Orach Chayim, Siman 180

אדין פירורי הפת ובו ו' סעיפים:
כל מי שאינו משייר פת על שולחנו אין רואה סימן ברכה לעולם שנאמר אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו אבל בברכה מהו אומר אכול והותר:

אדִּין פֵּרוּרֵי הַפַּת, וּבוֹ ו' סְעִיפִים:
כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מְשַׁיֵּר פַּת עַל שֻׁלְחָנוֹ — אֵין רוֹאֶה סִימַן בְּרָכָה לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר "אֵין שָׂרִיד לְאָכְלוֹ, עַל כֵּן לֹא יָחִיל טוּבוֹ", אֲבָל בִּבְרָכָה מַהוּ אוֹמֵר? "אָכֹל וְהוֹתֵר":

בונכון שלא להסיר המפה והלחם עד אחר ברכת המזון כדי שיהא ניכר שמברך ה' על חסדו וטובו הגדול שהכין מזון לכל בריותיו:

בוְנָכוֹן שֶׁלֹּא לְהָסִיר הַמַּפָּה וְהַלֶּחֶם עַד אַחַר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִכָּר שֶׁמְּבָרֵךְ ה' עַל חַסְדּוֹ וְטוּבוֹ הַגָּדוֹל, שֶׁהֵכִין מָזוֹן לְכָל בְּרִיּוֹתָיו:

גאם לא נשאר לו לחם על השולחן לא יביא פת שלימה ויתננה על השולחן מפני שנראה כעורך שולחן לעבודה זרה כמו שאמר הכתוב העורכים לגד שולחן וגו' אבל אם היתה שלימה מונחת כבר על השולחן כמו שבשבת בוצעים על לחם משנה טוב שלא להסירה עד אחר ברכת המזון:

גאִם לֹא נִשְׁאַר לוֹ לֶחֶם עַל הַשֻּׁלְחָן — לֹא יָבִיא פַּת שְׁלֵמָה וְיִתְּנֶנָּה עַל הַשֻּׁלְחָן, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּעוֹרֵךְ שֻׁלְחָן לַעֲבוֹדָה זָרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "הַעֹרְכִים לַגַּד שֻׁלְחָן וְגוֹ'". אֲבָל אִם הָיְתָה שְׁלֵמָה מֻנַּחַת כְּבָר עַל הַשֻּׁלְחָן, כְּמוֹ שֶׁבְּשַׁבָּת בּוֹצְעִים עַל לֶחֶם מִשְׁנֶה — טוֹב שֶׁלֹּא לַהֲסִירָהּ עַד אַחַר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן:

דבימי חכמי התלמוד שהיו מסלקים את השולחנות הקטנות שלפני כל אחד ואחד קודם מים אחרונים והיו נוטלים מים אחרונים במקום השולחנות היו צריכים לכבד קרקע הבית במקום השולחנות קודם הנטילה שלא ישארו שם פירורי פת וימאסו במי הנטילה ואע"פ שמותר לאבד פירורים שאין בהם כזית חוששים שמא יהיה השמש עם הארץ שמותר להשתמש בשמש עם הארץ ויניח על השולחן גם פירורים שיש בהם כזית כשמסיר הלחם מעל השולחן ואח"כ יפלו ממנו כשמסלקין אותן משם וימאסו במי הנטילה לכך יכבד תחלה. אבל אנו שאין אנו מסלקין השולחן ואנו נוטלים הידים במקום שאין שם פרורים א"צ לכבד תחלה:

דבִּימֵי חַכְמֵי הַתַּלְמוּד שֶׁהָיוּ מְסַלְּקִים אֶת הַשֻּׁלְחָנוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁלִּפְנֵי כָּל אֶחָד וְאֶחָד קֹדֶם מַיִם אַחֲרוֹנִים, וְהָיוּ נוֹטְלִים מַיִם אַחֲרוֹנִים בִּמְקוֹם הַשֻּׁלְחָנוֹת — הָיוּ צְרִיכִים לְכַבֵּד קַרְקַע הַבַּיִת בִּמְקוֹם הַשֻּׁלְחָנוֹת קֹדֶם הַנְּטִילָה, שֶׁלֹּא יִשָּׁאֲרוּ שָׁם פֵּרוּרֵי פַּת וְיִמָּאֲסוּ בְּמֵי הַנְּטִילָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לְאַבֵּד פֵּרוּרִים שֶׁאֵין בָּהֶם כְּזַיִת — חוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא יִהְיֶה הַשַּׁמָּשׁ עַם הָאָרֶץ, שֶׁמֻּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשַׁמָּשׁ עַם הָאָרֶץ, וְיַנִּיחַ עַל הַשֻּׁלְחָן גַּם פֵּרוּרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כְּזַיִת כְּשֶׁמֵּסִיר הַלֶּחֶם מֵעַל הַשֻּׁלְחָן, וְאַחַר כָּךְ יִפְּלוּ מִמֶּנּוּ כְּשֶׁמְּסַלְּקִין אוֹתָן מִשָּׁם וְיִמָּאֲסוּ בְּמֵי הַנְּטִילָה, לְכָךְ יְכַבֵּד תְּחִלָּה.
אֲבָל אָנוּ שֶׁאֵין אָנוּ מְסַלְּקִין הַשֻּׁלְחָן, וְאָנוּ נוֹטְלִים הַיָּדַיִם בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם פֵּרוּרִים — אֵין צָרִיךְ לְכַבֵּד תְּחִלָּה:

האע"פ שמותר לאבד פירורים שאין בהם כזית בידים לא יזרקם במקום דריסת רגלי בני אדם מפני שקשה לעניות כשדורסים על פירורי לחם ולא התירו אלא לאבדם כגון להשליכם למים וכיוצא בזה:

האַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לְאַבֵּד פֵּרוּרִים שֶׁאֵין בָּהֶם כְּזַיִת בַּיָּדַיִם — לֹא יִזְרְקֵם בִּמְקוֹם דְּרִיסַת רַגְלֵי בְּנֵי אָדָם, מִפְּנֵי שֶׁקָּשֶׁה לַעֲנִיּוּת כְּשֶׁדּוֹרְסִים עַל פֵּרוּרֵי לֶחֶם, וְלֹא הִתִּירוּ אֶלָּא לְאַבְּדָם, כְּגוֹן לְהַשְׁלִיכָם לַמַּיִם וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה:

ונוהגים לכסות הסכין בשעת ברכת המזון כי השלחן דומה למזבח ובמזבח נאמר לא תניף עליהם ברזל לפי שהברזל מקצר ימיו של אדם והמזבח מאריך ימי האדם ואינו בדין שיונף המקצר על המאריך וגם השולחן מאריך ימיו של אדם ומכפר עונותיו בהכנסת אורחים שגדול כחה של לגימה שמשרה שכינה. ונהגו במקומות הרבה שלא לכסותו בשבת ויום טוב כי בחול מכסין אותו מפני שהוא כחו של עשו ובשבת ויום טוב אין שטן ופגע רע ומנהגן של ישראל תורה היא:

ונוֹהֲגִים לְכַסּוֹת הַסַּכִּין בִּשְׁעַת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, כִּי הַשֻּׁלְחָן דּוֹמֶה לְמִזְבֵּחַ, וּבַמִּזְבֵּחַ נֶאֱמַר: "לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל", לְפִי שֶׁהַבַּרְזֶל מְקַצֵּר יָמָיו שֶׁל אָדָם וְהַמִּזְבֵּחַ מַאֲרִיךְ יְמֵי הָאָדָם, וְאֵינוֹ בְּדִין שֶׁיּוּנַף הַמְקַצֵּר עַל הַמַּאֲרִיךְ, וְגַם הַשֻּׁלְחָן מַאֲרִיךְ יָמָיו שֶׁל אָדָם וּמְכַפֵּר עֲוֹנוֹתָיו בְּהַכְנָסַת אוֹרְחִים, שֶׁגָּדוֹל כֹּחָהּ שֶׁל לְגִימָה שֶׁמַּשְׁרָה שְׁכִינָה.
וְנָהֲגוּ בִּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה שֶׁלֹּא לְכַסּוֹתוֹ בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, כִּי בְּחֹל מְכַסִּין אוֹתוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא כֹּחוֹ שֶׁל עֵשָׂו, וּבְשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב אֵין שָׂטָן וּפֶגַע רַע. וּמִנְהָגָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה הִיא:

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org