Orach Chayim, Second Edition, Siman 3

אהנהגת בית הכסא ובו י"א סעיפים:
וגם כשיכנס לבית הכסא יהא צנוע ולא יגלה בשרו אלא כמה שצריך ובעת הצורך ולא קודם לכן אפילו רגע ולכן לא יגלה עצמו עד שישב ולא יגלה מלאחוריו כי אם טפח ומלפניו טפחיים משום קילוח מי רגלים הניתז למרחוק ויש גורסים בהפך ובאשה מלפניה ולא כלום ומלאחריה טפח או טפחיים לפי חילוף הגרסאות ולענין מעשה יש לצמצם כל מה שאפשר:

Sefaria Community Translation

בולא יכנסו שני אנשים יחד אלא ישב יחידי ויסגור הדלת בעדו שלא יכנס אחר לשם ואם מפחד לישב יחידי יניח אחר ידו על ראשו דרך חלון אך לא יספר עמו שאין מספרים בבית הכסא משום צניעות ולכך אם אי אפשר לסגור הדלת ואיש אחר רוצה ליכנס ינחרו זה לזה ולא ידברו רק הנשים כשהולכות לבית הכסא הקבוע לרבים כמו בית הכסא שבשדה בימיהם או בחצר בית הכנסת במדינות אלו תיקנו חכמים להיות נכנסות שתים יחד או אפילו יותר ולהיות מספרות זו עם זו שם כדי שישמע קולן מבחוץ ולא יכנס איש לשם ויתייחד עמהן:

2וְלֹא יִכָּנְסוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים יַחַד, אֶלָּא יֵשֵׁב יְחִידִי וְיִסְגֹּר הַדֶּלֶת בַּעֲדוֹ, שֶׁלֹּא יִכָּנֵס אַחֵר לְשָׁם. וְאִם מְפַחֵד לֵישֵׁב יְחִידִי — יַנִּיחַ אַחֵר יָדוֹ עַל רֹאשׁוֹ דֶּרֶךְ חַלּוֹן, אַךְ לֹא יְסַפֵּר עִמּוֹ, שֶׁאֵין מְסַפְּרִים בְּבֵית הַכִּסֵּא מִשּׁוּם צְנִיעוּת. וּלְכָךְ, אִם אִי אֶפְשָׁר לִסְגֹּר הַדֶּלֶת וְאִישׁ אַחֵר רוֹצֶה לִכָּנֵס — יִנְחֲרוּ זֶה לְזֶה, וְלֹא יְדַבְּרוּ. רַק הַנָּשִׁים כְּשֶׁהוֹלְכוֹת לְבֵית הַכִּסֵּא הַקָּבוּעַ לָרַבִּים, כְּמוֹ בֵּית הַכִּסֵּא שֶׁבַּשָּׂדֶה בִּימֵיהֶם, אוֹ בַּחֲצַר בֵּית הַכְּנֶסֶת בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ — תִּקְּנוּ חֲכָמִים: לִהְיוֹת נִכְנָסוֹת שְׁתַּיִם יַחַד, אוֹ אֲפִלּוּ יוֹתֵר, וְלִהְיוֹת מְסַפְּרוֹת זוֹ עִם זוֹ שָׁם, כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁמַע קוֹלָן מִבַּחוּץ, וְלֹא יִכָּנֵס אִישׁ לְשָׁם וְיִתְיַחֵד עִמָּהֶן:

גוכשנפנה במקום מגולה כמו בשדה צריך להתרחק עד שלא יוכל חבירו לראות את פירועו מה שמגלה מבשרו מלפניו או מלאחריו וא"צ להתרחק יותר עד שלא יראנו אלא אע"פ שרואהו מרחוק אין בכך כלום ואחורי הגדר נפנה מיד וכן בחצר אחורי כותל הבית ואע"פ שחבירו שומע קול עיטושו שלמטה אין בכך כלום שבהשמעת קול עיטוש שלמטה אין בו איסור כלל משום צניעות (אלא שהיא חרפה ובושה לרוב בני אדם ומי שאינו מקפיד אינו מקפיד וכן בימי חכמי התלמוד [עיין סי' ק"ג ובתרומת הדשן סימן ט"ז] לא היו מקפידין על זה):

3וּכְשֶׁנִּפְנֶה בְּמָקוֹם מְגֻלֶּה כְּמוֹ בַּשָּׂדֶה — צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק עַד שֶׁלֹּא יוּכַל חֲבֵרוֹ לִרְאוֹת אֶת פֵּרוּעוֹ, מַה שֶּׁמְּגַלֶּה מִבְּשָׂרוֹ מִלְּפָנָיו אוֹ מִלְּאַחֲרָיו. וְאֵין צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק יוֹתֵר עַד שֶׁלֹּא יִרְאֶנּוּ, אֶלָּא אַף־עַל־פִּי שֶׁרוֹאֵהוּ מֵרָחוֹק — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. וַאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר — נִפְנֶה מִיָּד. וְכֵן בֶּחָצֵר אֲחוֹרֵי כֹּתֶל הַבַּיִת. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁחֲבֵרוֹ שׁוֹמֵעַ קוֹל עִטּוּשׁוֹ שֶׁלְּמַטָּה — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, שֶׁבְּהַשְׁמָעַת קוֹל עִטּוּשׁ שֶׁלְּמַטָּה — אֵין בּוֹ אִסּוּר כְּלָל מִשּׁוּם צְנִיעוּת (אֶלָּא שֶׁהִיא חֶרְפָּה וּבוּשָׁה לְרֹב בְּנֵי אָדָם, וּמִי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד — אֵינוֹ מַקְפִּיד. וְכֵן בִּימֵי חַכְמֵי הַתַּלְמוּד — [עַיֵּן סִימָן קג וּבִתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן טז] — לֹא הָיוּ מַקְפִּידִין עַל זֶה):

דובכל הלכות צניעות של בית הכסא צריך ליזהר בלילה כמו ביום לבד מריחוק מקום בשדה וכיוצא בה שבלילה א"צ להתרחק כלל ויוכל ליפנות אפילו ברחוב העיר ואם יש שם איזו קרן זוית יפנה שם והוא כשאין שם אדם אבל כשיש שם אדם אפילו נכרי אסור ליפנות בפניו כל שהוא בסמוך לו עד שיוכל לראותו אפילו אינו יכול לראות את פירועו כי מאחר שרואהו מקרוב אין זו צניעות:

4וּבְכָל הִלְכוֹת צְנִיעוּת שֶׁל בֵּית הַכִּסֵּא — צָרִיךְ לִזָּהֵר בַּלַּיְלָה כְּמוֹ בַּיּוֹם, לְבַד מֵרִחוּק מָקוֹם בַּשָּׂדֶה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ, שֶׁבַּלַּיְלָה — אֵין צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק כְּלָל, וְיוּכַל לִפָּנוֹת אֲפִלּוּ בִּרְחוֹב הָעִיר. וְאִם יֵשׁ שָׁם אֵיזוֹ קֶרֶן זָוִית — יִפָּנֶה שָׁם. וְהוּא כְּשֶׁאֵין שָׁם אָדָם, אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם אָדָם אֲפִלּוּ נָכְרִי — אָסוּר לִפָּנוֹת בְּפָנָיו, כָּל שֶׁהוּא בְּסָמוּךְ לוֹ עַד שֶׁיּוּכַל לִרְאוֹתוֹ, אֲפִלּוּ אֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹת אֶת פֵּרוּעוֹ, כִּי מֵאַחַר שֶׁרוֹאֵהוּ מִקָּרוֹב — אֵין זוֹ צְנִיעוּת:

הוכל זה ליפנות אבל להטיל מים התירו אפילו בפני רבים וביום משום חשש סכנה שלא יהא עקר ולכן אסור לו לנהוג צניעות ולהמתין אם צריך לכך ומכל מקום יש לו להסתלק לצדדים ואפי' אשה מבנה הקטן:

5וְכָל זֶה לִפָּנוֹת, אֲבָל לְהָטִיל מַיִם — הִתִּירוּ אֲפִלּוּ בִּפְנֵי רַבִּים וּבַיּוֹם, מִשּׁוּם חֲשַׁשׁ סַכָּנָה, שֶׁלֹּא יְהֵא עָקָר. וְלָכֵן אָסוּר לוֹ לִנְהֹג צְנִיעוּת וּלְהַמְתִּין, אִם צָרִיךְ לְכָךְ. וּמִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לוֹ לְהִסְתַּלֵּק לִצְדָדִים, וַאֲפִלּוּ אִשָּׁה מִבְּנָהּ הַקָּטָן:

והנפנה במקום מגולה שאין בו מחיצות צריך לכוין פניו לדרום ואחוריו לצפון או להפך אבל לא יפנה באחוריו למערב ולא למזרח מפני כבוד השכינה שהשכינה במערב ופני השכינה למזרח ולכך נקרא מזרח קדם ומערב אחור כמ"ש אחור וקדם צרתני ודרום נקרא ימין ותימן ואם נפנה ואחוריו לקרן מערבית דרומית או צפונית או לקרן מזרחית דרומית או צפונית אם משוכה כלפי צפון או דרום יותר מכלפי מזרח או מערב מותר ואם לאו אסור ובמקום שאפשר טוב ליזהר שיהיו פניו לדרום ואחוריו לצפון ולא להפך כדי שלא ליפנות נגד ירושלים והמקדש ברוב מדינות אלו שהן משוכות ונטויות לצפון ירושלים יותר מלמערבה וכל שכן במדינות המכוונות לצפון ירושלים ממש:

6הַנִּפְנֶה בְּמָקוֹם מְגֻלֶּה שֶׁאֵין בּוֹ מְחִצּוֹת — צָרִיךְ לְכַוֵּן פָּנָיו לַדָּרוֹם וַאֲחוֹרָיו לְצָפוֹן, אוֹ לְהֶפֶךְ. אֲבָל לֹא יִפָּנֶה בַּאֲחוֹרָיו לַמַּעֲרָב וְלֹא לַמִּזְרָח, מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשְּׁכִינָה, שֶׁהַשְּׁכִינָה בַּמַּעֲרָב וּפְנֵי הַשְּׁכִינָה לַמִּזְרָח, וּלְכָךְ נִקְרָא מִזְרָח "קֶדֶם" וּמַעֲרָב "אָחוֹר", כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי", וְדָרוֹם נִקְרָא "יָמִין" וְ"תֵימָן". וְאִם נִפְנֶה וַאֲחוֹרָיו לְקֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית אוֹ צְפוֹנִית, אוֹ לְקֶרֶן מִזְרָחִית דְּרוֹמִית אוֹ צְפוֹנִית, אִם מְשׁוּכָה כְּלַפֵּי צָפוֹן אוֹ דָּרוֹם יוֹתֵר מִכְּלַפֵּי מִזְרָח אוֹ מַעֲרָב — מֻתָּר, וְאִם לָאו — אָסוּר.
וּבְמָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר — טוֹב לִזָּהֵר שֶׁיִּהְיוּ פָּנָיו לַדָּרוֹם וַאֲחוֹרָיו לַצָּפוֹן וְלֹא לְהֶפֶךְ, כְּדֵי שֶׁלֹּא לִפָּנוֹת נֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם וְהַמִּקְדָּשׁ, בְּרֹב מְדִינוֹת אֵלּוּ שֶׁהֵן מְשׁוּכוֹת וּנְטוּיוֹת לִצְפוֹן יְרוּשָׁלַיִם יוֹתֵר מִלְּמַעֲרָבָהּ, וְכָל שֶׁכֵּן בִּמְדִינוֹת הַמְכֻוָּנוֹת לִצְפוֹן יְרוּשָׁלַיִם מַמָּשׁ:

זוכל זה במקום מגולה אבל במקום שיש בו מחיצות ואפילו אין שם רק מחיצה אחת במערב יושב בצד המחיצה בסמוך לה ונפנה ואחוריו למערב כלפי המחיצה ואם היא במזרח יושב בצדה ואחוריו למזרח ועל כן אין להקפיד כלל בבתי כסאות הבנוים בבתים או בחצרות ואפילו אין מחיצה אחרת חוץ לבית הכסא רק כותל בית הכסא עצמו נדון משום מחיצה ויש אומרים שאין שום מחיצה מועלת לזה וטוב לחוש לדבריהם לכתחלה במקום שאפשר שלא לבנות בית הכסא תחילה לפנות שם למערב או למזרח אלא לצפון וכל זה לפנות אבל להטיל מים מותר בכל ענין אפילו למערב ומזרח במקום מגולה:

7וְכָל זֶה בְּמָקוֹם מְגֻלֶּה, אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מְחִצּוֹת, וַאֲפִלּוּ אֵין שָׁם רַק מְחִצָּה אַחַת בַּמַּעֲרָב — יוֹשֵׁב בְּצַד הַמְּחִצָּה בְּסָמוּךְ לָהּ וְנִפְנֶה וַאֲחוֹרָיו לַמַּעֲרָב כְּלַפֵּי הַמְּחִצָּה. וְאִם הִיא בַּמִּזְרָח — יוֹשֵׁב בְּצִדָּהּ וַאֲחוֹרָיו לַמִּזְרָח. וְעַל כֵּן אֵין לְהַקְפִּיד כְּלָל בְּבָתֵּי כִּסְאוֹת הַבְּנוּיִים בַּבָּתִּים אוֹ בַּחֲצֵרוֹת, וַאֲפִלּוּ אֵין מְחִצָּה אַחֶרֶת חוּץ לְבֵית הַכִּסֵּא רַק כֹּתֶל בֵּית הַכִּסֵּא עַצְמוֹ — נִדּוֹן מִשּׁוּם מְחִצָּה.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין שׁוּם מְחִצָּה מוֹעֶלֶת לְזֶה. וְטוֹב לָחֹש לְדִבְרֵיהֶם לְכַתְּחִלָּה בְּמָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר, שֶׁלֹּא לִבְנוֹת בֵּית הַכִּסֵּא תְּחִלָּה לִפָּנוֹת שָׁם לְמַעֲרָב אוֹ לְמִזְרָח, אֶלָּא לְצָפוֹן.
וְכָל זֶה לִפָּנוֹת, אֲבָל לְהָטִיל מַיִם — מֻתָּר בְּכָל עִנְיָן, אֲפִלּוּ לְמַעֲרָב וּמִזְרָח בְּמָקוֹם מְגֻלֶּה:

חלא ישב ויפנה במהרה ובחוזק לפי שנפתח הנקב בחזקה וניתקין שיני הכרכשתא ויוצאת וכן מטעם זה לא יאנוס לדחוק את עצמו יותר מדאי וכן כשמקנח לא יקנח בחתיכת חרס שאינה חלקה וכיוצא בזה פן ינתק או ינקב הכרכשתא ומטעם זה התירו לטלטל בשבת צרורות שהם אבנים דקים וחלקים לקנח בהם אע"פ שהם מוקצים גם אם יש לפניו חתיכת חרס שאינה מוקצה והתירו להכניס לבית הכסא אבנים דקים הרבה עד כמלא היד לקנח בהן בזה אחר זה עד שיצא האחרון נקי ושוב אסור לקנח בהם יותר בשבת וכן בחול א"צ לקנח יותר כי זהו סימן שאין עוד ממשות צואה בפי הטבעת במקום שיכולה להיות נראית כשהוא יושב מאחר שהוא מקנח עצמו ג"כ בעודו יושב והקינוח יצא נקי אך מדת חסידות לרחוץ פי הטבעת במים:

8לֹא יֵשֵׁב וְיִפָּנֶה בִּמְהֵרָה וּבְחֹזֶק, לְפִי שֶׁנִּפְתָּח הַנֶּקֶב בְּחָזְקָה וְנִתָּקִין שִׁנֵּי הַכַּרְכַּשְׁתָּא וְיוֹצֵאת. וְכֵן מִטַּעַם זֶה לֹא יֶאֱנֹס לִדְחֹק אֶת עַצְמוֹ יוֹתֵר מִדַּאי.
וְכֵן כְּשֶׁמְּקַנֵּחַ — לֹא יְקַנַּח בַּחֲתִיכַת חֶרֶס שֶׁאֵינָהּ חֲלָקָה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, פֶּן יְנַתֵּק אוֹ יְנַקֵּב הַכַּרְכַּשְׁתָּא. וּמִטַּעַם זֶה הִתִּירוּ לְטַלְטֵל בְּשַׁבָּת צְרוֹרוֹת, שֶׁהֵם אֲבָנִים דַּקִּים וַחֲלָקִים, לְקַנֵּחַ בָּהֶם, אַף־עַל־פִּי שֶׁהֵם מֻקְצִים, גַּם אִם יֵשׁ לְפָנָיו חֲתִיכַת חֶרֶס שֶׁאֵינָהּ מֻקְצֶה. וְהִתִּירוּ לְהַכְנִיס לְבֵית הַכִּסֵּא אֲבָנִים דַּקִּים הַרְבֵּה עַד כִּמְלֹא הַיָּד, לְקַנֵּחַ בָּהֶן בָּזֶה אַחַר זֶה עַד שֶׁיֵּצֵא הָאַחֲרוֹן נָקִי, וְשׁוּב אָסוּר לְקַנֵּחַ בָּהֶם יוֹתֵר בְּשַׁבָּת. וְכֵן בְּחֹל אֵין צָרִיךְ לְקַנֵּחַ יוֹתֵר, כִּי זֶהוּ סִימָן שֶׁאֵין עוֹד מַמָּשׁוּת צוֹאָה בְּפִי הַטַּבַּעַת, בְּמָקוֹם שֶׁיְּכוֹלָה לִהְיוֹת נִרְאֵית כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב, מֵאַחַר שֶׁהוּא מְקַנֵּחַ עַצְמוֹ גַּם כֵּן בְּעוֹדוֹ יוֹשֵׁב, וְהַקִּנּוּחַ יָצָא נָקִי. אַךְ מִדַּת חֲסִידוּת לִרְחֹץ פִּי הַטַּבַּעַת בְּמַיִם:

טומי שאינו איסטניס ומקנח באצבעותיו ממש לא יקנח ביד ימין אלא בשמאל מפני שבאצבעות ימינו קושר תפילין על שמאלו וטוב ליזהר מלקנח באצבע אמצעית מפני שכורך עליה הרצועה ואיטר שמניח תפילין על ימין וקושרן עליה בשמאל של כל אדם יקנח בימין של כל אדם וכל זה לקנח אבל לשפשף נצוצות של מי רגלים מותר גם בימין וכן להרוג כנה:

9וּמִי שֶׁאֵינוֹ אִסְטְנִיס וּמְקַנֵּחַ בְּאֶצְבְּעוֹתָיו מַמָּשׁ — לֹא יְקַנַּח בְּיַד יָמִין אֶלָּא בִּשְׂמֹאל, מִפְּנֵי שֶׁבְּאֶצְבְּעוֹת יְמִינוֹ קוֹשֵׁר תְּפִלִּין עַל שְׂמֹאלוֹ. וְטוֹב לִזָּהֵר מִלְּקַנֵּחַ בְּאֶצְבַּע אֶמְצָעִית, מִפְּנֵי שֶׁכּוֹרֵךְ עָלֶיהָ הָרְצוּעָה. וְאִטֵּר שֶׁמֵּנִיחַ תְּפִלִּין עַל יָמִין וְקוֹשְׁרָן עָלֶיהָ בִּשְׂמֹאל שֶׁל כָּל אָדָם — יְקַנַּח בְּיָמִין שֶׁל כָּל אָדָם. וְכָל זֶה לְקַנֵּחַ, אֲבָל לְשַׁפְשֵׁף נִיצוֹצוֹת שֶׁל מֵי רַגְלַיִם — מֻתָּר גַּם בְּיָמִין. וְכֵן לַהֲרֹג כִּנָּה:

יהמטיל מים מעומד ואם לא יגביה האמה יפלו נצוצות מי רגלים הרבה על רגליו מותר לו לסייע בבצים מלמטה להגביהו ואם נפלו על רגליו צריך לשפשפם בידיו מיד ולא ילך כך בין הבריות אבל לא יאחז באמה להגביהו שכל האוחז באמה כאלו מביא מבול לעולם פן יתחמם ויוציא זרע לבטלה אם לא שאוחז מעטרה ולמטה לצד הארץ ששם אינו מביא לידי חימום או שאוחז במטלית עבה שאינה מחממת ומי שהוא נשוי ואשתו עמו בעיר והיא טהורה מן הדין מותר לו לאחוז גם מעטרה ולמעלה כי מאחר שיש לו פת בסלו אינו בא לידי הרהור וחימום אך מדת חסידות להחמיר וגם מן הדין לא התירו לנשוי לאחוז אלא להשתין כדי שלא יפלו נצוצות על רגליו אבל לא להתחכך אם לא במטלית עבה שאינה מחממת כלל:

10הַמֵּטִיל מַיִם מְעֻמָּד וְאִם לֹא יַגְבִּיהַּ הָאַמָּה יִפְּלוּ נִיצוֹצוֹת מֵי רַגְלַיִם הַרְבֵּה עַל רַגְלָיו — מֻתָּר לוֹ לְסַיֵּעַ בַּבֵּיצִים מִלְּמַטָּה לְהַגְבִּיהוֹ. וְאִם נָפְלוּ עַל רַגְלָיו — צָרִיךְ לְשַׁפְשְׁפָם בְּיָדָיו מִיָּד, וְלֹא יֵלֵךְ כָּךְ בֵּין הַבְּרִיּוֹת. אֲבָל לֹא יֹאחַז בָּאַמָּה לְהַגְבִּיהוֹ, שֶׁכָּל הָאוֹחֵז בָּאַמָּה כְּאִלּוּ מֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם, פֶּן יִתְחַמֵּם וְיוֹצִיא זֶרַע לְבַטָּלָה. אִם לֹא שֶׁאוֹחֵז מֵעֲטָרָה וּלְמַטָּה לְצַד הָאָרֶץ, שֶׁשָּׁם אֵינוֹ מֵבִיא לִידֵי חִמּוּם, אוֹ שֶׁאוֹחֵז בְּמַטְלִית עָבָה שֶׁאֵינָהּ מְחַמֶּמֶת.
וּמִי שֶׁהוּא נָשׂוּי, וְאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ בָּעִיר וְהִיא טְהוֹרָה — מִן הַדִּין מֻתָּר לוֹ לֶאֱחֹז גַּם מֵעֲטָרָה וּלְמַעְלָה, כִּי מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ "פַּת בְּסַלּוֹ" — אֵינוֹ בָּא לִידֵי הִרְהוּר וְחִמּוּם. אַךְ מִדַּת חֲסִידוּת לְהַחֲמִיר. וְגַם מִן הַדִּין לֹא הִתִּירוּ לְנָשׂוּי לֶאֱחֹז אֶלָּא לְהַשְׁתִּין, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְּלוּ נִיצוֹצוֹת עַל רַגְלָיו, אֲבָל לֹא לְהִתְחַכֵּךְ, אִם לֹא בַּמַּטְלִית עָבָה שֶׁאֵינָהּ מְחַמֶּמֶת כְּלָל:

יאהמשהה את נקביו בין גדולים בין קטנים עובר מדברי סופרים משום אל תשקצו את נפשותיכם אך לא העמידו חכמים דבריהם במקום כבוד הבריות כגון עד שימצא מקום צנוע וכן במקום הפסק בתפלה ואפילו בברכות קריאת שמע כמו שיתבאר בהלכות קריאת שמע ותפלה ויש אומרים שבקטנים אין בהם משום בל תשקצו אלא שאסרו משום סכנה וגם שלא יהא עקר וכל שיכול להעמיד עצמו עד כדי שיעור הילוך פרסה אין בו משום בל תשקצו ולא משום סכנה בין בקטנים בין בגדולים לדברי הכל ויש אומרים שאפילו אינו יכול להעמיד עצמו פחות הרבה מכשיעור הילוך פרסה אין בו משום בל תשקצו כל זמן שאינו נצרך ומתאוה הרבה (בענין שאילו לא היה מעמיד עצמו בכח ומגביר כח המחזיק על כח הדוחה היה כח הדוחה גובר מאליו על כח המחזיק ועושה צרכיו בלי שום סיוע דוחק שידחוק האדם עצמו כלל אפילו מעט מזעיר אבל אם כח הדוחה לא היה גובר כל כך על כח המחזיק בלי סיוע דוחק שידחוק האדם עצמו מעט נמצא כשמעמיד על עצמו ומונע מלדחוק אינו נקרא משהה נקביו כי אינו אלא שב ואל תעשה ואין בו משום בל תשקצו):

11הַמַּשְׁהֶה אֶת נְקָבָיו בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים — עוֹבֵר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים מִשּׁוּם "אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם". אַךְ לֹא הֶעֱמִידוּ חֲכָמִים דִּבְרֵיהֶם בִּמְקוֹם כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת, כְּגוֹן עַד שֶׁיִּמְצָא מָקוֹם צָנוּעַ, וְכֵן בִּמְקוֹם הֶפְסֵק בַּתְּפִלָּה, וַאֲפִלּוּ בְּבִרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבִּקְטַנִּים אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם "בַּל תְּשַׁקְּצוּ", אֶלָּא שֶׁאָסְרוּ מִשּׁוּם סַכָּנָה, וְגַם שֶׁלֹּא יְהֵא עָקָר.
וְכָל שֶׁיָּכוֹל לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ עַד כְּדֵי שִׁעוּר הִלּוּךְ פַּרְסָה — אֵין בּוֹ מִשּׁוּם "בַּל תְּשַׁקְּצוּ" וְלֹא מִשּׁוּם סַכָּנָה, בֵּין בִּקְטַנִּים בֵּין בִּגְדוֹלִים, לְדִבְרֵי הַכֹּל.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ אֵינוֹ יָכוֹל לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ פָּחוֹת הַרְבֵּה מִכְּשִׁעוּר הִלּוּךְ פַּרְסָה — אֵין בּוֹ מִשּׁוּם "בַּל תְּשַׁקְּצוּ", כָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ וּמִתְאַוֶּה הַרְבֵּה (בְּעִנְיָן שֶׁאִלּוּ לֹא הָיָה מַעֲמִיד עַצְמוֹ בְּכֹחַ וּמַגְבִּיר כֹּחַ הַמַּחֲזִיק עַל כֹּחַ הַדּוֹחֶה — הָיָה כֹּחַ הַדּוֹחֶה גּוֹבֵר מֵאֵלָיו עַל כֹּחַ הַמַּחֲזִיק, וְעוֹשֶׂה צְרָכָיו בְּלִי שׁוּם סִיּוּעַ דֹּחַק שֶׁיִּדְחֹק הָאָדָם עַצְמוֹ כְּלָל אֲפִלּוּ מְעַט מִזְּעֵר. אֲבָל אִם כֹּחַ הַדּוֹחֶה לֹא הָיָה גּוֹבֵר כָּל כָּךְ עַל כֹּחַ הַמַּחֲזִיק בְּלִי סִיּוּעַ דֹּחַק שֶׁיִּדְחֹק הָאָדָם עַצְמוֹ מְעַט, נִמְצָא כְּשֶׁמַּעֲמִיד עַל עַצְמוֹ וּמוֹנֵעַ מִלִּדְחֹק — אֵינוֹ נִקְרָא מַשְׁהֶה נְקָבָיו, כִּי אֵינוֹ אֶלָּא "שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה", וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם "בַּל תְּשַׁקְּצוּ"):

1Y hay quienes dicen que en el caso de los líquidos no hay transgresión de 'no contaminen', sino que está prohibido por peligro y para evitar que se vuelva estéril.

2Y cualquiera que pueda aguantar hasta una distancia de una parasang (medida de distancia), no hay transgresión de 'no contaminen' ni de peligro, ni para líquidos ni para sólidos, según todos. Y hay quienes dicen que incluso si no puede aguantar mucho menos de una parasang, no hay transgresión de 'no contaminen', siempre y cuando no lo necesite y lo desee mucho (en el caso de que si no se esforzara y aumentara la fuerza que retiene, la fuerza que expulsa naturalmente superaría a la fuerza que retiene, y haría sus necesidades sin ningún esfuerzo de empujar, incluso mínimamente. Pero si la fuerza que expulsa no superara tanto a la fuerza que retiene sin un esfuerzo de empujar un poco, entonces, al esforzarse y evitar empujar, no se le considera que retiene sus excrementos, ya que simplemente está 'sentado y no haciendo nada', y no hay transgresión de 'no contaminen').

Vocalized Edition - Kehot Publication Society