Orach Chayim, Siman 200

אדין המפסיק כדי לברך ובו ג' סעיפים:
שלשה שאכלו כאחת וגמרו [שנים] סעודתם ואחד לא גמר האחד מפסיק על כרחו להשנים ועונה עמהם ברכת הזימון ושומע עד הזן את הכל כמ"ש בסי' קצ"ג. ואם לאו הוא לא יצא ידי חובת זימון אבל הם מזמנין עליו בין עונה בין אינו עונה כל שהוא עומד שם ושומע ויכול לענות ואם אינו עומד עמהם קורין לו עד שיתקרב אליהם ויוכל לשמוע ולענות עמהם כמ"ש בסי' קצ"ד (משא"כ בחרש שאינו יכול לשמוע ואילם שאינו יכול לענות אין מזמנין עליהם אלא בעשרה כמ"ש בסי' קצ"ט):

אדִּין הַמַּפְסִיק כְּדֵי לְבָרֵךְ וּבוֹ ג' סְעִיפִים:
שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְּאַחַת וְגָמְרוּ [שְׁנַיִם] סְעוּדָתָם וְאֶחָד לֹא גָּמַר — הָאֶחָד מַפְסִיק עַל כָּרְחוֹ לְהַשְּׁנַיִם וְעוֹנֶה עִמָּהֶם בִּרְכַּת הַזִּמּוּן, וְשׁוֹמֵעַ עַד "הַזָּן אֶת הַכֹּל", כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קצ"ג. וְאִם לָאו — הוּא לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבַת זִמּוּן.
אֲבָל הֵם מְזַמְּנִין עָלָיו בֵּין עוֹנֶה בֵּין אֵינוֹ עוֹנֶה, כָּל שֶׁהוּא עוֹמֵד שָׁם וְשׁוֹמֵעַ וְיָכוֹל לַעֲנוֹת. וְאִם אֵינוֹ עוֹמֵד עִמָּהֶם — קוֹרִין לוֹ עַד שֶׁיִּתְקָרֵב אֲלֵיהֶם וְיוּכַל לִשְׁמֹעַ וְלַעֲנוֹת עִמָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קצ"ד (מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּחֵרֵשׁ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁמֹעַ וְאִלֵּם שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲנוֹת — אֵין מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶם אֶלָּא בַּעֲשָׂרָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קצ"ט):

באבל שנים אינן חייבים להפסיק לאחד לפיכך אין חיוב זימון חל עליהם כלל עד שיתרצו להפסיק לאחד ולברך ואם לא רצו להפסיק וזימן הוא עליהם ולא ענו אחריו או שלא שמעו עד הזן את הכל לא עשה כלום ולא יצא ידי זימון לפיכך אף הוא אינו רשאי לברך עד שיגמרו השנים סעודתם ויזמן עליהם שהרי כבר נתחייב בזימון מתחלת הסעודה אם התחילו שלשתם יחד כמ"ש בסימן קצ"ג.ואם נתרצו להפסיק לו וזימן עליהם ואח"כ בא אחד מן השוק וקבע עמהם וגמרו סעודתם עמו אינן חוזרין ומזמנין שכבר פרח מהם זימון כשזימנו פעם ראשונה אבל אחד המפסיק לשנים ואח"כ באו ב' מן השוק וקבעו אצלו וגמר סעודתו עמהם חוזר ומזמן עמהם שהוא נעשה טפל לב' אלו שלא זימנו עדיין כמו שנתבאר בסי' קצ"ג והוא הדין פעם ב' וג' או יותר יכול להפסיק ולזמן עם כל שנים שבאו וקבעו אצלו ואכל עמהם כזית. וה"ה אם היו ט' קבועים יחד מתחילה והפסיק אחד לב' מהם יכול [ה]אחד לחזור ולהפסיק לב' אחרים מהם ולחזור ולהפסיק לב' אבל ב' האחרונים פרח זימון מהם כשזימנו הראשונים ולא נשאר זימון בחבורה אם לא שאכלו עוד אחר זימון הראשונים כמ"ש שם בסי' קצ"ג ושם נתבארו כל פרטי דיני פרח זימון:

באֲבָל שְׁנַיִם אֵינָן חַיָּבִים לְהַפְסִיק לְאֶחָד. לְפִיכָךְ, אֵין חִיּוּב זִמּוּן חָל עֲלֵיהֶם כְּלָל עַד שֶׁיִּתְרַצּוּ לְהַפְסִיק לָאֶחָד וּלְבָרֵךְ. וְאִם לֹא רָצוּ לְהַפְסִיק וְזִמֵּן הוּא עֲלֵיהֶם וְלֹא עָנוּ אַחֲרָיו, אוֹ שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ עַד "הַזָּן אֶת הַכֹּל" — לֹא עָשָׂה כְּלוּם וְלֹא יָצָא יְדֵי זִמּוּן. לְפִיכָךְ, אַף הוּא אֵינוֹ רַשַּׁאי לְבָרֵךְ עַד שֶׁיִּגְמְרוּ הַשְּׁנַיִם סְעוּדָתָם וִיזַמֵּן עֲלֵיהֶם, שֶׁהֲרֵי כְּבָר נִתְחַיֵּב בְּזִמּוּן מִתְּחִלַּת הַסְּעוּדָה אִם הִתְחִילוּ שְׁלָשְׁתָּם יַחַד, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קצ"ג.
וְאִם נִתְרַצּוּ לְהַפְסִיק לוֹ וְזִמֵּן עֲלֵיהֶם וְאַחַר כָּךְ בָּא אֶחָד מִן הַשּׁוּק וְקָבַע עִמָּהֶם וְגָמְרוּ סְעוּדָתָם עִמּוֹ — אֵינָן חוֹזְרִין וּמְזַמְּנִין, שֶׁכְּבָר פָּרַח מֵהֶם זִמּוּן כְּשֶׁזִּמְּנוּ פַּעַם רִאשׁוֹנָה. אֲבָל אֶחָד הַמַּפְסִיק לִשְׁנַיִם וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ שְׁנַיִם מִן הַשּׁוּק וְקָבְעוּ אֶצְלוֹ וְגָמַר סְעוּדָתוֹ עִמָּהֶם — חוֹזֵר וּמְזַמֵּן עִמָּהֶם, שֶׁהוּא נַעֲשָׂה טָפֵל לִשְׁנַיִם אֵלּוּ שֶׁלֹּא זִמְּנוּ עֲדַיִן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קצ"ג. וְהוּא הַדִּין פַּעַם ב' וְג' אוֹ יוֹתֵר, יָכוֹל לְהַפְסִיק וּלְזַמֵּן עִם כָּל שְׁנַיִם שֶׁבָּאוּ וְקָבְעוּ אֶצְלוֹ וְאָכַל עִמָּהֶם כְּזַיִת.
וְהוּא הַדִּין אִם הָיוּ תִּשְׁעָה קְבוּעִים יַחַד מִתְּחִלָּה וְהִפְסִיק אֶחָד לִשְׁנַיִם מֵהֶם — יָכוֹל [הָ]אֶחָד לַחֲזֹר וּלְהַפְסִיק לִשְׁנַיִם אֲחֵרִים מֵהֶם, וְלַחֲזֹר וּלְהַפְסִיק לִשְׁנַיִם, אֲבָל שְׁנַיִם הָאַחֲרוֹנִים פָּרַח זִמּוּן מֵהֶם כְּשֶׁזִּמְּנוּ הָרִאשׁוֹנִים, וְלֹא נִשְׁאַר זִמּוּן בַּחֲבוּרָה אִם לֹא שֶׁאָכְלוּ עוֹד אַחַר זִמּוּן הָרִאשׁוֹנִים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם בְּסִימָן קצ"ג, וְשָׁם נִתְבָּאֲרוּ כָּל פְּרָטֵי דִּינֵי "פָּרַח זִמּוּן":

גהמפסיק לזימון א"צ לחזור ולברך המוציא כשחוזר לסעודתו שאין כאן הפסק והיסח הדעת כלל כי גם בשמיעתו ברכת הזן היתה כוונתו לאכול עוד ושלא לצאת בברכה זו ולפיכך אם אח"כ נמלך שלא לאכול עוד צריך לחזור ולברך ברכת המזון. אבל אם לא היה בדעתו לאכול עוד פת רק פרפרת יצא ידי חובת ברכת הזן ומתחיל ברכות המזון מברכת הארץ ומכל מקום יזהר שלא יסיח בינתיים ואחר ברכת המזון יברך מעין ג' שהיא ברכה אחרונה על הפרפרת שהיא מחמשת המינין כי לא נפטרה בברכת המזון הואיל ולא בירך בה ברכת הזן. ואם אחר שיצא ידי חובת ברכת הזן נמלך לחזור ולאכול פת צריך ליטול ידיו ולברך המוציא תחילה שכבר עשה סילוק והיסח הדעת בברכו ברכה אחת מברכת המזון (אבל היסח הדעת לבדו אינו זקוק לברך המוציא כמ"ש בסימן קע"ט):

גהַמַּפְסִיק לְזִמּוּן אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ "הַמּוֹצִיא" כְּשֶׁחוֹזֵר לִסְעוּדָתוֹ, שֶׁאֵין כָּאן הֶפְסֵק וְהֶסַּח הַדַּעַת כְּלָל, כִּי גַּם בִּשְׁמִיעָתוֹ בִּרְכַּת "הַזָּן" הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ לֶאֱכֹל עוֹד וְשֶׁלֹּא לָצֵאת בִּבְרָכָה זוֹ. וּלְפִיכָךְ, אִם אַחַר כָּךְ נִמְלַךְ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל עוֹד — צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן.
אֲבָל אִם לֹא הָיָה בְּדַעְתּוֹ לֶאֱכֹל עוֹד פַּת רַק פַּרְפֶּרֶת — יָצָא יְדֵי חוֹבַת בִּרְכַּת "הַזָּן", וּמַתְחִיל בִּרְכוֹת הַמָּזוֹן מִבִּרְכַּת הָאָרֶץ. וּמִכָּל מָקוֹם, יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יָ[שִׂ]יחַ בֵּינְתַיִם, וְאַחַר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן יְבָרֵךְ מֵעֵין ג', שֶׁהִיא בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה עַל הַפַּרְפֶּרֶת, שֶׁהִיא מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין, כִּי לֹא נִפְטְרָה בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, הוֹאִיל וְלֹא בֵּרַךְ בָּהּ בִּרְכַּת "הַזָּן".
וְאִם אַחַר שֶׁיָּצָא יְדֵי חוֹבַת בִּרְכַּת "הַזָּן" נִמְלַךְ לַחֲזֹר וְלֶאֱכֹל פַּת — צָרִיךְ לִטֹּל יָדָיו וּלְבָרֵךְ "הַמּוֹצִיא" תְּחִלָּה, שֶׁכְּבָר עָשָׂה סִלּוּק וְהֶסַּח הַדַּעַת בְּבָרְכוֹ בְּרָכָה אַחַת מִבִּרְכַּת הַמָּזוֹן (אֲבָל הֶסַּח הַדַּעַת לְבַדּוֹ אֵינוֹ זָקוּק לְבָרֵךְ "הַמּוֹצִיא", כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קע"ט):

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org