Orach Chayim, Siman 645

אדיני לולב ובו כ"א סעיפים:
ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל וגו' ודרשו חכמים פרי עץ שהעץ כפריו בטעם שוה ואיזה זה אתרוג שטעם עצו ופריו שוה:

אדִּינֵי לוּלָב וּבוֹ כ"א סְעִיפִים:
"וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וְגוֹ'", וְדָרְשׁוּ חֲכָמִים "פְּרִי עֵץ" — שֶׁהָעֵץ כְּפִרְיוֹ בְּטַעַם שָׁוֶה, וְאֵיזֶה? זֶה אֶתְרוֹג שֶׁטַּעַם עֵצוֹ וּפִרְיוֹ שָׁוֶה:

בהדר שיהיה נאה והדר בתארו ובגידולו ועל דרך שיתבאר בסי' תרמ"ח. ולפי שכל ארבעה מינים אלו כתובים בפסוק אחד הרי הוקשו זה לזה ולמדין זה מזה לפיכך כל ד' מינים אלו צריכים להיות נאים ומהודרים בתוארם ובגידולם ועל דרך שיתבאר:

ב"הָדָר" — שֶׁיִּהְיֶה נָאֶה, וְ"הָדָר" בְּתָאֳרוֹ וּבְגִדּוּלוֹ, וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תרמ"ח.
וּלְפִי שֶׁכָּל אַרְבָּעָה מִינִים אֵלּוּ כְּתוּבִים בְּפָסוּק אֶחָד — הֲרֵי הֻקְּשׁוּ זֶה לָזֶה וּלְמֵדִין זֶה מִזֶּה, לְפִיכָךְ כָּל ד' מִינִים אֵלּוּ צְרִיכִים לִהְיוֹת נָאִים וּמְהֻדָּרִים בְּתָאֳרָם וּבְגִדּוּלָם, וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר:

גכפות תמרים זה לולב שהוא גדל על אילן של תמרים ומתוך שכתבה התורה לשון כפות ולא כתבה עלי תמרים מכאן אתה למד שצריך שיהיה אותן עלים הראויין לאגדן ולכפותן עם השדרה מחמת שהן עדיין רכים שהרי לא נכתבו נקודות בתורה ופירושו הוא כפות אבל אם שהה הלולב על הדקל עד שנתקשו עליו כעץ ונתרחקו ונתפרדו מהשדרה שכן הוא דרכן שכל מה שהן מוסיפים להתקשות הן מתרחקים מהשדרה ואם נתקשו כל כך עד שאי אפשר לכפותן ולאגדן עם השדרה הרי זה פסול:

ג"כַּפֹּת תְּמָרִים" — זֶה לוּלָב שֶׁהוּא גָּדֵל עַל אִילָן שֶׁל תְּמָרִים, וּמִתּוֹךְ שֶׁכָּתְבָה הַתּוֹרָה לְשׁוֹן "כַּפֹּת" וְלֹא כָּתְבָה "עֲלֵי תְּמָרִים", מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה אוֹתָן עָלִים הָרְאוּיִין לְאָגְדָן וְלִכְפּוֹתָן עִם הַשִּׁדְרָה מֵחֲמַת שֶׁהֵן עֲדַיִן רַכִּים, שֶׁהֲרֵי לֹא נִכְתְּבוּ נְקֻדּוֹת בַּתּוֹרָה, וּפֵרוּשׁוֹ הוּא "כָּפוּת". אֲבָל אִם שָׁהָה הַלּוּלָב עַל הַדֶּקֶל עַד שֶׁנִּתְקַשּׁוּ עָלָיו כְּעֵץ וְנִתְרַחֲקוּ וְנִתְפָּרְדוּ מֵהַשִּׁדְרָה, שֶׁכֵּן הוּא דַּרְכָּן, שֶׁכָּל מַה שֶּׁהֵן מוֹסִיפִים לְהִתְקַשּׁוֹת הֵן מִתְרַחֲקִים מֵהַשִּׁדְרָה, וְאִם נִתְקַשּׁוּ כָּל כָּךְ עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִכְפּוֹתָן וּלְאָגְדָן עִם הַשִּׁדְרָה — הֲרֵי זֶה פָּסוּל:

דאבל אם לא נתקשו כל כך אף על פי שכל זמן שאינן כפותין הן עומדין מפורדין ומרוחקין זה מזה אף על פי כן הוא כשר אפילו אם לא כפתו כלל שלא הקפידה תורה אלא שיהא ראוי לכפותה אבל לא שיהא כפות ממש שהרי אין אנו קורין כפות אלא כפות:

דאֲבָל אִם לֹא נִתְקַשּׁוּ כָּל כָּךְ, אַף עַל פִּי שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאֵינָן כְּפוּתִין הֵן עוֹמְדִין מְפֹרָדִין וּמְרֻחָקִין זֶה מִזֶּה — אַף עַל פִּי כֵן הוּא כָּשֵׁר אֲפִלּוּ אִם לֹא כָּפְתוּ כְּלָל, שֶׁלֹּא הִקְפִּידָה תּוֹרָה אֶלָּא שֶׁיְּהֵא רָאוּי לִכְפּוֹתָהּ אֲבָל לֹא שֶׁיְּהֵא כָּפוּת מַמָּשׁ, שֶׁהֲרֵי אֵין אָנוּ קוֹרִין "כָּפוּת" אֶלָּא "כַּפּוֹת":

הומכל מקום מצוה מן המובחר שלא ליטול לולב שעליו פרודות זה מזה אפילו אם לא נתקשו כלל אלא שמחמת שנעקרו מעט במקום חיבורם בשדרה נתפרדו זה מזה מעט אע"פ שאין תלוין למטה כלל אלא הן עולין למעלה עם השדרה:

הוּמִכָּל מָקוֹם, מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר שֶׁלֹּא לִטֹּל לוּלָב שֶׁעָלָיו פְּרוּדוֹת זֶה מִזֶּה אֲפִלּוּ אִם לֹא נִתְקַשּׁוּ כְּלָל, אֶלָּא שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁנֶּעֶקְרוּ מְעַט בִּמְקוֹם חִבּוּרָם בַּשִּׁדְרָה נִתְפָּרְדוּ זֶה מִזֶּה מְעַט, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין תְּלוּיִין לְמַטָּה כְּלָל אֶלָּא הֵן עוֹלִין לְמַעְלָה עִם הַשִּׁדְרָה:

ואבל אם הן תלוין ואינן עולין עם השדרה אלא א"כ אוגדין אותן עמו הרי לולב זה פסול מן התורה אפילו אם לא נעקרו העלים לגמרי מהשדרה אלא הן מחוברים עמו מעט ואפילו אגד אותן עם השדרה אין זה הדור:

ואֲבָל אִם הֵן תְּלוּיִין וְאֵינָן עוֹלִין עִם הַשִּׁדְרָה אֶלָּא אִם כֵּן אוֹגְדִין אוֹתָן עִמּוֹ — הֲרֵי לוּלָב זֶה פָּסוּל מִן הַתּוֹרָה, אֲפִלּוּ אִם לֹא נֶעֶקְרוּ הֶעָלִים לְגַמְרֵי מֵהַשִּׁדְרָה אֶלָּא הֵן מְחֻבָּרִים עִמּוֹ מְעַט, וַאֲפִלּוּ אָגַד אוֹתָן עִם הַשִּׁדְרָה — אֵין זֶה הִדּוּר:

זפסולים הללו שבעלין שביארנו אינן פוסלין אלא א"כ הן רוב העלין של הלולב אבל אם מיעוט העלין נעשו כך ורוב העלין נשארו מחוברין בשדרה ומכסין את רוב השדרה ועל דרך שיתבאר הרי זה כשר לפי שהכל הולך אחר הרוב:

זפְּסוּלִים הַלָּלוּ שֶׁבֶּעָלִין שֶׁבֵּאַרְנוּ — אֵינָן פּוֹסְלִין אֶלָּא אִם כֵּן הֵן רֹב הֶעָלִין שֶׁל הַלּוּלָב, אֲבָל אִם מִעוּט הֶעָלִין נַעֲשׂוּ כָּךְ וְרֹב הֶעָלִין נִשְׁאֲרוּ מְחֻבָּרִין בַּשִּׁדְרָה וּמְכַסִּין אֶת רֹב הַשִּׁדְרָה וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר — הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר, לְפִי שֶׁהַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הָרֹב:

חאם השדרה עצמה נשברה באמצעיתה ולא נשברה לגמרי לשני חלקים אלא נתקפלה לשנים שחלק העליון תלוי למטה כשר ומכל מקום צריך לאגדו שם במקום הקפל שלא יהיה ראשו תלוי למטה:

חאִם הַשִּׁדְרָה עַצְמָהּ נִשְׁבְּרָה בְּאֶמְצָעִיתָהּ, וְלֹא נִשְׁבְּרָה לְגַמְרֵי לִשְׁנֵי חֲלָקִים אֶלָּא נִתְקַפְּלָה לִשְׁנַיִם שֶׁחֵלֶק הָעֶלְיוֹן תָּלוּי לְמַטָּה — כָּשֵׁר, וּמִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ לְאָגְדוֹ שָׁם בִּמְקוֹם הַקֵּפֶל שֶׁלֹּא יִהְיֶה רֹאשׁוֹ תָּלוּי לְמַטָּה:

טדרך בריית העלין של לולב כך היא כשהן גדילים גדילים שנים שנים זה לעומת זה משני צידי השדרה וכל עלה ועלה כפול לשנים והוא דבוק מגבו ופתוח מלפניו ואם נחלקו רוב העלין של הלולב לשנים ברוב ארכן דהיינו שרוב עלי הלולב נסדקו מגבן במקום הקפל בענין שכל עלה מהן נחלק ברוב ארכו לשנים הרי לולב זה פסול לפי שאינו מהודר וכן אם מתחלת ברייתו לא היו רוב עליו כפולים לשנים ברוב ארכן הרי זה פסול:

טדֶּרֶךְ בְּרִיַּת הֶעָלִין שֶׁל לוּלָב כָּךְ הִיא, כְּשֶׁהֵן גְּדֵלִים — גְּדֵלִים שְׁנַיִם שְׁנַיִם, זֶה לְעֻמַּת זֶה מִשְּׁנֵי צִדֵּי הַשִּׁדְרָה, וְכָל עָלֶה וְעָלֶה כָּפוּל לִשְׁנַיִם, וְהוּא דָּבוּק מִגַּבּוֹ וּפָתוּחַ מִלְּפָנָיו, וְאִם נֶחְלְקוּ רֹב הֶעָלִין שֶׁל הַלּוּלָב לִשְׁנַיִם בְּרֹב אָרְכָּן, דְּהַיְנוּ שֶׁרֹב עֲלֵי הַלּוּלָב נִסְדְּקוּ מִגַּבָּן בִּמְקוֹם הַקֵּפֶל, בְּעִנְיָן שֶׁכָּל עָלֶה מֵהֶן נֶחְלַק בְּרֹב אָרְכּוֹ לִשְׁנַיִם — הֲרֵי לוּלָב זֶה פָּסוּל, לְפִי שֶׁאֵינוֹ מְהֻדָּר. וְכֵן אִם מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ לֹא הָיוּ רֹב עָלָיו כְּפוּלִים לִשְׁנַיִם בְּרֹב אָרְכָּן — הֲרֵי זֶה פָּסוּל:

יוכל זה בשאר עלי הלולב חוץ מעלה העליון האמצעי אבל עלה העליון האמצעי שהוא גבוה מכל העלין והוא נקרא ראש הלולב ודרך עלה זה להיות כפול כשאר עלי הלולב ואם לא היה כפול מתחלת ברייתו הרי זה פסול אפילו אם כל העלין חוץ מזה הן כפולין וכן אם היה כפול מתחילת ברייתו ואחר כך נחלק לשנים בכל ארכו דהיינו מראשו עד מקום שעלין יוצאין משם (שממקום זה ולמטה אינו נקרא עלה האמצעי אלא גוף השדרה) פסול. ופסולים אלו שבעלה העליון אינו משום הידור הלולב אלא משום שנאמר ולקחתם ודרשו חכמים לקיחה תמה ושלימה וזה העלה שהוא עיקר הלולב שהאדם רואה אותו בתחלת השקפתו ודרכו להיות כפול בכל הלולבין ואם הוא חלוק לשנים הרי ניכר ונראה שאינו תם ושלם במקום הסדק:

יוְכָל זֶה בִּשְׁאָר עֲלֵי הַלּוּלָב חוּץ מֵעָלֶה הָעֶלְיוֹן הָאֶמְצָעִי, אֲבָל עָלֶה הָעֶלְיוֹן הָאֶמְצָעִי שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ מִכָּל הֶעָלִין, וְהוּא נִקְרָא רֹאשׁ הַלּוּלָב, וְדֶרֶךְ עָלֶה זֶה לִהְיוֹת כָּפוּל כִּשְׁאָר עֲלֵי הַלּוּלָב, וְאִם לֹא הָיָה כָּפוּל מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ — הֲרֵי זֶה פָּסוּל, אֲפִלּוּ אִם כָּל הֶעָלִין חוּץ מִזֶּה הֵן כְּפוּלִין. וְכֵן אִם הָיָה כָּפוּל מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ וְאַחַר כָּךְ נֶחְלַק לִשְׁנַיִם בְּכָל אָרְכּוֹ, דְּהַיְנוּ מֵרֹאשׁוֹ עַד מָקוֹם שֶׁעָלִין יוֹצְאִין מִשָּׁם (שֶׁמִּמָּקוֹם זֶה וּלְמַטָּה אֵינוֹ נִקְרָא עָלֶה הָאֶמְצָעִי אֶלָּא גּוּף הַשִּׁדְרָה) — פָּסוּל.
וּפְסוּלִים אֵלּוּ שֶׁבֶּעָלֶה הָעֶלְיוֹן אֵינוֹ מִשּׁוּם הִדּוּר הַלּוּלָב, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר "וּלְקַחְתֶּם", וְדָרְשׁוּ חֲכָמִים לְקִיחָה תַּמָּה וּשְׁלֵמָה, וְזֶה הֶעָלֶה שֶׁהוּא עִקַּר הַלּוּלָב שֶׁהָאָדָם רוֹאֶה אוֹתוֹ בִּתְחִלַּת הַשְׁקָפָתוֹ, וְדַרְכּוֹ לִהְיוֹת כָּפוּל בְּכָל הַלּוּלָבִין, וְאִם הוּא חָלוּק לִשְׁנַיִם — הֲרֵי נִכָּר וְנִרְאֶה שֶׁאֵינוֹ תָּם וְשָׁלֵם בִּמְקוֹם הַסֶּדֶק:

יאבמה דברים אמורים בנחלק בכל ארכו אבל אם לא נחלק אלא מקצתו כשר. וכל זה בדיעבד או שאין לו לולב אחר אינו צריך לברך על לולב של חבירו ביום א' של סוכות אבל לכתחלה מצוה מן המובחר לחזר אחר לולב שלא נחלק עלה העליון שלו כלל אלא הוא כפול מראשו עד מקום שעלין יוצאין משם לפי שיש פוסלין אפילו אם לא נחלק אלא מקצת עלה זה העליון ואע"פ שאין הלכה כדבריהם מכל מקום טוב לחוש לדבריהם אם אפשר:

יאבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּנֶחְלַק בְּכָל אָרְכּוֹ, אֲבָל אִם לֹא נֶחְלַק אֶלָּא מִקְצָתוֹ — כָּשֵׁר.
וְכָל זֶה בְּדִיעֲבַד, אוֹ שֶׁאֵין לוֹ לוּלָב אַחֵר — אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל לוּלָב שֶׁל חֲבֵרוֹ בְּיוֹם א' שֶׁל סֻכּוֹת, אֲבָל לְכַתְּחִלָּה מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לְחַזֵּר אַחַר לוּלָב שֶׁלֹּא נֶחְלַק עָלֶה הָעֶלְיוֹן שֶׁלּוֹ כְּלָל אֶלָּא הוּא כָּפוּל מֵרֹאשׁוֹ עַד מָקוֹם שֶׁעָלִין יוֹצְאִין מִשָּׁם, לְפִי שֶׁיֵּשׁ פּוֹסְלִין אֲפִלּוּ אִם לֹא נֶחְלַק אֶלָּא מִקְצָת עָלֶה זֶה הָעֶלְיוֹן, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הֲלָכָה כְּדִבְרֵיהֶם, מִכָּל מָקוֹם טוֹב לָחֹשׁ לְדִבְרֵיהֶם אִם אֶפְשָׁר:

יבואם נסדקה השדרה תחת עלה זה העליון דהיינו ממקום שעליה יוצאים ולמטה אם נתרחקו שני צידי הסדק זה מזה עד שיראו כשנים פסול לפי שחסרונו נראה וניכר שאינו תם ושלם:

יבוְאִם נִסְדְּקָה הַשִּׁדְרָה תַּחַת עָלֶה זֶה הָעֶלְיוֹן, דְּהַיְנוּ מִמָּקוֹם שֶׁעָלֶיהָ יוֹצְאִים וּלְמַטָּה, אִם נִתְרַחֲקוּ שְׁנֵי צִדֵּי הַסֶּדֶק זֶה מִזֶּה עַד שֶׁיֵּרָאוּ כִּשְׁנַיִם — פָּסוּל, לְפִי שֶׁחֶסְרוֹנוֹ נִרְאֶה וְנִכָּר שֶׁאֵינוֹ תָּם וְשָׁלֵם:

יגדרך גידול הלולב כך הוא לאחר שיוצא עלה אחד מהשדרה מיד כשיעור שתי אצבעות עולה עוד אחד וכן הרבה זה על גבי זה עד שמתכסה כולו בעלין מצד אחד וכן מצד השני ואם מצד אחד הוא מכוסה כולו בעלין וצד השני הוא ערום בלא עלין פסול לפי שאינו מהודר:

יגדֶּרֶךְ גִּדּוּל הַלּוּלָב כָּךְ הוּא: לְאַחַר שֶׁיּוֹצֵא עָלֶה אֶחָד מֵהַשִּׁדְרָה, מִיָּד כְּשִׁעוּר שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת עוֹלֶה עוֹד אֶחָד, וְכֵן הַרְבֵּה זֶה עַל גַּבֵּי זֶה עַד שֶׁמִּתְכַּסֶּה כֻּלּוֹ בְּעָלִין מִצַּד אֶחָד, וְכֵן מִצַּד הַשֵּׁנִי, וְאִם מִצַּד אֶחָד הוּא מְכֻסֶּה כֻּלּוֹ בְּעָלִין וְצַד הַשֵּׁנִי הוּא עָרֹם בְּלֹא עָלִין — פָּסוּל, לְפִי שֶׁאֵינוֹ מְהֻדָּר:

ידוכן אם אין לו עלין הרבה זה על גבי זה אלא מכל צד יוצא עלה אחד למטה סמוך לעיקרו ועולה עד ראשו פסול שגם זה אינו הדור:

ידוְכֵן אִם אֵין לוֹ עָלִין הַרְבֵּה זֶה עַל גַּבֵּי זֶה, אֶלָּא מִכָּל צַד יוֹצֵא עָלֶה אֶחָד לְמַטָּה סָמוּךְ לְעִקָּרוֹ וְעוֹלֶה עַד רֹאשׁוֹ — פָּסוּל, שֶׁגַּם זֶה אֵינוֹ הִדּוּר:

טווכן אם היו לו הרבה עלין ולא היו מונחין זה על גבי זה אלא זה תחת זה דהיינו שהן מרוחקין זה למעלה מזה הרבה בענין שאין העליון מונח כלל על גבי התחתון שלמטה ממנו אם ראש עלה זה מגיע לעיקר עלה זה שלמעלה ממנו עד שנמצא כל השדרה של לולב מכוסה בעלין כשר אבל אם אין ראשו של זה מגיע לעיקרו של זה פסול שאין זה הדור:

טווְכֵן אִם הָיוּ לוֹ הַרְבֵּה עָלִין וְלֹא הָיוּ מֻנָּחִין זֶה עַל גַּבֵּי זֶה אֶלָּא זֶה תַּחַת זֶה, דְּהַיְנוּ שֶׁהֵן מְרֻחָקִין זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה הַרְבֵּה בְּעִנְיָן שֶׁאֵין הָעֶלְיוֹן מֻנָּח כְּלָל עַל גַּבֵּי הַתַּחְתּוֹן שֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנּוּ, אִם רֹאשׁ עָלֶה זֶה מַגִּיעַ לְעִקַּר עָלֶה זֶה שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ עַד שֶׁנִּמְצָא כָּל הַשִּׁדְרָה שֶׁל לוּלָב מְכֻסָּה בְּעָלִין — כָּשֵׁר, אֲבָל אִם אֵין רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה מַגִּיעַ לְעִקָּרוֹ שֶׁל זֶה — פָּסוּל, שֶׁאֵין זֶה הִדּוּר:

טזלולב שיבשה רוב שדרתו או שיבשו רוב עליו פסול שאין זה נקרא הדור. וכמה שיעור יבישות הפוסל יש אומרים משנפרך בצפורן כשממשמשין בו ויש אומרים משכלה כל מראה ירקות שבו והלבינו פניו הרי הוא נקרא יבש אע"פ שאינו נפרך בציפורן לפי שזהו סימן שכלה הלחלוחית שבו והלכה כסברא האחרונה ומכל מקום בשעת הדחק כגון במדינות אלו שאין לולבין מצויין יש לסמוך על סברא הראשונה (אם אי אפשר למצוא לולב אחר עיין בית יוסף סי' תרמ"ט):

טזלוּלָב שֶׁיָּבְשָׁה רֹב שִׁדְרָתוֹ אוֹ שֶׁיָּבְשׁוּ רֹב עָלָיו — פָּסוּל, שֶׁאֵין זֶה נִקְרָא הִדּוּר.
וְכַמָּה שִׁעוּר יְבֵשׁוּת הַפּוֹסֵל? יֵשׁ אוֹמְרִים מִשֶּׁנִּפְרָךְ בַּצִּפֹּרֶן כְּשֶׁמְּמַשְׁמְשִׁין בּוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים מִשֶּׁיִּכְלֶה כָּל מַרְאֵה יַרְקוּת שֶׁבּוֹ וְהִלְבִּינוּ פָּנָיו — הֲרֵי הוּא נִקְרָא יָבֵשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נִפְרָךְ בַּצִּפֹּרֶן, לְפִי שֶׁזֶּהוּ סִימָן שֶׁכָּלָה הַלַּחְלוּחִית שֶׁבּוֹ. וַהֲלָכָה כַּסְּבָרָא הָאַחֲרוֹנָה. וּמִכָּל מָקוֹם, בִּשְׁעַת הַדְּחָק כְּגוֹן בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ שֶׁאֵין לוּלָבִין מְצוּיִין — יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה (אִם אִי אֶפְשָׁר לִמְצֹא לוּלָב אַחֵר, עַיֵּן בֵּית יוֹסֵף סִימָן תרמ"ט):

יזנקטם ראשו פסול לפי שאין זה הדור ואיזהו ראשו זה עלה העליון האמצעי שהוא גבוה מכל העלין ואם עלה זה נקטם בראשו אפילו כל שהוא פסול ויש אומרים שאינו פסול אלא אם כן נקטם רוב ארכו של עלה זה העליון ויש להחמיר כסברא הראשונה ומכל מקום בשעת הדחק שאי אפשר למצוא לולב אחר יש לסמוך על סברא האחרונה ומותר לברך על לולב שנקטם מיעוט של עלה העליון אבל אם נקטם רובו אין לברך עליו אפילו בשעת הדחק אלא א"כ במקום שנוהגים לברך על כל הפסולין גמורים בשעת הדחק וכמו שיתבאר בסי' תרמ"ט ע"ש:

יזנִקְטַם רֹאשׁוֹ — פָּסוּל, לְפִי שֶׁאֵין זֶה הִדּוּר. וְאֵיזֶהוּ רֹאשׁוֹ? זֶה עָלֶה הָעֶלְיוֹן הָאֶמְצָעִי שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ מִכָּל הֶעָלִין, וְאִם עָלֶה זֶה נִקְטַם בְּרֹאשׁוֹ אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא — פָּסוּל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ פָּסוּל אֶלָּא אִם כֵּן נִקְטַם רֹב אָרְכּוֹ שֶׁל עָלֶה זֶה הָעֶלְיוֹן. וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וּמִכָּל מָקוֹם, בִּשְׁעַת הַדְּחָק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִמְצֹא לוּלָב אַחֵר — יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל סְבָרָא הָאַחֲרוֹנָה. וּמֻתָּר לְבָרֵךְ עַל לוּלָב שֶׁנִּקְטַם מִעוּט שֶׁל עָלֶה הָעֶלְיוֹן, אֲבָל אִם נִקְטַם רֻבּוֹ — אֵין לְבָרֵךְ עָלָיו אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַדְּחָק, אֶלָּא אִם כֵּן בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִים לְבָרֵךְ עַל כָּל הַפְּסוּלִין גְּמוּרִים בִּשְׁעַת הַדְּחָק, וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תרמ"ט, עַיֵּן שָׁם:

יחאם יש לו כמין קוצים יוצאים משדרתו וכן אם נצמת ונכווץ וכן אם נעקם לפניו דהיינו הצד שכנגד השדרה נעקם ונכפף עד שנעשית שדרתו כגב בעל חטוטרות פסול שאין זה הדור וכן אם נעקם לאחד מצדדיו פסול:

יחאִם יֵשׁ לוֹ כְּמִין קוֹצִים יוֹצְאִים מִשִּׁדְרָתוֹ, וְכֵן אִם נִצְמַת וּנִכְוַץ, וְכֵן אִם נֶעֱקַם לְפָנָיו, דְּהַיְנוּ הַצַּד שֶׁכְּנֶגֶד הַשִּׁדְרָה נֶעֱקַם וְנִכְפַּף עַד שֶׁנַּעֲשֵׂית שִׁדְרָתוֹ כְּגַב בַּעַל חֲטוֹטָרוֹת — פָּסוּל, שֶׁאֵין זֶה הִדּוּר. וְכֵן אִם נֶעֱקַם לְאֶחָד מִצְּדָדָיו — פָּסוּל:

יטאבל אם נעקם לאחוריו דהיינו ששדרתו נעקמה ונכפפה באמצעיתה לצד פניו כשר שזהו דרך ברייתו והדרו. במה דברים אמורים כשנעקמה ונכפפה באמצעיתה אבל אם נכפפה בראשו כאגמון שראשו כפוף ושחוח למטה בין שנכפפה לצד פניו בין שנכפפה לצד אחוריו פסול שאין זה הידור:

יטאֲבָל אִם נֶעֱקַם לַאֲחוֹרָיו, דְּהַיְנוּ שֶׁשִּׁדְרָתוֹ נֶעֶקְמָה וְנִכְפְּפָה בְּאֶמְצָעִיתָהּ לְצַד פָּנָיו — כָּשֵׁר, שֶׁזֶּהוּ דֶּרֶךְ בְּרִיָּתוֹ וַהֲדָרוֹ.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁנֶּעֶקְמָה וְנִכְפְּפָה בְּאֶמְצָעִיתָהּ, אֲבָל אִם נִכְפְּפָה בְּרֹאשׁוֹ כְּאַגְמוֹן שֶׁרֹאשׁוֹ כָּפוּף וְשָׁחוּחַ לְמַטָּה, בֵּין שֶׁנִּכְפְּפָה לְצַד פָּנָיו בֵּין שֶׁנִּכְפְּפָה לְצַד אֲחוֹרָיו — פָּסוּל, שֶׁאֵין זֶה הִדּוּר:

כוכל זה כשהשדרה בעצמה היא כפופה אבל אם העלין בלבד הן כפופים אפילו נכפף גם העלה העליון האמצעי הרי זה כשר לפי שכן דרך הרבה לולבין שעליהן הן כפופים ויש פוסלין אם רוב עלי הלולב הן כפופין בראשיהן אפילו כל שהוא ויש להחמיר כדבריהם אבל אם הוא שעת הדחק שאי אפשר למצוא לולב אחר יש לסמוך על סברא הראשונה ומותר לברך על לולב זה אפילו אם כל עליו הן כפופין וכן מיום שני של חג ואילך שאין חיוב נטילת לולב בהן מדברי תורה אלא מדברי סופרים יש להקל כסברא הראשונה אם אי אפשר לו למצוא בקל לולב אחר. עיין סי' תרמ"ו:

כוְכָל זֶה כְּשֶׁהַשִּׁדְרָה בְּעַצְמָהּ הִיא כְּפוּפָה, אֲבָל אִם הֶעָלִין בִּלְבַד הֵן כְּפוּפִים, אֲפִלּוּ נִכְפַּף גַּם הֶעָלֶה הָעֶלְיוֹן הָאֶמְצָעִי — הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר, לְפִי שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַרְבֵּה לוּלָבִין שֶׁעֲלֵיהֶן הֵן כְּפוּפִים. וְיֵשׁ פּוֹסְלִין אִם רֹב עֲלֵי הַלּוּלָב הֵן כְּפוּפִין בְּרָאשֵׁיהֶן אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא. וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר כְּדִבְרֵיהֶם. אֲבָל אִם הוּא שְׁעַת הַדְּחָק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִמְצֹא לוּלָב אַחֵר — יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, וּמֻתָּר לְבָרֵךְ עַל לוּלָב זֶה אֲפִלּוּ אִם כָּל עָלָיו הֵן כְּפוּפִין. וְכֵן מִיּוֹם שֵׁנִי שֶׁל חַג וָאֵילָךְ שֶׁאֵין חִיּוּב נְטִילַת לוּלָב בָּהֶן מִדִּבְרֵי תּוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים — יֵשׁ לְהָקֵל כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה אִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִמְצֹא בְּקַל לוּלָב אַחֵר. עַיֵּן סִימָן תרמ"ו:

כאוכל זה כשלא נכפפו אלא ראשי העלין ונשאר הגוף גדול מהעלין בלי כפיפה אבל אם גוף העלין נכפפו הרבה מאד לאמצען ונראה כמו שנכפף העלה לשנים פסול שאין זה הדור כלל:

כאוְכָל זֶה כְּשֶׁלֹּא נִכְפְּפוּ אֶלָּא רָאשֵׁי הֶעָלִין וְנִשְׁאַר הַגּוּף גָּדוֹל מֵהֶעָלִין בְּלִי כְּפִיפָה, אֲבָל אִם גּוּף הֶעָלִין נִכְפְּפוּ הַרְבֵּה מְאֹד לְאֶמְצָעָן וְנִרְאֶה כְּמוֹ שֶׁנִּכְפַּף הֶעָלֶה לִשְׁנַיִם — פָּסוּל, שֶׁאֵין זֶה הִדּוּר כְּלָל:

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org