Orach Chayim, Siman 337

אדין כבוד הבית ודבר שאינו מתכוין ובו ה' סעיפים:
כל דבר שאינו מתכוין מותר אפילו אפשר בלעדיו כגון מטה כסא וספסל בין גדולים בין קטנים מותר לגררן על גבי קרקע ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ ואף אם נעשה חריץ מאליו אין בכך כלום כי דבר שאינו מתכוין הוא ואע"פ שהקטנים אפשר לו ליטלן בידיו ואין צריך לגררן לא הצריכו לכך וכן בכל דבר שאינו מתכוין. אבל הגדולים מאד אסור לגרור שבודאי עושין חריץ ופסיק רישיה ולא ימות הוא ואע"פ שחופר כלאחר יד הוא ואינו חייב אלא כשחופר במרא וכיוצא בו מהכלים שדרך לחפור בהם וגם מקלקל הוא קרקעית הבית וגם מלאכה שאינה צריכה לגופה היא אף על פי כן אסור מדברי סופרים ואפילו בקרקע המרוצף בשיש וכיוצא בו שאי אפשר לעשות בו חריץ אסור לגרור גזירה משום שאינו מרוצף:

אדִּין כִּבּוּד הַבַּיִת וְדָבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן וּבוֹ ה' סְעִיפִים:
כָּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן מֻתָּר אֲפִלּוּ אֶפְשָׁר בִּלְעָדָיו, כְּגוֹן מִטָּה כִּסֵּא וְסַפְסָל, בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים — מֻתָּר לְגָרְרָן עַל גַּבֵּי קַרְקַע, וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת חָרִיץ. וְאַף אִם נַעֲשָׂה חָרִיץ מֵאֵלָיו — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, כִּי דָבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן הוּא. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַקְּטַנִּים אֶפְשָׁר לוֹ לִטְּלָן בְּיָדָיו וְאֵין צָרִיךְ לְגָרְרָן — לֹא הִצְרִיכוּ לְכָךְ. וְכֵן בְּכָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן.
אֲבָל הַגְּדוֹלִים מְאֹד אָסוּר לִגְרוֹר, שֶׁבְּוַדַּאי עוֹשִׂין חָרִיץ, וּ"פְסִיק רֵישֵׁהּ וְלֹא יָמוּת הוּא", וְאַף עַל פִּי שֶׁחוֹפֵר כִּלְאַחַר יָד הוּא, וְאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא כְּשֶׁחוֹפֵר בְּמָרָא וְכַיּוֹצֵא בוֹ מֵהַכֵּלִים שֶׁדֶּרֶךְ לַחְפּוֹר בָּהֶם, וְגַם מְקַלְקֵל הוּא קַרְקָעִית הַבַּיִת, וְגַם מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ הִיא — אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.
וַאֲפִלּוּ בְּקַרְקַע הַמְרֻצָּף בְּשַׁיִשׁ וְכַיּוֹצֵא בוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת בּוֹ חָרִיץ — אָסוּר לִגְרוֹר, גְּזֵרָה מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ מְרֻצָּף:

במותר לרבץ הבית כיון שאינו מתכוין להשוות הגומות אלא שלא יעלה האבק ולאו פסיק רישיה הוא. אבל אסור לכבד הבית דפסיק רישיה הוא ואם הוא קרקע מרוצף באבנים וכל שכן בקרשים שאין לחוש בו להשוואת גומות מותר לכבדו (ולא גזרו בו משום שאינו מרוצף לפי שהכיבוד הוא דבר שיש בו צורך היום) ואפילו יש בו עפרורית וקליפי אגוזים וכיוצא בהם מהדברים האסורים בטלטול מותר לכבדם מפני שהם לו כגרף של רעי שהתירו לו להוציאו לאשפה מפני כבודו ויש מתירין אפילו בשאינו מרוצף דלאו פסיק רישיה הוא שישוה גומות. ויש מחמירין אפילו במרוצף גזרה משום שאינו מרוצף וכן נוהגין במדינות אלו ואין לשנות אבל נוהגים להקל לכבד ע"י בגד או מטלית או כנף אווז הקלים ואינן משוין גומות וע"י נכרי מותר בכל ענין שכל פסיק רישיה מותר ע"י נכרי כמ"ש בסי' רנ"ג:

במֻתָּר לְרַבֵּץ הַבַּיִת, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְהַשְׁווֹת הַגּוּמוֹת אֶלָּא שֶׁלֹּא יַעֲלֶה הָאָבָק, וְלָאו "פְּסִיק רֵישֵׁהּ" הוּא.
אֲבָל אָסוּר לְכַבֵּד הַבַּיִת, דִּ"פְסִיק רֵישֵׁהּ" הוּא. וְאִם הוּא קַרְקַע מְרֻצָּף בַּאֲבָנִים, וְכָל שֶׁכֵּן בִּקְרָשִׁים, שֶׁאֵין לָחוּשׁ בּוֹ לְהַשְׁוָאַת גּוּמוֹת — מֻתָּר לְכַבְּדוֹ (וְלֹא גָזְרוּ בּוֹ מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ מְרֻצָּף, לְפִי שֶׁהַכִּבּוּד הוּא דָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צֹרֶךְ הַיּוֹם).
וַאֲפִלּוּ יֵשׁ בּוֹ עַפְרוּרִית וּקְלִפֵּי אֱגוֹזִים וְכַיּוֹצֵא בָהֶם מֵהַדְּבָרִים הָאֲסוּרִים בְּטִלְטוּל — מֻתָּר לְכַבְּדָם, מִפְּנֵי שֶׁהֵם לוֹ כִּגְרָף שֶׁל רְעִי, שֶׁהִתְּירוּ לוֹ לְהוֹצִיאוֹ לָאַשְׁפָּה מִפְּנֵי כְבוֹדוֹ.
וְיֵשׁ מַתִּירִין אֲפִלּוּ בְּשֶׁאֵינוֹ מְרֻצָּף, דְּלָאו "פְּסִיק רֵישֵׁהּ" הוּא שֶׁיַּשְׁוֶה גוּמוֹת.
וְיֵשׁ מַחְמִירִין אֲפִלּוּ בִּמְרֻצָּף, גְּזֵרָה מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ מְרֻצָּף. וְכֵן נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ, וְאֵין לְשַׁנּוֹת.
אֲבָל נוֹהֲגִים לְהָקֵל לְכַבֵּד עַל יְדֵי בֶּגֶד אוֹ מַטְלִית אוֹ כְּנַף אַוָּז הַקַּלִּים וְאֵינָן מַשְׁוִין גּוּמוֹת.
וְעַל יְדֵי נָכְרִי — מֻתָּר בְּכָל עִנְיָן, שֶׁכָּל "פְּסִיק רֵישֵׁהּ" מֻתָּר עַל יְדֵי נָכְרִי, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רנ"ג:

גאסור לכבד הבגדים במכבדות העשויים מקסמים שלא ישברו קסמיהם בפסיק רישיה והרי זה סותר כלי ואף שמקלקל פטור מכל מקום אסור מדברי סופרים עיין סי' שי"ד (וכן מכבדות העשויין מענפי אילן אסור לכבד בהם מטעם זה אפילו בקרקע המרוצף לדברי המתירין ולא התירו המתירין אלא במכבדות של תמרה שאינה נשברת):

גאָסוּר לְכַבֵּד הַבְּגָדִים בְּמַכְבֵּדוֹת הָעֲשׂוּיִים מִקֵּסָמִים, שֶׁלֹּא יִשָּׁבְרוּ קִסְמֵיהֶם בִּ"פְסִיק רֵישֵׁהּ", וַהֲרֵי זֶה סוֹתֵר כְּלִי. וְאַף שֶׁמְּקַלְקֵל פָּטוּר, מִכָּל מָקוֹם אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, עַיֵּן סִמָּן שי"ד.
(וְכֵן מַכְבֵּדוֹת הָעֲשׂוּיִין מֵעַנְפֵי אִילָן — אָסוּר לְכַבֵּד בָּהֶם מִטַּעַם זֶה, אֲפִלּוּ בְּקַרְקַע הַמְרֻצָּף לְדִבְרֵי הַמַּתִּירִין. וְלֹא הִתִּירוּ הַמַּתִּירִין אֶלָּא בְּמַכְבֵּדוֹת שֶׁל תְּמָרָה, שֶׁאֵינָהּ נִשְׁבֶּרֶת):

דאין סכין את הקרקע ואין מדיחים אותו ואין נופחים הקרקע שמא יבא להשוות גומות ואפילו במרוצף אסור אף לדברי המתירין בכיבוד לפי שדברים אלו אין בהם צורך כל כך כמו בכיבוד לפיכך לא רצו לחלק בהם בין מרוצף לשאינו מרוצף ואסור הכל:

דאֵין סָכִין אֶת הַקַּרְקַע, וְאֵין מְדִיחִים אוֹתוֹ, וְאֵין נוֹפְחִים הַקַּרְקַע, שֶׁמָּא יָבֹא לְהַשְׁווֹת גּוּמוֹת. וַאֲפִלּוּ בִּמְרֻצָּף אָסוּר אַף לְדִבְרֵי הַמַּתִּירִין בְּכִבּוּד, לְפִי שֶׁדְּבָרִים אֵלּוּ אֵין בָּהֶם צֹרֶךְ כָּל כָּךְ כְּמוֹ בְּכִבּוּד, לְפִיכָךְ לֹא רָצוּ לְחַלֵּק בָּהֶם בֵּין מְרֻצָּף לְשֶׁאֵינוֹ מְרֻצָּף, וְאָסוּר הַכֹּל:

האסור לצדד חבית מלאה על הארץ שכיון שהיא כבידה יבא להשוות גומות ודאי בצדדיה ופסיק רישיה הוא וכן לא יכריע חבית וישפוך ממנה אלא מגביהה מן הארץ ושופך שאם לא כן יחפיר מן הארץ בודאי ואף שמקלקל הוא וגם מלאכה שאינה צריכה לגופה היא וגם חופר כלאחר יד הוא אף על פי כן אסור מדברי סופרים:

האָסוּר לְצַדֵּד חָבִית מְלֵאָה עַל הָאָרֶץ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהִיא כְּבֵדָה — יָבֹא לְהַשְׁווֹת גּוּמוֹת וַדַּאי בִּצְדָדֶיהָ, וּ"פְסִיק רֵישֵׁהּ" הוּא. וְכֵן לֹא יַכְרִיעַ חָבִית וְיִשְׁפּוֹךְ מִמֶּנָּה, אֶלָּא מַגְבִּיהָהּ מִן הָאָרֶץ, וְשׁוֹפֵךְ, שֶׁאִם לֹא כֵן — יַחְפִּיר מִן הָאָרֶץ בְּוַדַּאי. וְאַף שֶׁמְּקַלְקֵל הוּא, וְגַם מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ הִיא, וְגַם חוֹפֵר כִּלְאַחַר יָד הוּא — אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים:

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org