Orach Chayim, Siman 297

אדין בשמים להבדלה ובו ט' סעיפים:
הנהיגו חכמים להריח בבשמים בכל מוצאי שבת כדי להשיב את הנפש שהיא דואבת ליציאת השבת בשביל הנשמה יתירה שהלכה לפיכך מיישבים ומשמחין אותה בריח טוב במה דברים אמורים כשיש לו בשמים אזי הוא צריך להריח בהם אבל אם אין לו אין צריך לחזר אחריהם כדרך שמחזרים אחר המצות הואיל ואינם אלא בשביל להשיב את הנפש:

1דִּין בְּשָׂמִים לְהַבְדָּלָה וּבוֹ ט' סְעִיפִים:
הִנְהִיגוּ חֲכָמִים לְהָרִיחַ בִּבְשָׂמִים בְּכָל מוֹצָאֵי שַׁבָּת, כְּדֵי לְהָשִׁיב אֶת הַנֶּפֶשׁ שֶׁהִיא דוֹאֶבֶת לִיצִיאַת הַשַּׁבָּת בִּשְׁבִיל הַנְּשָׁמָה יְתֵרָה שֶׁהָלְכָה, לְפִיכָךְ מְיַשְּׁבִים וּמְשַׂמְּחִין אוֹתָהּ בְּרֵיחַ טוֹב.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּשָׂמִים, אֲזַי הוּא צָרִיךְ לְהָרִיחַ בָּהֶם. אֲבָל אִם אֵין לוֹ — אֵין צָרִיךְ לְחַזֵּר אַחֲרֵיהֶם כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּחַזְּרִים אַחַר הַמִּצְוֹת, הוֹאִיל וְאֵינָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל לְהָשִׁיב אֶת הַנֶּפֶשׁ:

במי שמתענה בשבת צריך לברך על הבשמים במוצאי שבת שכיון שבאת הנשמה יתירה בליל שבת אינה הולכת עד מוצאי שבת.
ואם חל יום הכיפורים בשבת יתבאר בסי' תרכ"ד:

2מִי שֶׁמִּתְעַנֶּה בְּשַׁבָּת — צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל הַבְּשָׂמִים בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, שֶׁכֵּיוָן שֶׁבָּאת הַנְּשָׁמָה יְתֵרָה בְּלֵיל שַׁבָּת — אֵינָהּ הוֹלֶכֶת עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת.
וְאִם חָל יוֹם הַכִּפּוּרִים בְּשַׁבָּת — יִתְבָּאֵר בְּסִמָּן תרכ"ד:

גכל הבשמים שנתבאר בסי' רי"ז שאין מברכים עליהם ברכת הריח בין מחמת איסור ערוה או עבודה זרה ובין מפני שאינה עשויה בשביל להריח בהם אם הריח בהם במוצאי שבת בין שבירך בין שלא בירך לא יצא וצריך לחזור ולהריח בבשמים אחרים אם יש לו ולברך עליהם.
אבל כל ריח שמברכים עליו אף אם אינו מין בושם אלא פרי העומד לאכילה שריחו טוב יכול להריח בו במוצאי שבת ויברך הנותן ריח טוב בפירות ואם הוא מין בושם יברך ברכה הראויה לו אם הוא מין עץ בורא עצי בשמים ואם הוא מין עשב בורא עשבי בשמים ואם אינו לא מין עץ ולא מין עשב כגון המור (שקורין פיזו"ם) יברך בורא מיני בשמים.
והעולם נהגו לברך במוצאי שבת בורא מיני בשמים על כל המינים שיהיו לפי שאין הכל בקיאים בברכות נהגו לברך ברכה שיוצאים בה בדיעבד על כל המינים ומכל מקום טוב להניח חתיכת מור בתוך מיני ריחות שמברכים עליהם בורא מיני בשמים כדי שיברך ברכת בורא מיני בשמים כהלכתה:

3כָּל הַבְּשָׂמִים שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רי"ז שֶׁאֵין מְבָרְכִים עֲלֵיהֶם בִּרְכַּת הָרֵיחַ, בֵּין מֵחֲמַת אִסּוּר עֶרְוָה אוֹ עֲבוֹדָה זָרָה, וּבֵין מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה בִּשְׁבִיל לְהָרִיחַ בָּהֶם, אִם הֵרִיחַ בָּהֶם בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, בֵּין שֶׁבֵּרַךְ בֵּין שֶׁלֹּא בֵרַךְ — לֹא יָצָא, וְצָרִיךְ לַחֲזוֹר וּלְהָרִיחַ בִּבְשָׂמִים אֲחֵרִים אִם יֵשׁ לוֹ וּלְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם.
אֲבָל כָּל רֵיחַ שֶׁמְּבָרְכִים עָלָיו, אַף אִם אֵינוֹ מִין בֹּשֶׂם אֶלָּא פְּרִי הָעוֹמֵד לַאֲכִילָה שֶׁרֵיחוֹ טוֹב — יָכוֹל לְהָרִיחַ בּוֹ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, וִיבָרֵךְ "הַנּוֹתֵן רֵיחַ טוֹב בַּפֵּרוֹת".
וְאִם הוּא מִין בֹּשֶׂם — יְבָרֵךְ בְּרָכָה הָרְאוּיָה לוֹ, אִם הוּא מִין עֵץ — "בּוֹרֵא עֲצֵי בְשָׂמִים".
וְאִם הוּא מִין עֵשֶׂב — "בּוֹרֵא עִשְׂבֵי בְשָׂמִים".
וְאִם אֵינוֹ לֹא מִין עֵץ וְלֹא מִין עֵשֶׂב, כְּגוֹן הַמּוֹר (שֶׁקּוֹרִין פִּיזוּ"ם) — יְבָרֵךְ "בּוֹרֵא מִינֵי בְשָׂמִים".
וְהָעוֹלָם נָהֲגוּ לְבָרֵךְ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת "בּוֹרֵא מִינֵי בְשָׂמִים" עַל כָּל הַמִּינִים שֶׁיִּהְיוּ, לְפִי שֶׁאֵין הַכֹּל בְּקִיאִים בִּבְרָכוֹת — נָהֲגוּ לְבָרֵךְ בְּרָכָה שֶׁיּוֹצְאִים בָּהּ בְּדִיעֲבַד עַל כָּל הַמִּינִים.
וּמִכָּל מָקוֹם, טוֹב לְהַנִּיחַ חֲתִיכַת מוֹר בְּתוֹךְ מִינֵי רֵיחוֹת שֶׁמְּבָרְכִים עֲלֵיהֶם "בּוֹרֵא מִינֵי בְשָׂמִים", כְּדֵי שֶׁיְּבָרֵךְ בִּרְכַּת "בּוֹרֵא מִינֵי בְשָׂמִים" כְּהִלְכָתָהּ:

דפלפלים כתושים וזנגבל כתוש אם מברכים עליהם במוצאי שבת נתבאר בסי' רי"ו:

4פִּלְפְּלִים כְתוּשִׁים וְזַנְגְּבֵל כָּתוּשׁ אִם מְבָרְכִים עֲלֵיהֶם בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת — נִתְבָּאֵר בְּסִמָּן רי"ו:

השקים מלאים בשמים שמשימים הנכרים תוך קנקני היין כדי שיקלוט היין ריחם אע"פ שמותר להריח בבשמים אלו ואין בהם איסור משום ריח היין שנבלע בהם הואיל והמריח בהם אינו מכוין לריח היין שנבלע בהם אלא לריח עצמה מכל מקום במוצאי שבת אין ליטלם לבשמים של הבדלה לכתחלה מפני שהם מאוסים לגבוה לכל דבר מצוה מחמת יין האסור הבלוע בהם:

5שַׂקִּים מְלֵאִים בְּשָׂמִים שֶׁמְּשִׂימִים הַנָּכְרִים תּוֹךְ קַנְקַנֵּי הַיַּיִן כְּדֵי שֶׁיִּקְלוֹט הַיַּיִן רֵיחָם, אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לְהָרִיחַ בִּבְשָׂמִים אֵלּוּ, וְאֵין בָּהֶם אִסּוּר מִשּׁוּם רֵיחַ הַיַּיִן שֶׁנִּבְלַע בָּהֶם, הוֹאִיל וְהַמֵּרִיחַ בָּהֶם אֵינוֹ מְכַוֵּן לְרֵיחַ הַיַּיִן שֶׁנִּבְלַע בָּהֶם אֶלָּא לְרֵיחַ עַצְמָהּ, מִכָּל מָקוֹם בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת אֵין לִטְּלָם לִבְשָׂמִים שֶׁל הַבְדָּלָה לְכַתְּחִלָּה, מִפְּנֵי שֶׁהֵם מְאוּסִים לַגָּבוֹהַּ לְכָל דְּבַר מִצְוָה, מֵחֲמַת יַיִן הָאָסוּר הַבָּלוּעַ בָּהֶם:

ויש אומרים שמצוה לברך במוצאי שבת על הדס של מצוה שהואיל שנעשה בו מצוה אחת יש לעשות בו מצוה אחרת ואף על פי שהוא יבש ואין ריחו נודף כל כך מכל מקום מריח הוא קצת ויש אומרים שיותר טוב לברך על שאר בשמים שעיקר ריחם בהם מלברך על הדס יבש שאין בו אלא ריח קצת וכן נוהגין במדינות אלו ומכל מקום טוב להניח גם הדס אצל הבשמים שמברכים עליהם בורא מיני בשמים או בורא עצי בשמים ויריח בשניהם ויעשה כדברי הכל:

6יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמִּצְוָה לְבָרֵךְ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת עַל הֲדַס שֶׁל מִצְוָה, שֶׁהוֹאִיל שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ מִצְוָה אַחַת — יֵשׁ לַעֲשׂוֹת בּוֹ מִצְוָה אַחֶרֶת. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא יָבֵשׁ וְאֵין רֵיחוֹ נוֹדֵף כָּל כָּךְ, מִכָּל מָקוֹם מֵרִיחַ הוּא קְצָת.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיּוֹתֵר טוֹב לְבָרֵךְ עַל שְׁאָר בְּשָׂמִים שֶׁעִקַּר רֵיחָם בָּהֶם מִלְּבָרֵךְ עַל הֲדַס יָבֵשׁ שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא רֵיחַ קְצָת. וְכֵן נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ.
וּמִכָּל מָקוֹם, טוֹב לְהַנִּיחַ גַּם הֲדַס אֵצֶל הַבְּשָׂמִים שֶׁמְּבָרְכִים עֲלֵיהֶם "בּוֹרֵא מִינֵי בְשָׂמִים" אוֹ "בּוֹרֵא עֲצֵי בְשָׂמִים" וְיָרִיחַ בִּשְׁנֵיהֶם, וְיַעֲשֶׂה כְּדִבְרֵי הַכֹּל:

זמי שאינו נהנה מריח שאין לו חוש הריח לא יברך על הבשמים כשמבדיל אלא אם כן נתכוין להוציא בני ביתו הקטנים המריחים שהגיעו כבר לחינוך ברכות אבל אינו יכול לברך בשביל גדולים המריחים אף שאינם יודעים לברך בעצמן לפי שברכה זו היא ברכת הנהנין וברכת הנהנין אין מי שאינו נהנה יכול לברך בשביל מי שנהנה מטעם שנתבאר בסי' קס"ז.
ואינו דומה לברכת היין של קידוש שהיא ג"כ ברכת הנהנין ואעפ"כ יכול מי שאינו נהנה לברך לפי שהיין של קידוש אינו תלוי בהנאתו כלל שלא תקנוהו חכמים בשביל הנאת האדם אלא בשביל שצריך לזכרהו על היין אבל הבשמים במוצאי שבת לא הנהיגו חכמים אלא בשביל הנאת האדם להשיב נפשו הדואבת ליציאת השבת והרי ברכתה כשאר ברכת הנהנין:

7מִי שֶׁאֵינוֹ נֶהֱנֶה מֵרֵיחַ, שֶׁאֵין לוֹ חוּשׁ הָרֵיחַ — לֹא יְבָרֵךְ עַל הַבְּשָׂמִים כְּשֶׁמַּבְדִּיל, אֶלָּא אִם כֵּן נִתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא בְּנֵי בֵיתוֹ הַקְּטַנִּים הַמְּרִיחִים שֶׁהִגִּיעוּ כְּבָר לְחִנּוּךְ בְּרָכוֹת.
אֲבָל אֵינוֹ יָכוֹל לְבָרֵךְ בִּשְׁבִיל גְּדוֹלִים הַמְּרִיחִים אַף שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים לְבָרֵךְ בְּעַצְמָן, לְפִי שֶׁבְּרָכָה זוֹ הִיא בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין, וּבִרְכַּת הַנֶּהֱנִין אֵין מִי שֶׁאֵינוֹ נֶהֱנֶה יָכוֹל לְבָרֵךְ בִּשְׁבִיל מִי שֶׁנֶּהֱנֶה, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן קס"ז.
וְאֵינוֹ דוֹמֶה לְבִרְכַּת הַיַּיִן שֶׁל קִדּוּשׁ שֶׁהִיא גַם כֵּן בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין וְאַף עַל פִּי כֵן יָכוֹל מִי שֶׁאֵינוֹ נֶהֱנֶה לְבָרֵךְ, לְפִי שֶׁהַיַּיִן שֶׁל קִדּוּשׁ אֵינוֹ תָּלוּי בַּהֲנָאָתוֹ כְּלָל, שֶׁלֹּא תִקְּנוּהוּ חֲכָמִים בִּשְׁבִיל הֲנָאַת הָאָדָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁצָּרִיךְ לְזָכְרֵהוּ עַל הַיַּיִן, אֲבָל הַבְּשָׂמִים בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת לֹא הִנְהִיגוּ חֲכָמִים אֶלָּא בִּשְׁבִיל הֲנָאַת הָאָדָם, לְהָשִׁיב נַפְשׁוֹ הַדּוֹאֶבֶת לִיצִיאַת הַשַּׁבָּת, וַהֲרֵי בִּרְכָתָהּ כִּשְׁאָר בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין:

חוכן מי שהבדיל כבר לעצמו וחוזר ומבדיל להוציא אחרים שאינם יודעים להבדיל בעצמם לא יברך להם על הריח שיריחו הם אלא צריך גם הוא לחזור ולהריח עמהם כדי שתהא ברכתו בשביל עצמו ולא בשבילם בלבד:

8וְכֵן מִי שֶׁהִבְדִּיל כְּבָר לְעַצְמוֹ וְחוֹזֵר וּמַבְדִּיל לְהוֹצִיא אֲחֵרִים שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים לְהַבְדִּיל בְּעַצְמָם — לֹא יְבָרֵךְ לָהֶם עַל הָרֵיחַ שֶׁיָּרִיחוּ הֵם, אֶלָּא צָרִיךְ גַּם הוּא לַחֲזוֹר וּלְהָרִיחַ עִמָּהֶם, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא בִּרְכָתוֹ בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ וְלֹא בִּשְׁבִילָם בִּלְבָד:

טאבל ברכת בורא מאורי האש יכול לברך להם אע"פ שאינו צריך לברך אותה בשביל עצמו לפי שברכת האור לא נתקנה בשביל הנאת האדם אלא לזכר שנברא האור במוצאי שבת כמו שיתבאר בסי' רח"צ לכך אינה דומה לברכת הנהנין.
ויש חולקין על זה ואומרים שאף שלא נתקנה בשביל הנאת האדם מכל מקום הואיל ואינו צריך לחזר אחר האור לברך עליו במוצאי שבת כדרך שצריך לחזר אחר כל המצות שהן חובה כמו שיתבאר בסי' רח"צ לפיכך אין ברכה זו דומה לברכת המצות שמפני שהן חובה יכול לברך אותן מי שיצא כבר ידי חובתו כדי להוציא אחרים שלא יצאו עדיין ידי חובתן כמו שנתבאר בסי' קס"ז וטוב לחוש לדבריהם שלא להכנס בספק ברכה לבטלה:

9אֲבָל בִּרְכַּת בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ יָכוֹל לְבָרֵךְ לָהֶם אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ אוֹתָהּ בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ, לְפִי שֶׁבִּרְכַּת הָאוּר לֹא נִתְקְנָה בִּשְׁבִיל הֲנָאַת הָאָדָם, אֶלָּא לְזֵכֶר שֶׁנִּבְרָא הָאוּר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רח"צ, לְכָךְ אֵינָהּ דּוֹמָה לְבִרְכַּת הַנֶּהֱנִין.
וְיֵשׁ חוֹלְקִין עַל זֶה וְאוֹמִרים שֶׁאַף שֶׁלֹּא נִתְקְנָה בִּשְׁבִיל הֲנָאַת הָאָדָם, מִכָּל מָקוֹם הוֹאִיל וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְחַזֵּר אַחַר הָאוּר לְבָרֵךְ עָלָיו בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת כְּדֶרֶךְ שֶׁצָּרִיךְ לְחַזֵּר אַחַר כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁהֵן חוֹבָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רח"צ, לְפִיכָךְ אֵין בְּרָכָה זוֹ דּוֹמָה לְבִרְכַּת הַמִּצְוֹת, שֶׁמִּפְּנֵי שֶׁהֵן חוֹבָה יָכוֹל לְבָרֵךְ אוֹתָן מִי שֶׁיָּצָא כְּבָר יְדֵי חוֹבָתוֹ כְּדֵי לְהוֹצִיא אֲחֵרִים שֶׁלֹּא יָצְאוּ עֲדַיִן יְדֵי חוֹבָתָן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן קס"ז. וְטוֹב לָחוּשׁ לְדִבְרֵיהֶם, שֶׁלֹּא לְהִכָּנֵס בִּסְפֵק בְּרָכָה לְבַטָּלָה:

Vocalized Edition - Kehot Publication Society