Orach Chayim, Siman 281

אדיני זמירות ביום השבת ובו ה' סעיפים:
בשבת צריך להקדים לבא לבית הכנסת יותר מביו"ט כמ"ש בסי' תקכ"ט ומכל מקום נוהגים לאחר יותר מבחול משום השינה שהיא עונג שבת ומכל מקום צריך ליזהר מאד שלא לעבור זמן קריאת שמע ותפלה אבל בימי החורף שהלילות ארוכים יכולים להקדים כמו בחול:

1דִּינֵי זְמִירוֹת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וּבוֹ ה' סְעִיפִים:
בְּשַׁבָּת צָרִיךְ לְהַקְדִּים לָבֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת יוֹתֵר מִבְּיוֹם טוֹב, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תקכ"ט.
וּמִכָּל מָקוֹם, נוֹהֲגִים לְאַחֵר יוֹתֵר מִבְּחֹל, מִשּׁוּם הַשֵּׁנָה שֶׁהִיא עֹנֶג שַׁבָּת. וּמִכָּל מָקוֹם, צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לַעֲבוֹר זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה.
אֲבָל בִּימֵי הַחֹרֶף שֶׁהַלֵּילוֹת אֲרֻכִּים — יְכוֹלִים לְהַקְדִּים כְּמוֹ בְּחֹל:

בונוהגים להרבות בזמירות של שבת דהיינו שמוסיפים בפסוקי דזמרה למנצח השמים כו' ואומרים נשמת אחר שירת הים ומסיימין בו ישתבח ואח"כ מתחילין יוצר אור והכל יודוך ואל אדון ולאל אשר שבת ובכל מקום ומקום לפי מנהגו ומכל מקום אין כל זה חובה אלא רשות ואם רצה אינו אומר כלל מלבד לאל אשר שבת שאף אם שכח לאומרו בתוך התפלה נכון לאומרו אחר התפלה הואיל והוא מדבר בשבח השבת ומכל מקום אם נזכר בתוך התפלה אפילו קודם שסיים ברכת יוצר לא יחזור לראש הברכה בשבילו הואיל ואינו אלא מנהג בעלמא (והוא הדין שלא יאמר אותו לבדו במקום שנזכר כיון שאינו שייך שם):

2וְנוֹהֲגִים לְהַרְבּוֹת בִּזְמִירוֹת שֶׁל שַׁבָּת, דְּהַיְנוּ שֶׁמּוֹסִיפִים בִּפְסוּקֵי דְזִמְרָה: "לַמְנַצֵּחַ הַשָּׁמַיִם כוּ'", וְאוֹמְרִים "נִשְׁמַת" אַחַר שִׁירַת הַיָּם, וּמְסַיְּמִין בּוֹ "יִשְׁתַּבַּח". וְאַחַר כָּךְ מַתְחִילִין "יוֹצֵר אוֹר", וְ"הַכֹּל יוֹדוּךָ", וְ"אֵל אָדוֹן", וְ"לָאֵל אֲשֶׁר שָׁבַת". וּבְכָל מָקוֹם וּמָקוֹם לְפִי מִנְהָגוֹ.
וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין כָּל זֶה חוֹבָה אֶלָּא רְשׁוּת, וְאִם רָצָה אֵינוֹ אוֹמֵר כְּלָל. מִלְּבַד "לָאֵל אֲשֶׁר שָׁבַת", שֶׁאַף אִם שָׁכַח לְאָמְרוֹ בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה — נָכוֹן לְאָמְרוֹ אַחַר הַתְּפִלָּה, הוֹאִיל וְהוּא מְדַבֵּר בְּשֶׁבַח הַשַּׁבָּת.
וּמִכָּל מָקוֹם, אִם נִזְכַּר בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה, אֲפִלּוּ קֹדֶם שֶׁסִּיֵּם בִּרְכַּת "יוֹצֵר" — לֹא יַחֲזוֹר לְרֹאשׁ הַבְּרָכָה בִּשְׁבִילוֹ, הוֹאִיל וְאֵינוֹ אֶלָּא מִנְהָג בְּעָלְמָא.
(וְהוּא הַדִּין שֶׁלֹּא יֹאמַר אוֹתוֹ לְבַדּוֹ בְּמָקוֹם שֶׁנִּזְכַּר, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ שַׁיָּךְ שָׁם):

גויש להאריך ולהנעים בניגון הזמירות של שבת בשביל כבוד היום ואין למחות בש"ץ שמאריך בהם בניגון אע"פ שהמוחה מתכוין משום בטול תורה ומכל מקום לא יאריך יותר מדאי כדי שיאכלו קודם חצות היום כמו שיתבאר בסי' רפ"ח:

3וְיֵשׁ לְהַאֲרִיךְ וּלְהַנְעִים בְּנִגּוּן הַזְּמִירוֹת שֶׁל שַׁבָּת בִּשְׁבִיל כְּבוֹד הַיּוֹם. וְאֵין לִמְחוֹת בִּשְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁמַּאֲרִיךְ בָּהֶם בְּנִגּוּן, אַף עַל פִּי שֶׁהַמּוֹחֶה מִתְכַּוֵּן מִשּׁוּם בִּטּוּל תּוֹרָה.
וּמִכָּל מָקוֹם, לֹא יַאֲרִיךְ יוֹתֵר מִדַּאי, כְּדֵי שֶׁיֹּאכְלוּ קֹדֶם חֲצוֹת הַיּוֹם, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רפ"ח:

דוכל זה בניגון שיש בו נעימה כעין שעושין בפסוקי דזמרה אבל לא כמו המשוררים המאריכים בשיר ומפרידים תיבה מחברתה וכבר הפליגו הקדמונים בגנותם (עיין סי' נ"ג):

4וְכָל זֶה בְּנִגּוּן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נְעִימָה כְּעֵין שֶׁעוֹשִׂין בִּפְסוּקֵי דְזִמְרָה, אֲבָל לֹא כְּמוֹ הַמְשׁוֹרְרִים הַמַּאֲרִיכִים בְּשִׁיר וּמַפְרִידִים תֵּבָה מֵחֲבֶרְתָּהּ, וּכְבָר הִפְלִיגוּ הַקַּדְמוֹנִים בִּגְנוּתָם, (עַיֵּן סִמָּן נ"ג):

הכשמגיע בנשמת לולך אנחנו מודים לא ישחה שם כמו במודים שאין לשחות אלא במקומות שאמרו חכמים כמו שנתבאר בסי' קי"ג:

5כְּשֶׁמַּגִּיעַ בְּ"נִשְׁמַת" לְ"וּלְךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים" — לֹא יִשְׁחֶה שָׁם כְּמוֹ בְּ"מוֹדִים", שֶׁאֵין לִשְׁחוֹת אֶלָּא בִּמְקוֹמוֹת שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן קי"ג:

Vocalized Edition - Kehot Publication Society