Orach Chayim, Siman 21

אכדת מה לעשות בציצית שנפסקו בטליתות ישנים ובו ה' סעיפים:
ציצית תשמישי מצוה הן כלומר שאין בעצמן שום קדושה רק שמשתמשין בהן לשם מצוה לפיכך אחר שנפסקו מן הטלית יכול לזורקן אפילו לאשפה אבל כל זמן שהן קבועין בטלית אסור להשתמש בהן שום תשמיש של חול כגון לקשור בהם שום דבר וכיוצא בזה משום ביזוי מצוה ויש אומרים דאף לאחר שנפסקו אין לנהוג בהם מנהג בזיון לזרקן באשפה או לכל מקום מגונה (אבל יכול לזרקן שלא במקום מגונה) וא"צ לגונזן לפי שאין בהם קדושה ואע"פ שהלכה כסברא הראשונה מכל מקום המחמיר ומדקדק במצות תבא עליו ברכה ויש בעלי הנפש שמחמירין לגונזן או להניחן תוך ספר אחד לסימן הואיל ונעשה בהם מצוה אחת יעשו בהן מצוה אחרת:

אכְּדָת מַה לַּעֲשׂוֹת בְּצִיצִית שֶׁנִּפְסְקוּ בְּטַלִּיתוֹת יְשָׁנִים וּבוֹ ה' סְעִיפִים:
צִיצִית — תַּשְׁמִישֵׁי מִצְוָה הֵן, כְּלוֹמַר שֶׁאֵין בְּעַצְמָן שׁוּם קְדֻשָּׁה רַק שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶן לְשֵׁם מִצְוָה, לְפִיכָךְ אַחַר שֶׁנִּפְסְקוּ מִן הַטַּלִּית — יָכוֹל לְזָרְקָן אֲפִלּוּ לָאַשְׁפָּה. אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁהֵן קְבוּעִין בַּטַּלִּית — אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן שׁוּם תַּשְׁמִישׁ שֶׁל חֹל, כְּגוֹן לִקְשֹׁר בָּהֶם שׁוּם דָּבָר וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, מִשּׁוּם בִּזּוּי מִצְוָה.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאַף לְאַחַר שֶׁנִּפְסְקוּ אֵין לִנְהֹג בָּהֶם מִנְהַג בִּזָּיוֹן לְזָרְקָן בָּאַשְׁפָּה אוֹ לְכָל מָקוֹם מְגֻנֶּה (אֲבָל יָכוֹל לְזָרְקָן שֶׁלֹּא בְּמָקוֹם מְגֻנֶּה), וְאֵין צָרִיךְ לְגָנְזָן, לְפִי שֶׁאֵין בָּהֶם קְדֻשָּׁה.
וְאַף עַל פִּי שֶׁהֲלָכָה כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, מִכָּל מָקוֹם הַמַּחֲמִיר וּמְדַקְדֵּק בְּמִצְוֹת — תָּבוֹא עָלָיו בְּרָכָה.
וְיֵשׁ בַּעֲלֵי הַנֶּפֶשׁ שֶׁמַּחֲמִירִין לְגָנְזָן אוֹ לְהַנִּיחָן תּוֹךְ סֵפֶר אֶחָד לְסִימָן, הוֹאִיל וְנַעֲשָׂה בָּהֶם מִצְוָה אַחַת — יַעֲשׂוּ בָּהֶן מִצְוָה אַחֶרֶת:

בטליתות של מצוה שבלו אדם בודל את עצמו מהן ואינו מותר לקנח את עצמו בהן ולא להשתמש בהן שום תשמיש מגונה אלא זורקן והן כלין מאליהן:

בטַלִּיתוֹת שֶׁל מִצְוָה שֶׁבָּלוּ — אָדָם בּוֹדֵל אֶת עַצְמוֹ מֵהֶן, וְאֵינוֹ מֻתָּר לְקַנֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בָּהֶן, וְלֹא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן שׁוּם תַּשְׁמִישׁ מְגֻנֶּה, אֶלָּא זוֹרְקָן וְהֵן כָּלִין מֵאֲלֵיהֶן:

גמותר ליכנס בטלית מצוייצת לבית הכסא לפי שאין זה בזוי למצוה כל כך במה דברים אמורים בבגד שעשוי למלבוש ואינו מיוחד להתפלל בו אבל בטליתות של מצוה שלנו שאינן מיוחדים רק להתפלל בהן אין נכון שיכנס בהם לבית הכסא. וכן ההולך לפנות ביום הכיפורים צריך לפשוט את הקיט"ל כיון שאינו מיוחד רק להתפלל:

גמֻתָּר לִכָּנֵס בְּטַלִּית מְצֻיֶּצֶת לְבֵית הַכִּסֵּא, לְפִי שֶׁאֵין זֶה בִּזּוּי לַמִּצְוָה כָּל כָּךְ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּבֶגֶד שֶׁעָשׂוּי לְמַלְבּוּשׁ וְאֵינוֹ מְיֻחָד לְהִתְפַּלֵּל בּוֹ, אֲבָל בְּטַלִּיתוֹת שֶׁל מִצְוָה שֶׁלָּנוּ שֶׁאֵינָן מְיֻחָדִים רַק לְהִתְפַּלֵּל בָּהֶן — אֵין נָכוֹן שֶׁיִּכָּנֵס בָּהֶם לְבֵית הַכִּסֵּא. וְכֵן הַהוֹלֵךְ לִפָּנוֹת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים — צָרִיךְ לִפְשֹׁט אֶת הַקִּיטְל, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מְיֻחָד רַק לְהִתְפַּלֵּל:

דאבל מותר לישן אפילו בטליתות של מצוה לפי שאין זה גנאי כל כך. וכן מותר ליתנם לכובס אפילו הוא נכרי:

דאֲבָל מֻתָּר לִישֹׁן אֲפִלּוּ בְּטַלִּיתוֹת שֶׁל מִצְוָה,לְפִי שֶׁאֵין זֶה גְּנַאי כָּל כָּךְ. וְכֵן מֻתָּר לִתְּנָם לְכוֹבֵס אֲפִלּוּ הוּא נָכְרִי:

היש ליזהר שלא יהיו ציציותיו נגררים על גבי קרקע משום ביזוי מצוה:

היֵשׁ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִהְיוּ צִיצִיּוֹתָיו נִגְרָרִים עַל גַּבֵּי קַרְקַע, מִשּׁוּם בִּזּוּי מִצְוָה:

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org