ויאמר ה' אל אהרן אתה ובניך אתך תשאו
תקמב
עד והזר הקרב יומת כלומר יומת ממילא כי אין מקום לחיצונים לעלו' לקדושה בשום צד אחר מצוה זו כנ"ל וא"כ יומת ממילא וד"ל.
ויובן כל זה בתוספ' ביאור עפ"י המבואר בע"חלב בשרש טעם הנגעים שהקליפו' יונקי' מהם דהיינו לפי שהנגע באה מסיבת הסתלקו' אור אבא כמ"שלג בזוהר צרעת סגירו דנהורא עילא' כו' ואין מאיר רק אור אימא בלבד ואימא מינה דינין מתערי' בסופה ע"כ הנגע היא כלי מוכן להשרא' קליפה וכשהנגע הובא אל הכהן שהוא ממשיך מבחי' אור אבא ממילא נטהרה ואין מקום ממנה ליניקת חיצוני' והענין מבוארלד במ"א באריכו' מפני שהחכמה נק' מקור החיים וכמ"ש והחכ'לה תחי' וכתיב ימותולו ולא בחכמ' שאין בחי' מיתה ושבירה בחכמ' ע"כ בהמשכת אור אבאלז שרש הכהני' אין מקום ליניקו' החיצוני' שנק' מות כמ"ש רגליהלח יורדו' מות וממילא מובן כאן שהלוים שהם מבחי' אור אימא בלבד כשלא יוכללו בכהנים שהם מאור אבא יוכלו החיצוני' לינק מהם וע"כ ציוה וילוו עליך כו' ואז וזר לא יקרב אליכם ממילא דכתיב ימותו ולא בחכמה כו' וד"ל.
Imported from chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · at the source
Suggest a fixSent for review
Report a problemNo account needed
Embed on another site
About this page
Details
- Volume
- תקס"ו ח"ב
- Id
- rh-415gww7v
Copies
Recent activity
No fix suggested or problem reported here yet.