Orach Chayim, Siman 402

אדין חריץ מים שבין ב' תחומין ובו ב' סעיפים:
חריץ מלא מים מכונסים שהוא בין ב' תחומי שבת מקצתו בתחום עיר זו ומקצתו בתחום עיר אחרת שתי העיירות אסורות למלאות ממנו אע"פ שכל אחד ממלא מתוך תחומו לפי שכל מה שהוא בתחום העיר אינו קונה שביתה במקומו להיות לו משם אלפים לכל רוח אלא אחר העיר הוא נגרר וקונה שביתה בעיר ואם הוא בסוף תחומה אין יכול לזוז משם ולחוץ וא"כ מים אלו חציים קנו שביתה בעיר זו וחציים בזו והם מתערבים אלו באלו ואין דין מים אלו כדין חפצי הפקר שאינם קונים שביתה כלל לפי שכיון שהם סמוכים לעיר דעת אנשי העיר עליהם והרי הם כגשמים הסמוכים לעיר שהם כרגלי אנשי העיר כמו שנתבאר בסי' שצ"ז ואין בני תחום זה יכולים למלאות מתוך תחומן מפני עירוב מים של תחום אחר. וצריך לעשות מחיצה גבוה י' טפחים בסוף התחומין שבחריץ להבדיל בין מים למים ואפילו היא של קנים סמוכים זה לזה פחות מג' טפחים שהמים מעורבים בין קנה לחבירו ואפילו היא תלויה שאינה מגעת עד קרקעית החריץ שהמים מעורבים מתחתיה אין בכך כלום שקל הוא שהקילו במים שאין צריך רק שיהיו נראים כמובדלים כמו שנתבאר בסי' שנ"ה ושע"ו ואם המים מושכים או נובעים א"צ שום תיקון שאינם קונים שביתה כלל והרי הם כרגלי הממלא ראשון כמו שנתבאר בסי' שצ"ז:

1דִּין חָרִיץ מַיִם שֶׁבֵּין ב' תְּחוּמִין וּבוֹ ב' סְעִיפִים:
חָרִיץ מָלֵא מַיִם מְכֻנָּסִים שֶׁהוּא בֵּין ב' תְּחוּמֵי שַׁבָּת, מִקְצָתוֹ בִּתְחוּם עִיר זוֹ וּמִקְצָתוֹ בִּתְחוּם עִיר אַחֶרֶת — שְׁתֵּי הָעֲיָרוֹת אֲסוּרוֹת לְמַלֹּאת מִמֶּנּוּ, אַף עַל פִּי שֶׁכָּל אֶחָד מְמַלֵּא מִתּוֹךְ תְּחוּמוֹ, לְפִי שֶׁכָּל מַה שֶּׁהוּא בִּתְחוּם הָעִיר אֵינוֹ קוֹנֶה שְׁבִיתָה בִּמְקוֹמוֹ לִהְיוֹת לוֹ מִשָּׁם אַלְפַּיִם לְכָל רוּחַ, אֶלָּא אַחַר הָעִיר הוּא נִגְרָר וְקוֹנֶה שְׁבִיתָה בָּעִיר, וְאִם הוּא בְּסוֹף תְּחוּמָהּ — אֵין יָכוֹל לָזוּז מִשָּׁם וּלְחוּץ. וְאִם כֵּן מַיִם אֵלּוּ, חֶצְיָם קָנוּ שְׁבִיתָה בְּעִיר זוֹ וְחֶצְיָם בְּזוֹ, וְהֵם מִתְעָרְבִים אֵלּוּ בְּאֵלּוּ. וְאֵין דִּין מַיִם אֵלּוּ כְּדִין חֶפְצֵי הֶפְקֵר שֶׁאֵינָם קוֹנִים שְׁבִיתָה כְּלָל, לְפִי שֶׁכֵּיוָן שֶׁהֵם סְמוּכִים לָעִיר, דַּעַת אַנְשֵׁי הָעִיר עֲלֵיהֶם, וַהֲרֵי הֵם כִּגְשָׁמִים הַסְּמוּכִים לָעִיר שֶׁהֵם כְּרַגְלֵי אַנְשֵׁי הָעִיר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שצ"ז; וְאֵין בְּנֵי תְּחוּם זֶה יְכוֹלִים לְמַלֹּאת מִתּוֹךְ תְּחוּמָן, מִפְּנֵי עֵרוּב מַיִם שֶׁל תְּחוּם אַחֵר.
וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה גָּבוֹהַּ י' טְפָחִים בְּסוֹף הַתְּחוּמִין שֶׁבֶּחָרִיץ, לְהַבְדִּיל בֵּין מַיִם לְמַיִם. וַאֲפִלּוּ הִיא שֶׁל קָנִים סְמוּכִים זֶה לְזֶה פָּחוֹת מִג' טְפָחִים, שֶׁהַמַּיִם מְעֹרָבִים בֵּין קָנֶה לַחֲבֵרוֹ; וַאֲפִלּוּ הִיא תְּלוּיָה, שֶׁאֵינָהּ מַגַּעַת עַד קַרְקָעִית הֶחָרִיץ, שֶׁהַמַּיִם מְעֹרָבִים מִתַּחְתֶּיהָ — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, שֶׁקַּל הוּא שֶׁהֵקֵלּוּ בְּמַיִם, שֶׁאֵין צָרִיךְ רַק שֶׁיִּהְיוּ נִרְאִים כְּמֻבְדָּלִים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שנ"ה וְשע"ו. וְאִם הַמַּיִם מוֹשְׁכִים אוֹ נוֹבְעִים — אֵין צָרִיךְ שׁוּם תִּקּוּן, שֶׁאֵינָם קוֹנִים שְׁבִיתָה כְּלָל, וַהֲרֵי הֵם כְּרַגְלֵי הַמְמַלֵּא רִאשׁוֹן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שצ"ז:

בבור של תבן העומד בין שני תחומין אלו מאכילין מכאן ואלו מאכילין מכאן ואין חוששין שמא אלו יקחו מתחום של אלו:

2בּוֹר שֶׁל תֶּבֶן הָעוֹמֵד בֵּין שְׁנֵי תְחוּמִין — אֵלּוּ מַאֲכִילִין מִכַּאן וְאֵלּוּ מַאֲכִילִין מִכַּאן, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא אֵלּוּ יִקְחוּ מִתְּחוּם שֶׁל אֵלּוּ:

Vocalized Edition - Kehot Publication Society