Orach Chayim, Siman 88

אבעל קרי מותר בקריאת שמע ובו ב' סעיפים:
כל הטמאים אפילו טומאה יוצא עליהם מגופן כגון זב וזבה וכיוצא בהן קורין קריאת שמע ומתפללין חוץ מבעל קרי שהוציאו עזרא מן כלל הטמאין ואסרו בין בדברי תורה בין בקריאת שמע ותפלה כדי שלא יהיו תלמידי חכמים מצויין אצל נשותיהן כתרנגולים ולא פשטה תקנה זו ברוב ישראל ואח"כ בטלה אותה תקנה לגמרי משום ביטול תורה ומשום ביטול פריה ורביה והעמידו הדבר על הדין שאף בעל קרי מותר בדברי תורה ובקריאת שמע ובתפלה בלא טבילה ובלא רחיצה בט' קבין וכן פשט המנהג. ואף בזמן שנהגו בטבילה לא הצריכוהו אלא לבריא ששמש מטתו אבל חולה שראה קרי לאונסו פטור מכלום (וחולה ששמש מטתו) ובריא לאונסו דיו בט' קבין שישפוך עליו מכלי אחת או אפילו מב' וג' אבל מד' כלים אין מצטרפין והוא שיתחיל השני עד שלא פסק הראשון וכן השלישי עד שלא פסק השני ותשעה קבין אלו אינן מטהרין אלא כששופכין עליו אבל לא כשטובל בהם בין שהם בכלי בין בקרקע עד שיהיה ארבעים סאה (בקרקע) ואז מועילים לטבול בהם אפילו לבריא ששמש מטתו אפילו הם שאובים:

1בַּעַל קֶרִי מֻתָּר בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבוֹ ב' סְעִיפִים:
כָּל הַטְּמֵאִים, אֲפִלּוּ טֻמְאָה יוֹצֵא עֲלֵיהֶם מִגּוּפָן כְּגוֹן זָב וְזָבָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן — קוֹרִין קְרִיאַת שְׁמַע וּמִתְפַּלְלִין. חוּץ מִבַּעַל קֶרִי, שֶׁהוֹצִיאוֹ עֶזְרָא מִן כְּלַל הַטְּמֵאִין וַאֲסָרוֹ בֵּין בְּדִבְרֵי תּוֹרָה בֵּין בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מְצוּיִין אֵצֶל נְשׁוֹתֵיהֶן כְּתַרְנְגוֹלִים. וְלֹא פָּשְׁטָה תַּקָּנָה זוֹ בְּרֹב יִשְׂרָאֵל, וְאַחַר כָּךְ בָּטְלָה אוֹתָהּ תַּקָּנָה לְגַמְרֵי, מִשּׁוּם בִּטּוּל תּוֹרָה וּמִשּׁוּם בִּטּוּל פִּרְיָה וְרִבְיָה, וְהֶעֱמִידוּ הַדָּבָר עַל הַדִּין שֶׁאַף בַּעַל קֶרִי מֻתָּר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה וּבִקְרִיאַת שְׁמַע וּבִּתְפִלָּה בְּלֹא טְבִילָה וּבְלֹא רְחִיצָה בְּט' קַבִּין. וְכֵן פָּשַׁט הַמִּנְהָג.
וְאַף בִּזְמַן שֶׁנָּהֲגוּ בִּטְבִילָה — לֹא הִצְרִיכוּהוּ אֶלָּא לְבָרִיא שֶׁשִּׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ, אֲבָל חֹלֶה שֶׁרָאָה קֶרִי לְאָנְסוֹ — פָּטוּר מִכְּלוּם. (וְחֹלֶה שֶׁשִּׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ) וּבָרִיא לְאָנְסוֹ — דַּיּוֹ בְּט' קַבִּין שֶׁיִּשְׁפֹּךְ עָלָיו מִכְּלִי אַחַת אוֹ אֲפִלּוּ מִב' וְג', אֲבָל מִד' כֵּלִים אֵין מִצְטָרְפִין. וְהוּא שֶׁיַּתְחִיל הַשֵּׁנִי עַד שֶׁלֹּא פָּסַק הָרִאשׁוֹן, וְכֵן הַשְּׁלִישִׁי עַד שֶׁלֹּא פָּסַק הַשֵּׁנִי. וְתִשְׁעָה קַבִּין אֵלּוּ אֵינָן מְטַהֲרִין אֶלָּא כְּשֶׁשּׁוֹפְכִין עָלָיו אֲבָל לֹא כְּשֶׁטּוֹבֵל בָּהֶם, בֵּין שֶׁהֵם בַּכְּלִי בֵּין בַּקַּרְקַע, עַד שֶׁיִּהְיֶה אַרְבָּעִים סְאָה (בַּקַּרְקַע), וְאָז מוֹעִילִים לִטְבֹּל בָּהֶם אֲפִלּוּ לְבָרִיא שֶׁשִּׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ, אֲפִלּוּ הֵם שְׁאוּבִים:

בנהגו הנשים טהרה ופרישות בעצמן שלא ליכנס לבית הכנסת ושלא לראות ספר תורה בשעת נידותן וגם כשמתפללין אינן עומדות בפני חברותיהם ומשום מנהג וכבוד עושין כן ולא משום איסור ובימי ליבונן לא נהגו להחמיר ובימים נוראים מיום אחד של סליחות ואילך שרבים מתאספים לילך לבית הכנסת מותרות לילך לבית הכנסת אף בימי נידותן כשאר נשים כי יהיה להן לעצבון גדול שהכל מתאספין והן יעמדו חוץ וכן כל כיוצא בזה כגון שמשיאה את בנה או בתה או שהיא בעצמה יולדת שהולכין לבית הכנסת אחר ד' שבועות מותרת אפילו היא נדה. וכל זה לילך לבית הכנסת אבל להתפלל בביתה ולברך כל הברכות ובפרט ברכת המזון וקידוש שהן מן התורה חייבות לכולי עלמא אפילו בשעת נידתן ומה שנוהגין שלא להזכיר את השם בשעת נידתן או שלא ליגע בספר אין מנהג זה עיקר ועל כל פנים תשמע ברכת המזון וקידוש מאחרים ואם אין אחר תקדש ותברך בעצמה בלחש כל הברכות שחייבת בהן:

2נָהֲגוּ הַנָּשִׁים טָהֳרָה וּפְרִישׁוּת בְּעַצְמָן שֶׁלֹּא לִכָּנֵס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְשֶׁלֹּא לִרְאוֹת סֵפֶר תּוֹרָה בִּשְׁעַת נִדּוּתָן, וְגַם כְּשֶׁמִתְפַּלְלִין אֵינָן עוֹמְדוֹת בִּפְנֵי חַבְרוֹתֵיהֶם. וּמִשּׁוּם מִנְהָג וְכָבוֹד עוֹשִׂין כֵּן וְלֹא מִשּׁוּם אִסּוּר, וּבִימֵי לִבּוּנָן לֹא נָהֲגוּ לְהַחֲמִיר. וּבְיָמִים נוֹרָאִים מִיּוֹם אֶחָד שֶׁל סְלִיחוֹת וְאֵילָךְ שֶׁרַבִּים מִתְאַסְּפִים לֵילֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת — מֻתָּרוֹת לֵילֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת אַף בִּימֵי נִדּוּתָן כִּשְׁאָר נָשִׁים, כִּי יִהְיֶה לָהֶן לְעִצָּבוֹן גָּדוֹל שֶׁהַכֹּל מִתְאַסְּפִין וְהֵן יַעַמְדוּ חוּץ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, כְּגוֹן שֶׁמַּשִּׂיאָה אֶת בְּנָהּ אוֹ בִּתָּהּ, אוֹ שֶׁהִיא בְּעַצְמָהּ יוֹלֶדֶת שֶׁהוֹלְכִין לְבֵית הַכְּנֶסֶת אַחַר ד' שָׁבוּעוֹת — מֻתֶּרֶת אֲפִלּוּ הִיא נִדָּה.
וְכָל זֶה לֵילֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, אֲבָל לְהִתְפַּלֵּל בְּבֵיתָהּ וּלְבָרֵךְ כָּל הַבְּרָכוֹת וּבִפְרָט בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וְקִדּוּשׁ שֶׁהֵן מִן הַתּוֹרָה — חַיָּבוֹת לְכֻלֵּי עָלְמָא אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת נִדָּתָן. וּמַה שֶּׁנּוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם בִּשְׁעַת נִדָּתָן אוֹ שֶׁלֹּא לִגַּע בַּסֵּפֶר — אֵין מִנְהָג זֶה עִקָּר, וְעַל כָּל פָּנִים תִּשְׁמַע בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וְקִדּוּשׁ מֵאֲחֵרִים, וְאִם אֵין אַחֵר תְּקַדֵּשׁ וּתְבָרֵךְ בְּעַצְמָהּ בְּלַחַשׁ כָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁחַיֶּבֶת בָּהֶן:
(סְלִיק הִלְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ):

Vocalized Edition - Kehot Publication Society