Orach Chayim, Siman 255

אהכנת האש קודם הכנסת שבת ובו ד' סעיפים:
אסור לעשות מדורה מעצים סמוך לחשכה אלא אם כן מצית בהם האור כל כך עד שתהא השלהבת עולה מאליה בלי סיוע עצים אחרים גזרה שמא יחתה בה בשבת ויניד העצים כדי שתעלה השלהבת ואם הוא עץ יחידי צריך שיאחוז האור מבעוד יום ברוב הקיפו וברוב עביו דהיינו שיכנס האור בעובי העץ עד רובו ומבחוץ יקיפנו ג"כ עד רוב הקיפו שאז ידלק מאליו בשבת ולא יצטרך כלל להנידו:

אהֲכָנַת הָאֵשׁ קֹדֶם הַכְנָסַת שַׁבָּת וּבוֹ ד' סְעִיפִים:
אָסוּר לַעֲשׂוֹת מְדוּרָה מֵעֵצִים סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה, אֶלָּא אִם כֵּן מַצִּית בָּהֶם הָאוּר כָּל כָּךְ עַד שֶׁתְּהֵא הַשַּׁלְהֶבֶת עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ בְּלִי סִיּוּעַ עֵצִים אֲחֵרִים, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַחְתֶּה בָּהּ בְּשַׁבָּת וְיָנִיד הָעֵצִים כְּדֵי שֶׁתַּעֲלֶה הַשַּׁלְהֶבֶת.
וְאִם הוּא עֵץ יְחִידִי — צָרִיךְ שֶׁיֶּאֱחוֹז הָאוּר מִבְּעוֹד יוֹם בְּרֹב הֶקֵּפוֹ וּבְרֹב עָבְיוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּכָּנֵס הָאוּר בְּעֹבִי הָעֵץ עַד רֻבּוֹ, וּמִבַּחוּץ יַקִּיפֶנּוּ גַם כֵּן עַד רֹב הֶקֵּפוֹ, שֶׁאָז יִדָּלֵק מֵאֵלָיו בְּשַׁבָּת, וְלֹא יִצְטָרֵךְ כְּלָל לַהֲנִידוֹ:

בעצים שלא הודלקו מבעוד יום כשיעור שנתבאר אע"פ שהודלקו אח"כ מאליהם בשבת בענין ששוב אין לחוש שמא יחתה בהם אעפ"כ אסור להנות מהם בשבת כיון שהודלקו מבעוד יום באיסור אבל אם הודלקו מבעוד יום כשיעור שנתבאר יכול להתחמם כנגדם ולהשתמש לאורן בין שהם על גבי קרקע בין שהם על גבי מנורה ואפילו מדברים שאסור לעשות מהם פתילה לנר מפני שהאור מסכסכת בהם ואינה נאחזת בהם יפה כמו שיתבאר בסי' רס"ד מותר לעשות מהם מדורה בכל מקום לפי שבמדורה שהיא היסק גדול מבעיר האחד את חבירו:

בעֵצִים שֶׁלֹּא הֻדְלְקוּ מִבְּעוֹד יוֹם כְּשִׁעוּר שֶׁנִּתְבָּאֵר, אַף עַל פִּי שֶׁהֻדְלְקוּ אַחַר כָּךְ מֵאֲלֵיהֶם בְּשַׁבָּת בְּעִנְיָן שֶׁשּׁוּב אֵין לָחוּשׁ שֶׁמָּא יַחְתֶּה בָּהֶם — אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לֵהָנוֹת מֵהֶם בְּשַׁבָּת, כֵּיוָן שֶׁהֻדְלְקוּ מִבְּעוֹד יוֹם בְּאִסּוּר.
אֲבָל אִם הֻדְלְקוּ מִבְּעוֹד יוֹם כְּשִׁעוּר שֶׁנִּתְבָּאֵר — יָכוֹל לְהִתְחַמֵּם כְּנֶגְדָּם וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָן, בֵּין שֶׁהֵם עַל גַּבֵּי קַרְקַע, בֵּין שֶׁהֵם עַל גַּבֵּי מְנוֹרָה.
וַאֲפִלּוּ מִדְּבָרִים שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת מֵהֶם פְּתִילָה לְנֵר מִפְּנֵי שֶׁהָאוֹר מְסַכְסֶכֶת בָּהֶם וְאֵינָהּ נֶאֱחֶזֶת בָּהֶם יָפֶה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רס"ד — מֻתָּר לַעֲשׂוֹת מֵהֶם מְדוּרָה בְּכָל מָקוֹם, לְפִי שֶׁבִּמְדוּרָה שֶׁהִיא הֶסֵּק גָּדוֹל מַבְעִיר הָאֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ:

גיש אומרים שבפחמין אפילו לא אחז בהם האור אלא כל שהוא מבעוד יום הרי זה מותר לפי שהם דולקים והולכים מאליהם ויש חולקין על זה ובדברי סופרים הלך אחר המיקל:

גיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבַּפֶּחָמִין אֲפִלּוּ לֹא אָחַז בָּהֶם הָאוּר אֶלָּא כָּל שֶׁהוּא מִבְּעוֹד יוֹם — הֲרֵי זֶה מֻתָּר, לְפִי שֶׁהֵם דּוֹלְקִים וְהוֹלְכִים מֵאֲלֵיהֶם.
וְיֵשׁ חוֹלְקִין עַל זֶה. וּבְדִבְרֵי סוֹפְרִים — הַלֵּךְ אַחַר הַמֵּקֵל:

דמדורה של זפת ושל גפרית ושל קש וגבבא אפילו לא אחז בהן האור אלא כל שהוא הרי זה מותר שהם דולקים והולכים מאליהם וכן מדורה של קנים ושל גרעיני תמרים כשהם מפורדים אבל אם הקנים הם אגודים והגרעינים הם בסל צריכים שיצית בהם האור כל כך בענין שתהא השלהבת עולה מאליה לפי שאין השלהבת יכולה ליכנס בהם מאליה:

דמְדוּרָה שֶׁל זֶפֶת וְשֶׁל גָּפְרִית וְשֶׁל קַשׁ וּגְבָבָא, אֲפִלּוּ לֹא אָחַז בָּהֶן הָאוּר אֶלָּא כָּל שֶׁהוּא — הֲרֵי זֶה מֻתָּר, שֶׁהֵם דּוֹלְקִים וְהוֹלְכִים מֵאֲלֵיהֶם. וְכֵן מְדוּרָה שֶׁל קָנִים וְשֶׁל גַּרְעִינֵי תְמָרִים כְּשֶׁהֵם מְפֹרָדִים. אֲבָל אִם הַקָּנִים הֵם אֲגוּדִים וְהַגַּרְעִינִים הֵם בַּסַּל — צְרִיכִים שֶׁיַּצִּית בָּהֶם הָאוּר כָּל כָּךְ בְּעִנְיָן שֶׁתְּהֵא הַשַּׁלְהֶבֶת עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ, לְפִי שֶׁאֵין הַשַּׁלְהֶבֶת יְכוֹלָה לִכָּנֵס בָּהֶם מֵאֵלֶיהָ:

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org