Orach Chayim, Siman 585

אסדר התקיעות מיושב ובו י"א סעיפים:
צריך לתקוע מעומד שנאמר יום תרועה יהיה לכם ולהלן הוא אומר וספרתם לכם מה לכם האמור שם מעומד כמו שנתבאר בסי' תפ"ט אף כאן מעומד ולפיכך לא יסמוך על שום דבר בענין שאם ינטל אותו דבר שסמך עליו היה נופל שאין זו עמידה אלא סמיכה ומכל מקום אם עבר ותקע אפילו מיושב יצא ואין צריך לחזור ולתקוע מעומד לפי שעמידה זו אינה אלא מדברי סופרים כמו שנתבאר בסי' ח' ובסי' תפ"ט ע"ש:

אסֵדֶר הַתְּקִיעוֹת מְיֻשָּׁב וּבוֹ י"א סְעִיפִים:
צָרִיךְ לִתְקֹעַ מְעֻמָּד, שֶׁנֶּאֱמַר "יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם", וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם", מַה "לָּכֶם" הָאָמוּר שָׁם מְעֻמָּד כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תפ"ט אַף כָּאן מְעֻמָּד. וּלְפִיכָךְ לֹא יִסְמֹךְ עַל שׁוּם דָּבָר בְּעִנְיָן שֶׁאִם יִנָּטֵל אוֹתוֹ דָּבָר שֶׁסָּמַךְ עָלָיו הָיָה נוֹפֵל, שֶׁאֵין זוֹ עֲמִידָה אֶלָּא סְמִיכָה. וּמִכָּל מָקוֹם אִם עָבַר וְתָקַע אֲפִלּוּ מְיֻשָּׁב — יָצָא, וְאֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִתְקֹעַ מְעֻמָּד, לְפִי שֶׁעֲמִידָה זוֹ אֵינָהּ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ח' וּבְסִימָן תפ"ט עַיֵּן שָׁם:

בהשומעין התקיעות אף על פי שעדיין לא יצאו ידי חובתן אף על פי כן אינן צריכים לעמוד:

בהַשּׁוֹמְעִין הַתְּקִיעוֹת אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא יָצְאוּ יְדֵי חוֹבָתָן — אַף עַל פִּי כֵן אֵינָן צְרִיכִים לַעֲמֹד:

גנוהגים לתקוע על הבימה במקום שקורין וראוי ליתן לתקוע לצדיק והגון ובלבד שלא יהא מחלוקת בדבר:

גנוֹהֲגִים לִתְקֹעַ עַל הַבִּימָה בַּמָּקוֹם שֶׁקּוֹרִין. וְרָאוּי לִתֵּן לִתְקֹעַ לְצַדִּיק וְהָגוּן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא מַחֲלֹקֶת בַּדָּבָר:

דקודם שיתקע יברך מעומד אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמוע קול שופר ולא יאמר בקול שופר דמשמע לציית לקול השופר ולמה אין מברכין לתקוע בשופר לפי שהתקיעה אינה עיקר המצוה אלא שמיעת קול שופר הוא עיקר המצוה שהרי התוקע ולא שמע קול שופר לא יצא כמו ש[י]תבאר בסי' תקפ"ז ע"ש ומכל מקום אם עבר או טעה ובירך לתקוע בשופר או על תקיעת שופר יצא:

דקֹדֶם שֶׁיִּתְקַע יְבָרֵךְ מְעֻמָּד "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לִשְׁמֹעַ קוֹל שׁוֹפָר", וְלֹא יֹאמַר "בְּקוֹל שׁוֹפָר" דְּמַשְׁמַע לְצַיֵּת לְקוֹל הַשּׁוֹפָר. וְלָמָּה אֵין מְבָרְכִין "לִתְקֹעַ בְּשׁוֹפָר", לְפִי שֶׁהַתְּקִיעָה אֵינָהּ עִקַּר הַמִּצְוָה אֶלָּא שְׁמִיעַת קוֹל שׁוֹפָר הוּא עִקַּר הַמִּצְוָה, שֶׁהֲרֵי הַתּוֹקֵעַ וְלֹא שָׁמַע קוֹל שׁוֹפָר לֹא יָצָא כְּמוֹ שֶׁ[יִּ]תְבָּאֵר בְּסִימָן תקפ"ז עַיֵּן שָׁם. וּמִכָּל מָקוֹם אִם עָבַר אוֹ טָעָה וּבֵרַךְ "לִתְקֹעַ בְּשׁוֹפָר" אוֹ "עַל תְּקִיעַת שׁוֹפָר" — יָצָא:

הואחר ברכה זו יברך שהחיינו לפי שהיא מצוה הבא[ה] מזמן לזמן ואחד התוקע לעצמו ואחד מי שיצא ידי חובתו ותוקע להוציא אחרים ידי חובתן מברך שתי ברכות אלו במה דברים אמורים כשאין השומע יודע לברך אבל אם הוא יודע לברך יברך בעצמו ולא ישמע ממי שכבר יצא ידי חובתו כמו שנתבאר בסי' רע"ג ע"ש:

הוְאַחַר בְּרָכָה זוֹ יְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ, לְפִי שֶׁהִיא מִצְוָה הַבָּאָ[ה] מִזְּמַן לִזְמַן. וְאֶחָד הַתּוֹקֵעַ לְעַצְמוֹ וְאֶחָד מִי שֶׁיָּצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ וְתוֹקֵעַ לְהוֹצִיא אֲחֵרִים יְדֵי חוֹבָתָן — מְבָרֵךְ שְׁתֵּי בְּרָכוֹת אֵלּוּ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁאֵין הַשּׁוֹמֵעַ יוֹדֵעַ לְבָרֵךְ, אֲבָל אִם הוּא יוֹדֵעַ לְבָרֵךְ — יְבָרֵךְ בְּעַצְמוֹ, וְלֹא יִשְׁמַע מִמִּי שֶׁכְּבָר יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רע"ג, עַיֵּן שָׁם:

וואחר שבירך שתי ברכות אלו יתקע תשר"ת ג' פעמים ותש"ת ג' פעמים ותר"ת ג' פעמים כמו שיתבאר בסי' תק"צ ע"ש. מי שנסתפק לו אם שמע קול שופר ביום ראשון של ראש השנה שהוא מן התורה צריך לתקוע אבל לא יברך שספק ברכות להקל ואם הוא ביום שני שאינו אלא מדברי סופרים אין צריך לתקוע דספק דברי סופרים להקל. טוב לתקוע בצד ימין של פיו אם אפשר לו בכך משום שנאמר והשטן עומד על ימינו והתקיעה מערבבת השטן:

ווְאַחַר שֶׁבֵּרַךְ שְׁתֵּי בְּרָכוֹת אֵלּוּ יִתְקַע תשר"ת ג' פְּעָמִים וְתש"ת ג' פְּעָמִים וְתר"ת ג' פְּעָמִים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תק"צ, עַיֵּן שָׁם.
מִי שֶׁנִּסְתַּפֵּק לוֹ אִם שָׁמַע קוֹל שׁוֹפָר בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהוּא מִן הַתּוֹרָה — צָרִיךְ לִתְקֹעַ, אֲבָל לֹא יְבָרֵךְ שֶׁסְּפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל, וְאִם הוּא בְּיוֹם שֵׁנִי שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים — אֵין צָרִיךְ לִתְקֹעַ, דִּסְפֵק דִּבְרֵי סוֹפְרִים לְהָקֵל.
טוֹבַ לִתְקֹעַ בְּצַד יָמִין שֶׁל פִּיו אִם אֶפְשָׁר לוֹ בְּכָךְ, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר "וְהַשָּׂטָן עוֹמֵד עַל יְמִינוֹ", וְהַתְּקִיעָה מְעַרְבֶּבֶת הַשָּׂטָן:

זוטוב שיעמיד פה השופר למעלה ולא יטנו לצדדים שנאמר עלה אלהים בתרועה וגו':

זוְטוֹב שֶׁיַּעֲמִיד פֶּה הַשּׁוֹפָר לְמַעְלָה וְלֹא יַטֶּנּוּ לִצְדָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר "עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה וְגוֹ'":

חאם התחיל לתקוע ולא יכול להשלים כל השלשים תקיעות יתקע אחר תחתיו ואם גם השני אינו יכול להשלים ישלים אחר תחתיו וכן לעולם וכולם אינם צריכים לברך לפי שכבר נפטרו כולם בברכת הראשון ואפילו אם הראשון לא היה יכול לתקוע אפילו תקיעה אחת אעפ"כ לא היתה ברכתו לבטלה כיון שכוונתו היתה בברכתו להוציא כל השומעין וא"כ התוקעין אחרונים וכל הקהל ששמעו ברכתו אינם צריכים עוד לברך. אבל אם בא לתקוע תחתיו מי שלא שמע ברכתו צריך לברך קודם שיתקע שהרי הוא לא יצא בברכת הראשון:

חאִם הִתְחִיל לִתְקֹעַ וְלֹא יָכוֹל לְהַשְׁלִים כָּל הַשְּׁלֹשִׁים תְּקִיעוֹת — יִתְקַע אַחֵר תַּחְתָּיו, וְאִם גַּם הַשֵּׁנִי אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁלִים — יַשְׁלִים אַחֵר תַּחְתָּיו, וְכֵן לְעוֹלָם. וְכֻלָּם אֵינָם צְרִיכִים לְבָרֵךְ, לְפִי שֶׁכְּבָר נִפְטְרוּ כֻּלָּם בְּבִרְכַּת הָרִאשׁוֹן. וַאֲפִלּוּ אִם הָרִאשׁוֹן לֹא הָיָה יָכוֹל לִתְקֹעַ אֲפִלּוּ תְּקִיעָה אַחַת — אַף עַל פִּי כֵן לֹא הָיְתָה בִּרְכָתוֹ לְבַטָּלָה, כֵּיוָן שֶׁכַּוָּנָתוֹ הָיְתָה בְּבִרְכָתוֹ לְהוֹצִיא כָּל הַשּׁוֹמְעִין, וְאִם כֵּן הַתּוֹקְעִין אַחֲרוֹנִים וְכָל הַקָּהָל שֶׁשָּׁמְעוּ בִּרְכָתוֹ אֵינָם צְרִיכִים עוֹד לְבָרֵךְ.
אֲבָל אִם בָּא לִתְקֹעַ תַּחְתָּיו מִי שֶׁלֹּא שָׁמַע בִּרְכָתוֹ — צָרִיךְ לְבָרֵךְ קֹדֶם שֶׁיִּתְקַע, שֶׁהֲרֵי הוּא לֹא יָצָא בְּבִרְכַּת הָרִאשׁוֹן:

טבמה דברים אמורים כשתוקע זה לא יצא עדיין ידי חובתו שלא שמע עדיין כל התקיעות אבל אם כבר יצא ידי חובתו ששמע כבר כל התקיעות בבית הכנסת אחרת אינו צריך לברך קודם שיתקע שהרי הצבור שמעו כבר הברכה מן התוקע הראשון:

טבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁתּוֹקֵעַ זֶה לֹא יָצָא עֲדַיִן יְדֵי חוֹבָתוֹ שֶׁלֹּא שָׁמַע עֲדַיִן כָּל הַתְּקִיעוֹת, אֲבָל אִם כְּבָר יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ שֶׁשָּׁמַע כְּבָר כָּל הַתְּקִיעוֹת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אַחֶרֶת — אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ קֹדֶם שֶׁיִּתְקַע, שֶׁהֲרֵי הַצִּבּוּר שָׁמְעוּ כְּבָר הַבְּרָכָה מִן הַתּוֹקֵעַ הָרִאשׁוֹן:

ינוהגין שהמתפלל שחרית מקרא סדר התקיעות לפני התוקע מלה במלה כדי שלא יטעה בתקיעותיו ומנהג יפה הוא ועיין בסי' תק"צ:

ינוֹהֲגִין שֶׁהַמִּתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית מַקְרִיא סֵדֶר הַתְּקִיעוֹת לִפְנֵי הַתּוֹקֵעַ מִלָּה בְּמִלָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטְעֶה בִּתְקִיעוֹתָיו, וּמִנְהָג יָפֶה הוּא. וְעַיֵּן בְּסִימָן תק"צ:

יא(אסור ליטול שכר לתקוע שופר בראש השנה אפילו שכרוהו מערב יו"ט לפי שהוא נוטל שכר יו"ט ואסור מטעם שנתבאר בסי' ש"ו ע"ש ואם נטל אינו רואה סימן ברכה מאותו שכר לעולם):

יא(אָסוּר לִטֹּל שָׂכָר לִתְקֹעַ שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה אֲפִלּוּ שְׂכָרוּהוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, לְפִי שֶׁהוּא נוֹטֵל שְׂכַר יוֹם טוֹב וְאָסוּר מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ש"ו עַיֵּן שָׁם. וְאִם נָטַל — אֵינוֹ רוֹאֶה סִימַן בְּרָכָה מֵאוֹתוֹ שָׂכָר לְעוֹלָם):

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org