Orach Chayim, Siman 65

אהנכנס לבית הכנסת ומצא צבור קוראין קריאת שמע או שהפסיק בשעת הקריאה ובו ג' סעיפים:
קראה סירוגין דהיינו שהתחיל לקרות והפסיק בין בשתיקה בין בדיבור וחזר וגמרה אפילו שהה כדי לגמור את כולה יצא אפילו אם היה ההפסק מחמת אונס וכן במגילה ובתקיעת שופר אבל בתפלה אם שהה כדי לגמור את כולה מראש עד סוף צריך לחזור לראש ויש אומרים שאין חילוק בין קריאת שמע לתפלה ובכל מקום אם שהה מחמת אונס שאף אם היה רוצה שלא לשהות לא היה יכול צריך לחזור לראש אם שהה כדי לגמור את כולה מראש עד סוף ולא ממקום ששוהה ומפסיק בו עד סוף ומשערין לפי הקורא ולא לפי רוב בני אדם ואפילו בברכת קריאת שמע אם שהה באמצע הברכה כדי לגמור את כולה מראשה לסופה צריך לחזור לראש אבל אם הפסיק שלא מחמת אונס שאם היה רוצה היה קורא ושהה ברצונו והפסיק בין בדבור בין בשתיקה אפילו זמן רב א"צ לחזור אלא למקום שפסק וכן יש לנהוג הלכה למעשה כי כן עיקר. ואונס זה יש אומרים אפילו אונס לסטים או אונס אחר כל שלא היה יכול לקרות אפילו אם רצה ויש אומרים שאינו חשוב הפסק מחמת אונס לחזור לראש אלא א"כ לא היה יכול לקרות מחמת שהאיש אינו ראוי כגון שהתחיל לקרות קריאת שמע והתחילו מי רגליו שותתין על ברכיו והוצרך להפסיק עד שיכלו או מחמת שהמקום אינו ראוי לקריאה כגון שקוראה מהלך והגיע למבואות המטונפות והוצרך להפסיק אבל אם האיש או המקום ראויין אלא שאונס אחר מעכבו ומצריכו להפסיק אפילו שהה זמן רב חוזר למקום שפסק. ולענין הלכה יש מי שאומר שבתפלה אפילו באונס אחר חוזר לראש מאחר שיש אומרים שאפילו בלי אונס כלל חוזר לראש אבל בקריאת שמע א"צ לחזור לראש אלא אם כן האיש או המקום אינו ראוי:

אהַנִּכְנָס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּמָצָא צִבּוּר קוֹרְאִין קְרִיאַת שְׁמַע אוֹ שֶׁהִפְסִיק בִּשְׁעַת הַקְּרִיאָה וּבוֹ ג' סְעִיפִים:
קְרָאָהּ סֵרוּגִין, דְּהַיְנוּ שֶׁהִתְחִיל לִקְרוֹת וְהִפְסִיק בֵּין בִּשְׁתִיקָה בֵּין בְּדִבּוּר וְחָזַר וּגְמָרָהּ, אֲפִלּוּ שָׁהָה כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ — יָצָא, אֲפִלּוּ אִם הָיָה הַהֶפְסֵק מֵחֲמַת אֹנֶס. וְכֵן בִּמְגִלָּה וּבִתְקִיעַת שׁוֹפָר. אֲבָל בִּתְפִלָּה אִם שָׁהָה כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ מֵרֹאשׁ עַד סוֹף — צָרִיךְ לַחֲזֹר לָרֹאשׁ.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין חִלּוּק בֵּין קְרִיאַת שְׁמַע לִתְפִלָּה, וּבְכָל מָקוֹם אִם שָׁהָה מֵחֲמַת אֹנֶס, שֶׁאַף אִם הָיָה רוֹצֶה שֶׁלֹּא לִשְׁהוֹת לֹא הָיָה יָכוֹל — צָרִיךְ לַחֲזֹר לָרֹאשׁ, אִם שָׁהָה כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ מֵרֹאשׁ עַד סוֹף וְלֹא מִמָּקוֹם שֶׁשּׁוֹהֶה וּמַפְסִיק בּוֹ עַד סוֹף, וּמְשַׁעֲרִין לְפִי הַקּוֹרֵא וְלֹא לְפִי רֹב בְּנֵי אָדָם. וַאֲפִלּוּ בְּבִרְכַּת קְרִיאַת שְׁמַע אִם שָׁהָה בְּאֶמְצַע הַבְּרָכָה כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ מֵרֹאשָׁהּ לְסוֹפָהּ — צָרִיךְ לַחֲזֹר לָרֹאשׁ. אֲבָל אִם הִפְסִיק שֶׁלֹּא מֵחֲמַת אֹנֶס, שֶׁאִם הָיָה רוֹצֶה הָיָה קוֹרֵא וְשָׁהָה בִּרְצוֹנוֹ וְהִפְסִיק בֵּין בְּדִבּוּר בֵּין בִּשְׁתִיקָה אֲפִלּוּ זְמַן רַב — אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר אֶלָּא לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק. וְכֵן יֵשׁ לִנְהֹג הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה, כִּי כֵּן עִקָּר.
וְאֹנֶס זֶה, יֵשׁ אוֹמְרִים אֲפִלּוּ אֹנֶס לִסְטִים אוֹ אֹנֶס אַחֵר, כָּל שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לִקְרוֹת אֲפִלּוּ אִם רָצָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּב הֶפְסֵק מֵחֲמַת אֹנֶס לַחֲזֹר לָרֹאשׁ אֶלָּא אִם כֵּן לֹא הָיָה יָכוֹל לִקְרוֹת מֵחֲמַת שֶׁהָאִישׁ אֵינוֹ רָאוּי, כְּגוֹן שֶׁהִתְחִיל לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע וְהִתְחִילוּ מֵי רַגְלָיו שׁוֹתְתִין עַל בִּרְכָּיו וְהֻצְרַךְ לְהַפְסִיק עַד שֶׁיִּכְלוּ, אוֹ מֵחֲמַת שֶׁהַמָּקוֹם אֵינוֹ רָאוּי לִקְרִיאָה, כְּגוֹן שֶׁקּוֹרְאָהּ מְהַלֵּךְ וְהִגִּיעַ לִמְבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפוֹת וְהֻצְרַךְ לְהַפְסִיק. אֲבָל אִם הָאִישׁ אוֹ הַמָּקוֹם רְאוּיִין אֶלָּא שֶׁאֹנֶס אַחֵר מְעַכְּבוֹ וּמַצְרִיכוֹ לְהַפְסִיק, אֲפִלּוּ שָׁהָה זְמַן רַב — חוֹזֵר לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק.
וּלְעִנְיַן הֲלָכָה — יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁבַּתְּפִלָּה אֲפִלּוּ בְּאֹנֶס אַחֵר חוֹזֵר לָרֹאשׁ, מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ בְּלִי אֹנֶס כְּלָל חוֹזֵר לָרֹאשׁ, אֲבָל בִּקְרִיאַת שְׁמַע אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר לָרֹאשׁ אֶלָּא אִם כֵּן הָאִישׁ אוֹ הַמָּקוֹם אֵינוֹ רָאוּי:

בקרא קריאת שמע ונכנס לבית הכנסת ומצא ציבור שקורין קריאת שמע צריך לקרות עמהם פסוק ראשון שלא יראה כאלו אינו רוצה לקבל עול מלכות שמים עם חביריו והוא הדין שאר דבר שהציבור אומרים כגון תהלה לדוד צריך לקרוא עמהם שכן דרך ארץ והוא הדין אם הוא בבית הכנסת ואומר דברי תחנונים או פסוקים במקום שרשאי לפסוק אבל אם הוא עסוק במקום שאינו רשאי לפסוק כגון מברוך שאמר ואילך לא יפסיק אלא יאמר התיבות שהוא אומר בשעה שהציבור אומרים פסוק ראשון בניגון הצבור שיהא נראה כאלו קורא עמהם ויש אומרים דמפסיק אפילו באמצע ברכות קריאת שמע לקבל עול מלכות שמים עם הציבור ויש אומרים דבפסוקי דזמרה יש להפסיק אבל בברכות שלפני קריאת שמע אין להפסיק כלל בשביל פסוק ראשון של קריאת שמע אלא יאמר אותן התיבות בניגון כמו שהצבור אומרים קריאת שמע ולענין הלכה למעשה כסברא הג' דבפסוקי דזמרה יש להפסיק ובאמצע הברכות של קריאת שמע אין להפסיק אלא יאמר התיבות בניגון הציבור ומאן דמפסיק בברכות דקריאת שמע לקרוא פסוק ראשון עם הציבור ראוי לגעור בו:

בקָרָא קְרִיאַת שְׁמַע וְנִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּמָצָא צִבּוּר שֶׁקּוֹרִין קְרִיאַת שְׁמַע — צָרִיךְ לִקְרוֹת עִמָּהֶם פָּסוּק רִאשׁוֹן, שֶׁלֹּא יֵרָאֶה כְּאִלּוּ אֵינוֹ רוֹצֶה לְקַבֵּל עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם עִם חֲבֵרָיו. וְהוּא הַדִּין שְׁאָר דָּבָר שֶׁהַצִּבּוּר אוֹמְרִים, כְּגוֹן "תְּהִלָּה לְדָוִד" — צָרִיךְ לִקְרֹא עִמָּהֶם, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ אֶרֶץ. וְהוּא הַדִּין אִם הוּא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְאוֹמֵר דִּבְרֵי תַּחֲנוּנִים אוֹ פְּסוּקִים בְּמָקוֹם שֶׁרַשַּׁאי לִפְסֹק.
אֲבָל אִם הוּא עָסוּק בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לִפְסֹק, כְּגוֹן מִ"בָּרוּךְ שֶׁאָמַר" וְאֵילָךְ — לֹא יַפְסִיק, אֶלָּא יֹאמַר הַתֵּבוֹת שֶׁהוּא אוֹמֵר בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר אוֹמְרִים פָּסוּק רִאשׁוֹן בְּנִגּוּן הַצִּבּוּר, שֶׁיְּהֵא נִרְאֶה כְּאִלּוּ קוֹרֵא עִמָּהֶם.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּמַפְסִיק אֲפִלּוּ בְּאֶמְצַע בִּרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע, לְקַבֵּל עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם עִם הַצִּבּוּר.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּבִפְסוּקֵי דְּזִמְרָה יֵשׁ לְהַפְסִיק, אֲבָל בַּבְּרָכוֹת שֶׁלִּפְנֵי קְרִיאַת שְׁמַע אֵין לְהַפְסִיק כְּלָל בִּשְׁבִיל פָּסוּק רִאשׁוֹן שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע, אֶלָּא יֹאמַר אוֹתָן הַתֵּבוֹת בְּנִגּוּן כְּמוֹ שֶׁהַצִּבּוּר אוֹמְרִים קְרִיאַת שְׁמַע.
וּלְעִנְיַן הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה — כִּסְבָרָא הַג', דְּבִפְסוּקֵי דְּזִמְרָה — יֵשׁ לְהַפְסִיק, וּבְאֶמְצַע הַבְּרָכוֹת שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע — אֵין לְהַפְסִיק, אֶלָּא יֹאמַר הַתֵּבוֹת בְּנִגּוּן הַצִּבּוּר. וּמָאן דְּמַפְסִיק בִּבְרָכוֹת דִּקְרִיאַת שְׁמַע לִקְרֹא פָּסוּק רִאשׁוֹן עִם הַצִּבּוּר — רָאוּי לִגְעֹר בּוֹ:

גקרא קריאת שמע ונכנס לבית הכנסת ומצא ציבור שקורין קריאת שמע טוב שיקרא עמהם כל קריאת שמע ויקבל שכר כקורא בתורה אבל אינו חייב רק בפסוק ראשון כמו שנתבאר:

גקָרָא קְרִיאַת שְׁמַע וְנִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּמָצָא צִבּוּר שֶׁקּוֹרִין קְרִיאַת שְׁמַע — טוֹב שֶׁיִּקְרָא עִמָּהֶם כָּל קְרִיאַת שְׁמַע וִיקַבֵּל שָׂכָר כְּקוֹרֵא בַּתּוֹרָה. אֲבָל אֵינוֹ חַיָּב רַק בְּפָסוּק רִאשׁוֹן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר:

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org