Orach Chayim, Siman 367

אדין אם אשה יכולה לערב ובו סעיף אחד:
אשתו של אדם מערבת עליו משלו שלא מדעתו אפילו אם מיחה בה שלא לערב ואפילו אינו רגיל לערב עמהם. במה דברים אמורים כשאוסר עליהם החצר אם לא יערב עמהם כגון שאין ביתו פתוח אלא לחצר זו בלבד ואין לו דרך אחרת לצאת מביתו לרשות הרבים אלא דרך חצר זו אבל אם הוא פתוח לשתי חצירות באחת הוא רגיל לצאת ולבא תדיר שאוסר עליהם ובאחת אינו רגיל לצאת ולבא תדיר שאינו אוסר עליהם כלל אלא שאסור לטלטל ממנה לביתו באותה שרגיל בה מערבת עליו אשתו בעל כרחו ואפילו איננו רגיל לערב עמהם אבל באותה שאינו רגיל בה אינה מערבת עליו בעל כרחו אלא אם כן הוא עצמו היה רגיל לערב עמהם אבל אם לא הורגל עדיין לערב עמהם אינם יכולים ליטול עירובו שלא מרצונו ברצון אשתו כיון שאינו אוסר עליהם. והוא שגילה דעתו בפירוש שאינו רוצה אבל כל זמן שלא אמר כן בפירוש יכולה אשתו ליתן להם עירובו אע"פ שאינו אוסר עליהם ואינו רגיל לערב עמהם לפי שמן הסתם נוח לו בעירוב אשתו. אבל אינה יכולה לזכות משלו לאחרים שלא בידיעתו אפילו לבני חצר שאוסר עליהם ורגיל לערב עמהם אבל יכולה היא לזכות להם ממזונותיה שהוא שלה. ואם אין הבעל והאשה בעיר יכולים בני הבית לערב משלו שלא בידיעתו שמן הסתם לא יקפיד עליהם והוא שאין הבית פתוח אלא לחצר אחת שעירוב זה בודאי זכות הוא לו ואין לו בו צד חובה וזכין לאדם שלא מדעתו אבל אם הוא פתוח לשתי חצירות אין כל אחת מהן יכולה לערב עליו משלו ממה שנותנים לה בני ביתו שלא בידיעתו כי עירוב זה איננו זכות לו ודאי כי שמא לא יחפוץ לערב עם חצר זו אלא עם זו ומכל מקום אם הוא רגיל לערב באחת מהן יכולה היא לערב עליו שלא מדעתו ממה שנותנים בני ביתו כי מן הסתם חפץ הוא בעירובה גם היום כמו עד עתה. אבל מי שעירב כבר עם בני החצר ועירובו קיים ואח"כ חזר בו מעירובו אין חזרתו כלום ועירובו עירוב בעל כרחו אם אוסר עליהם או שרגיל לערב עמהם אבל אם אינו אוסר עליהם ואינו רגיל לערב עמהם ועירב עמהם באקראי ואח"כ חזר בו הרי נתבטל עירובו ואם רוצה לחזור ולערב צריך לחזור ולזכות בעירובו:

1דִּין אִם אִשָּׁה יְכוֹלָה לְעָרֵב וּבוֹ סְעִיף אֶחָד:
אִשְׁתּוֹ שֶׁל אָדָם מְעָרֶבֶת עָלָיו מִשֶּׁלּוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, אֲפִלּוּ אִם מִחָה בָּהּ שֶׁלֹּא לְעָרֵב, וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ רָגִיל לְעָרֵב עִמָּהֶם.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁאוֹסֵר עֲלֵיהֶם הֶחָצֵר אִם לֹא יְעָרֵב עִמָּהֶם, כְּגוֹן שֶׁאֵין בֵּיתוֹ פָּתוּחַ אֶלָּא לְחָצֵר זוֹ בִּלְבָד, וְאֵין לוֹ דֶּרֶךְ אַחֶרֶת לָצֵאת מִבֵּיתוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים אֶלָּא דֶּרֶךְ חָצֵר זוֹ. אֲבָל אִם הוּא פָּתוּחַ לִשְׁתֵּי חֲצֵרוֹת, בְּאַחַת הוּא רָגִיל לָצֵאת וְלָבֹא תָּדִיר, שֶׁאוֹסֵר עֲלֵיהֶם, וּבְאַחַת אֵינוֹ רָגִיל לָצֵאת וְלָבֹא תָּדִיר, שֶׁאֵינוֹ אוֹסֵר עֲלֵיהֶם כְּלָל אֶלָּא שֶׁאָסוּר לְטַלְטֵל מִמֶּנָּה לְבֵיתוֹ — בְּאוֹתָהּ שֶׁרָגִיל בָּהּ מְעָרֶבֶת עָלָיו אִשְׁתּוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ, וַאֲפִלּוּ אֵינֶנּוּ רָגִיל לְעָרֵב עִמָּהֶם, אֲבָל בְּאוֹתָהּ שֶׁאֵינוֹ רָגִיל בָּהּ אֵינָהּ מְעָרֶבֶת עָלָיו בְּעַל כָּרְחוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא עַצְמוֹ הָיָה רָגִיל לְעָרֵב עִמָּהֶם. אֲבָל אִם לֹא הֻרְגַּל עֲדַיִן לְעָרֵב עִמָּהֶם, אֵינָם יְכוֹלִים לִטּוֹל עֵרוּבוֹ שֶׁלֹּא מֵרְצוֹנוֹ בִּרְצוֹן אִשְׁתּוֹ, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ אוֹסֵר עֲלֵיהֶם.
וְהוּא שֶׁגִּלָּה דַעְתּוֹ בְּפֵרוּשׁ שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה. אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁלֹּא אָמַר כֵּן בְּפֵרוּשׁ — יְכוֹלָה אִשְׁתּוֹ לִתֵּן לָהֶם עֵרוּבוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ אוֹסֵר עֲלֵיהֶם וְאֵינוֹ רָגִיל לְעָרֵב עִמָּהֶם, לְפִי שֶׁמִּן הַסְּתָם נוֹחַ לוֹ בְּעֵרוּב אִשְׁתּוֹ.
אֲבָל אֵינָהּ יְכוֹלָה לְזַכּוֹת מִשֶּׁלּוֹ לַאֲחֵרִים שֶׁלֹּא בִּידִיעָתוֹ אֲפִלּוּ לִבְנֵי חָצֵר שֶׁאוֹסֵר עֲלֵיהֶם וְרָגִיל לְעָרֵב עִמָּהֶם. אֲבָל יְכוֹלָה הִיא לְזַכּוֹת לָהֶם מִמְּזוֹנוֹתֶיהָ, שֶׁהוּא שֶׁלָּהּ.
וְאִם אֵין הַבַּעַל וְהָאִשָּׁה בָּעִיר, יְכוֹלִים בְּנֵי הַבַּיִת לְעָרֵב מִשֶּׁלּוֹ שֶׁלֹּא בִּידִיעָתוֹ, שֶׁמִּן הַסְּתָם לֹא יַקְפִּיד עֲלֵיהֶם. וְהוּא שֶׁאֵין הַבַּיִת פָּתוּחַ אֶלָּא לְחָצֵר אַחַת, שֶׁעֵרוּב זֶה בְּוַדַּאי זְכוּת הוּא לוֹ וְאֵין לוֹ בּוֹ צַד חוֹבָה, וְזָכִין לְאָדָם שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ. אֲבָל אִם הוּא פָּתוּחַ לִשְׁתֵּי חֲצֵרוֹת — אֵין כָּל אַחַת מֵהֶן יְכוֹלָה לְעָרֵב עָלָיו מִשֶּׁלּוֹ מִמַּה שֶּׁנּוֹתְנִים לָהּ בְּנֵי בֵיתוֹ שֶׁלֹּא בִּידִיעָתוֹ, כִּי עֵרוּב זֶה אֵינֶנּוּ זְכוּת לוֹ וַדַּאי, כִּי שֶׁמָּא לֹא יַחְפּוֹץ לְעָרֵב עִם חָצֵר זוֹ אֶלָּא עִם זוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם אִם הוּא רָגִיל לְעָרֵב בְּאַחַת מֵהֶן, יְכוֹלָה הִיא לְעָרֵב עָלָיו שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ מִמַּה שֶּׁנּוֹתְנִים בְּנֵי בֵיתוֹ, כִּי מִן הַסְּתָם חָפֵץ הוּא בְּעֵרוּבָהּ גַּם הַיּוֹם כְּמוֹ עַד עַתָּה.
אֲבָל מִי שֶׁעֵרֵב כְּבָר עִם בְּנֵי הֶחָצֵר וְעֵרוּבוֹ קַיָּם, וְאַחַר כָּךְ חָזַר בּוֹ מֵעֵרוּבוֹ — אֵין חֲזָרָתוֹ כְּלוּם, וְעֵרוּבוֹ עֵרוּב בְּעַל כָּרְחוֹ אִם אוֹסֵר עֲלֵיהֶם אוֹ שֶׁרָגִיל לְעָרֵב עִמָּהֶם. אֲבָל אִם אֵינוֹ אוֹסֵר עֲלֵיהֶם וְאֵינוֹ רָגִיל לְעָרֵב עִמָּהֶם, וְעֵרֵב עִמָּהֶם בְּאַקְרַאי וְאַחַר כָּךְ חָזַר בּוֹ — הֲרֵי נִתְבַּטֵּל עֵרוּבוֹ, וְאִם רוֹצֶה לַחֲזוֹר וּלְעָרֵב, צָרִיךְ לַחֲזוֹר וְלִזְכּוֹת בְּעֵרוּבוֹ:

Vocalized Edition - Kehot Publication Society