תשסח

זה הרצון ומדוע יש לו זה הרצון ושכל עד"מ ולא אחר הוא מפני שיש לו תענוג מזה הרצון והשכל, והתענוג הוא טעם^כח הכמוס על הרצון וכמבואר במ"א, אך מי הכריחו שיהי' זה התענוג ולא אחר הוא מפני שיש עוד מקור התענוגים בעצמותו ממש שא"א להתגלות ולהתלבש בשום שכל בעולם וממנו נלקח דרך בטישה ובקיעה וכמבואר במ"א התענוג המורכב ברצון ושכל, וזהו שעשועי^כט המלך בעצמות א"ס ב"ה ממש, וזהו^ל ואהי' אצלו אמון, שעשועים לשון רבים לרמז על ב' תענוגים הנ"ל.

וזהו מ"ש אמון פדגוג כו' כי הוא מלשון המשכה שהוא תענוג הנמשך ברצון ושכל וכו' ואמון מופלא ומכוסה כו' הוא כמ"ש ואהי' אצלו אמון אצלו א"ס ב"ה ממש נמצא ממילא יובן אורייתא מחכמה נפקת הוא התענוג הנמשך ברצון ושכל הנ"ל, ואסתכל באורייתא וברא עלמא הוא בחי' מקור התענוג שעשועי המלך בעצמו שקודם ההסתלקות וקו"ח הנ"ל ונק' טעמי תורה כידוע שטעם הוא תענוג וכמבואר^לא במ"א מבחי' טעמים הנ"ל שהם מקור התורה רנה דאורייתא שרש דשרש ישראל.

וזהו עבדו^לב לפניו בשמחה הוא ענין שמחה של מצוה ותענוג הנמשך בשכל ומדות ובואו לפניו ברננה היינו רננה^לג דאורייתא בחי' תענוג אהי' אצלו אמון הנ"ל, ולכן גוי^לד שלמד תורה כלא נחשב ואדרבה כו' הוא מצד שאין מקורם ושרשם מבחי' טעמים ורננה דאורייתא הנ"ל אין יכולים להשיג בחי' התורה הנ"ל, ומה^לה לך לספר חוקי כתיב, אבל ישראל יכולים לעלות למקורם ושרשם מקור התורה הנ"ל, וע"י מה הם יכולים לעלות מאחר שמצד הגוף בהשתלשלות ירדו מטה כו' הוא ע"י דו"ר וכידוע שהם גדפין^לו לפרחא לעילא והענין כי רחימו הוא שמחה של מצוה הנ"ל היינו שמחמת שנתן לו הקב"ה מצות כמו אתרוג ולולב וכדומה שהיו תחת ממשלת ק"נ להעלותם ולעשות בהם מצוה הוא אוהב אותו ויש לו מזה תענוג המורכב בשכל ומדות אבל דחילו הוא ענין מצות המלך שאפילו^לז שיצוה לו לחתוך עצים וכדומה עד"מ מבלי שישיג הוא שום תענוג רק שעשועי המלך בעצמו ממש.

וזהו החילוק שבין אוה"ע וישראל וכמארז"ל^לח שכשיבקשו אוה"ע ליתן להם תו"מ יאמר להם הקב"ה מצוה קלה יש לי וסוכה שמה וכאו"א עושה לו סוכתו

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org