Orach Chayim, Siman 469

אשלא ליחד בשר לפסח ובו ה' סעיפים:
אסור לאדם שיאמר (על בהמתו) בשר זה לפסח הוא ואין צריך לומר שלא יאמר כן על גדי וטלה מפני מראית העין שהשומע סבור שהוא מקדיש אותם לפסח ואחר כך כשיאכלם יהא נראה כאוכל קדשים בחוץ אלא אפילו על שום מין בהמה חיה ועוף בין חיים בין שחוטים לא יאמר בשר זה לפסח אלא יאמר בשר זה ליום טוב שאם יאמר לפסח יהא השומע סבור שמקדיש הבשר לדמי פסח דהיינו שימכור הבשר ויקח פסח בדמיו ואחר כך כשיאכל הוא עצמו את הבשר יהא נראה כמועל בקדשים. וכן לא יאמר אדם לשלוחו הילך מעות הללו וקח לי בהם בשר לפסח אלא יאמר קח לי בשר ליום טוב:

אשֶׁלֹּא לְיַחֵד בָּשָׂר לְפֶסַח וּבוֹ ה' סְעִיפִים:
אָסוּר לָאָדָם שֶׁיֹּאמַר (עַל בְּהֶמְתּוֹ): "בָּשָׂר זֶה לְפֶסַח הוּא", וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁלֹּא יֹאמַר כֵּן עַל גְּדִי וְטָלֶה, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן, שֶׁהַשּׁוֹמֵעַ סָבוּר שֶׁהוּא מַקְדִּישׁ אוֹתָם לְפֶסַח, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁיֹּאכְלֵם יְהֵא נִרְאֶה כְּאוֹכֵל קָדָשִׁים בַּחוּץ. אֶלָּא אֲפִלּוּ עַל שׁוּם מִין בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, בֵּין חַיִּים בֵּין שְׁחוּטִים — לֹא יֹאמַר: "בָּשָׂר זֶה לְפֶסַח", אֶלָּא יֹאמַר: "בָּשָׂר זֶה לְיוֹם טוֹב", שֶׁאִם יֹאמַר: "לְפֶסַח", יְהֵא הַשּׁוֹמֵעַ סָבוּר שֶׁמַּקְדִּישׁ הַבָּשָׂר לִדְמֵי פֶּסַח, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּמְכֹּר הַבָּשָׂר וְיִקַּח פֶּסַח בְּדָמָיו, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁיֹּאכַל הוּא עַצְמוֹ אֶת הַבָּשָׂר — יְהֵא נִרְאֶה כְּמוֹעֵל בְּקָדָשִׁים.
וְכֵן לֹא יֹאמַר אָדָם לִשְׁלוּחוֹ: "הֵילָךְ מָעוֹת הַלָּלוּ וְקַח לִי בָּהֶם בָּשָׂר לְפֶסַח", אֶלָּא יֹאמַר: "קַח לִי בָּשָׂר לְיוֹם טוֹב":

באבל על דגים ועל כל שאר דברים שאינן מין בשר כלל מותר לומר זה יהא לפסח שבודאי לא יהא נדמה להשומע שהוא מקדיש דבר זה לדמי פסח כיון שדבר זה אין לו שייכות כלל עם פסח שהרי אינן מין בשר כלל. ויש מחמירין שלא לומר על שום דבר זה לפסח חוץ מן החטים וכיוצא בהם מדברים הצריכים שימור מחימוץ שהשומע שהוא אומר חטים אלו לפסח יהא סבור שאומר חטים אלו אצניעם ואשמרם מחימוץ לצורך הפסח וטוב לחוש לדבריהם לכתחלה. אבל בדיעבד אפילו אם אמר על גדי וטלה חיים בשר זה לפסח מותרים באכילה אפילו אמר כן בערב פסח אחר חצות דמשום מראית העין אין לאסור בדיעבד. (ויש מחמירין בגדי וטלה לאוסרם באכילה לעולם בין בפסח בין קודם הפסח או אחריו אפילו אמר כן על בשר גדי וטלה שחוששים לפי שהשומע שהוא אומר בשר זה לפסח הוא סבור שכבר הקדישו מחיים לשם פסח ויהא נראה כאוכל קדשים בחוץ אבל מותרים בהנאה דמשום מראית העין בלבד אין אוסרין בהנאה כמו שנתבאר ביורה דעה סי' ה' וטוב לחוש לדבריהם אם אין שם הפסד מרובה ולא שעת הדחק וכל זה כשהגדי וטלה הן שלו או שיש לו שותפות בהן אבל אם אין לו חלק בהן אין להחמיר כלל שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו):

באֲבָל עַל דָּגִים וְעַל כָּל שְׁאָר דְּבָרִים שֶׁאֵינָן מִין בָּשָׂר כְּלָל — מֻתָּר לוֹמַר: "זֶה יְהֵא לְפֶסַח", שֶׁבְּוַדַּאי לֹא יְהֵא נִדְמֶה לְהַשּׁוֹמֵעַ שֶׁהוּא מַקְדִּישׁ דָּבָר זֶה לִדְמֵי פֶּסַח, כֵּיוָן שֶׁדָּבָר זֶה אֵין לוֹ שַׁיָּכוּת כְּלָל עִם פֶּסַח, שֶׁהֲרֵי אֵינָן מִין בָּשָׂר כְּלָל.
וְיֵשׁ מַחֲמִירִין שֶׁלֹּא לוֹמַר עַל שׁוּם דָּבָר: "זֶה לְפֶסַח", חוּץ מִן הַחִטִּים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם מִדְּבָרִים הַצְּרִיכִים שִׁמּוּר מֵחִמּוּץ, שֶׁהַשּׁוֹמֵעַ שֶׁהוּא אוֹמֵר: "חִטִּים אֵלּוּ לְפֶסַח", יְהֵא סָבוּר שֶׁאוֹמֵר: חִטִּים אֵלּוּ אַצְנִיעֵם וְאֶשְׁמְרֵם מֵחִמּוּץ לְצֹרֶךְ הַפֶּסַח. וְטוֹב לָחֹשׁ לְדִבְרֵיהֶם לְכַתְּחִלָּה.
אֲבָל בְּדִיעֲבַד, אֲפִלּוּ אִם אָמַר עַל גְּדִי וְטָלֶה חַיִּים: "בָּשָׂר זֶה לְפֶסַח" — מֻתָּרִים בַּאֲכִילָה, אֲפִלּוּ אָמַר כֵּן בְּעֶרֶב פֶּסַח אַחַר חֲצוֹת, דְּמִשּׁוּם מַרְאִית הָעַיִן אֵין לֶאֱסֹר בְּדִיעֲבַד.
(וְיֵשׁ מַחֲמִירִין בִּגְדִי וְטָלֶה לְאָסְרָם בַּאֲכִילָה לְעוֹלָם, בֵּין בְּפֶסַח בֵּין קֹדֶם הַפֶּסַח אוֹ אַחֲרָיו, אֲפִלּוּ אָמַר כֵּן עַל בְּשַׂר גְּדִי וְטָלֶה, שֶׁחוֹשְׁשִׁים לְפִי שֶׁהַשּׁוֹמֵעַ שֶׁהוּא אוֹמֵר בָּשָׂר זֶה לְפֶסַח הוּא סָבוּר שֶׁכְּבָר הִקְדִּישׁוֹ מֵחַיִּים לְשֵׁם פֶּסַח, וִיהֵא נִרְאֶה כְּאוֹכֵל קָדָשִׁים בַּחוּץ. אֲבָל מֻתָּרִים בַּהֲנָאָה, דְּמִשּׁוּם מַרְאִית הָעַיִן בִּלְבַד אֵין אוֹסְרִין בַּהֲנָאָה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן ה'. וְטוֹב לָחֹשׁ לְדִבְרֵיהֶם אִם אֵין שָׁם הֶפְסֵד מְרֻבֶּה וְלֹא שְׁעַת הַדְּחָק. וְכָל זֶה כְּשֶׁהַגְּדִי וְטָלֶה הֵן שֶׁלּוֹ, אוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֻׁתָּפוּת בָּהֶן, אֲבָל אִם אֵין לוֹ חֵלֶק בָּהֶן — אֵין לְהַחֲמִיר כְּלָל, שֶׁאֵין אָדָם אוֹסֵר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ):

גלא אסרו אלא לומר בשר זה לפסח אבל לומר בשר זה על פסח כמו שהוא המנהג לומר כן בלשון אשכנז מותר אפילו על גדי וטלה חיים שאין כאן חשש מראית העין שאם היה מקדיש אותם לפסח היה לו לומר בשר זה לפסח:

גלֹא אָסְרוּ אֶלָּא לוֹמַר: "בָּשָׂר זֶה לְפֶסַח", אֲבָל לוֹמַר: "בָּשָׂר זֶה עַל פֶּסַח", כְּמוֹ שֶׁהוּא הַמִּנְהָג לוֹמַר כֵּן בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז — מֻתָּר אֲפִלּוּ עַל גְּדִי וְטָלֶה חַיִּים, שֶׁאֵין כָּאן חֲשַׁשׁ מַרְאִית הָעַיִן, שֶׁאִם הָיָה מַקְדִּישׁ אוֹתָם לְפֶסַח — הָיָה לוֹ לוֹמַר: "בָּשָׂר זֶה לְפֶסַח":

דאסור לעשות גדי או טלה מקולס דהיינו לצלותו (בערב פסח אחר חצות או בליל פסח) כשהוא שלם (ראשו על כרעיו ועל קרבו) כעין צליית הפסח ואפילו בדיעבד אסור לאכלו בליל פסח אף על פי שלא פירש בשר זה לפסח (ואפילו צלאו כמה ימים קודם הפסח) כמו שיתבאר בסי' תע"ו עיין שם כל פרטי דין זה:

דאָסוּר לַעֲשׂוֹת גְּדִי אוֹ טָלֶה מְקֻלָּס, דְּהַיְנוּ לִצְלוֹתוֹ (בְּעֶרֶב פֶּסַח אַחַר חֲצוֹת אוֹ בְּלֵיל פֶּסַח) כְּשֶׁהוּא שָׁלֵם (רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ) כְּעֵין צְלִיַּת הַפֶּסַח. וַאֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד אָסוּר לְאָכְלוֹ בְּלֵיל פֶּסַח, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵּרַשׁ: "בָּשָׂר זֶה לְפֶסַח" (וַאֲפִלּוּ צְלָאוֹ כַּמָּה יָמִים קֹדֶם הַפֶּסַח), כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תע"ו, עַיֵּן שָׁם כָּל פְּרָטֵי דִּין זֶה:

הלא יאמר אדם כמה טורח פסח זה כי רשע מה הוא אומר מה העבודה הזאת לכם מה טורח זה לכם ועכשיו אין העולם נזהרין בזה ויש שלומד עליהם זכות שאינו נקרא רשע אלא כשאומר מה טורח זה על טורח הקרבת הפסח שהיא מצוה מן התורה ונראה מדבריו שמצות התורה הן עליו לטורח מה שאין כן בזמן הזה כשאומר על גודל הזהירות וחומרות יתירות כמה טורח אין איסור בדבר:

הלֹא יֹאמַר אָדָם: "כַּמָּה טֹרַח פֶּסַח זֶה", כִּי "רָשָׁע מַה הוּא אוֹמֵר? מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם" — מַה טֹּרַח זֶה לָכֶם.
וְעַכְשָׁו אֵין הָעוֹלָם נִזְהָרִין בָּזֶה, וְיֵשׁ שֶׁלּוֹמֵד עֲלֵיהֶם זְכוּת, שֶׁאֵינוֹ נִקְרָא רָשָׁע אֶלָּא כְּשֶׁאוֹמֵר: "מַה טֹּרַח זֶה" עַל טֹרַח הַקְרָבַת הַפֶּסַח, שֶׁהִיא מִצְוָה מִן הַתּוֹרָה, וְנִרְאֶה מִדְּבָרָיו שֶׁמִּצְוֹת הַתּוֹרָה הֵן עָלָיו לְטֹרַח, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּזְמַן הַזֶּה כְּשֶׁאוֹמֵר עַל גֹּדֶל הַזְּהִירוּת וְחֻמְרוֹת יְתֵרוֹת: "כַּמָּה טֹרַח" — אֵין אִסּוּר בַּדָּבָר:

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org