Orach Chayim, Siman 516

אדין איזה דברים מותרים לשלוח ביום טוב ובו ו' סעיפים:
מותר לשלוח לחבירו ביום טוב דרך רשות הרבים כל מיני מאכל ומשקה הראויים לבו ביום אפילו אינן ראויים אלא ע"י מעשה שיעשו בגופן כגון בהמה וחיה ועוף חיים שאינן ראויים עד שישחטם מכל מקום כיון שמותר לשחוט ביו"ט מותר ג"כ לשלוח לחבירו אף על פי שהוא יודע שחבירו לא ישחטם ביום טוב מכל מקום כיון שאילו היה רוצה היה שוחטן ואוכלן מותר לשלוח לו:

אדִּין אֵיזֶה דְבָרִים מֻתָּרִים לִשְׁלוֹחַ בְּיוֹם טוֹב וּבוֹ ו' סְעִיפִים:
מֻתָּר לִשְׁלוֹחַ לַחֲבֵרוֹ בְּיוֹם טוֹב דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים כָּל מִינֵי מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה הָרְאוּיִים לְבוֹ בַיּוֹם, אֲפִלּוּ אֵינָן רְאוּיִים אֶלָּא עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה שֶׁיַּעֲשׂוּ בְּגוּפָן, כְּגוֹן בְּהֵמָה וְחַיָּה וָעוֹף חַיִּים שֶׁאֵינָן רְאוּיִים עַד שֶׁיִּשְׁחָטֵם, מִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁמֻּתָּר לִשְׁחוֹט בְּיוֹם טוֹב — מֻתָּר גַּם כֵּן לִשְׁלוֹחַ לַחֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁחֲבֵרוֹ לֹא יִשְׁחָטֵם בְּיוֹם טוֹב, מִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁאִלּוּ הָיָה רוֹצֶה הָיָה שׁוֹחֲטָן וְאוֹכְלָן — מֻתָּר לִשְׁלוֹחַ לוֹ.

בוכן מותר לשלוח לו כל כלי תשמיש וכן בגדים אפילו אינן תפורין עדיין לפי שהן ראויין לישען עליהם ואפילו בגד כלאים מותר לשלוח אם הוא קשה בענין שמותר לישב ולישען עליו כמ"ש ביו"ד סי' ש"א ע"ש:

בוְכֵן מֻתָּר לִשְׁלוֹחַ לוֹ כָּל כְּלִי תַשְׁמִישׁ, וְכֵן בְּגָדִים אֲפִלּוּ אֵינָן תְּפוּרִין עֲדַיִן, לְפִי שֶׁהֵן רְאוּיִין לִשָּׁעֵן עֲלֵיהֶם. וַאֲפִלּוּ בֶּגֶד כִּלְאַיִם מֻתָּר לִשְׁלוֹחַ אִם הוּא קָשֶׁה בְּעִנְיָן שֶׁמֻּתָּר לֵישֵׁב וְלִשָּׁעֵן עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵעָה סִמָּן ש"א עַיֵּן שָׁם.

גואפילו דבר שאינו ראוי לבו ביום אם הוא ראוי ליהנות ממנו בחול בלי שיצטרך לעשות מעשה בגופו כגון תפלין וכיוצא בהם מותר לשלוח ביום טוב אפילו דרך רשות הרבים ואף על פי שאסור להוציא שום דבר שאינו צריך לו ביום טוב ואינו מוציאו אלא לצורך החול כמו שנתבאר בסי' תצ"ה מכל מקום כיון שהוא נהנה ושמח במה שמשלח דורונות לחבירו הרי זה צורך שמחת יו"ט:

גוַאֲפִלּוּ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְבוֹ בַיּוֹם, אִם הוּא רָאוּי לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ בְּחֹל בְּלִי שֶׁיִּצְטָרֵךְ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה בְּגוּפוֹ, כְּגוֹן תְּפִלִּין וְכַיּוֹצֵא בָהֶם — מֻתָּר לִשְׁלוֹחַ בְּיוֹם טוֹב אֲפִלּוּ דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים. וְאַף עַל פִּי שֶׁאָסוּר לְהוֹצִיא שׁוּם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לוֹ בְּיוֹם טוֹב וְאֵינוֹ מוֹצִיאוֹ אֶלָּא לְצֹרֶךְ הַחֹל כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תצ"ה, מִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁהוּא נֶהֱנֶה וְשָׂמֵחַ בְּמַה שֶּׁמְּשַׁלֵּחַ דּוֹרוֹנוֹת לַחֲבֵרוֹ — הֲרֵי זֶה צֹרֶךְ שִׂמְחַת יוֹם טוֹב.

דאבל אסור לשלוח דבר שאף בחול אינו ראוי עד שיעשו בו מעשה (האסורה לעשות ביום טוב) כגון מיני תבואה שאין דרך לבשלן שלמים אלא טוחנין אותן ועושין מהם פת (וטחינה אסורה ביום טוב) אבל מותר לשלוח מיני קטניות שדרך לבשלן שלימים בלא טחינה והרי הן ראויין אפילו לבו ביום ואין צריך לומר שמותר לשלוח יינות ושמנים וסלתות:

דאֲבָל אָסוּר לִשְׁלוֹחַ דָּבָר שֶׁאַף בְּחֹל אֵינוֹ רָאוּי עַד שֶׁיַּעֲשׂוּ בּוֹ מַעֲשֶׂה (הָאֲסוּרָה לַעֲשׂוֹת בְּיוֹם טוֹב), כְּגוֹן מִינֵי תְבוּאָה שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לְבַשְּׁלָן שְׁלֵמִים אֶלָּא טוֹחֲנִין אוֹתָן וְעוֹשִׂין מֵהֶם פַּת (וּטְחִינָה אֲסוּרָה בְּיוֹם טוֹב). אֲבָל מֻתָּר לִשְׁלוֹחַ מִינֵי קִטְנִיּוֹת שֶׁדֶּרֶךְ לְבַשְּׁלָן שְׁלֵמִים בְּלֹא טְחִינָה, וַהֲרֵי הֵן רְאוּיִין אֲפִלּוּ לְבוֹ בַיּוֹם. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁמֻּתָּר לִשְׁלוֹחַ יֵינוֹת וּשְׁמָנִים וּסְלָתוֹת.

הוכל זה כשמשלח דרך רשות הרבים או דרך כרמלית שהוא מקום שאסור לטלטל בו בשבת וגם ביום טוב שלא לצורך יום טוב כלל אבל כשמשלח דרך מקום שמותר לטלטל בו בשבת כגון בחצר אחת או בעיר המעורבת מותר לשלוח כל דבר אפילו מיני תבואה וכיוצא בהם מדברים המותרים בטלטול:

הוְכָל זֶה כְּשֶׁמְּשַׁלֵּחַ דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים, אוֹ דֶרֶךְ כַּרְמְלִית שֶׁהוּא מָקוֹם שֶׁאָסוּר לְטַלְטֵל בּוֹ בְּשַׁבָּת, וְגַם בְּיוֹם טוֹב שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ יוֹם טוֹב כְּלָל, אֲבָל כְּשֶׁמְּשַׁלֵּחַ דֶּרֶךְ מָקוֹם שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטֵל בּוֹ בְּשַׁבָּת, כְּגוֹן בְּחָצֵר אַחַת אוֹ בְּעִיר הַמְעֹרֶבֶת — מֻתָּר לִשְׁלוֹחַ כָּל דָּבָר, אֲפִלּוּ מִינֵי תְבוּאָה וְכַיּוֹצֵא בָהֶם מִדְּבָרִים הַמֻּתָּרִים בְּטִלְטוּל.

וכל דבר שמותר לשלוח ביו"ט לא ישלחנו בשורה דהיינו שלשה בני אדם נושאין מין אחד והן הולכין כולן כאחד זה אחר זה בשורה אחת שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול משום זלזול יום טוב לפיכך אפילו במקום שמותר לטלטל בו בשבת כגון בחצר או במבוי המעורב אם רבים מצויין שם אסור משום זלזול יום טוב אבל אם כל אחד נושא מין אחד מותר אפילו ברשות הרבים:

וכָּל דָּבָר שֶׁמֻּתָּר לִשְׁלוֹחַ בְּיוֹם טוֹב — לֹא יְשַׁלְּחֶנּוּ בְּשׁוּרָה, דְּהַיְנוּ שְׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם נוֹשְׂאִין מִין אֶחָד וְהֵן הוֹלְכִין כֻּלָּן כְּאֶחָד זֶה אַחַר זֶה בְּשׁוּרָה אַחַת, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחֹל מִשּׁוּם זִלְזוּל יוֹם טוֹב. לְפִיכָךְ אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטֵל בּוֹ בְּשַׁבָּת, כְּגוֹן בְּחָצֵר אוֹ בְּמָבוֹי הַמְעֹרָב, אִם רַבִּים מְצוּיִין שָׁם — אָסוּר מִשּׁוּם זִלְזוּל יוֹם טוֹב, אֲבָל אִם כָּל אֶחָד נוֹשֵׂא מִין אֶחָד — מֻתָּר אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים.

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org