Orach Chayim, Siman 274

אדיני בציעת הפת בשבת ובו ח' סעיפים:
שלש סעודות חייב כל אדם לאכול בשבת ורמז לזה ששלש פעמים היום נאמר גבי אכילת המן בשבת שנאמר ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו וגו':

1דִּינֵי בְּצִיעַת הַפַּת בְּשַׁבָּת וּבוֹ ח' סְעִיפִים:
שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת חַיָּב כָּל אָדָם לֶאֱכוֹל בְּשַׁבָּת. וְרֶמֶז לָזֶה, שֶׁשָּׁלֹשׁ פְּעָמִים "הַיּוֹם" נֶאֱמַר גַּבֵּי אֲכִילַת הַמָּן בְּשַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם, כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה', הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ וְגוֹ'":

בוחייב כל אדם לבצוע על שתי ככרות שלמות אחד אנשים ואחד נשים וסמך לזה שנאמר לקטו לחם משנה וגו'. ואין צריך שיבצע משתיהן אלא שיאחז שתיהן בידו ויבצע מאחת מהן שהרי לא נאמר לחם משנה אלא בלקיטה דהיינו אחיזה (ורשאי להשמיט השניה מידו בשעת הבציעה ודי במה שאחז שתיהן בשעת ברכת המוציא). וצריך לבצוע מן העליונה שאין מעבירין על המצות במה דברים אמורים ביום השבת או בליל יו"ט אבל בליל שבת יש נוהגין מטעם הידוע להם לבצוע על התחתונה וכדי שלא לעבור על המצות מניחין התחתונה קרוב אצלם יותר מהעליונה ונמצא שאין כאן מעביר על המצוה כלל או לוקחין העליונה בשעת ברכת המוציא ומניחים אותה למטה ובוצעין עליה:

2וְחַיָּב כָּל אָדָם לִבְצוֹעַ עַל שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת שְׁלֵמוֹת, אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים, וּסְמַךְ לְזֶה, שֶׁנֶּאֱמַר "לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה וְגוֹ'".
וְאֵין צָרִיךְ שֶׁיִּבְצַע מִשְׁתֵּיהֶן, אֶלָּא שֶׁיֶּאֱחוֹז שְׁתֵּיהֶן בְּיָדוֹ וְיִבְצַע מֵאַחַת מֵהֶן, שֶׁהֲרֵי לֹא נֶאֱמַר "לֶחֶם מִשְׁנֶה" אֶלָּא בִּלְקִיטָה, דְּהַיְנוּ אֲחִיזָה.
(וְרַשַּׁאי לְהַשְׁמִיט הַשְּׁנִיָּה מִיָּדוֹ בִּשְׁעַת הַבְּצִיעָה, וְדַי בְּמַה שֶּׁאָחַז שְׁתֵּיהֶן בִּשְׁעַת בִּרְכַּת "הַמּוֹצִיא").
וְצָרִיךְ לִבְצוֹע מִן הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁאֵין מַעֲבִירִין עַל הַמִּצְוֹת.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, אוֹ בְּלֵיל יוֹם טוֹב, אֲבָל בְּלֵיל שַׁבָּת יֵשׁ נוֹהֲגִין מִטַּעַם הַיָּדוּעַ לָהֶם לִבְצוֹעַ עַל הַתַּחְתּוֹנָה, וּכְדֵי שֶׁלֹּא לַעֲבוֹר עַל הַמִּצְוֹת מַנִּיחִין הַתַּחְתּוֹנָה קָרוֹב אֶצְלָם יוֹתֵר מֵהָעֶלְיוֹנָה, וְנִמְצָא שֶׁאֵין כַּאן מַעֲבִיר עַל הַמִּצְוָה כְּלָל, אוֹ לוֹקְחִין הָעֶלְיוֹנָה בִּשְׁעַת בִּרְכַּת "הַמּוֹצִיא" וּמַנִּיחִים אוֹתָהּ לְמַטָּה וּבוֹצְעִין עָלֶיהָ:

גמצוה לבצוע בשבת פרוסה גדולה שתספיק לו לכל הסעודה מפני שנראה כמחבב סעודת שבת שחפץ לאכול בה הרבה ואע"פ שבחול אין לעשות כן מפני שנראה כרעבתן מכל מקום הואיל ואינו עושה כן כל ימות החול אלא בשבת בלבד ניכר הדבר שאינו עושה בשביל רעבתנות אלא בשביל כבוד השבת:

3מִצְוָה לִבְצוֹעַ בְּשַׁבָּת פְּרוּסָה גְדוֹלָה שֶׁתַּסְפִּיק לוֹ לְכָל הַסְּעֻדָּה, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כִּמְחַבֵּב סְעֻדַּת שַׁבָּת, שֶׁחָפֵץ לֶאֱכוֹל בָּהּ הַרְבֵּה. וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּחֹל אֵין לַעֲשׂוֹת כֵּן מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּרַעַבְתָן, מִכָּל מָקוֹם הוֹאִיל וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה כֵן כָּל יְמוֹת הַחֹל אֶלָּא בְּשַׁבָּת בִּלְבָד — נִכָּר הַדָּבָר שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה בִּשְׁבִיל רַעַבְתָנוּת, אֶלָּא בִּשְׁבִיל כְּבוֹד הַשַּׁבָּת:

דאין המסובין רשאים לטעום עד שיטעום הבוצע אם הם זקוקים לככרו דהיינו שאין להם לחם משנה לפני כל אחד והם יוצאים ידי חובתם במה ששומעים ממנו ברכת המוציא שמברך על לחם משנה ואוכלים מאותו לחם משנה אבל אם יש לחם משנה לפני כל אחד מהם שאינם זקוקים לטעום מלחם משנה שלפניו יכולים לטעום ממה שלפניהם קודם שטעם הוא ממה שלפניו:

4אֵין הַמְסֻבִּין רַשָּׁאִים לִטְעוֹם עַד שֶׁיִּטְעוֹם הַבּוֹצֵעַ אִם הֵם זְקוּקִים לְכִכָּרוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין לָהֶם לֶחֶם מִשְׁנֶה לִפְנֵי כָּל אֶחָד, וְהֵם יוֹצְאִים יְדֵי חוֹבָתָם בְּמַה שֶּׁשּׁוֹמְעִים מִמֶּנּוּ בִּרְכַּת "הַמּוֹצִיא" שֶׁמְּבָרֵךְ עַל לֶחֶם מִשְׁנֶה, וְאוֹכְלִים מֵאוֹתוֹ לֶחֶם מִשְׁנֶה.
אֲבָל אִם יֵשׁ לֶחֶם מִשְׁנֶה לִפְנֵי כָּל אֶחָד מֵהֶם, שֶׁאֵינָם זְקוּקִים לִטְעוֹם מִלֶּחֶם מִשְׁנֶה שֶׁלְּפָנָיו — יְכוֹלִים לִטְעוֹם מִמַּה שֶּׁלִּפְנֵיהֶם קֹדֶם שֶׁטָּעַם הוּא מִמַּה שֶּׁלְּפָנָיו:

האפילו אכל אדם כל מיני מעדנים ומיני תבשילין הרבה אע"פ שהם מחמשת המינים אינו יוצא ידי חובת ג' סעודות שחייב אדם לסעוד בשבת עד שיאכל לחם שמברכין עליו המוציא וברכת המזון (ועוד שעיקר סעודה הוא הלחם שעליו יחיה האדם) לפי שלגבי אכילת המן שממנה למדו ג' סעודות נאמר בה לחם שנאמר ויאמר אליהם משה הוא הלחם אשר נתן וגו':

5אֲפִלּוּ אָכַל אָדָם כָּל מִינֵי מַעֲדַנִּים וּמִינֵי תַבְשִׁילִין הַרְבֵּה אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִים — אֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבַת ג' סְעֻדּוֹת שֶׁחַיָּב אָדָם לִסְעוֹד בְּשַׁבָּת, עַד שֶׁיֹּאכַל לֶחֶם שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו "הַמּוֹצִיא" וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן (וְעוֹד שֶׁעִקָּר סְעֻדָּה הוּא הַלֶּחֶם שֶׁעָלָיו יִחְיֶה הָאָדָם), לְפִי שֶׁלְּגַבֵּי אֲכִילַת הַמָּן שֶׁמִּמֶּנָּה לָמְדוּ ג' סְעֻדּוֹת נֶאֶמַר בָּהּ לֶחֶם, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן וְגוֹ'":

ווכיון שאכל יתר מעט מכביצה יצא ידי חובתו אבל כביצה בלבד נקראת אכילת עראי ואינו יוצא בה ויש אומרים שבכזית בלבד יוצא ידי חובתו ויש אומרים שבסעודה שלישית אין צריך לחם כלל ויתבאר הכל בסימן רצ"א:

6וְכֵיוָן שֶׁאָכַל יֶתֶר מְעַט מִכְּבֵיצָה — יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, אֲבָל כְּבֵיצָה בִּלְבָד נִקְרֵאת אֲכִילַת עֲרַאי, וְאֵינוֹ יוֹצֵא בָּהּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבִּכְזַיִת בִּלְבָד יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבִּסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית אֵין צָרִיךְ לֶחֶם כְּלָל, וְיִתְבָּאֵר הַכֹּל בְּסִמָּן רצ"א:

זטוב לברך על ב' אגודות של הדס קודם קידוש של לילה ושל יום ובתוך סעודה שלישית:

7טוֹב לְבָרֵךְ עַל ב' אֲגֻדּוֹת שֶׁל הֲדַס קֹדֶם קִדּוּשׁ שֶׁל לַיְלָה וְשֶׁל יוֹם, וּבְתוֹךְ סְעֻדָּה שְׁלִישִׁית:

חאם יש קצת אונס שלא יוכל לסעוד בלילה יכול לדחות הסעודה עד למחר שיאכל ג' סעודות ביום ובלבד שיקדש בלילה ויאכל מיד אחר הקידוש כזית מחמשת המינים או שישתה עוד רביעית יין כמו שנתבאר בסימן רע"ג אבל אם אין שם אונס אין לעשות כן שהרי אפילו מבעוד יום מצוה למנוע מלאכול כדי שיאכל בלילה לתיאבון כמו שנתבאר בסימן רמ"ט:

8אִם יֵשׁ קְצָת אֹנֶס שֶׁלֹּא יוּכַל לִסְעוֹד בַּלַּיְלָה — יָכוֹל לִדְחוֹת הַסְּעֻדָּה עַד לְמָחָר, שֶׁיֹּאכַל ג' סְעֻדּוֹת בַּיּוֹם. וּבִלְבָד שֶׁיְּקַדֵּשׁ בַּלַּיְלָה, וְיֹאכַל מִיָּד אַחַר הַקִּדּוּשׁ כְּזַיִת מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִים, אוֹ שֶׁיִּשְׁתֶּה עוֹד רְבִיעִית יַיִן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רע"ג.
אֲבָל אִם אֵין שָׁם אֹנֶס — אֵין לַעֲשׂוֹת כֵּן, שֶׁהֲרֵי אֲפִלּוּ מִבְּעוֹד יוֹם מִצְוָה לִמְנוֹעַ מִלֶּאֱכוֹל כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל בַּלַּיְלָה לְתֵאָבוֹן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רמ"ט:

Vocalized Edition - Kehot Publication Society