Orach Chayim, Siman 380

אדיני ביטול רשות ובו ז' סעיפים:
אחד מבני החצר ששכח ולא עירב עמהם אוסר עליהם מה תקנתם יבטל להם רשות שיש לו בחצר שיאמר רשותי מבוטלת לכם או רשותי קנויה לכם ואין צריך לקנות בקנין סודר ויכול לבטל משתחשך ואף ע"פ שאין קונין קנין בשבת מכל מקום כאן אין צריך שיקנו הם רשותו אלא שהוא יסלק עצמו מרשותו וממילא אין מי שיאסר עליהם ולסלק עצמו מרשותו מותר אף בשבת. ואם דר עם ד' או ה' צריך לבטל לכל אחד ואחד שיאמר רשותי מבוטלת לכולכם ולא די שיבטל לאחד מהם אע"פ שזה שמבטל לו כבר עירב עם השאר ואם לא עשה כן אף למי שביטל לו אסור ויש אומרים שלא די שיאמר רשותי מבוטלת לכולכם אלא צריך שיפרש ויאמר מבוטלת לך ולך ולענין הלכה בדברי סופרים הלך אחר המיקל:

אדִּינֵי בִּטּוּל רְשׁוּת וּבוֹ ז' סְעִיפִים:
אֶחָד מִבְּנֵי הֶחָצֵר שֶׁשָּׁכַח וְלֹא עֵרֵב עִמָּהֶם — אוֹסֵר עֲלֵיהֶם. מַה תַּקָּנָתָם? יְבַטֵּל לָהֶם רְשׁוּת שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֶּחָצֵר, שֶׁיֹּאמַר "רְשׁוּתִי מְבֻטֶּלֶת לָכֶם" אוֹ "רְשׁוּתִי קְנוּיָה לָכֶם". וְאֵין צָרִיךְ לִקְנוֹת בְּקִנְיַן סוּדָר. וְיָכוֹל לְבַטֵּל מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין קוֹנִין קִנְיָן בְּשַׁבָּת, מִכָּל מָקוֹם כַּאן אֵין צָרִיךְ שֶׁיִּקְנוּ הֵם רְשׁוּתוֹ, אֶלָּא שֶׁהוּא יְסַלֵּק עַצְמוֹ מֵרְשׁוּתוֹ, וּמִמֵּילָא אֵין מִי שֶׁיֶּאֱסֹר עֲלֵיהֶם; וּלְסַלֵּק עַצְמוֹ מֵרְשׁוּתוֹ מֻתָּר אַף בְּשַׁבָּת.
וְאִם דָּר עִם ד' אוֹ ה' — צָרִיךְ לְבַטֵּל לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, שֶׁיֹּאמַר "רְשׁוּתִי מְבֻטֶּלֶת לְכֻלְּכֶם", וְלֹא דַי שֶׁיְּבַטֵּל לְאֶחָד מֵהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה שֶׁמְּבַטֵּל לוֹ כְּבָר עֵרֵב עִם הַשְּׁאָר. וְאִם לֹא עָשָׂה כֵּן, אַף לְמִי שֶׁבִּטֵּל לוֹ אָסוּר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא דַי שֶׁיֹּאמַר "רְשׁוּתִי מְבֻטֶּלֶת לְכֻלְּכֶם", אֶלָּא צָרִיךְ שֶׁיְּפָרֵשׁ וְיֹאמַר "מְבֻטֶּלֶת לְךָ וּלְךָ". וּלְעִנְיַן הֲלָכָה, בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים הַלֵךְ אַחַר הַמֵּקֵל:

באם ביטל להם רשותו סתם לא ביטל אלא רשות שיש לו בחצר לפיכך הם מותרים להוציא מבתיהם לחצר וגם הוא לפי שהוא נעשה אצלם כאורח בעלמא אבל אסורים להוציא מביתו לחצר וכן להכניס שהרי ביתו הוא מיוחד לו והחצר להם והרי זה מוציא מרשות לרשות ואפילו הוא שביתו שלו וגם בחצר הוא כאורח אצלם אעפ"כ אסור לו להוציא מביתו לחצר (וכן להכניס) לפי שאין אומרים שהוא כאורח אצלם אלא לענין תשמיש מבתיהם לחצר אבל תשמיש שמביתו או לביתו אין לומר שהוא אורח ויש אומרים שצריך לנעול ביתו כדי שלא יבא להוציא באיסור ולא יפתחנו אלא כשרוצה לצאת ולבא וינעלנו מיד אחר צאתו ובואו והמיקל לא הפסיד כי יש לו על מי לסמוך:

באִם בִּטֵּל לָהֶם רְשׁוּתוֹ סְתָם — לֹא בִטֵּל אֶלָּא רְשׁוּת שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֶּחָצֵר. לְפִיכָךְ הֵם מֻתָּרִים לְהוֹצִיא מִבָּתֵּיהֶם לֶחָצֵר וְגַם הוּא, לְפִי שֶׁהוּא נַעֲשֶׂה אֶצְלָם כְּאוֹרֵחַ בְּעָלְמָא. אֲבָל אֲסוּרִים לְהוֹצִיא מִבֵּיתוֹ לֶחָצֵר וְכֵן לְהַכְנִיס, שֶׁהֲרֵי בֵּיתוֹ הוּא מְיֻחָד לוֹ וְהֶחָצֵר לָהֶם, וַהֲרֵי זֶה מוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת. וַאֲפִלּוּ הוּא, שֶׁבֵּיתוֹ שֶׁלּוֹ וְגַם בֶּחָצֵר הוּא כְּאוֹרֵחַ אֶצְלָם, אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לוֹ לְהוֹצִיא מִבֵּיתוֹ לֶחָצֵר (וְכֵן לְהַכְנִיס), לְפִי שֶׁאֵין אוֹמְרִים שֶׁהוּא כְּאוֹרֵחַ אֶצְלָם אֶלָּא לְעִנְיַן תַּשְׁמִישׁ מִבָּתֵּיהֶם לֶחָצֵר, אֲבָל תַּשְׁמִישׁ שֶׁמִּבֵּיתוֹ אוֹ לְבֵיתוֹ — אֵין לוֹמַר שֶׁהוּא אוֹרֵחַ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לִנְעוֹל בֵּיתוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא לְהוֹצִיא בְּאִסּוּר, וְלֹא יִפְתָּחֶנּוּ אֶלָּא כְּשֶׁרוֹצֶה לָצֵאת וְלָבֹא, וְיִנְעָלֶנּוּ מִיָּד אַחַר צֵאתוֹ וּבוֹאוֹ.ֹ וְהַמֵּקֵל לֹא הִפְסִיד, כִּי יֵשׁ לוֹ עַל מִי לִסְמוֹךְ:

גאם ביטל להם גם רשות ביתו מותרים גם בביתו להוציא ממנו לחצר וכן להכניס כמו בבתיהם וגם הוא מותר בביתו כמו בבתיהם לפי שנעשה אורח גמור אצלם כיון שלא נשאר לו שום רשות שלא ביטלה להם רק שיזהר שלא יוציא מביתו לחצר קודם שיוציאו [ה]ם מבתיהם לחצר כדי שיחזיקו הם בחצר תחלה ולא יכניס מחצר לביתו קודם שיכניסו הם מחצר לביתו כמו שיתבאר בסי' שפ"א:

גאִם בִּטֵּל לָהֶם גַּם רְשׁוּת בֵּיתוֹ — מֻתָּרִים גַּם בְּבֵיתוֹ לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ לֶחָצֵר וְכֵן לְהַכְנִיס כְּמוֹ בְּבָתֵּיהֶם, וְגַם הוּא מֻתָּר בְּבֵיתוֹ כְּמוֹ בְּבָתֵּיהֶם, לְפִי שֶׁנַּעֲשֶׂה אוֹרֵחַ גָּמוּר אֶצְלָם, כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִשְׁאַר לוֹ שׁוּם רְשׁוּת שֶׁלֹּא בִטְּלָה לָהֶם. רַק שֶׁיִּזָּהֵר שֶׁלֹּא יוֹצִיא מִבֵּיתוֹ לֶחָצֵר קֹדֶם שֶׁיּוֹצִיאוּ [הֵ]ם מִבָּתֵּיהֶם לֶחָצֵר, כְּדֵי שֶׁיַּחֲזִיקוּ הֵם בֶּחָצֵר תְּחִלָּה, וְלֹא יַכְנִיס מֵחָצֵר לְבֵיתוֹ קֹדֶם שֶׁיַּכְנִיסוּ הֵם מֵחָצֵר לְבֵיתוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שפ"א:

דאם אינו רוצה לבטל להם רשותו אלא להשכירו יש אומרים ששכירות מועלת בישראל כמו שמועלת בנכרי לפי שהשכירות אינה גרוע מהביטול שהיא מתנה בחנם ויש אומרים שלא תיקנו שכירות אלא בנכרי שאין ביטולו מועיל אבל לא בישראל ולענין הלכה בדברי סופרים הלך אחר המיקל:

דאִם אֵינוֹ רוֹצֶה לְבַטֵּל לָהֶם רְשׁוּתוֹ, אֶלָּא לְהַשְׂכִּירוֹ — יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁשְּׂכִירוּת מוֹעֶלֶת בְּיִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁמּוֹעֶלֶת בְּנָכְרִי, לְפִי שֶׁהַשְּׂכִירוּת אֵינָהּ גָּרוּעַ מֵהַבִּטּוּל שֶׁהִיא מַתָּנָה בְּחִנָּם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא תִקְּנוּ שְׂכִירוּת אֶלָּא בְּנָכְרִי שֶׁאֵין בִּטּוּלוֹ מוֹעִיל, אֲבָל לֹא בְּיִשְׂרָאֵל. וּלְעִנְיַן הֲלָכָה, בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים הַלֵּךְ אַחַר הַמֵּקֵל:

האם בני החצר שעירבו מבטלין רשותם לאחד שלא עירב עמהם הוא מותר להוציא מביתו לחצר ולא מבתיהם אלא א"כ ביטלו לו בפירוש גם רשות בתיהם. והם אסורים אפילו מביתו לחצר ואע"פ שרשות אחד הן לאחר שביטלוהו לו מ"מ כיון שחצר זו היתה שלהם א"כ כשחוזרין ומוציאים לתוכה הרי זה כאילו חוזרים בהם ורוצים לזכות בה שאין לומר שהם משתמשים בה כאורחים בעלמא לפי שהרבים לגבי יחיד אינן דומין כאורחים אצלו ואפילו אם כבר החזיק הוא בחצר אין זה מועיל שלא יוכלו הרבים לחזור בהם. אבל מותרים להכניס מחצר לביתו לפי שאין נראה חזרה אלא כשמכניסים לרשות שלהם שביטלוה דהיינו לחצר אבל כשמוציאים מרשות זו ומכניסים לרשות אחרת אין זו נראית חזרה. אבל אסורים להכניס מחצר לבתיהם אפילו אם ביטלו לו גם רשות בתיהם שנעשה הכל רשות אחד שלו מ"מ כיון שהם אינן כאורחים לגבי היחיד א"כ כשמכניסים לבתיהם הרי זה כאלו חוזרים וזוכים בבתיהם ואין צריך לומר שאסורים להוציא מבתיהם לחצר אפילו ביטלו לו גם רשות בתיהם כמו שאסורים להוציא אפילו מביתו ממש לחצר:

האִם בְּנֵי הֶחָצֵר שֶׁעֵרְבוּ מְבַטְּלִין רְשׁוּתָם לְאֶחָד שֶׁלֹּא עֵרֵב עִמָּהֶם — הוּא מֻתָּר לְהוֹצִיא מִבֵּיתוֹ לֶחָצֵר, וְלֹא מִבָּתֵּיהֶם, אֶלָּא אִם כֵּן בִּטְּלוּ לוֹ בְּפֵרוּשׁ גַּם רְשׁוּת בָּתֵּיהֶם.
וְהֵם אֲסוּרִים אֲפִלּוּ מִבֵּיתוֹ לֶחָצֵר. וְאַף עַל פִּי שֶׁרְשׁוּת אֶחָד הֵן לְאַחַר שֶׁבִּטְּלוּהוּ לוֹ, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁחָצֵר זוֹ הָיְתָה שֶׁלָּהֶם, אִם כֵּן כְּשֶׁחוֹזְרִין וּמוֹצִיאִים לְתוֹכָהּ הֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ חוֹזְרִים בָּהֶם וְרוֹצִים לִזְכּוֹת בָּהּ, שֶׁאֵין לוֹמַר שֶׁהֵם מִשְׁתַּמְּשִׁים בָּהּ כְּאוֹרְחִים בְּעָלְמָא, לְפִי שֶׁהָרַבִּים לְגַבֵּי יָחִיד אֵינָן דּוֹמִין כְּאוֹרְחִים אֶצְלוֹ. וַאֲפִלּוּ אִם כְּבָר הֶחֱזִיק הוּא בֶּחָצֵר — אֵין זֶה מוֹעִיל שֶׁלֹּא יוּכְלוּ הָרַבִּים לַחֲזוֹר בָּהֶם.
אֲבָל מֻתָּרִים לְהַכְנִיס מֵחָצֵר לְבֵיתוֹ, לְפִי שֶׁאֵין נִרְאֶה חֲזָרָה אֶלָּא כְּשֶׁמַּכְנִיסִים לִרְשׁוּת שֶׁלָּהֶם שֶׁבִּטְּלוּהָ, דְּהַיְנוּ לֶחָצֵר, אֲבָל כְּשֶׁמּוֹצִיאִים מֵרְשׁוּת זוֹ וּמַכְנִיסִים לִרְשׁוּת אַחֶרֶת — אֵין זוֹ נִרְאֵית חֲזָרָה.
אֲבָל אֲסוּרִים לְהַכְנִיס מֵחָצֵר לְבָתֵּיהֶם אֲפִלּוּ אִם בִּטְּלוּ לוֹ גַּם רְשׁוּת בָּתֵּיהֶם, שֶׁנַּעֲשָׂה הַכֹּל רְשׁוּת אֶחָד שֶׁלּוֹ — מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁהֵם אֵינָן כְּאוֹרְחִים לְגַבֵּי הַיָּחִיד, אִם כֵּן כְּשֶׁמַּכְנִיסִים לְבָתֵּיהֶם הֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ חוֹזְרִים וְזוֹכִים בְּבָתֵּיהֶם. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֲסוּרִים לְהוֹצִיא מִבָּתֵּיהֶם לֶחָצֵר אֲפִלּוּ בִּטְּלוּ לוֹ גַּם רְשׁוּת בָּתֵּיהֶם, כְּמוֹ שֶׁאֲסוּרִים לְהוֹצִיא אֲפִלּוּ מִבֵּיתוֹ מַמָּשׁ לֶחָצֵר:

ווכן אם היו שנים לבד דרים בחצר ולא עירבו וביטל אחד מהם לחבירו דינו כרבים לגבי יחיד שאף היחיד אינו נעשה אורח לגבי יחיד אלא לגבי רבים ואין רבים פחותים משנים וכן רבים שלא עירבו שביטלו רשותם לרבים שעירבו אינם נעשים אורחים אצלם ודינם כרבים לגבי יחיד:

ווְכֵן אִם הָיוּ שְׁנַיִם לְבָד דָּרִים בֶּחָצֵר וְלֹא עֵרְבוּ, וּבִטֵּל אֶחָד מֵהֶם לַחֲבֵרוֹ — דִּינוֹ כְּרַבִּים לְגַבֵּי יָחִיד, שֶׁאַף הַיָּחִיד אֵינוֹ נַעֲשֶׂה אוֹרֵחַ לְגַבֵּי יָחִיד אֶלָּא לְגַבֵּי רַבִּים, וְאֵין רַבִּים פְּחוּתִים מִשְּׁנַיִם. וְכֵן רַבִּים שֶׁלֹּא עֵרְבוּ שֶׁבִּטְּלוּ רְשׁוּתָם לְרַבִּים שֶׁעֵרְבוּ, אֵינָם נַעֲשִׂים אוֹרְחִים אֶצְלָם, וְדִינָם כְּרַבִּים לְגַבֵּי יָחִיד:

זרבים שלא עירבו יכולים לבטל רשותם בין ליחיד שלא עירב בין לרבים שעירבו ביניהם ובלבד שכל אחד מהמבטלים יבטל לכל אחד מהם כמו שנתבאר למעלה ביחיד המבטל אבל לרבים שלא עירבו אפילו לשנים שלא עירבו אין מבטלין להם בין שהמבטלים הם רבים שעירבו בין שהוא יחיד שלא עירב שהרי אף לאחר שיבטלו להם הם שנים ואחד אוסר על חבירו. ואפילו אם חזר האחד וביטל לחבירו אינו מועיל כלום שכיון שבשעה שביטלו הראשונים החצר לזה החוזר ומבטל לא היה לו אז בה זכות של היתר טלטול מפני שאוסרים זה על זה א"כ ביטול זה לא הועיל כלום וכשחוזר ומבטל לזה אינו יכול לבטל רשות שלהם שהרי לא זכו בה ואפילו כשביטלו לו הראשונים אמרו לו אנו מבטלים לך על מנת שתחזור ותבטל לחבירך שנתנו להם רשות לבטל לו אינו מועיל כלום שכיון שלא זכה בחלק שביטלו לו בענין שיוכל לטלטל בחצר אינו יכול להקנות לחבירו:

זרַבִּים שֶׁלֹּא עֵרְבוּ יְכוֹלִים לְבַטֵּל רְשׁוּתָם בֵּין לְיָחִיד שֶׁלֹּא עֵרֵב בֵּין לְרַבִּים שֶׁעֵרְבוּ בֵּינֵיהֶם, וּבִלְבָד שֶׁכָּל אֶחָד מֵהַמְבַטְּלִים יְבַטֵּל לְכָל אֶחָד מֵהֶם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה בְּיָחִיד הַמְבַטֵּל. אֲבָל לְרַבִּים שֶׁלֹּא עֵרְבוּ, אֲפִלּוּ לִשְׁנַיִם שֶׁלֹּא עֵרְבוּ — אֵין מְבַטְּלִין לָהֶם, בֵּין שֶׁהַמְבַטְּלִים הֵם רַבִּים שֶׁעֵרְבוּ בֵּין שֶׁהוּא יָחִיד שֶׁלֹּא עֵרֵב, שֶׁהֲרֵי אַף לְאַחַר שֶׁיְּבַטְּלוּ לָהֶם הֵם שְׁנַיִם, וְאֶחָד אוֹסֵר עַל חֲבֵרוֹ.
וַאֲפִלּוּ אִם חָזַר הָאֶחָד וּבִטֵּל לַחֲבֵרוֹ — אֵינוֹ מוֹעִיל כְּלוּם, שֶׁכֵּיוָן שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁבִּטְּלוּ הָרִאשׁוֹנִים הֶחָצֵר לְזֶה הַחוֹזֵר וּמְבַטֵּל לֹא הָיָה לוֹ אָז בָּהּ זְכוּת שֶׁל הֶתֵּר טִלְטוּל, מִפְּנֵי שֶׁאוֹסְרִים זֶה עַל זֶה, אִם כֵּן בִּטּוּל זֶה לֹא הוֹעִיל כְּלוּם, וּכְשֶׁחוֹזֵר וּמְבַטֵּל לְזֶה אֵינוֹ יָכוֹל לְבַטֵּל רְשׁוּת שֶׁלָּהֶם, שֶׁהֲרֵי לֹא זָכוּ בָּהּ. וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁבִּטְּלוֹ לוֹ הָרִאשׁוֹנִים אָמְרוּ לוֹ "אָנוּ מְבַטְּלִים לְךָ עַל מְנָת שֶׁתַּחֲזוֹר וּתְבַטֵּל לַחֲבֵרְךָ", שֶׁנָּתְנוּ לָהֶם רְשׁוּת לְבַטֵּל לוֹ — אֵינוֹ מוֹעִיל כְּלוּם, שֶׁכֵּיוָן שֶׁלֹּא זָכָה בְּחֵלֶק שֶׁבִּטְּלוּ לוֹ בְּעִנְיָן שֶׁיּוּכַל לְטַלְטֵל בֶּחָצֵר, אֵינוֹ יָכוֹל לְהַקְנוֹת לַחֲבֵרוֹ:

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org