵי חֲשַׁשׁ סַכָּנָה, כִּי כֵן הִזְהִיר רַבֵּנוּ יְהוּדָה הֶחָסִיד:

ביש נזהרין שלא לקצוץ צפרני הידים והרגלים ביום אחד מפני חשש סכנה ויש נזהרין שלא לקוץ אלא בערב שבת או בערב יו"ט וקוצצין מן הרגלים ביום ה' ומן הידים בערב שבת אבל בשאר הימים אין קוצצין כלל מטעם הידוע להם ויש מקפידים שלא ליטול צפרנים ביום ה' מפני שהצפרנים מתחילין לחזור ולצמוח ביום ג' לגילוחן ואינם רוצים שיהיה זה בשבת:

ביֵשׁ נִזְהָרִין שֶׁלֹּא לִקְצוֹץ צִפָּרְנֵי הַיָּדַיִם וְהָרַגְלַיִם בְּיוֹם אֶחָד, מִפְּנֵי חֲשַׁשׁ סַכָּנָה.
וְיֵשׁ נִזְהָרִין שֶׁלֹּא לָקֹץ אֶלָּא בְּעֶרֶב שַׁבָּת אוֹ בְּעֶרֶב יוֹם טוֹב, וְקוֹצְצִין מִן הָרַגְלַיִם בְּיוֹם ה' וּמִן הַיָּדַיִם בְּעֶרֶב שַׁבָּת, אֲבָל בִּשְׁאָר הַיָּמִים אֵין קוֹצְצִין כְּלָל, מִטַּעַם הַיָּדוּעַ לָהֶם.
וְיֵשׁ מַקְפִּידִים שֶׁלֹּא לִטּוֹל צִפָּרְנַיִם בְּיוֹם ה', מִפְּנֵי שֶׁהַצִּפָּרְנַיִם מַתְחִילִין לַחֲזוֹר וְלִצְמוֹחַ בְּיוֹם ג' לְגִלּוּחָן, וְאֵינָם רוֹצִים שֶׁיִּהְיֶה זֶה בְּשַׁבָּת:

גיש מקפידים שלא ליטול הצפרנים כסדרן אצבע אחר אצבע הסמוכה לה מפני שקשה לשכחה ולקבור בנים ולעניות אלא מפסיקים בין אצבע לאצבע באצבע אחרת שאינה סמוכה לה ומתחילין ליטול בשמאל בקמיצה דהיינו באצבע רביעית הסמוכה לזרת ובימין באצבע דהיינו אצבע שנייה הסמוכה לגודל ונמצא הסימן לסדרן בדאג"ה בימין ובשמאל דבהג"א ויש מלעיגים על זה ומכל מקום טוב ליזהר לכתחלה:

גיֵשׁ מַקְפִּידִים שֶׁלֹּא לִטּוֹל הַצִּפָּרְנַיִם כְּסִדְרָן אֶצְבַּע אַחַר אֶצְבַּע הַסְּמוּכָה לָהּ, מִפְּנֵי שֶׁקָּשֶׁה לְשִׁכְחָה וְלִקְבּוֹר בָּנִים וְלַעֲנִיּוּת, אֶלָּא מַפְסִיקִים בֵּין אֶצְבַּע לְאֶצְבַּע בְּאֶצְבַּע אַחֶרֶת שֶׁאֵינָהּ סְמוּכָה לָהּ.
וּמַתְחִילִין לִטּוֹל בִּשְׂמֹאל בִּקְמִיצָה, דְּהַיְנוּ בְּאֶצְבַּע רְבִיעִית הַסְּמוּכָה לַזֶּרֶת, וּבְיָמִין בְּאֶצְבַּע, דְּהַיְנוּ אֶצְבַּע שְׁנִיָּה הַסְּמוּכָה לַגּוּדָל. וְנִמְצָא הַסִּמָּן לְסִדְרָן, בדאג"ה בְּיָמִין, וּבִשְׂמֹאל דבהג"א.
וְיֵשׁ מַלְעִיגִים עַל זֶה. וּמִכָּל מָקוֹם, טוֹב לִזָּהֵר לְכַתְחִלָּה:

דהשורף צפרנים חסיד, קוברן צדיק, זורקן רשע שמא תעבור עליהן אשה עוברה ותפיל ולדה אבל מותר לזורקן בבית המדרש וכיוצא בו מקום שאין נשים מצויות לעבור שם ואין לחוש שמא יכבדו אותו מקום וישליכו הצפרנים החוצה ותעבור אשה עוברה עליהן לפי שאף אם תעבור עליהן לא יזיקו לה כלום שאינן מזיקות אלא כשהן באותו מקום שזרקן שם כשנטלו מהאצבעות אבל לא כשפינן משם למקום אחר:

דהַשּׂוֹרֵף צִפָּרְנַיִם — חָסִיד, קוֹבְרָן — צַדִּיק, זוֹרְקָן — רָשָׁע, שֶׁמָּא תַּעֲבוֹר עֲלֵיהֶן אִשָּׁה עֻבָּרָה וְתַפִּיל וְלָדָהּ.
אֲבָל מֻתָּר לְזָרְקָן בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וְכַיּוֹצֵא בוֹ מָקוֹם שֶׁאֵין נָשִׁים מְצוּיוֹת לַעֲבוֹר שָׁם. וְאֵין לָחוּשׁ שֶׁמָּא יְכַבְּדוּ אוֹתוֹ מָקוֹם וְיַשְׁלִיכוּ הַצִּפָּרְנַיִם הַחוּצָה וְתַעֲבוֹר אִשָּׁה עֻבָּרָה עֲלֵיהֶן, לְפִי שֶׁאַף אִם תַּעֲבוֹר עֲלֵיהֶן — לֹא יַזִּיקוּ לָהּ כְּלוּם, שֶׁאֵינָן מַזִּיקוֹת אֶלָּא כְּשֶׁהֵן בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁזְּרָקָן שָׁם כְּשֶׁנִּטְּלוּ מֵהָאֶצְבָּעוֹת, אֲבָל לֹא כְּשֶׁפִּנָּן מִשָּׁם לְמָקוֹם אַחֵר:

הסמוך לחשכה קודם בין השמשות צריך אדם לשאול לאנשי ביתו אם עשרו הפירות הצריכים לשבת שאין מעשרים בשבת ואף במדינות אלו שאין המעשרות נוהגים טוב שישאל אם הפרישו חלה שאין מפרישין חלה בשבת (ואף שחלת חוץ לארץ אוכל והולך ומשייר מעט ואח"כ מפרישה מעיקר הדין מכל מקום לכתחלה נוהגים להפרישה קודם אכילה שמא ישכח אח"כ ונמצא שאכל טבל למפרע) וצריך לשאלם ג"כ אם ערבו עירובי חצירות ועכשיו שנוהגים לערב בערב פסח לכל השנה אין צריך לזה וצריך להזהירם קודם בין השמשות שידליקו את הנר ויפסקו מלעשות מלאכה וכשהוא שואלם ומזהירם על דברים אלו צריך שיאמר בלשון רכה כדי שיקבלו ממנו ולא ימהר להזכירם בעוד היום גדול שלא יפשעו ויאמרו עדיין יש שהות ואם אינו בביתו כשמגיע סמוך לחשכה אלא בבית הכנסת או במקום אחר צריך לשלוח שליח לביתו להזכירם על דברים אלו:

הסָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה קֹדֶם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת — צָרִיךְ אָדָם לִשְׁאוֹל לְאַנְשֵׁי בֵיתוֹ אִם עִשְּׂרוּ הַפֵּרוֹת הַצְּרִיכִים לְשַׁבָּת, שֶׁאֵין מְעַשְּׂרִים בְּשַׁבָּת.
וְאַף בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ שֶׁאֵין הַמַּעַשְׂרוֹת נוֹהֲגִים — טוֹב שֶׁיִּשְׁאַל אִם הִפְרִישׁוּ חַלָּה, שֶׁאֵין מַפְרִישִׁין חַלָּה בְּשַׁבָּת.
(וְאַף שֶׁחַלַּת חוּץ לָאָרֶץ אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ וּמְשַׁיֵר מְעַט וְאַחַר כָּךְ מַפְרִישָׁהּ מֵעִקַּר הַדִּין, מִכָּל מָקוֹם לְכַתְּחִלָּה נוֹהֲגִים לְהַפְרִישָׁהּ קֹדֶם אֲכִילָה, שֶׁמָּא יִשְׁכַּח אַחַר כָּךְ וְנִמְצָא שֶׁאָכַל טֶבֶל לְמַפְרֵעַ).
וְצָרִיךְ לְשָׁאֳלָם גַּם כֵּן אִם עֵרְבוּ עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת. וְעַכְשָׁו שֶׁנּוֹהֲגִים לְעָרֵב בְּעֶרֶב פֶּסַח לְכָל הַשָּׁנָה — אֵין צָרִיךְ לְזֶה.
וְצָרִיךְ לְהַזְהִירָם קֹדֶם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁיַּדְלִיקוּ אֶת הַנֵּר, וְיִפְסְקוּ מִלַּעֲשׂוֹת מְלָאכָה.
וּכְשֶׁהוּא שׁוֹאֲלָם וּמַזְהִירָם עַל דְּבָרִים אֵלּוּ — צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר בְּלָשׁוֹן רַכָּה, כְּדֵי שֶׁיְּקַבְּלוּ מִמֶּנּוּ.
וְלֹא יְמַהֵר לְהַזְכִּירָם בְּעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, שֶׁלֹּא יִפְשְׁעוּ וְיֹאמְרוּ עֲדַיִן יֵשׁ שָׁהוּת.
וְאִם אֵינוֹ בְּבֵיתוֹ כְּשֶׁמַּגִּיעַ סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה אֶלָּא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר — צָרִיךְ לִשְׁלוֹחַ שָׁלִיחַ לְבֵיתוֹ לְהַזְכִּירָם עַל דְּבָרִים אֵלּוּ:

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org