Orach Chayim, Siman 587

אדין התוקע לתוך הבור ובו ה' סעיפים:
שמיעת קול שופר צריכה להיות בלא ערבוב קול אחר כלל אבל אם שמע הקול בערבוביא לא יצא לפיכך העומד בתוך חבית גדולה או בבור או בדות דהיינו בנין שרובו תחת הקרקע (אבל אם רובו למעלה מן הקרקע אע"פ שמקצתו בתוך הקרקע דינו כבית) וכן העומד בתוך המערה ותוקע ושמעו אחרים מבחוץ אם ברור להם ששמעו קול שופר יצאו ואם לאו לא יצאו לפי שהקול מתבלבל בהבל הבור והדות קודם שיצא לחוץ ואפשר שלא שמעו אלא קול הברה וטוב להחמיר שאף שברור לו שקול שופר שמע לא יסמוך על בקיאותו ויחזור וישמע שנית התקיעות שלא מן התוקע בבור אבל לא יברך שנית אלא אם כן ברור לו ששמע קול הברה דספק ברכות להקל:

1דִּין הַתּוֹקֵעַ לְתוֹךְ הַבּוֹר וּבוֹ ה' סְעִיפִים:
שְׁמִיעַת קוֹל שׁוֹפָר צְרִיכָה לִהְיוֹת בְּלֹא עִרְבּוּב קוֹל אַחֵר כְּלָל, אֲבָל אִם שָׁמַע הַקּוֹל בְּעִרְבּוּבְיָא — לֹא יָצָא. לְפִיכָךְ, הָעוֹמֵד בְּתוֹךְ חָבִית גְּדוֹלָה, אוֹ בְּבוֹר, אוֹ בְּדוּת דְּהַיְנוּ בִּנְיָן שֶׁרֻבּוֹ תַּחַת הַקַּרְקַע (אֲבָל אִם רֻבּוֹ לְמַעְלָה מִן הַקַּרְקַע אַף עַל פִּי שֶׁמִּקְצָתוֹ בְּתוֹךְ הַקַּרְקַע — דִּינוֹ כְּבַיִת), וְכֵן הָעוֹמֵד בְּתוֹךְ הַמְּעָרָה וְתוֹקֵעַ וְשָׁמְעוּ אֲחֵרִים מִבַּחוּץ, אִם בָּרוּר לָהֶם שֶׁשָּׁמְעוּ קוֹל שׁוֹפָר — יָצְאוּ, וְאִם לָאו — לֹא יָצְאוּ, לְפִי שֶׁהַקּוֹל מִתְבַּלְבֵּל בְּהֶבֶל הַבּוֹר וְהַדּוּת קֹדֶם שֶׁיָּצָא לַחוּץ וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ אֶלָּא קוֹל הֲבָרָה. וְטוֹב לְהַחֲמִיר שֶׁאַף שֶׁבָּרוּר לוֹ שֶׁקּוֹל שׁוֹפָר שָׁמַע — לֹא יִסְמֹךְ עַל בְּקִיאוּתוֹ, וְיַחֲזֹר וְיִשְׁמַע שֵׁנִית הַתְּקִיעוֹת שֶׁלֹּא מִן הַתּוֹקֵעַ בַּבּוֹר, אֲבָל לֹא יְבָרֵךְ שֵׁנִית, אֶלָּא אִם כֵּן בָּרוּר לוֹ שֶׁשָּׁמַע קוֹל הֲבָרָה, דִּסְפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל:

בבמה דברים אמורים באותם העומדים חוץ לבור אבל התוקע עצמו וכן אותם העומדים עמו בבור יצאו שבודאי קול שופר שמעו במה דברים אמורים בבור ודות ומערה אבל בחבית גדולה שהברתה גדולה אף התוקע והעומדים עמו בתוכה אפשר שישמעו קול הברה לפיכך אם ברור להם ששמעו קול שופר יצאו ואם לאו לא יצאו:

2בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּאוֹתָם הָעוֹמְדִים חוּץ לַבּוֹר, אֲבָל הַתּוֹקֵעַ עַצְמוֹ וְכֵן אוֹתָם הָעו‍ֹמְדִים עִמּוֹ בַּבּוֹר — יָצְאוּ, שֶׁבְּוַדַּאי קוֹל שׁוֹפָר שָׁמְעוּ.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּבוֹר וְדוּת וּמְעָרָה, אֲבָל בְּחָבִית גְּדוֹלָה שֶׁהֲבָרָתָהּ גְּדוֹלָה, אַף הַתּוֹקֵעַ וְהָעוֹמְדִים עִמּוֹ בְּתוֹכָהּ אֶפְשָׁר שֶׁיִּשְׁמְעוּ קוֹל הֲבָרָה, לְפִיכָךְ אִם בָּרוּר לָהֶם שֶׁשָּׁמְעוּ קוֹל שׁוֹפָר — יָצְאוּ, וְאִם לָאו — לֹא יָצְאוּ:

גאם התחיל לתקוע בבור ועלה חוץ לבור וגמר את התקיעה שהתחיל בבור יצא ידי חובתו שכל מה ששמע בין כשהיה בפנים בין כשהיה בחוץ היה בודאי קול שופר ואם כשעלה מהבור הוציא אזניו חוץ לבור קודם שהוציא השופר לחוץ לא יצא אלא אם כן ברור לו שברגע ההיא שמע קול שופר ולפי שאי אפשר לצמצם שיוציא האזנים והשופר כאחד לכן טוב שיוציא השופר תחלה קודם לאזנים דאז בודאי ישמע קול שופר כיון שהשופר הוא בחוץ במקום שאין שם קול הברה. ואותם שהיו עומדים עמו בבור בשעה שהתחיל לתקוע שם אף על פי שלא יצאו עמו מהבור אף על פי כן הם יוצאים בתקיעות דכשאדם בבור והשופר חוץ לבור בודאי שומע קול השופר ולא קול הברה כמו שנתבאר:

3אִם הִתְחִיל לִתְקֹעַ בַּבּוֹר וְעָלָה חוּץ לַבּוֹר וְגָמַר אֶת הַתְּקִיעָה שֶׁהִתְחִיל בַּבּוֹר — יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, שֶׁכָּל מַה שֶּׁשָּׁמַע בֵּין כְּשֶׁהָיָה בִּפְנִים בֵּין כְּשֶׁהָיָה בַּחוּץ הָיָה בְּוַדַּאי קוֹל שׁוֹפָר. וְאִם כְּשֶׁעָלָה מֵהַבּוֹר הוֹצִיא אָזְנָיו חוּץ לַבּוֹר קֹדֶם שֶׁהוֹצִיא הַשּׁוֹפָר לַחוּץ — לֹא יָצָא, אֶלָּא אִם כֵּן בָּרוּר לוֹ שֶׁבָּרֶגַע הַהִיא שָׁמַע קוֹל שׁוֹפָר. וּלְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם שֶׁיּוֹצִיא הָאָזְנַיִם וְהַשּׁוֹפָר כְּאֶחָד, לָכֵן טוֹב שֶׁיּוֹצִיא הַשּׁוֹפָר תְּחִלָּה קֹדֶם לָאָזְנַיִם, דְּאָז בְּוַדַּאי יִשְׁמַע קוֹל שׁוֹפָר, כֵּיוָן שֶׁהַשּׁוֹפָר הוּא בַּחוּץ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם קוֹל הֲבָרָה.
וְאוֹתָם שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים עִמּוֹ בַּבּוֹר בְּשָׁעָה שֶׁהִתְחִיל לִתְקֹעַ שָׁם, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָצְאוּ עִמּוֹ מֵהַבּוֹר, אַף עַל פִּי כֵן הֵם יוֹצְאִים בַּתְּקִיעוֹת, דִּכְשֶׁאָדָם בַּבּוֹר וְהַשּׁוֹפָר חוּץ לַבּוֹר בְּוַדַּאי שׁוֹמֵעַ קוֹל הַשּׁו‍ֹפָר וְלֹא קוֹל הֲבָרָה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר:

דהשומע מקצת תקיעת קול שופר ומקצת קול הברה כגון שהיה עומד חוץ לבור והתוקע התחיל לתקוע בבור ובאמצע התקיעה יצא חוץ לבור וגמרה שם וכן השומע מקצת תקיעה שלא בחיוב דהיינו קודם אור היום ומקצתה אחר אור היום וכן האומר למי שמתעסק בתקיעות בלא כוונה להוציא שום אדם בתקיעתו ובאמצע התקיעה אמר לו כוון להוציאני ותקע ומשך בה שיעור תקיעה כל אלו כיון שמקצת התקיעה הוא שלא כתקנה אע"פ שבמקצתה שהיא כתקנה יש בה שיעור תקיעה שיתבאר בסימן תק"צ לא יצא ידי חובתו לפי שכל תקיעה צריכה שתהא בכשרות מתחילתה ועד סופה אפילו היא ארוכה הרבה:

4הַשּׁוֹמֵעַ מִקְצָת תְּקִיעַת קוֹל שׁוֹפָר וּמִקְצָת קוֹל הֲבָרָה, כְּגוֹן שֶׁהָיָה עוֹמֵד חוּץ לַבּוֹר וְהַתּוֹקֵעַ הִתְחִיל לִתְקֹעַ בַּבּוֹר וּבְאֶמְצַע הַתְּקִיעָה יָצָא חוּץ לַבּוֹר וּגְמָרָהּ שָׁם, וְכֵן הַשּׁוֹמֵעַ מִקְצָת תְּקִיעָה שֶׁלֹּא בְּחִיּוּב דְּהַיְנוּ קֹדֶם אוֹר הַיּוֹם וּמִקְצָתָהּ אַחַר אוֹר הַיּוֹם, וְכֵן הָאוֹמֵר לְמִי שֶׁמִּתְעַסֵּק בִּתְקִיעוֹת בְּלֹא כַּוָּנָה לְהוֹצִיא שׁוּם אָדָם בִּתְקִיעָתוֹ וּבְאֶמְצַע הַתְּקִיעָה אָמַר לוֹ כַּוֵּן לְהוֹצִיאֵנִי וְתָקַע וּמָשַׁךְ בָּהּ שִׁעוּר תְּקִיעָה, כָּל אֵלּוּ כֵּיוָן שֶׁמִּקְצָת הַתְּקִיעָה הוּא שֶׁלֹּא כְּתִקְנָהּ אַף עַל פִּי שֶׁבְּמִקְצָתָהּ שֶׁהִיא כְּתִקְנָהּ יֵשׁ בָּהּ שִׁעוּר תְּקִיעָה שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תק"צ — לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, לְפִי שֶׁכָּל תְּקִיעָה צְרִיכָה שֶׁתְּהֵא בְּכַשְׁרוּת מִתְּחִלָּתָהּ וְעַד סוֹפָהּ אֲפִלּוּ הִיא אֲרֻכָּה הַרְבֵּה:

ההתוקע בבית הכנסת ויש עומדים בחוץ רחוק קצת מבית הכנסת אם אין ברור להם ששמעו קול שופר צריכים לשמוע התקיעות שנית לפי שאפשר ששמעו קול הברה אבל אם נראה להם ברור שקול שופר שמעו אינם צריכים להחמיר על עצמן ולשמוע שנית:

5הַתּוֹקֵעַ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְיֵשׁ עוֹמְדִים בַּחוּץ רָחוֹק קְצָת מִבֵּית הַכְּנֶסֶת, אִם אֵין בָּרוּר לָהֶם שֶׁשָּׁמְעוּ קוֹל שׁוֹפָר — צְרִיכִים לִשְׁמֹעַ הַתְּקִיעוֹת שֵׁנִית, לְפִי שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁשָּׁמְעוּ קוֹל הֲבָרָה, אֲבָל אִם נִרְאֶה לָהֶם בָּרוּר שֶׁקּוֹל שׁוֹפָר שָׁמְעוּ — אֵינָם צְרִיכִים לְהַחֲמִיר עַל עַצְמָן וְלִשְׁמֹעַ שֵׁנִית:

Vocalized Edition - Kehot Publication Society