Orach Chayim, Siman 161

אדיני חציצה וטבילה ובו ח' סעיפים:
כל דבר החוצץ בטבילת כל הגוף חוצץ בנטילת ידים שכל מה שתקנו חכמים תקנו כעין של תורה ולפיכך צריך (לטהר) [ליזהר] מכל דבר שמקפידים עליו להסירו לפעמים. כגון צואה שתחת הציפורן שלא כנגד הבשר דהיינו אם הציפורן גדול ועודף על בשר האצבע ויש שם צואה תחת עודף זה צריך להסירה קודם נטילה לפי שדרך רוב בני אדם להקפיד עליה משום מיאוס לכן אינה בטלה לגבי היד וחוצצת אף למי שאינו מקפיד עליה. ובצק שתחת הציפורן אפילו כנגד הבשר דרך רוב בני אדם להקפיד עליו וחוצץ לכל אדם כשרוחצים ידיהם:

1דִּינֵי חֲצִיצָה וּטְבִילָה, וּבוֹ ח' סְעִיפִים:
כָּל דָּבָר הַחוֹצֵץ בִּטְבִילַת כָּל הַגּוּף — חוֹצֵץ בִּנְטִילַת יָדַיִם, שֶׁכָּל מַה שֶּׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים תִּקְּנוּ כְּעֵין שֶׁל תּוֹרָה, וּלְפִיכָךְ צָרִיךְ (לְטַהֵר) [לִזָּהֵר] מִכָּל דָּבָר שֶׁמַּקְפִּידִים עָלָיו לַהֲסִירוֹ לִפְעָמִים.
כְּגוֹן צוֹאָה שֶׁתַּחַת הַצִּפֹּרֶן שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַבָּשָׂר, דְּהַיְנוּ אִם הַצִּפֹּרֶן גָּדוֹל וְעוֹדֵף עַל בְּשַׂר הָאֶצְבַּע וְיֵשׁ שָׁם צוֹאָה תַּחַת עֹדֶף זֶה — צָרִיךְ לַהֲסִירָהּ קֹדֶם נְטִילָה, לְפִי שֶׁדֶּרֶךְ רֹב בְּנֵי אָדָם לְהַקְפִּיד עָלֶיהָ מִשּׁוּם מִאוּס, לָכֵן אֵינָהּ בְּטֵלָה לְגַבֵּי הַיָּד וְחוֹצֶצֶת אַף לְמִי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עָלֶיהָ.
וּבָצֵק שֶׁתַּחַת הַצִּפֹּרֶן אֲפִלּוּ כְּנֶגֶד הַבָּשָׂר, דֶּרֶךְ רֹב בְּנֵי אָדָם לְהַקְפִּיד עָלָיו, וְחוֹצֵץ לְכָל אָדָם כְּשֶׁרוֹחֲצִים יְדֵיהֶם:

ברטיה שעל בשרו אם אין שם מכה אלא מיחוש בעלמא ויוכל להסירה מתי שירצה צריך להסירה קודם נטילה אבל אם יש שם מכה אין צריך ליטול כלל במקום הרטיה כמו שיתבאר בסימן קס"ב:

2רְטִיָּה שֶׁעַל בְּשָׂרוֹ, אִם אֵין שָׁם מַכָּה אֶלָּא מִחוּשׁ בְּעָלְמָא וְיוּכַל לַהֲסִירָהּ מָתַי שֶׁיִּרְצֶה — צָרִיךְ לַהֲסִירָהּ קֹדֶם נְטִילָה. אֲבָל אִם יֵשׁ שָׁם מַכָּה — אֵין צָרִיךְ לִטֹּל כְּלָל בִּמְקוֹם הָרְטִיָּה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קס"ב:

גטיט הבורות וטיט היוצרים שהם נדבקים ביותר ומונעים המים מלבא תחתיהם וכן שאר כל הטיט כשהוא יבש ונדבק בבשר חוצצין בין על גבי היד בין תחת הציפורן אפי' כנגד הבשר. אלא א"כ הוא דבר מועט שאין דרך בני אדם להקפיד עליו להסירו (כשרוחץ ומנקה ידיו) א"צ להסירו ג"כ לנטילת ידים לסעודה וה"ה לבצק וצואה אם הן מעט כל כך שאין דרך רוב בני אדם להקפיד עליו אינו חוצץ אפי' הוא שלא כנגד הבשר. ואם הוא מקפיד עליו חוצץ אע"פ שאין הרוב בני אדם מקפידים עליו ומה שלא נהגו לנקר הטיט שתחת הצפרנים קודם הנטילה הוא משום שאין מקפידין להסירו (בשעת רחיצת ונקיון ידים במדינות אלו לכן אינו חוצץ לנטילת ידים אם הוא כנגד הבשר אפילו הוא טיט הבורות והיוצרים אבל אם הוא מקפיד עליו צריך להסירו ויש אומרים שכל דבר שרוב בני אדם אין מקפידין עליו אע"פ שהוא מקפיד בטלה דעתו אצל כל אדם ויש לסמוך על דבריהם בנטילת ידים שעיקרה מדברי סופרים אבל לא בטבילת כל הגוף כמו שיתבאר ביו"ד סי' קצ"ח). ואם הצפרנים גדולים ועודפים על הבשר צריך כל אדם לנקר הטיט והצואה שתחתיהם כי רוב בני אדם מקפידים על מה שלא כנגד הבשר וחוצץ אף למי שאינו מקפיד אלא א"כ הוא מעט כל כך שאין דרך להקפיד עליו. (ובשבת דוחק את הבשר שתחת הציפורן כדי שלא יגרור את הציפורן כשמסיר הטיט):

3טִיט הַבּוֹרוֹת וְטִיט הַיּוֹצְרִים שֶׁהֵם נִדְבָּקִים בְּיוֹתֵר וּמוֹנְעִים הַמַּיִם מִלָּבוֹא תַּחְתֵּיהֶם, וְכֵן שְׁאָר כָּל הַטִּיט כְּשֶׁהוּא יָבֵשׁ וְנִדְבַּק בַּבָּשָׂר — חוֹצְצִין בֵּין עַל גַּבֵּי הַיָּד בֵּין תַּחַת הַצִּפֹּרֶן, אֲפִלּוּ כְּנֶגֶד הַבָּשָׂר.
אֶלָּא אִם כֵּן הוּא דָּבָר מוּעָט שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהַקְפִּיד עָלָיו לַהֲסִירוֹ (כְּשֶׁרוֹחֵץ וּמְנַקֶּה יָדָיו) — אֵין צָרִיךְ לַהֲסִירוֹ גַּם כֵּן לִנְטִילַת יָדַיִם לַסְּעוּדָה. וְהוּא הַדִּין לְבָצֵק וְצוֹאָה, אִם הֵן מְעַט כָּל כָּךְ שֶׁאֵין דֶּרֶךְ רֹב בְּנֵי אָדָם לְהַקְפִּיד עָלָיו — אֵינוֹ חוֹצֵץ, אֲפִלּוּ הוּא שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַבָּשָׂר.
וְאִם הוּא מַקְפִּיד עָלָיו — חוֹצֵץ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הָרֹב בְּנֵי אָדָם מַקְפִּידִים עָלָיו. וּמַה שֶּׁלֹּא נָהֲגוּ לְנַקֵּר הַטִּיט שֶׁתַּחַת הַצִּפָּרְנַיִם קֹדֶם הַנְּטִילָה, הוּא מִשּׁוּם שֶׁאֵין מַקְפִּידִין לַהֲסִירוֹ (בִּשְׁעַת רְחִיצַת וְנִקְיוֹן יָדַיִם בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ, לָכֵן אֵינוֹ חוֹצֵץ לִנְטִילַת יָדַיִם אִם הוּא כְּנֶגֶד הַבָּשָׂר, אֲפִלּוּ הוּא טִיט הַבּוֹרוֹת וְהַיּוֹצְרִים. אֲבָל אִם הוּא מַקְפִּיד עָלָיו — צָרִיךְ לַהֲסִירוֹ.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁרֹב בְּנֵי אָדָם אֵין מַקְפִּידִין עָלָיו אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַקְפִּיד — בָּטְלָה דַּעְתּוֹ אֵצֶל כָּל אָדָם. וְיֵשׁ לִסְמֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶם בִּנְטִילַת יָדַיִם שֶׁעִקָּרָהּ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, אֲבָל לֹא בִּטְבִילַת כָּל הַגּוּף, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן קצ"ח).
וְאִם הַצִּפָּרְנַיִם גְּדוֹלִים וְעוֹדְפִים עַל הַבָּשָׂר — צָרִיךְ כָּל אָדָם לְנַקֵּר הַטִּיט וְהַצּוֹאָה שֶׁתַּחְתֵּיהֶם, כִּי רֹב בְּנֵי אָדָם מַקְפִּידִים עַל מַה שֶּׁלֹּא כְּנֶגֶד הַבָּשָׂר, וְחוֹצֵץ אַף לְמִי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא מְעַט כָּל כָּךְ שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לְהַקְפִּיד עָלָיו.
(וּבְשַׁבָּת — דּוֹחֵק אֶת הַבָּשָׂר שֶׁתַּחַת הַצִּפֹּרֶן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִגְרֹר אֶת הַצִּפֹּרֶן כְּשֶׁמֵּסִיר הַטִּיט):

דצריך ליזהר בציפורן שפירשה מיעוטה לקוץ אותה שהיא חוצצת כמו שיתבאר ביו"ד סי' קצ"ח:

4צָרִיךְ לִזָּהֵר בְּצִפֹּרֶן שֶׁפֵּרְשָׁה מִעוּטָהּ לָקוּץ אוֹתָהּ, שֶׁהִיא חוֹצֶצֶת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן קצ"ח:

ההדיו והצבע לחים אינם חוצצים מפני שנמחים במים יבשים חוצצים והוא שיש ממשות הצבע על ידיו אבל אם אין עליהן אלא מראית הצבע אינו חוצץ. ומי שהוא צובע אין הצבע חוצץ על ידיו אף על פי שיש ממשות של צבעונים על ידיו וכן מי שאומנתו להיות שוחט או קצב וידיו מלוכלכות תמיד בדם אינו חוצץ וכן למוכר שומן ואע"פ שרוב בני אדם מקפידים כיון שרוב בני אומניות הללו אין מקפידין אין חוצצין להם אבל לאחר שאינו רגיל בכך חוצצין אפי' אינו מקפיד. והנשים שדרכן לצבוע ידיהם לנוי וכיוצא בזה אין אותו צבע חוצץ. וכל זה במיעוט היד אבל אם רוב היד מכוסה בדבר שיש בו ממש חוצץ אפי' לאותם שאין דרכם להקפיד:

5הַדְּיוֹ וְהַצֶּבַע, לַחִים — אֵינָם חוֹצְצִים, מִפְּנֵי שֶׁנִּמְחִים בַּמַּיִם, יְבֵשִׁים — חוֹצְצִים. וְהוּא שֶׁיֵּשׁ מַמָּשׁוּת הַצֶּבַע עַל יָדָיו, אֲבָל אִם אֵין עֲלֵיהֶן אֶלָּא מַרְאִית הַצֶּבַע — אֵינוֹ חוֹצֵץ.
וּמִי שֶׁהוּא צוֹבֵעַ — אֵין הַצֶּבַע חוֹצֵץ עַל יָדָיו, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ מַמָּשׁוּת שֶׁל צִבְעוֹנִים עַל יָדָיו. וְכֵן מִי שֶׁאֻמַּנְתּוֹ לִהְיוֹת שׁוֹחֵט אוֹ קַצָּב וְיָדָיו מְלֻכְלָכוֹת תָּמִיד בְּדָם — אֵינוֹ חוֹצֵץ. וְכֵן לְמוֹכֵר שֻׁמָּן. וְאַף עַל פִּי שֶׁרֹב בְּנֵי אָדָם מַקְפִּידִים, כֵּיוָן שֶׁרֹב בְּנֵי אֻמָּנִיּוֹת הַלָּלוּ אֵין מַקְפִּידִין — אֵין חוֹצְצִין לָהֶם. אֲבָל לְאַחֵר שֶׁאֵינוֹ רָגִיל בְּכָךְ — חוֹצְצִין, אֲפִלּוּ אֵינוֹ מַקְפִּיד.
וְהַנָּשִׁים שֶׁדַּרְכָּן לִצְבֹּעַ יְדֵיהֶם לְנוֹי וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה — אֵין אוֹתוֹ צֶבַע חוֹצֵץ.
וְכָל זֶה בְּמִעוּט הַיָּד, אֲבָל אִם רֹב הַיָּד מְכֻסֶּה בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ — חוֹצֵץ אֲפִלּוּ לְאוֹתָם שֶׁאֵין דַּרְכָּם לְהַקְפִּיד:

וריר היוצא מן המכה ומתייבש ונעשה גליד אם אינו מקפיד עליו להסירו או שמצטער להסירו שמעתה אין דעתו להסירה כל זמן שיהיה בענין זה קרוי אינו מקפיד ואינו חוצץ לנטילה אף על פי שלטבילה מחמירין:

6רִיר הַיּוֹצֵא מִן הַמַּכָּה וּמִתְיַבֵּשׁ וְנַעֲשֶׂה גְּלִיד, אִם אֵינוֹ מַקְפִּיד עָלָיו לַהֲסִירוֹ, אוֹ שֶׁמִּצְטַעֵר לַהֲסִירוֹ, שֶׁמֵּעַתָּה אֵין דַּעְתּוֹ לַהֲסִירָהּ כָּל זְמַן שֶׁיִּהְיֶה בְּעִנְיַן זֶה — קָרוּי אֵינוֹ מַקְפִּיד, וְאֵינוֹ חוֹצֵץ לִנְטִילָה, אַף עַל פִּי שֶׁלִּטְבִילָה מַחֲמִירִין:

זטבעת כשהיא דחוקה באצבע חוצצת ורפויה אינה חוצצת כי המים באים בינה לאצבע ומכל מקום לכתחילה יש להסיר הטבעת קודם נטילה אפילו רפויה כי אין אנו בקיאים מהו [נקרא] רפויה ויבאו להקל גם בדחוקה ובדיעבד עלתה לו נטילה אם היתה רפויה. והוא ששפך עליה רביעית בבת אחת כמו שיתבאר בסימן קס"ב. אבל אם היתה דחוקה לא עלתה לו נטילה אם לפעמים מקפיד עליה להסירה כגון שיש בה אבן טובה שמקפיד עליה להסירה בשעת נטילה שלא תתלכלך במים ובאשה אפילו טבעת שאין בה אבן טובה דרכה להסירה בשעת לישה לכן חוצצת לעולם אע"פ שאינה מקפדת להסירה משום ליכלוך המים אבל האיש שאין דרכו ללוש א"צ להסיר הטבעת שאין בה אבן טובה קודם נטילה אפילו אינה רפויה לפי שאינו מקפיד עליה להסירה לעולם:

7טַבַּעַת, כְּשֶׁהִיא דְּחוּקָה בָּאֶצְבַּע — חוֹצֶצֶת, וּרְפוּיָה — אֵינָהּ חוֹצֶצֶת, כִּי הַמַּיִם בָּאִים בֵּינָהּ לָאֶצְבַּע. וּמִכָּל מָקוֹם, לְכַתְּחִלָּה יֵשׁ לְהָסִיר הַטַּבַּעַת קֹדֶם נְטִילָה אֲפִלּוּ רְפוּיָה, כִּי אֵין אָנוּ בְּקִיאִים מַהוּ [נִקְרָא] רְפוּיָה וְיָבוֹאוּ לְהָקֵל גַּם בִּדְחוּקָה. וּבְדִיעֲבַד — עָלְתָה לוֹ נְטִילָה אִם הָיְתָה רְפוּיָה. וְהוּא שֶׁשָּׁפַךְ עָלֶיהָ רְבִיעִית בְּבַת אַחַת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קס"ב.
אֲבָל אִם הָיְתָה דְּחוּקָה — לֹא עָלְתָה לוֹ נְטִילָה אִם לִפְעָמִים מַקְפִּיד עָלֶיהָ לַהֲסִירָהּ, כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אֶבֶן טוֹבָה שֶׁמַּקְפִּיד עָלֶיהָ לַהֲסִירָהּ בִּשְׁעַת נְטִילָה שֶׁלֹּא תִּתְלַכְלֵךְ בַּמַּיִם. וּבְאִשָּׁה, אֲפִלּוּ טַבַּעַת שֶׁאֵין בָּהּ אֶבֶן טוֹבָה דַּרְכָּהּ לַהֲסִירָהּ בִּשְׁעַת לִישָׁה, לָכֵן חוֹצֶצֶת לְעוֹלָם, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ מַקְפֶּדֶת לַהֲסִירָהּ מִשּׁוּם לִכְלוּךְ הַמַּיִם. אֲבָל הָאִישׁ שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לָלוּשׁ — אֵין צָרִיךְ לְהָסִיר הַטַּבַּעַת שֶׁאֵין בָּהּ אֶבֶן טוֹבָה קֹדֶם נְטִילָה אֲפִלּוּ אֵינָהּ רְפוּיָה, לְפִי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עָלֶיהָ לַהֲסִירָהּ לְעוֹלָם:

חשיעור נטילת ידים כל היד עד הקנה של זרוע כשיעור קידוש ידים שבמקדש ויש אומרים שהקילו בנטילת ידים ולא הצריכו אלא עד מקום חיבור האצבעות לכף היד. וראוי לנהוג כסברא הראשונה שכיון שהוא דבר שאין בו טורח למה לא נוציא נפשינו מהמחלוקת ונכון להתנות ולומר שאינו מקבל דבר זה בתורת חובה אלא בתורת רשות כדי שאם איזה פעם לא יזדמנו לו מים כל כך לא יצטרך להחמיר כמנהגו וכן ראוי להתנות בכל דבר שאדם רוצה להחמיר על עצמו. ואם נוטל ידיו בפני רבים במקום שנוהגים ליטול עד מקום חיבור האצבעות לבד אין לו להחמיר בפניהם שלא יהא נראה כב' תורות ח"ו בעיניהם. ואם היו ידיו מלוכלכות לדברי הכל צריכים נטילה עד הזרוע:

8שִׁעוּר נְטִילַת יָדַיִם, כָּל הַיָּד עַד הַקָּנֶה שֶׁל זְרוֹעַ, כְּשִׁעוּר קִדּוּשׁ יָדַיִם שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהֵקֵלוּ בִּנְטִילַת יָדַיִם, וְלֹא הִצְרִיכוּ אֶלָּא עַד מְקוֹם חִבּוּר הָאֶצְבָּעוֹת לְכַף הַיָּד.
וְרָאוּי לִנְהֹג כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוּא דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ טֹרַח — לָמָּה לֹא נוֹצִיא נַפְשֵׁנוּ מֵהַמַּחֲלֹקֶת?
וְנָכוֹן לְהַתְנוֹת וְלוֹמַר, שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל דָּבָר זֶה בְּתוֹרַת חוֹבָה אֶלָּא בְּתוֹרַת רְשׁוּת, כְּדֵי שֶׁאִם אֵיזֶה פַּעַם לֹא יִזְדַּמְּנוּ לוֹ מַיִם כָּל כָּךְ — לֹא יִצְטָרֵךְ לְהַחֲמִיר כְּמִנְהָגוֹ. וְכֵן רָאוּי לְהַתְנוֹת בְּכָל דָּבָר שֶׁאָדָם רוֹצֶה לְהַחֲמִיר עַל עַצְמוֹ.
וְאִם נוֹטֵל יָדָיו בִּפְנֵי רַבִּים בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִים לִטֹּל עַד מְקוֹם חִבּוּר הָאֶצְבָּעוֹת לְבַד — אֵין לוֹ לְהַחֲמִיר בִּפְנֵיהֶם, שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה כְּב' תּוֹרוֹת חַס וְשָׁלוֹם בְּעֵינֵיהֶם.
וְאִם הָיוּ יָדָיו מְלֻכְלָכוֹת — לְדִבְרֵי הַכֹּל צְרִיכִים נְטִילָה עַד הַזְּרוֹעַ:

Vocalized Edition - Kehot Publication Society