Orach Chayim, Siman 198

אאחד נכנס אצל שלשה שאכלו ובו ב' סעיפים:
שלשה שאכלו והם מברכים בזימון ונכנס אחד שלא אכל אם נכנס כשאמר המברך נברך שאכלנו משלו חייב לענות אחריו ברוך ומבורך שמו תמיד לעולם ועד ושוב אינו עונה אמן אחר ברוך שאכלנו כמ"ש בסימן קצ"ה ואם מזמנים בעשרה עונה אחריו ברוך אלהינו ומבורך שמו תמיד לעולם ועד והוא הדין אם היה שם כשאכלו ולא אכל עמהם. ואם לא ענה אחריו כך או שנכנס כשהמסובין עונין ברוך שאכלנו שאינו יכול לענות ברוך ומבורך כיון שלא שמע שאמר המברך נברך (ואף לדברי האומרים שמי שלא שמע ברכו מש"ץ יכול לענות עם הציבור כאן אינו יכול לענות עם המסובין שהם עונים ברוך שאכלנו והוא לא אכל ולענות בפני עצמו ג"כ אינו ראוי כיון שלא שמע) יענה אחריהם אמן ושוב אינו עונה אחר ברוך שאכלנו שחוזר המברך. ואין צריך לומר בברכות הגמורות שיש בהן הזכרת השם שחייב לענות אחריהם אמן אע"פ שאינו חייב בהם. ואם נכנס כשהמברך חוזר ואומר ברוך שאכלנו יש אומרים שצריך לענות אחריו אמן ויש אומרים שא"צ שכיון שהמסובים שאכלו הם שותקים אין עליו שום חיוב כלל (ויש לחוש לסברא הראשונה):

1אֶחָד נִכְנַס אֵצֶל שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ, וּבוֹ ב' סְעִיפִים:
שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ וְהֵם מְבָרְכִים בְּזִמּוּן וְנִכְנַס אֶחָד שֶׁלֹּא אָכַל, אִם נִכְנַס כְּשֶׁאָמַר הַמְבָרֵךְ: "נְבָרֵךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ" — חַיָּב לַעֲנוֹת אַחֲרָיו: "בָּרוּךְ וּמְבֹרָךְ שְׁמוֹ תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד", וְשׁוּב אֵינוֹ עוֹנֶה "אָמֵן" אַחַר "בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ", כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קצ"ה. וְאִם מְזַמְּנִים בַּעֲשָׂרָה — עוֹנֶה אַחֲרָיו: "בָּרוּךְ אֱלֹהֵינוּ וּמְבֹרָךְ שְׁמוֹ תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד". וְהוּא הַדִּין אִם הָיָה שָׁם כְּשֶׁאָכְלוּ וְלֹא אָכַל עִמָּהֶם.
וְאִם לֹא עָנָה אַחֲרָיו כָּךְ, אוֹ שֶׁנִּכְנַס כְּשֶׁהַמְסֻבִּין עוֹנִין: "בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ", שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲנוֹת: "בָּרוּךְ וּמְבֹרָךְ", כֵּיוָן שֶׁלֹּא שָׁמַע שֶׁאָמַר הַמְבָרֵךְ: "נְבָרֵךְ" (וְאַף לְדִבְרֵי הָאוֹמְרִים שֶׁמִּי שֶׁלֹּא שָׁמַע "בָּרְכוּ" מִשְּׁלִיחַ צִבּוּר יָכוֹל לַעֲנוֹת עִם הַצִּבּוּר — כָּאן אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲנוֹת עִם הַמְסֻבִּין, שֶׁהֵם עוֹנִים: "בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ", וְהוּא לֹא אָכַל, וְלַעֲנוֹת בִּפְנֵי עַצְמוֹ גַּם כֵּן אֵינוֹ רָאוּי, כֵּיוָן שֶׁלֹּא שָׁמַע) — יַעֲנֶה אַחֲרֵיהֶם "אָמֵן", וְשׁוּב אֵינוֹ עוֹנֶה אַחַר "בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ" שֶׁחוֹזֵר הַמְבָרֵךְ.
וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בַּבְּרָכוֹת הַגְּמוּרוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן הַזְכָּרַת הַשֵּׁם, שֶׁחַיָּב לַעֲנוֹת אַחֲרֵיהֶם "אָמֵן" אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בָּהֶם.
וְאִם נִכְנַס כְּשֶׁהַמְבָרֵךְ חוֹזֵר וְאוֹמֵר: "בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ" — יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לַעֲנוֹת אַחֲרָיו "אָמֵן". וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין צָרִיךְ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהַמְסֻבִּים שֶׁאָכְלוּ הֵם שׁוֹתְקִים — אֵין עָלָיו שׁוּם חִיּוּב כְּלָל (וְיֵשׁ לָחֹשׁ לַסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה):

בוכל זה כשהוא לא אכל ולא שתה אבל אם אכל כזית ירק או דבר אחר או שתה רביעית מאיזה משקה ולא בירך עדיין ברכה אחרונה ונכנס אצלם יכול לענות עמהם ברוך שאכלנו משלו אע"פ שלא אכל עמהם בחבורה אחת אלא בבית אחר (ואפילו נכנס בשעה שכל המסובין עונין עונה עמהם ברוך שאכלנו אע"פ שלא שמע נברך כיון שעונה עם המסובין ששמעו לפי דברי האומרים כן בברכו):

2וְכָל זֶה כְּשֶׁהוּא לֹא אָכַל וְלֹא שָׁתָה, אֲבָל אִם אָכַל כְּזַיִת יָרָק אוֹ דָּבָר אַחֵר, אוֹ שָׁתָה רְבִיעִית מֵאֵיזֶה מַשְׁקֶה, וְלֹא בֵּרַךְ עֲדַיִן בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה וְנִכְנַס אֶצְלָם — יָכוֹל לַעֲנוֹת עִמָּהֶם: "בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ", אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אָכַל עִמָּהֶם בַּחֲבוּרָה אַחַת אֶלָּא בְּבַיִת אַחֵר.
(וַאֲפִלּוּ נִכְנַס בְּשָׁעָה שֶׁכָּל הַמְסֻבִּין עוֹנִין — עוֹנֶה עִמָּהֶם: "בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ", אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁמַע "נְבָרֵךְ", כֵּיוָן שֶׁעוֹנֶה עִם הַמְסֻבִּין שֶׁשָּׁמְעוּ, לְפִי דִּבְרֵי הָאוֹמְרִים כֵּן בְּ"בָרְכוּ"):

Vocalized Edition - Kehot Publication Society