Orach Chayim, Siman 351

אדין המושיט ידו לצינור ברשות הרבים לשתות ובו ב' סעיפים:
לא יעמוד אדם ברשות הרבים ויחבר ידו או כלי למזחילה שהיא כעין צנור ארוך מונחת לאורך הגג בתוך שלשה טפחים סמוך לגג ולקבל המים ממנה לפי שהמחבר ידו או כלי אליה הוא כשואב ממנה והואיל והיא (מונחת כולה) בתוך ג' טפחים לגג והרי היא חשובה כגג עצמו משום תורת לבוד נמצא שהוא כשואב ומוציא מהגג עצמו שהוא רשות היחיד לרשות הרבים ולפיכך אפילו אם המזחילה אינה גבוהה עשרה ואינה רחבה ד' שאינה רשות היחיד מצד עצמה אסור לחבר ידו או כלי אליה הואיל והוא כשואב ומוציא מהגג. אבל מותר לקלוט מן האויר אפילו ידיו תוך ג' למזחילה אין אומרים בהם לבוד (לענין זה שיהא נחשב כשואב ממנה) ואפילו אם הוא גבוה עשרה ורחבה ד' שהיא רשות היחיד מותר לקלוט ולקבל מן האויר המים הנוטפים ממנה והוא הדין לנוטפים מהגג עצמו בין שקולטן למעלה מעשרה בין למטה מעשרה מפני שלמעלה מעשרה אויר מקום פטור הוא ולמטה מעשרה רשות הרבים הוא:

1דִּין הַמּוֹשִׁיט יָדוֹ לְצִנּוּר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים לִשְׁתּוֹת וּבוֹ ב' סְעִיפִים:
לֹא יַעֲמוֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וִיחַבֵּר יָדוֹ אוֹ כְּלִי לְמַזְחִילָה, שֶׁהִיא כְּעֵין צִנּוֹר אָרֹךְ מֻנַּחַת לְאֹרֶךְ הַגַּג בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים סָמוּךְ לַגַּג, וּלְקַבֵּל הַמַּיִם מִמֶּנָּה, לְפִי שֶׁהַמְחַבֵּר יָדוֹ אוֹ כְּלִי אֵלֶיהָ הוּא כְּשׁוֹאֵב מִמֶּנָּה, וְהוֹאִיל וְהִיא (מֻנַּחַת כֻּלָּהּ) בְּתוֹךְ ג' טְפָחִים לַגַּג, וַהֲרֵי הִיא חֲשׁוּבָה כַּגַּג עַצְמוֹ מִשּׁוּם תּוֹרַת לָבוּד, נִמְצָא שֶׁהוּא כְּשׁוֹאֵב וּמוֹצִיא מֵהַגַּג עַצְמוֹ, שֶׁהוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד, לִרְשׁוּת הָרַבִּים. וּלְפִיכָךְ, אֲפִלּוּ אִם הַמַּזְחִילָה אֵינָהּ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה וְאֵינָהּ רְחָבָה ד', שֶׁאֵינָהּ רְשׁוּת הַיָּחִיד מִצַּד עַצְמָהּ — אָסוּר לְחַבֵּר יָדוֹ אוֹ כְּלִי אֵלֶיהָ, הוֹאִיל וְהוּא כְּשׁוֹאֵב וּמוֹצִיא מֵהַגַּג.
אֲבָל מֻתָּר לִקְלוֹט מִן הָאֲוִיר, אֲפִלּוּ יָדָיו תּוֹךְ ג' לְמַזְחִילָה אֵין אוֹמְרִים בָּהֶם לָבוּד (לְעִנְיָן זֶה שֶׁיְּהֵא נֶחְשָׁב כְּשׁוֹאֵב מִמֶּנָּה). וַאֲפִלּוּ אִם הוּא גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה וּרְחָבָה ד', שֶׁהִיא רְשׁוּת הַיָּחִיד — מֻתָּר לִקְלוֹט וּלְקַבֵּל מִן הָאֲוִיר הַמַּיִם הַנּוֹטְפִים מִמֶּנָּה. וְהוּא הַדִּין לְנוֹטְפִים מֵהַגַּג עַצְמוֹ, בֵּין שֶׁקּוֹלְטָן לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה בֵּין לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה, מִפְּנֵי שֶׁלְּמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה אֲוִיר מְקוֹם פְּטוּר הוּא, וּלְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה רְשׁוּת הָרַבִּים הוּא:

בהיתה מזחילה בולטת ג' טפחים מן הגג וכן סתם צנור שהוא ארוך ובולט ג' טפחים מן הגג אינם חשובים כגג עצמו ומותר לחבר ידו או כלי אליהם לקבל המים והוא שאין בהם ד' על ד' והם למטה מעשרה שאם יש בהם רוחב ד' אפילו הם למטה מעשרה עכ"פ הם ככרמלית וכשמחבר ידו או כלי אליהם הרי הוא כשואב ומוציא מכרמלית לרשות הרבים ואם הם למעלה מעשרה אף שאין בהם ד' אסור משום גזירה שמא יהא בהם ד' שאז הם רשות היחיד גמורה. ואע"פ שהגדיים בוקעים תחתיהם מכל מקום הואיל והם בולטים ויוצאים מן הגג שהוא רשות היחיד הרי הם נדונים כחורי רשות היחיד שהם כרשות היחיד כמו שנתבאר בסימן שמ"ה:

2הָיְתָה מַזְחִילָה בּוֹלֶטֶת ג' טְפָחִים מִן הַגַּג, וְכֵן סְתָם צִנּוֹר שֶׁהוּא אָרֹךְ וּבוֹלֵט ג' טְפָחִים מִן הַגַּג — אֵינָם חֲשׁוּבִים כַּגַּג עַצְמוֹ, וּמֻתָּר לְחַבֵּר יָדוֹ אוֹ כְּלִי אֲלֵיהֶם לְקַבֵּל הַמַּיִם. וְהוּא שֶׁאֵין בָּהֶם ד' עַל ד', וְהֵם לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה. שֶׁאִם יֵשׁ בָּהֶם רֹחַב ד', אֲפִלּוּ הֵם לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה, עַל כָּל פָּנִים הֵם כְּכַרְמְלִית, וּכְשֶׁמְּחַבֵּר יָדוֹ אוֹ כְּלִי אֲלֵיהֶם — הֲרֵי הוּא כְּשׁוֹאֵב וּמוֹצִיא מִכַּרְמְלִית לִרְשׁוּת הָרַבִּים. וְאִם הֵם לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה, אַף שֶׁאֵין בָּהֶם ד' — אָסוּר, מִשּׁוּם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְהֵא בָּהֶם ד', שֶׁאָז הֵם רְשׁוּת הַיָּחִיד גְּמוּרָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַגְּדָיִים בּוֹקְעִים תַּחְתֵּיהֶם, מִכָּל מָקוֹם הוֹאִיל וְהֵם בּוֹלְטִים וְיוֹצְאִים מִן הַגַּג שֶׁהוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד, הֲרֵי הֵם נִדּוֹנִים כְּחוֹרֵי רְשׁוּת הַיָּחִיד שֶׁהֵם כִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שמ"ה:

Vocalized Edition - Kehot Publication Society