Orach Chayim, Siman 522

אקצת דברים האסורים לטלטל ביום טוב ובו ד' סעיפים:
הסומא והזקן אין יוצאים במקל לא לרשות הרבים ולא לכרמלית מפני שהוא דרך חול וזלזול ליו"ט כיון שאפשר לו להלך בלא מקל זה ואינו נוטלו אלא לתקן ולישר פסיעותיו. וכן אין הרועה יוצא בתרמילו לא לרשות הרבים ולא לכרמלית מפני שהוא דרך חול וזלזול ליום טוב:

1קְצָת דְּבָרִים הָאֲסוּרִים לְטַלְטֵל בְּיוֹם טוֹב וּבוֹ ד' סְעִיפִים:
הַסּוּמָא וְהַזָּקֵן אֵין יוֹצְאִים בְּמַקֵּל לֹא לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְלֹא לְכַרְמְלִית, מִפְּנֵי שֶׁהוּא דֶּרֶךְ חֹל וְזִלְזוּל לְיוֹם טוֹב, כֵּיוָן שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְהַלֵּךְ בְּלֹא מַקֵּל זֶה וְאֵינוֹ נוֹטְלוֹ אֶלָּא לְתַקֵּן וּלְיַשֵּׁר פְּסִיעוֹתָיו.
וְכֵן אֵין הָרוֹעֶה יוֹצֵא בְּתַרְמִילוֹ לֹא לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְלֹא לְכַרְמְלִית, מִפְּנֵי שֶׁהוּא דֶּרֶךְ חֹל וְזִלְזוּל לְיוֹם טוֹב.

בהקיטע ומי שנכווצו גידי שוקיו והחולה דינם ביום טוב כמו בשבת כמו שנתבאר בסימן ש"א:

2הַקִּטֵּעַ וּמִי שֶׁנִּכַּוְּצוּ גִּידֵי שׁוֹקָיו וְהַחוֹלֶה — דִּינָם בְּיוֹם טוֹב כְּמוֹ בְּשַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"א.

גמותר להוציא אדם לרשות הרבים אע"פ שהוא יכול לילך בעצמו ואינו נושאו אלא כדי שלא ידחקוהו בני השוק או כדי שלא יטפנו בגדיו או במקום שהוא מבעית לילך בעצמו שלא יפול כיון שיש צורך קצת בהוצאה זו מותר להוציאו ביו"ט כמו שנתבאר בסי' תקי"ח. אבל אסור להוציאו על הכסא דהיינו שהוא יושב בקתדרא ובני אדם טוענין אותה מפני שהוא דרך חול וזלזול ליו"ט ואם הוא אדם שרבים צריכים אליו ביו"ט לשמוע חכמתו או שהוא הולך לפקח על עסקי רבים מותר להוציאו בכסא אפילו על הכתף (פירוש שבני אדם נושאין הכסא על כתפם דרך פרהסיא) ובתוך אפריון:

3מֻתָּר לְהוֹצִיא אָדָם לִרְשׁוּת הָרַבִּים אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יָכוֹל לֵילֵךְ בְּעַצְמוֹ וְאֵינוֹ נוֹשְׂאוֹ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יִדְחָקוּהוּ בְּנֵי הַשּׁוּק, אוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטַּנְּפוּ בְּגָדָיו, אוֹ בְּמָקוֹם שֶׁהוּא מַבְעִית לֵילֵךְ בְּעַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִפּוֹל, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ צֹרֶךְ קְצָת בְּהוֹצָאָה זוֹ — מֻתָּר לְהוֹצִיאוֹ בְּיוֹם טוֹב, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תקי"ח.
אֲבָל אָסוּר לְהוֹצִיאוֹ עַל הַכִּסֵּא, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא יוֹשֵׁב בְּקַתֶּדְרָא וּבְנֵי אָדָם טוֹעֲנִין אוֹתָהּ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא דֶּרֶךְ חֹל וְזִלְזוּל לְיוֹם טוֹב.
וְאִם הוּא אָדָם שֶׁרַבִּים צְרִיכִים אֵלָיו בְּיוֹם טוֹב לִשְׁמוֹעַ חָכְמָתוֹ, אוֹ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לְפַקֵּחַ עַל עִסְקֵי רַבִּים — מֻתָּר לְהוֹצִיאוֹ בַּכִּסֵּא אֲפִלּוּ עַל הַכָּתֵף (פֵּרוּשׁ שֶׁבְּנֵי אָדָם נוֹשְׂאִין הַכִּסֵּא עַל כְּתֵפָם דֶּרֶךְ פַּרְהֶסְיָא) וּבְתוֹךְ אַפִּרְיוֹן.

דאין מנהיגין את הבהמה במקל אפילו בתוך מבוי המעורב אם רבים מצויים שם ואפילו הזמין המקל מערב יו"ט וייחדו לכך שאין כאן איסור לא משום הוצאה ולא משום טלטול עצים (עיין סי' תק"ב) מכל מקום אסור מפני מראית העין שנראה כמוליכה למקום רחוק למוכרה שם שהוא צריך להנהיגה הרבה ולכך הוא מנהיגה במקל:

4אֵין מַנְהִיגִין אֶת הַבְּהֵמָה בְּמַקֵּל אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ מָבוֹי הַמְעֹרָב אִם רַבִּים מְצוּיִים שָׁם, וַאֲפִלּוּ הִזְמִין הַמַּקֵּל מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְיִחֲדוֹ לְכָךְ שֶׁאֵין כַּאן אִסּוּר לֹא מִשּׁוּם הוֹצָאָה וְלֹא מִשּׁוּם טִלְטוּל עֵצִים (עַיֵּן סִמָּן תק"ב), מִכָּל מָקוֹם אָסוּר מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן, שֶׁנִּרְאֶה כְּמוֹלִיכָהּ לְמָקוֹם רָחוֹק לְמָכְרָהּ שָׁם שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהַנְהִיגָהּ הַרְבֵּה, וּלְכָךְ הוּא מַנְהִיגָהּ בְּמַקֵּל.

Vocalized Edition - Kehot Publication Society