תשו

ה וזהו כן אד' הוי' יצמיח (ה') צדקה ותהלה נגד כל הגוים. דהנה צדקה^נד הוא בשם אד'^נה והוא בר"ה^נו שהוא דינא דמלכותא כו' ותהלה הוא ביו"כ^נז שהוא בשם הוי' בניקוד אלקים כו'. וביאור הדברים הנה תחלה יש להבין שרש ענין מה שאומרי' המלך הקדוש בעי"ת שלא הי' צריך לאמרו רק בר"ה בלבד כנ"ל.

אך הנה ידוע בשרש ענין ר"ה^נח שהוא תחלת בנין הנוקבא <שנא>

דהיינו בחי' מלכו' והיינו ענין אמרו^נט לפניו מלכיות כו' וביאור הדברים הנה ידוע מארז"ל דבכ"ה^ס באלול נברא העולם וביום הששי נברא האדם ואמר אותו מזמור שיר שאו' הלוים ביום הו' דהיינו ה'^סב מלך גיאות לבש כו' לפי שבו נמשך להיות בחי' מלך ונתלבש בלבוש גיאות מלך כו' והיינו יום ר"ה שהוא תחלת עי"ת להמשיך בחי' מלך והענין הוא למעלה הוא ענין מה שעלה במחשבה הקדומה אנא^סג אמלוך כו' כלומר זהו בחי' הרצון שעלה במחשבה הקדומה של עצמות המאציל להיו' בחי' מלך על עם נפרד ורצון זה להיו' מלך הוא הוא בחי' המקור למציאת התפשטו' מדה זו דמלכות אח"כ דהיינו להיות בחי' הצמצום ולצמצם ולהסתיר א"ע כדי שיהא בחי' דבר נפרד להיו' עליו למלך כי באמת כתיב אני^סד הוי' לא שניתי כו' בין^סה קודם שנברא העולם כו' וכולא^סו קמי' כלא כו' וא"כ אין לך דבר חוץ ממנו ועל מי הוא מולך אלא אנו ממשיכי' תחלה להיו' לו תחלה הרצון למלוך והוא ענין מחשבה הנ"ל אנא אמלוך כו' בי' פסוקי' דמלכיו' שאו' בר"ה וכמארז"ל אמרו לפניו מלכיות כו' ואח"כ ממילא נעשה בחי' צמצום כדי שיהא בחי' נפרד להיו' מלך על עם ממש אך גם הרצון הזה אנא אמלוך כו' הוא רק בחי' לבוש בעלמא שמתלבש ברצון זה אחר שאין עוד מלבדו איך יתכן בחי' המלוכה וזהו ה' מלך גיאות לבש וכמ"ש^סז במ"א וד"ל.

וזהו ענין מה שאו' בר"ה המלך הקדוש כי מלך סתם הוא כל השנה דהיינו מדת מלכותו אשר מתפשטת בעולמו' וכמ"ש ומלכותו^סח בכל משלה כידוע אבל

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org