Orach Chayim, Siman 621

אסדר קריאת התורה ומילה ביום כיפור ובו י"ז סעיפים:
מוציאין שני ספרים וקורים בראשון ששה אנשים בפרשת אחרי מות עד ויעש כאשר צוה ה' ואם חל בשבת קורין שבעה ומפטיר קורא בספר שני בפנחס ובעשור לחודש ומפטיר בישעיה ואמר סלו סלו עד כי פי ה' דבר לפי שבפרשה זו נתבאר ענין תשובה ותענית:

1סֵדֶר קְרִיאַת הַתּוֹרָה וּמִילָה בְּיוֹם כִּפּוּר וּבוֹ י"ז סְעִיפִים:
מוֹצִיאִין שְׁנֵי סְפָרִים, וְקוֹרִים בָּרִאשׁוֹן שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים בְּפָרָשַׁת "אַחֲרֵי מוֹת" עַד "וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה'", וְאִם חָל בְּשַׁבָּת קוֹרִין שִׁבְעָה, וּמַפְטִיר קוֹרֵא בְּסֵפֶר שֵׁנִי בְּפִינְחָס "וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ", וּמַפְטִיר בִּישַׁעְיָה "וְאָמַר סֹלּוּ סֹלּוּ" עַד "כִּי פִּי ה' דִּבֵּר", לְפִי שֶׁבְּפָרָשָׁה זוֹ נִתְבָּאֵר עִנְיַן תְּשׁוּבָה וְתַעֲנִית:

בבברכות הפטרה אין חותמין ברוך אתה ה' מלך מוחל וסולח אלא יאמר ודברך אמת וקיים לעד ברוך אתה ה' מלך על כל הארץ מקדש כו':

2בְּבִרְכוֹת הַפְטָרָה אֵין חוֹתְמִין "בָּרוּךְ אַתָּה ה' מֶלֶךְ מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ", אֶלָּא יֹאמַר "וּדְבָרְךָ אֱמֶת וְקַיָּם לָעַד, בָּרוּךְ אַתָּה ה' מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ מְקַדֵּשׁ כוּ'":

גאם יש מילה ביום הכיפורים מלין בין קריאת התורה למוסף ואחר המילה אומרים אשרי ויש נוהגין למול אחר אשרי ואם הוא במקום שמלין התינוק בביתו ולא בבית הכנסת אין מלין עד חזרת ספרי תורה להיכל משום שהוא בזיון ספר תורה להניחו ולצאת לחוץ ואחר המילה חוזרין לבית הכנסת ואומרים קדיש שלפני תפלת מוסף:

3אִם יֵשׁ מִילָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים — מָלִין בֵּין קְרִיאַת הַתּוֹרָה לְמוּסָף, וְאַחַר הַמִּילָה אוֹמְרִים "אַשְׁרֵי". וְיֵשׁ נוֹהֲגִין לָמוּל אַחַר "אַשְׁרֵי". וְאִם הוּא בְּמָקוֹם שֶׁמָּלִין הַתִּינוֹק בְּבֵיתוֹ וְלֹא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת — אֵין מָלִין עַד חֲזָרַת סִפְרֵי תּוֹרָה לַהֵיכָל, מִשּׁוּם שֶׁהוּא בִּזְיוֹן סֵפֶר תּוֹרָה לְהַנִּיחוֹ וְלָצֵאת לַחוּץ, וְאַחַר הַמִּילָה חוֹזְרִין לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְאוֹמְרִים קַדִּישׁ שֶׁלִּפְנֵי תְּפִלַּת מוּסָף:

דואחר המילה יש נוהגין לברך ברכת המילה בלא כוס לפי שאי אפשר לטעום ממנו וגם אין מטעימים לתינוק גזירה שמא יהיה התינוק רגיל בשתיה זו של מצוה ויורה היתר לעצמו לשתות מכוס של ברכה אף לכשיגדל ואע"פ שבתשעה באב מטעימים לתינוק ואין חוששין לכך מפני שהוא דבר שאינו מצוי כמ"ש בסי' תקנ"ט מכל מקום ביום הכיפורים שהוא מן התורה וענוש כרת החמירו יותר וחששו אף לדבר שאינו מצוי:

4וְאַחַר הַמִּילָה, יֵשׁ נוֹהֲגִין לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמִּילָה בְּלֹא כּוֹס, לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִטְעֹם מִמֶּנּוּ, וְגַם אֵין מַטְעִימִים לְתִינוֹק, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִהְיֶה הַתִּינוֹק רָגִיל בִּשְׁתִיָּה זוֹ שֶׁל מִצְוָה וְיוֹרֶה הֶתֵּר לְעַצְמוֹ לִשְׁתּוֹת מִכּוֹס שֶׁל בְּרָכָה אַף לִכְשֶׁיִּגְדַּל. וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּתִשְׁעָה בְּאָב מַטְעִימִים לַתִּינוֹק וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לְכָךְ מִפְּנֵי שֶׁהוּא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תקנ"ט, מִכָּל מָקוֹם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁהוּא מִן הַתּוֹרָה וְעָנוּשׁ כָּרֵת — הֶחֱמִירוּ יוֹתֵר וְחָשְׁשׁוּ אַף לְדָבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי:

הויש נוהגין לברך על הכוס ולהטעים ממנו לתינוק הנימול שבקטן כזה אין לגזור שמא ישתה אף לכשיגדל ואע"פ שכל כוס של ברכה צריך להטעים ממנו לקטן שהגיע לכלל חינוך ברכות כמ"ש בסי' רס"ט ותקנ"ט מכל מקום כוס של מילה שהברכה נתקנה בשביל תינוק הנימול לכן די כשנותנים לו לשתות ומכל מקום צריך ליזהר שיתנו לו לשתות קצת מהכוס מלבד מה שנותנים לפיו כשאומר בדמיך חיי:

5וְיֵשׁ נוֹהֲגִין לְבָרֵךְ עַל הַכּוֹס וּלְהַטְעִים מִמֶּנּוּ לַתִּינוֹק הַנִּמּוֹל, שֶׁבְּקָטָן כָּזֶה אֵין לִגְזֹר שֶׁמָּא יִשְׁתֶּה אַף לִכְשֶׁיִּגְדַּל. וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּל כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה צָרִיךְ לְהַטְעִים מִמֶּנּוּ לְקָטָן שֶׁהִגִּיעַ לִכְלַל חִנּוּךְ בְּרָכוֹת כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רס"ט וְתקנ"ט, מִכָּל מָקוֹם כּוֹס שֶׁל מִילָה שֶׁהַבְּרָכָה נִתְקְנָה בִּשְׁבִיל תִּינוֹק הַנִּמּוֹל לָכֵן דַּי כְּשֶׁנּוֹתְנִים לוֹ לִשְׁתּוֹת. וּמִכָּל מָקוֹם, צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ לִשְׁתּוֹת קְצָת מֵהַכּוֹס, מִלְּבַד מַה שֶּׁנּוֹתְנִים לְפִיו כְּשֶׁאוֹמֵר "בְּדָמַיִךְ חֲיִי":

וויש נוהגים שמברכים על הכוס ומטעימים לתינוקות כמו בתשעה באב ואע"פ שאין לנהוג כן לכתחלה ביום הכיפורים מטעם שנתבאר למעלה מכל מקום אין למחות ביד הנוהגין היתר:

6וְיֵשׁ נוֹהֲגִים שֶׁמְּבָרְכִים עַל הַכּוֹס וּמַטְעִימִים לַתִּינוֹקוֹת, כְּמוֹ בְּתִשְׁעָה בְּאָב. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לִנְהֹג כֵּן לְכַתְּחִלָּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה, מִכָּל מָקוֹם אֵין לִמְחוֹת בְּיַד הַנּוֹהֲגִין הֶתֵּר:

זבמוסף אומר הש"ץ סדר העבודה לפי שעיקר עבודת כהן גדול ביום הכיפורים היתה בקרבנות המוספים שבאמצע הקרבתם היה עובד כל עבודת היום האמורים בפרשת אחרי מות:

7בְּמוּסָף אוֹמֵר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר סֵדֶר הָעֲבוֹדָה, לְפִי שֶׁעִקַּר עֲבוֹדַת כֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים הָיְתָה בְּקָרְבְּנוֹת הַמּוּסָפִים, שֶׁבְּאֶמְצַע הַקְרָבָתָם הָיָה עוֹבֵד כָּל עֲבוֹדַת הַיּוֹם הָאֲמוּרִים בְּפָרָשַׁת "אַחֲרֵי מוֹת":

חעשרה פעמים היה כהן גדול מזכיר את השם המפורש ככתבו ביום הכיפורים ג' פעמים בווידוי ראשון אנא ה' חטאתי כו' אנא ה' כפר כו' לפני ה' תטהרו וכן ג' פעמים בווידוי שני וכן ג' פעמים בווידוי שלישי ופעם אחת בגורלות כשאמר לה' חטאת. וכל מקום שהכהן גדול היה מזכיר שם המפורש אנו אומרים השם ואין אומרים אדני כמו בכל תפלותינו כדי שלא יהא נראה שגם הכהן גדול היה אומר בכינוי אדנות כמו שאנו אומרים לפיכך אנו אומרים השם סתם ברמז להורות שהכהן גדול היה מזכיר כאן שם המפורש חוץ מן לפני ה' תטהרו שאנו אומרים בכינוי שם אדנות לפי שאין אנו באין בכאן לומר איך היה הכהן גדול מזכיר את השם אלא כוונתנו לקרות הפסוק כמו שדרכנו לקרות בתורה דהיינו בכינוי אדנות. וכן כשאנו אומרים לה' חטאת אנו אומרים בכינוי אדנות כמו שדרכנו לקרות בתורה שנאמר בתורה אשר עלה עליו הגורל לה' ועשהו חטאת ומכל מקום כיון שבתורה אנו קורין קצת בשינוי ממה שאומרים ביום הכיפורים שהרי ביום הכיפורים אין אומרים תיבת ועשהו לכן נכון לעשות על צד היותר טוב ולומר להשם חטאת:

8עֲשָׂרָה פְּעָמִים הָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל מַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ כִּכְתָבוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, ג' פְּעָמִים בְּוִדּוּי רִאשׁוֹן "אָנָּא ה' חָטָאתִי כוּ', אָנָּא ה' כַּפֵּר כוּ', לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ", וְכֵן ג' פְּעָמִים בְּוִדּוּי שֵׁנִי, וְכֵן ג' פְּעָמִים בְּוִדּוּי שְׁלִישִׁי, וּפַעַם אַחַת בְּגוֹרָלוֹת כְּשֶׁאוֹמֵר "לַה' חַטָּאת".
וְכָל מָקוֹם שֶׁהַכֹּהֵן גָּדוֹל הָיָה מַזְכִּיר שֵׁם הַמְפֹרָשׁ — אָנוּ אוֹמְרִים "הַשֵּׁם", וְאֵין אוֹמְרִים "אֲדֹנָי" כְּמוֹ בְּכָל תְּפִלּוֹתֵינוּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה שֶׁגַּם הַכֹּהֵן גָּדוֹל הָיָה אוֹמֵר בְּכִנּוּי אַדְנוּת כְּמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים, לְפִיכָךְ אָנוּ אוֹמְרִים הַשֵּׁם סְתָם בְּרֶמֶז, לְהוֹרוֹת שֶׁהַכֹּהֵן גָּדוֹל הָיָה מַזְכִּיר כָּאן שֵׁם הַמְפֹרָשׁ, חוּץ מִן "לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ", שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בְּכִנּוּי שֵׁם אַדְנוּת, לְפִי שֶׁאֵין אָנוּ בָּאִין בְּכָאן לוֹמַר אֵיךְ הָיָה הַכֹּהֵן גָּדוֹל מַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם, אֶלָּא כַּוָּנָתֵנוּ לִקְרוֹת הַפָּסוּק כְּמוֹ שֶׁדַּרְכֵּנוּ לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה, דְּהַיְנוּ בְּכִנּוּי אַדְנוּת.
וְכֵן כְּשֶׁאָנוּ אוֹמְרִים "לַה' חַטָּאת" אָנוּ אוֹמְרִים בְּכִנּוּי אַדְנוּת, כְּמוֹ שֶׁדַּרְכֵּנוּ לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה "אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַה' וְעָשָׂהוּ חַטָּאת". וּמִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁבַּתּוֹרָה אָנוּ קוֹרִין קְצָת בְּשִׁנּוּי מִמַּה שֶּׁאוֹמְרִים בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁהֲרֵי בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אֵין אוֹמְרִים תֵּבַת "וְעָשָׂהוּ", לָכֵן נָכוֹן לַעֲשׂוֹת עַל צַד הַיּוֹתֵר טוֹב וְלוֹמַר "לְהַשֵּׁם חַטָּאת":

טאבל כשאומרים הבקשה של כהן גדול דהיינו יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו כו' ועל אנשי השרון הוא אומר יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו כו' אומרים כל האזכרות שבה בכינוי אדנות שגם הכהן גדול היה אומר כאן בכינוי אדנות:

9אֲבָל כְּשֶׁאוֹמְרִים הַבַּקָּשָׁה שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל, דְּהַיְנוּ "יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ כוּ', וְעַל אַנְשֵׁי הַשָּׁרוֹן הוּא אוֹמֵר יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ כוּ'" — אוֹמְרִים כָּל הָאַזְכָּרוֹת שֶׁבָּהּ בְּכִנּוּי אַדְנוּת, שֶׁגַּם הַכֹּהֵן גָּדוֹל הָיָה אוֹמֵר כָּאן בְּכִנּוּי אַדְנוּת:

יואע"פ שכוונתנו באמירת בקשה זו לספר היאך היה הכהן גדול מבקש אף על פי כן אין כאן הזכרת שם שמים לבטלה כיון שגם כוונתנו הוא להתפלל על עצמינו שהרי אנו מוסיפין בה כמה בקשות שלא היה הכהן גדול אומרם כלל כמו שתעלנו בשמחה לארצנו וכיוצא בזה:

10וְאַף עַל פִּי שֶׁכַּוָּנָתֵנוּ בַּאֲמִירַת בַּקָּשָׁה זוֹ לְסַפֵּר הֵיאַךְ הָיָה הַכֹּהֵן גָּדוֹל מְבַקֵּשׁ — אַף עַל פִּי כֵן אֵין כָּאן הַזְכָּרַת שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה, כֵּיוָן שֶׁגַּם כַּוָּנָתֵנוּ הוּא לְהִתְפַּלֵּל עַל עַצְמֵנוּ, שֶׁהֲרֵי אָנוּ מוֹסִיפִין בָּהּ כַּמָּה בַּקָּשׁוֹת שֶׁלֹּא הָיָה הַכֹּהֵן גָּדוֹל אוֹמְרָם כְּלָל, כְּמוֹ "שֶׁתַּעֲלֵנוּ בְּשִׂמְחָה לְאַרְצֵנוּ" וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה:

יאובכל שלשת ווידוים אלו אומרים בתחלה אנא ה[שם] וכו' ואח"כ אנא בשם כפר נא כו' שכשמבקש רחמים על הכפרה יש לומר אנא בשם כלומר שהקב"ה יושיע ע"י שם העצם שהוא רחמים גמורים (בלי תערובות דין כלל):

11וּבְכָל שְׁלֹשֶׁת וִדּוּיִים אֵלּוּ אוֹמְרִים בַּתְּחִלָּה "אָנָּא הַ[שֵּׁם] וְכוּ'" וְאַחַר כָּךְ "אָנָּא בְשֵׁם כַּפֶּר נָא כוּ'", שֶׁכְּשֶׁמְּבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל הַכַּפָּרָה יֵשׁ לוֹמַר "אָנָּא בְשֵׁם", כְּלוֹמַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשִׁיעַ עַל יְדֵי שֵׁם הָעֶצֶם שֶׁהוּא רַחֲמִים גְּמוּרִים (בְּלִי תַּעֲרוֹבוֹת דִּין כְּלָל):

יבונוהגין ליפול על פניהם כשאומרים והכהנים והעם כו' וגם בעלינו לשבח אבל הש"ץ אסור לו לעקור ממקומו בשעת התפלה ולילך לאחוריו כדי ליפול על פניו ויש למחות ביד העושים כן ונוהגין שהש"ץ עומד בתחלה רחוק קצת מן התיבה בענין שלא יצטרך לעקור רגליו כדי ליפול על פניו:

12וְנוֹהֲגִין לִפֹּל עַל פְּנֵיהֶם כְּשֶׁאוֹמְרִים "וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם כוּ'", וְגַם בְּ"עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ". אֲבָל הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אָסוּר לוֹ לַעֲקֹר מִמְּקוֹמוֹ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה וְלֵילֵךְ לַאֲחוֹרָיו כְּדֵי לִפֹּל עַל פָּנָיו, וְיֵשׁ לִמְחוֹת בְּיַד הָעוֹשִׂים כֵּן. וְנוֹהֲגִין שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר עוֹמֵד בַּתְּחִלָּה רָחוֹק קְצָת מִן הַתֵּבָה בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לַעֲקֹר רַגְלָיו כְּדֵי לִפֹּל עַל פָּנָיו:

יגסדר הווידוי חטאתי עויתי פשעתי לפי שהחטאים הם השגגות ועונות הם הזדונות כלומר העבירות שעשה אותם במזיד שידע שאסור לעשותן ועשה אותם להנאתו ופשעים הם המרדים כלומר שעושה להכעיס ולא בשביל הנאתו וצריך להתוודות תחלה על הקל ואח"כ על החמור:

13סֵדֶר הַוִּדּוּי "חָטָאתִי עָוִיתִי פָּשַׁעְתִּי", לְפִי שֶׁהַחֲטָאִים הֵם הַשְּׁגָגוֹת, וַעֲוֹנוֹת הֵם הַזְּדוֹנוֹת, כְּלוֹמַר הָעֲבֵרוֹת שֶׁעָשָׂה אוֹתָם בְּמֵזִיד שֶׁיָּדַע שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹתָן וְעָשָׂה אוֹתָם לַהֲנָאָתוֹ, וּפְשָׁעִים הֵם הַמּוֹרְדִים, כְּלוֹמַר שֶׁעוֹשֶׂה לְהַכְעִיס וְלֹא בִּשְׁבִיל הֲנָאָתוֹ, וְצָרִיךְ לְהִתְוַדּוֹת תְּחִלָּה עַל הַקַּל וְאַחַר כָּךְ עַל הֶחָמוּר:

ידונוהגין להזכיר נשמות ביום הכיפורים ונודרים צדקה בעבורם לפי שהמתים יש להם ג"כ כפרה ביום הכיפורים ועל כן הוא נקרא כיפורים לשון רבים לחיים ולמתים וכשנודרים צדקה בעבורם מועיל להם לכפר בעדם לפי שהקב"ה בוחן לבות ויודע שאלו היו בחיים היו גם כן נותנים צדקה אבל אם נודר צדקה בעבור מי שהיה רשע אין מועיל לו כלום:

14וְנוֹהֲגִין לְהַזְכִּיר נְשָׁמוֹת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וְנוֹדְרִים צְדָקָה בַּעֲבוּרָם, לְפִי שֶׁהַמֵּתִים יֵשׁ לָהֶם גַּם כֵּן כַּפָּרָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְעַל כֵּן הוּא נִקְרָא "כִּפּוּרִים" לְשׁוֹן רַבִּים, לַחַיִּים וְלַמֵּתִים, וּכְשֶׁנּוֹדְרִים צְדָקָה בַּעֲבוּרָם — מוֹעִיל לָהֶם לְכַפֵּר בַּעֲדָם, לְפִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹחֵן לִבּוֹת וְיוֹדֵעַ שֶׁאִלּוּ הָיוּ בַּחַיִּים הָיוּ גַּם כֵּן נוֹתְנִים צְדָקָה. אֲבָל אִם נוֹדֵר צְדָקָה בַּעֲבוּר מִי שֶׁהָיָה רָשָׁע — אֵין מוֹעִיל לוֹ כְּלוּם:

טוהמצטער על מיתת בני אהרן ומוריד דמעות עליהם ביום הכיפורים מוחלים עונותיו ובניו אינם מתים בחייו:

15הַמִּצְטַעֵר עַל מִיתַת בְּנֵי אַהֲרֹן וּמוֹרִיד דְּמָעוֹת עֲלֵיהֶם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים — מוֹחֲלִים עֲוֹנוֹתָיו וּבָנָיו אֵינָם מֵתִים בְּחַיָּיו:

טזומצוה ללמוד ביום הכיפורים משניות יומא כדי שתעלה האמירה במקום הקרבה גם בגמרא סוף יומא מאמרים המדברים במעלות התשובה:

16וּמִצְוָה לִלְמֹד בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מִשְׁנָיוֹת יוֹמָא, כְּדֵי שֶׁתַּעֲלֶה הָאֲמִירָה בִּמְקוֹם הַקְרָבָה, גַּם בַּגְּמָרָא סוֹף יוֹמָא מַאֲמָרִים הַמְדַבְּרִים בְּמַעֲלוֹת הַתְּשׁוּבָה:

יזואין לתלמיד חכם לעסוק בתורה ולהשמיט את עצמו מלהתפלל התפלות והסליחות והבקשות עם הציבור:

17וְאֵין לְתַלְמִיד חָכָם לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּלְהַשְׁמִיט אֶת עַצְמוֹ מִלְּהִתְפַּלֵּל הַתְּפִלּוֹת וְהַסְּלִיחוֹת וְהַבַּקָּשׁוֹת עִם הַצִּבּוּר:

Vocalized Edition - Kehot Publication Society